Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 20b

    Bava Batra 20b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דלית בה שיעורא והוי כמאן דליתא:

    חרס לענין הוצאת שבת:

    כדי ליתן בין פצים לחבירו פצימי חלונות שבכותל מרחיקין זה מזה ברוחב החלון ליכנס האורה בין כל אחד ואחד ונותן בחומה למטה ולמעלה חרס רחב בין זה לזה וטח בטיט והחרס עב והוי שם כאבן:

    והא בעי גניזה ומסלקו לגנזו:

    חוץ ממלח ורבב מפני שהמלח מתפזר והרבב ניתך כשמתחמם:

    מלח סדומית עבה וקשה כאבן:

    שני צבורי מלח גבוהים עשרה אצל כותלי מבוי ומניח שני ראשי קורות המבוי עליהן שכובד הקורה מעמיד את המלח:

    ושל חמור ריחים של חמור:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    דלית בה שיעורא פירוש דאין שיעור לחספא למעט מפותח טפח ולא גרסינן כדתנן דמה ענין זה לשיעורי שבת אלא וכדתנן בוי"ו וה"פ ואמאי מלח ממעט הא כי שקיל חספא כשיצטרך לו יסיר גם המלח כדי שלא יזיק את הכותל ואהא מייתי וכדתנן כלומר דמיירי נמי דלית ביה כדי ליתן בין פצים לחבירו דאין ראוי לכלום ולא שקיל ליה ואית ספרים דלא גרסי חספא גופיה תיחוץ אלא גרסינן ותיפוק ליה משום חספא כלומר ותיפוק ליה שיסיר המלח כשיסיר חספא ומשני דלית בה שיעורא כדתנן כו' ולא שקיל ליה:

    ושל חמור שלש מן האיצטרובלא פי' רבינו חננאל דבשל חמור ליכא טיריא דאין חמור טוחן בה אלא חמור קורא לבנין העצים הנושאים את הריחים כמו שמצינו דעצים הנושאים נקראים חמור כמו העץ שהמטה מוטלת עליו כדתנן (כלים פי"ח מ"ג) נקליטי המטה וחמור טהורים וכן העץ הסובל שידה תיבה ומגדל נקרא חמור דתנן חמור שתחת המלבן וספסלים שתחת הרגלים טהור וכן עץ שהנפח סומך עליו נקרא חמור דתנן (שם פי"ד מ"ג) חמור של נפחים טמאים וכן הריחים הבנין עשוי כמין כסא ועליה ריחים וזהו איצטרובל ואדם יושב כנגד' במקום גבוה ורגליו מרווחת למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ביה טיריא אלא קול בעלמא אבל בריחים שאדם טוחן בידיו או בגופו אית ביה נדנוד והיא טיריא ולר"י נראה דשל חמור נמי טוחן ביד אלא כשהוא על גבי בנין כדתנן במס' זבים בפרק רביעי חמור של ריחים ושל יד והא דתניא בתוספת' בפ' קמא דמכילתין מרחיקין הריחים של יד שלשה מן השכב שהן ארבע מן הרכב ושל חמור שלשה מן האיצטרובל שהן ארבע מן הקלת לא משום דבשל חמור אין טוחנין ביד אלא סתם של יד אין בהן חמור אלא ע"ג קרקע ולכך קתני בתר הכי ושל חמור אבל תרוייהו טוחנין ביד:

    שמע מינה כליא דתנור טפח הא דלא קאמר נמי לעיל ש"מ שכב דריחים נמי טפח לפי שהיה פשוט להם איך היה:

    תנור דידן ככירה דנחתומין דמי כל אחד היה עושה תנור שלו כפי מה שהיה רוצה גדול או קטן אבל כירות של נחתומין היו כולן שוות והיו בקיאין בהן ונפקא מינה למקח וממכר:

    מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא השתא ס"ד דתינוקות דסיפא היינו שבאין לקנות בחנות ומשום הכי פריך מ"ש אבל מפטיש וריחים לא פריך דאין שם נכנסין ויוצאין דמי שיש לו חטין לטחון נותן לבעל הריחים וכן פטיש:

    Tosafot on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    והא תניא ושל חמור שלשה מן האיצטרוביל פרש"י ז"ל של חמור, רחים שמנהיגין על ידי חמור, ושל משנתנו ברחים של יד. ואינו מחוור, חדא דאי חמור ממש האיך הוא עובר בין שלשה טפחים שבין הקלת והכותל. ועוד דאף על ידי הנהגת חמור איכא נמי טרייא כמו ברחים שטוחנין בהן ביד. ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש שאין חמור טוחן בה, אלא נקראת רחים של חמור על העצים הנושאים אותה, כי העצים שמשא מוטלת עליהן נקראים חמור, כמו העץ שמטה מוטלת עליו נקרא חמור, כדתנן (כלים פי"ח, מ"ג) נקטילי המטה והחמור טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן, וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור של נפחים טמא, וכן חמרא דאוכפא, והיא עשויה כמין כסא ועליה רחים, וזהו אצטרוביל, ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן, ואין לו טריא אלא קול.

    הכי גרסינן התם מאי טריא איכא משום קלא. ולא גרסינן אלא משום קלא, דודאי משום טריא היא כדאמרן, וכדאמרינן נמי בריש פרקין הא קא משמע לן דטריא קשה לכותל, ושל חמור נמי אית לה טריא משום קלא, וכדכתיב (מלכים א, א, מ) ותבקע הארץ לקולם וכדאמרינן בשחיטת חולין (נט, ב) גבי אריא דבי עילאי דכי שאג נפיל שוראן דמתא.

    מתני' ה"א שלשה מן הכיליא שהן ארבעה מן השפה. ירושלמי. רבי יהודה בן פזי אומר מן השפה החיצונה ולפנים ורבנין אמרי מן השפה הפנימית ולחוץ. ומסתברא דהלכתא כרבנן דרבים נינהו. ועובי כותלי התנור מכלל שיעור השלשה טפחים.

    ובכירה טפח קשיא לי אמאי לא יהיב שיעורא של כירה למעלה כדיהיב שיעורא לתנור. וי"ל דבכירה שבבית לא איצטריך למיהב ביה שיעורא למעלה, דאין לך בית שאין עלייה שעל גבה גבוהה ממנה, שאי איפשר לה לשלהבת של כירה לעלות כל כך שתגיע לתקרה. ועוד איפשר לומר דמלמעלה ילפי' מלמטה, כלומר דכשם ששיעור שתחת הכירה אחד משלשה בתנור, ממילא שמעינן דשיעור שלמעלה הוא אחד משלשה בתנור והוא אמה ושליש. אי נמי יש לומר דכירה כיון דאין תחה למעלה, אלא מן הצד, ונקבים קטנים בלבד הוא שיש לה על גבה, אין שלהבת יוצאת מהן, ולפיכך למעלה מלמטה, ומשום חום בלבד הוא שצריך להרחיק ולא משום שלהבת התנור, והילכך בין מלמעלה בין מלמטה בטפח סגי, וכן מצאתי בירושלמי (שם). ונראה לי גם כן, דתנורין שלנו שפתחן מן הצד, אם היה מעמידו בבית אין צריך שיהא על גביו ארבע אמות, שלא אמרו ארבע אמות אלא בשלהן שפתחן למעלה, ומשום שלהבת העולה שמא תאחז בתקרה, אבל תנורין שלנו שפתחן בצדן, למעלן כלמטן שלשה טפחים, ודנחתומין ארבעה טפחים. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם היה עשוי כמין שובך מהו, נשמעינה מן הדא רבי יהודה אומר עד שיהא תחתיו מעזיבה שלש טפחים ובכירה טפח, וכירה לא כמין שובך היא עשויה, ותימא בין למעלה בין למטן טפח וכאן בין מלמעלן בין מלמטן שלשה טפחים, ונראה לי פי' עשוי כמין שובך שפתחו מן הצד.

    רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם. כלומר דמכאן ואילך אונסה הוא. והסכימו כל הגאונים ז"ל דלית הלכתא בהא כרבי שמעון, משום דאוקמוה בשיטה בפרק הבית והעליה (ב"מ קיח, ב) דאמרינן התם רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון אמרו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם. ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק סא, ב) עד כמה תעבור הדליקה ויהא חייב, רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאלו היא באמצע בית כור וכו', רבי שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה, ומסיק התם דהכי קאמר הכל לפי גובהה של דליקה ואמר רבה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכתא כרבי שמעון. י"ל דהתם דלפי שעה, כל שהרחיק כדינו פטור, דאנוס הוא, אבל הכא דמדליק בו תדיר, צריך הוא ליתן דעתו בכל עת, ואם לא עשה והזיק חייב.

    גמרא:והתניא בתנור ארבעה ובכירה שלשה טפחים פירוש במעמידו בעליה. ואוקימנא בדנחתומין, דתנור דידן כבירה דנחתומין. ובברייתא דלא תנא שיעורא למעלן, מסתברא דלשיעורא דלמעלן לא שנא תנור דנחתומין מתנור דידן, דהא טעמא דלמעלה לא משום חום הוא אלא משום שלהבת, ולענין שלהבת לא שנא דידן ולא שנא דנחתומין, אבל בלמטן שאני, משום דתנור דנחתומין מתוך תדירותו הוא מחמם יותר ויורד ונוקב ושורף.

    מתני' לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו. קשיא לי מפני מה שנה התנא לשונו כאן, דהוה ליה למימר לא יעמיד אדם חנות של נחתומין אי נמי לא יעשה אדם חנות של נחתומין. ונראה לי דרבותא אתא לאשמעינן, דאפילו היה לו חנות של נחתומין או של צבעין בבית אחר הסמוך לבית שתחת האוצר, לפי שההבל או העשן עובר מזה לזה שתחת האוצר ומפסיד באוצר. וממה שפירש רש"י ז"ל בגמרא יש ראיה לדבר, דאיבעיא לן בגמרא בנה עלייה על גבי ביתו מהו, ופירש רש"י ז"ל אם בנה העליון עלייה על גבי ביתו לעשות שם אוצר מי הוי כאוצר קודם או לא, אלמא לקדימה הוא דאיבעיא לן, הא אילו עשה אוצר בעלייה העליונה, אף על פי שהעלייה האמצעית מפסקת, אפילו הכי אסור לבעל הבית לעשות חנות של נחתומין בבית, דהבלא עולה היא למעלה ועוברת שתי התקראות וכל שכן שיעבור דרך פתחים ותחמם תקרה שתחת האוצר. ואף ממה שפירש ר"ח ז"ל דבנה עלייה התחתון על גבי ביתו להפסיק בינו ובין אוצרו של חבירו איבעיא ליה אי מהניא ליה הפסקת התקרה אם לאו, יש כמין סיוע, דמשום דאשמעינן תנא דמתניתין דאפילו מבית לבית דרך פתחים אסור, איבעיא לן הכא אם הפסיק ביניהם בתקרה אם מציל אם לאו. כנ"ל. וטעמא דלא יפתח אדם חנות של נחתומין, פרש"י ז"ל שאין העשן מזיק ליין אלא משביח, כמו ששנינו בברייתא. והקשה עליו רבינו תם ז"ל, דאדרבה העשן מפסיד הוא אפילו ביין, וכדאמרינן (מנחות פו, ב) דיין מעושן פסול לנסכים. וי"ל דהתם בחמרא דרב יוסף, דאמר בגמרא הא דידן אפילו שרגא נמי קשה ליה, אי נמי י"ל דיין מעושן שפסול לנסכים לא מפני דיין מבושל פסול לנסכים ואף על פי שמשביחו באמת, וכמו שאמרו בירושלמי במסכת תרומות (פי"א, ה"א) יין של תרומה אסור לבשלו מפני שממעיטו משותיו אחרינא אמר מותר שאף על פי שממעיטו משביחו. ורבינו תם ז"ל פירש שטעמא משום הבלא, שההבל קשה לאוצר ויפה ליין, וכמין ראיה יש בירושלמי (ה"ג) דגרסינן התם רב הושעיא כד שמע אהן [אדין] תניא יהיב חמרא באיגרא דבני אסרי חמריה אמר ליה המשנה הטעיתני לא שהטעתו המשנה אלא דרחיה דבני מסרי חמריה, ובאיגרא דבני בני חמימות יש ולא עשן. ור"ח ז"ל כתב משום חמימות.

    בעי אביי כבד ורבץ לאוצר מהו רבה בחלונות מהו פירש רש"י ז"ל, דכולן אעליון בעל העלייה קא מיבעיא ליה, ולענין קדימה, כלומר אם קודם שעשה בעל הבית רפת בקר בביתו, קדם בעל העלייה וכבד ורבץ עלייתו לאוצר, הוי כאוצר או לא. ואם תמצא לומר לא הויא קדימה כיון שלא עשה מעשה גדול ועדיין אינו ניכר דמחמת אוצר הוא מכבד ומרבץ, ריבה בחלונות מהו, שעשה מעשה גדול וניכר דמחמת אוצר הוא עושה כן, שדרכן לעשות חלונות באוצרות להכניס שם רוח ואויר כדי לשמור את התבואה מלירקב. ואם תמצא לומר דאכתי אין זה מעשה מוכיח ממש לאוצר, בנה עלייה גמורה לאוצר, שדרכן היה לעשות עליות עליונות לאוצר, מהו. תמרי ורומני מאי, אם תמצא לומר שאין קדימה אלא בדברים הנאצרים, אם אצר שם תמרי ורמוני שאין נזוקין, מי הוי קדימה, דאף על פי דאינן נזוקין מכל מקום הרי התחיל באוצר, וסלקן כולהו בתיקו, והם קולא לנתבע ואם קדם רפת בקר לאוצר התבואה ממש אין מחייבין אותו לסלקו. ור"ח ז"ל פירש כבד ורבץ העליון, ורבה בחלונות ובנה עלייה על גבי ביתו התחתון, להפסיק בין החום והאוצר, ותמרי ורמונים שאצר העליון באוצרו תמרי ורמוני, ואינו מחוור.

    5 more comments on this page.

    Rashba on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    ספר תורה שבלה ומונח באותו חלון אם גמר בדעתו להיות גניזתו לשם הרי זה חוצץ השלג והברד והכפור והגליד והם מיני קרח לבן והמים אין ממעטין שמתוך שהם נמסים אין יכולין לעמוד בפני עצמן וגדולי המחברים כתבו מפני שהם ראויים ומקבלין טומאה:

    אע"פ שאמרו בחציצה שהמלח חוצץ על הדרכים שכתבנו המחיצה שאדם צריך בה לשיעור להשלמת מחיצה אין מחיצה במלח כלום וכן אין מחיצה ברבב שבשעת חמום ניתך הוא מאליו והרי הוא כמי שנעשה ומ"מ אם היה מלח שחתכותיו גסות כעין אבן מחיצתו מתרת שהמחיצה כשרה מכל דבר בין באוכלין בין בבעלי חיים ובלבד על צד שאין חשש שיתנדנדו כגון בעלי חיים שיהיו כפותים ומלח שתהא גסה או אף בדקה וכגון שיש דבר מכביד עליה מונעה שלא להתפזר והוא שאמרו מעמיד אדם שני צבורי מלח ומעמיד עליהם קורה כגון שהיה לו בית במבוי שלא הוכשר והוא סתום ורוצה להוציא מביתו לשם עושה צבור לצד צפון גבוה עשרה בראש המבוי וכן לדרום ומעמיד קורה עליהם ונדון כלחיים וקורה שהקורה מעמדת את המלח:

    לענין שבת אמרו שבת ע"ה ב' שכל המוציא ברשות הרבים אינו חייב אלא אם כן הוציא כשעור המועיל כלום והתבאר שם שעורן המחייב לכל הדברים ובכלי חרש נאמר שם כדי ליתן בין פצים לחברו ר"ל כשאדם נותן פצים על פצים ואין השטחים שוים לגמרי ובמקום שהם מתחלקים נותנין חרס כדי להשוותן ולהעמידן יפה בלא נדנוד ואחר כן ממלאין חללן סיד ויש מפרשים ענין אחר ומ"מ יש שאין גורסין שמועה זו כאן ועל דרך האמת אינה מתישבת כאן יפה שאין שיעור שבת לגבי טומאה כלום ולא נאמר כאן דלית בה שיעורא אלא שאין בו שיעור בכדי ליסתם עד פחות מטפח אלא שברוב ספרים היא כתובה כאן ולענין פסק מ"מ אין הלכה כן אלא כדי לקבל בו רביעית כמו שיתבאר במקומו:

    לפי מה שכתבנו למדת שכל שהונח שם על דעת חציצה מסתמא כבר בטלו וכל שבטלו ליום אחד שהוא בטול לשיעור זמנו מעתה אין להקשות ממה שאמרו בפרק בני העיר מגילה כ"ו ב' בבית הכנסת שהיה פתוח לבית שהמת בתוכו ואמרו להרים התיבה ולהניחה לשם כדי לחוץ שמאחר שהוא כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ ואע"פ שמ"מ אין דעתם בבטולו שהרי צריך להם שהרי מ"מ על דעת כן הניחוהו מתחלה ולאו דוקא שהניחוהו לדעת כן לאחר שהיה המת לשם אלא אפילו הניחוהו קודם מיתתו הואיל והניחוהו על דעת שאם תזדמן הטומאה יחוץ זה בפניה וכמו שאמרו במסכת שבת קנ"ז ב' שפקקו את המאור בטפיח ר"ל שסתמוהו בכלי חרס קטן שאינו מקבל טומאה מגבו וקודם מיתה היה כמו שהתבאר שם ואע"פ שלא בטלוה שהרי אלו בטלוה תוספת בנין הוא מ"מ הואיל ועל דעת כן הניחוה אינו צריך כלום זהו עיקר הדברים שבתירוץ קושיא זו וגדולי המפרשים נטו בה לדעת אחרת לומר שזו שבכאן בחלון של ארבעה על ארבעה אבל זו שבמסכת מגלה בטפח על טפח וכל שבטפח על טפח הואיל ואין המת יכול לצאת דרך שם אינו צריך בטול ואין הדברים נראים שהרי באותה של מגלה אמרו דהוה פתיח ליה פתחא בביתא דהוה ביה מיתא וכן אמרו שם שקילו תיבותא ואותבוה אבבא אלמא פתח גמור היה שם ומ"מ במקום אחר תירצו שזו שבכאן בממעט רוצה לומר שאין ממלא כל החלון אלא שמעמידו בפחות מטפח וכל שכיוצא בזה הואיל ואין ממעטו מכל וכל צריך בטול אבל זו שבמסכת מגלה הואיל והוא סותם את כלו אינו צריך בטול ואין הדברים ברורים שאין לנו לחלק בין סתמו כלו לפחות מכשיעורו ובין פותח טפח לרחבו ארבעה ויש מתרצים שכל שהיה המת עתיד לצאת דרך שם צריך בטול וכל שאין המת עתיד לצאת משם אינו צריך בטול ואין זה כלום:

    כבר ביארנו במשנה שמרחיקין את הריחים מן הכותל שלשה טפחים מן העליונה שהם ארבעה מן התחתונה ודבר זה אף בריחים של חמור כן ר"ל שמרחיקין אותו מן הכותל שלשה מן האצטרובל שהם ארבעה מן הקלת וענין ריחים של חמור גאוני ספרד פרשו שהריחים עומדים על עצים כמין כסא והוא איצטרובל ואדם יושב במקום גבוה ורגליו למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ואין שם המייה כל כך שתנדנד ונקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאים אותה שנקראים חמור כמו העץ שסובל את המטה שנקראת חמור כמו שאמרו בסדר טהרות כלים פי"ח מ"ג נקליטי המטה והחמור טהור וקלת הוא האפרכסת ואין כאן נדנוד שמאחר שאינה קבועה בארץ אין הקרקע מתנדנד עד שיתנדנד הכותל עמו ואין כאן אלא קול בעלמא והוא קול סבוב הגלגל ויש מפרשים שהחמור היה מנהיגן ומתוך כך נקראו ריחים של חמור ומטעם הקול שהוא מבהיל בו את החמור והכל אחד אלא שהפירוש אינו נראה והיאך יעבור החמור בריוח שלשה טפחים בין הריחים ובין הכותל ומ"מ יש שפירשו בקבוע בארץ ואין נראה כן:

    מאחר שביארנו במשנה שמרחיקין התנור מן הכותל שלשה מקרקעיתו שהם ארבעה משפתו למדנו שקרקעית התנור ראוי להיותו רחב על שפתו טפח ואם לקח ממנו תנור סתם חייב להעמיד לו תנור כיוצא בזה ר"ל שתהא קרקעיתו רחב על שפתו טפח:

    המשנה השניה והיא גם כן מענין החלק הראשון ר"ל בהיזק הבא מצדו לחברו ולאלתר ואמר על זה לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק ר' שמעון אומר לא נאמרו כל השעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם אמר הר"ם כבר בארנו שהכירה בנין עשוי לבשל ששופתין בו שתי קדירות ואין הלכה לר' שמעון:

    אמר המאירי לא יעמיד אדם תנור וכו' וענין זה הוא בבית לאחד ועליה לאחר זה דר בביתו וזה דר בעלייתו ואמר שלא יעמיד בעל הבית תנור לתוך הבית אא"כ יש לו גובה ארבע אמות עד פי התקרה אלא ישתמש בכירה שאין הסיקה גדול הא בשיעור ארבע אמות רשאי להעמיד תנור ואע"פ שיוצא ממנו עשן שאינו תדיר שאין העשן עובר בתחומו וכן לא יעמיד בעל העליה תנור בקרקע עלייתו עד שיהא תחת קרקע התנור מעזיבה בשלשה טפחים ובכירה טפח ובנחתום שהסיקו גדול פירשו בגמ' בתנור ארבעה טפחים ובכירה שלשה ואם הזיק משלם מה שהזיק ר"ל שאע"פ שהרחיק כשיעור שהזכרנו שנמצא עושה ברשות אעפ"כ אם הזיק משלם מה שהזיק ור' שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורין אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם ואין הלכה כר' שמעון אלא כרבנן ומ"מ מקצת מפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא באלו שהזיקן ניכר ונראה לעין ואין לו רשות במה שעינו רואה שהוא מזיק אבל נזקין האמורים במשניות שלפניה הואיל ואין היזקן ניכר מכיון שהרחיק ברשות פטור אפילו הזיק שאין כאן פשיעה וכל שעושה ברשות שלו ושלא בפשיעה אם הזיק פטור וכבר כתבנוה כן מצד אחר בפרק הבית והעליה והכל אחד ומ"מ בכלם אם עשה שלא ברשות והזיק חייב חוץ מן הגרמות כמו שיתבאר למטה:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה תנור דידן ככירה דנחתומין כו' של נחתומין היו כולן שוות כו' ונ"מ למקח כו' עכ"ל מדתלה תנור דידן בכירה דנחתומין ולא קאמר תנור דידן וכירה דנחתומין שוין למדו לומר כן דתנור כ"א כו' אבל בכירה דנחתומין פסיקא ליה היאך היה גדול ותלה בו תנור דידן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה דלית ביה שיעורא פי' דאין שיעור לחספא למעט מפותח טפח וכו' ר"ל שמיירי שהיה החלון כ"כ גדול שאינו מספיק בסתימת החרס לבד שאף אחר סתימת חרס נשאר פותח טפה ולכך צריך לצרף המלח שיסתום גם הוא עם החרס:

    בא"ד אלא וכדתנן בוי"ו וה"פ ואמאי מלח ממעט וכו' ר"ל הא דהוצרכה הגמרא להביא מתניתין דשבת משום דהוקשה לה אמאי מלח ממעט וכו' וק"ל:

    ד"ה ושל חמור ג' וכו' וכן הרחיים הבנין עשוי כמין כסא וכו' ורגליו מתוחות למטה וכו' כדתנן במס' זבים פ"ד על חמור של רחיים של יד כצ"ל ומייתי ראיה מדקתני חמור של רחיים של יד ש"מ דגם רחיים של חמור טוחן ביד והא דקתני בתוס' וכו' ושל חמור ג' מן האצטרובל וכו' ר"ל ומדקתני של חמור משמע דשל חמור אינה של יד דאל"כ למה אצטריך למתני תו ושל חמור לא משום דבשל חמור אין טוחנין ביד נקיט הני דתרוייהו טוחנין ביד אלא דסתם של יד היא עומדת על גבי קרקע ולא אע"ג בנין ושל חמור נקראת העומדת על הבנין ולכך תני בתר הכי ושל חמור וכו' וק"ל:

    ד"ה מאי שנא רישא ומ"ש סיפא וכו' אבל מפטיש ורחיים לא פריך וכו'. אין להקשות מנ"ל להתוס' דלמא אה"נ דהא דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא פריך מכל הסיפא גם מפטיש וריחיים זה אינו דא"כ לא מיתרצא מידי לפי שנויא דרבא דלא משני כי אם תינוקות אלמא דלא היתה קושית המקשה כ"א מתינוקת ובאשר"י משמע דגריס במתני' אבל עושה כלים ויוצא ומוכר בשוק ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש וכו' ולגירסא זו הוי פירושא דמתניתין הכא חנות שבחצר יכול למחות וכו' ר"ל בחנות שמוכר בחצר לאחרים דהוו נכנסים ויוצאין אבל עושה כלים ר"ל בהחצר ויוצא לשוק אע"פ שהכלים והמלאכה שהוא עושה בחצר היא משמעת קול כגון שהוא צריך להכות בפטיש או לטחון ברחיים כיון שאינו מוכר בחצר כ"א בשוק וליכא נכנסים ויוצאין אינו יכול למחות בידו לומר איני יכול לישן וכו' ולפי פי' זה א"ש דלא פריך מפטיש וריחיים דשם ליכא נכנסים ויוצאים אבל מהא דקתני ולא מקול התינוקות הוה ס"ד דר"ל תינוקות הבאים לתוך החצר לקנות מן החנות לכך פריך שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכו':

    Maharam on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    דלית בה שיעורא ולא בעי לשנויי דאית ליה שיעורא לקבל ביה טומאה ולא חייץ דמכל מקום תיקשי דשקיל ליה כיון שהוא כלי ויסיר גם המלח. עד כאן מגליון תוספות. והתניא ושל חמור שלשה מן האצטרוביל פירש רש"י ז"ל חמור של רחים שמנהיגים על ידי חמור ושל משנתנו ברחים של יד. ואינו מחוור חדא דאי חמור ממש האיך הוא עובר בין שלשה טפחים שבין הקלח והכותל. ועוד דאף על ידי הנהגת החמור איכא נמי טיריא כמו ברחים שטוחנים בהם ביד. ונראה דברי רבינו חננאל ז"ל כו'. הרשב"א והר"ן ז"ל. וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו: פירש רש"י שטוחנים בחמור. וקשה לפירושו דברחים של חמור איכא טיריא טובא וסתם רחים בתלמוד היינו רחים של יד. ונראה כפירוש רבינו חננאל ז"ל שפירש רחים של חמור היינו שיש לו בסיס שהרחים יושבים עליו וכל דבר הנושא משאוי קראו חכמים בלשון המשנה חמור כו' ככתוב בתוספות. וקשה לפירוש רבינו חננאל ז"ל שפירש דרחים של חמור טוחן בה ברגליו דהא תנן בפרק ה' דזבין חמור של רחים ושל יד. ונראה לפרש דתרווייהו טוחנים בהם ביד אלא דבמתניתין ניחא דאיכא טיריא שהרחים על גבי קרקע ומנדנד את הקרקע אבל היכא שהוא על גבי בנין של עצים אינו מתנדנד. עד כאן לשונו.

    התם משום קלא כך היא עיקר הגירסא ומאן דגריס אלא משום קלא לא דק דאם כן משמע דלית להו משום טיריא וליתא דהא בריש פרקין אמרינן הא קא משמע לן דטיריא קשה לכותל אלא ודאי לא גרסינן אלא והכי פירושו התם משום קלא כלומר דמשום קלא איכא טיריא כדאמרינן בפרק אלו טרפות גבי אריא דבי עילאי דכי שאג נפלו שורי דמתא וכדכתיב ותבקע הארץ לקולם. הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל. וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: פירוש טיריא נדנוד הכותל מחמת הרחים הקבועים בארץ אבל רחים שאין קבועים בארץ אלא על גבי חמור של עץ אין הכותל מתנדנד ממנו לפי שכיון שאינו קבוע בארץ אין הקרקע מתנדנד כדי שיתנדנד עמו גם הכותל אלא קלא בעלמא הוא דאיכא. פירוש אצטרוביל גלגל של רחים והקלת הוא הכלי שתולים אותו על פי הרחים ונותנים בו החטים והם יורדים ממנו מעט מעט לתוך פי הרחים. עד כאן.

    מתניתין ובכירה טפח. קשיא לי אמאי לא יהיב שיעורא לכירה למעלה כדיהיב לתנור. ויש לומר דכירה דבבית לא אצטריך למיהב ביה שיעורא למעלה דאין לך בית שאין עליה על גבה גבוהה ממנה שאי אפשר לה לשלהבת של כירה לעלות כל כך שתגיע לתקרה. ועוד אפשר לומר דילמא ילפינן מלמטה כלומר דכשם ששיעור שתחת הכירה אחד משלשה בתנור ממילא שמעינן בשיעור שלמעלה שהוא אחד משלשה בתנור והוא אמה ושליש. אי נמי יש לומר דכירה כיון שאין פתחה למעלה אלא מן הצד ונקבים קטנים בלבד הוא שיש לה על גבה אין שלהבת יוצאת משם ולפיכך למעלה כלמטה ומשום חום בלבד הוא שצריך להרחיק ולא משום שלהבת התנור והלכך בין מלמעלה בין מלמטה בטפח סגי וכן מצאתיה בירושלמי. הרשב"א ז"ל. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל: ובכירה ששופתין קדרה על חללה ואין עושים בתוכה היסק גדול כמו שעושים בתנור סגי בטפח מלמטה אבל מלמעלה לא צריך כיון דאדם נכנס ויוצא בבית לבשל בה אי אפשר שלא ירחיק הרבה מן התקרה בכדי שלא יזיק לפי שהכירה אינה גבוהה מן הקרקע אלא בטפח או טפחים בשיעור להכניס ראשי הגיזרין תחת מקום שפיתת הקדירה אבל התנור הוא גבוה הרבה על כן הוצרך לפרש הרחקתו מן התקרה ארבע אמות. עד כאן לשונו.

    מתניתין לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעים תחת אוצרו של חבירו. קשיא לי מפני מה שינה התנא לשונו כאן דהוה ליה למימר לא יעמיד אדם חנות של נחתומין. ונראה לי דרבותא אתא לאשמועינן דאפילו היה לו חנות של נחתומין או של צבעים בבית אחר הסמוך לבית שתחת האוצר לפי שההבל או העשן עובר מזה לזה שתחת האוצר ומפסיד באוצר. וממה שפירש רש"י ז"ל בגמרא יש ראיה לדברי דאיבעיא לן בגמרא בנה עליה על גבי ביתו מהו ופירש רש"י אם בנה העליון עלייה על גבי ביתו לעשות שם אוצר מי הוי כאוצר קודם או לא אלמא לקדימה הוא דאיבעיא לן הא אלו עשה אוצר בעלייה העליונה אף על פי שהעלייה האמצעית מפסקת אפילו הכי אסור לבעל הבית לעשות חנות של נחתומין בבית דהבלא עולה היא למעלה ועוברת שתי התקראות וכל שכן שיעבור דרך פתחים ותחמם תקרה שתחת האוצר. ואף ממה שפירש רבינו חננאל ז"ל דבנה עלייה התחתון על גבי ביתו להפסיק בינו ובין אוצרו של חבירו אבעיא ליה אי מהניא ליה הפסקת התקרה אם לא יש כמין סיוע דמשום דאשמועינן תנא דמתניתין דאפילו מבית לבית דרך פתחים אסור איבעיא לן הכא אם הפסיק בין שניהם בתקרה אם מציל אם לאו כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    גמרא בעי אביי כיבד וריבץ לאוצר מהו. פירוש כיבד עליון וריבץ לאוצר וקודם שעשה שם אוצר הקדים התחתון ועשה רפת בקר תחת עלייתו מי הוי כרפת בקר קודמת לאוצר או דילמא כיון דכיבד וריבץ עליון לאוצר כמי שקדם אוצר דמי או כמי שבאו לסמוך בבת אחת דעל המזיק להרחיק את עצמו לרבנן והוא הדין לרבי יוסי דגיריה וכל שעה שמהפך ברפת בקר הוי כגיריה. וקשה לי לפום לישנא קמא דריש פרקין דמודה אביי בשדה העשויה לבורות דאינו סומך מאי קא מיבעיא ליה לאביי בשכיבד העליון וריבץ לאוצר פשיטא דאינו סומך שהרי כיון שכיבד וריבץ עלייה זו עומדת היא לאוצר. וכי תימא דירה שאני הא לא אמרינן האי טעמא לעיל אלא לרבא. ויש לומר לאביי נמי אית ליה האי טעמא לפום לישנא קמא דמודה בשדה העשויה לבורות דאינו סומך. ויש מפרשים כיבד לעליון התחתון וריבץ לאוצר אם היא מציל על ההבלא שלא תזיק לאוצר. ואינו מחוור כי אין בדבר זה הצלה מן ההבלא. ועוד דלא הוה ליה למימר לאוצר. עליות הר"י ז"ל.

    כיבד וריבץ לאוצר מהו ריבה החלונות מהו. פירש רש"י ז"ל דכולן אעליון בעל העליה קמיבעיא ליה לענין קדימה כלומר אם קודם שעשה בעל הבית רפת בקר בביתו קדם בעל העליה וכיבד וריבץ עלייתו לאוצר הוי כאוצר קודם או לא ואם תמצא לומר לא הויא קדימה כיון שלא עשה מעשה גדול ועדיין אינו ניכר דמחמת אוצר הוא מכבד ומרבץ ריבה בחלונות מהו שעשה מעשה גדול וניכר דמחמת אוצר הוא עושה כן שדרכו לעשות חלונות באוצרות להכניס שם ריוח ואויר כדי לשמור את התבואה מלרקב ואם תמצא לומר דאכתי אין זה מעשה מוכיח לאוצר בנה עליה גמורה לאוצר שדרכן היה לעשות עליות עליונות לאוצר מהו. תמרי ורמוני מאי אם תמצא לומר שאין קדימה אלא בדברים הנאצרים אם אצר שם תמרי ורמוני שאין נזוקים מכל מקום הרי התחיל באוצר. וסלקי כולם בתיקו והם קולא לנתבע ואם קדם רפת בקר לאוצר התבואה ממש אין מחייבין אותו לסלק. הרשב"א ז"ל. ורבינו חננאל ז"ל פירש ריבה התחתון בחלונות כדי שיהא העשן יוצא שלא יזיק ההבל באוצר. ואינו מחוור דמסתמא על דרך בעיא קמייתא אזלא דמיירי במעשיו של עליון דגם הוא כן פירש דכיבד וריבץ העליון קא בעי. עליות הר"י ז"ל. והר"י הלוי ן' מיגש ז"ל דחה פירושו דהא לית ליה רשותא לרבות בחלונות משום דאמר ליה קמרעית לכותל כדאמרינן בפרק הבית והעליה תחתון שבא לרבות בחלונות אין שומעים לו עד כאן. ובנה עליה על גבי ביתו גם כן פירש רבים חננאל ז"ל בנה התחתון עליה על גבי ביתו תחת האוצר והפסיק בין החנות ובין העליה כדי שלא יהא ההבל מזיק בעליתו של עליון ומיבעיא ליה אי מצי עליון אכתי לעכובי עליה או דילמא כיון שהפסיק התחתון בעליה לא מצי עליון לעכובי עליה. וכן פירש הר"י ן' מיגש ז"ל. וכתוב בעליות דלא תקשי לך האי דלא קאמר בני תחתון כיון דבעיא קמייתא במעשיו של עליון איירי שהרי נתפרש זה בלישנא דעל גבי ביתו דמשמע של בית. עד כאן. והרשב"א והרא"ש ז"ל דחו גם פירושו בזה כיון שאין הבעיות בענין אחד דקמייתא קיימא אעליון ותרתי מציעתא אתחתון ובתרייתא אעליון. עד כאן.

    תמרי ורמוני מאי תיקו תמיה לי אמאי לא פשטא ממתניתין דקתני באמת ביין התירו אלמא כיון דביין אינו מזיקו התירו לאו למימרא שיהא מותר לגמרי ואפילו לכשיבא לאצור שם תבואה אלא בעוד שהיין שם ולומר שאינו מזיקו ואינו חייב להרחיק עכשיו. אי נמי יש לומר דאוצר יין שאני דכיון שצריך הוא לחביות ולכלים אין דרכן של בריות לחזור ולפנותם ולעשותו אוצר של תבואה אבל תמרי ורמוני אף על פי שנתנם שם היום למחר הוא מפנן ומכניס שם תבואה. הרשב"א ז"ל. תנא ביין התירו מפני שמשביחו תמיה לי למה הוצרך תנא דברייתא לפרש מפני שמשביחו וכי אם אינו משביחו ולא מפסידו לא היו מתירין. ונראה לי דמשום שממעיטו הוצרך לגלות הטעם מפני מה התירוהו והלא מפסידו שממעיטו ופירש שאף על פי שממעיטו משביחו ויותר ממה שהוא מפסיד במיעוטו נשכר בשבחו. ואגב דתנא ביין שמשביחו תנא ברפת בקר מפני שמפסידו אף על פי שלא היה צריך לפרש בודאי כיון שאסרוהו במשנתנו מן הסתם אנו יודעים שהוא מפסיד. אי נמי יש לומר דלשון חכמים עושר וקא משמע לן דהבלא מעלי וכעובדא דרבי הושעיא דירושלמי שכתבנו למעלה. הרשב"א ז"ל.

    האי דידן אפילו קוטרא דשרגא כו' וזו קשה לפירוש רש"י שפירש דטעמא דמתניתין משום עשן דהיכי אפשר שמה שמשביח במשנתנו פוגם בדילן אלא שמע מינה כפירוש רבינו תם דקאי אמאי דקאמר ולא רפת בקר כו' שהנר האחד שכבה מעלה עשן ומסריח מעט וכן אפשר לומר לפירוש רש"י אבל אין נראה כן מדבריו. עד כאן משיטה לא נודעה למי.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה מלח סדומית עבה וקשה כאבן עי' פרש"י ביצה לט ע"א ד"ה סדומית ולזה הכא ע"כ ט"ס והציון ברש"י הוא על מלח איסתרוקנית. וכן בסוגיין אפי' מלח איסתרוקנית ולא פליגי צ"ל אפי' מלח סדומית:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 20, Amud Bet, about 376 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “דְּלֵית בַּהּ שִׁיעוּרָא; כְּדִתְנַן: חֶרֶס – כְּדֵי…”

    2. Segment 29 words

      Opens “כְּלִי חֶרֶס – חֲזֵי לֵיהּ! דְּמִיטַּנַּף. חֲזֵי…”

    3. Segment 312 words

      Opens “סֵפֶר תּוֹרָה – חֲזֵי לְמִקְרָא! בְּבָלוּי. וְהָא…”

    4. Segment 424 words

      Opens “וְאָמַר רַב: בַּכֹּל עוֹשִׂין מְחִיצָה, חוּץ מִמֶּלַח…”

    5. Segment 531 words

      Opens “וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבָּה: עוֹשֶׂה אָדָם שְׁנֵי צִבּוּרֵי…”

    6. Segment 634 words

      Opens “מַרְחִיקִין אֶת הָרֵיחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן…”

    7. Segment 721 words

      Opens “וְאֶת הַתַּנּוּר – שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן…”

    8. Segment 829 words

      Opens “מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת,…”

    9. Segment 920 words

      Opens “וְאִם הִזִּיק – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבִּי…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “גְּמָ׳ וְהָתַנְיָא: בַּתַּנּוּר אַרְבָּעָה, וּבַכִּירָה שְׁלֹשָׁה! אֲמַר…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “לֹא יִפְתַּח חֲנוּת וְכוּ׳. תָּנָא: אִם הָיְתָה…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “רִיבָּה בַּחַלּוֹנוֹת, מַהוּ? אַכְסַדְרָה תַּחַת הָאוֹצָר, מַהוּ?…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ וְכוּ׳. תָּנָא: בְּיַיִן הִתִּירוּ…”

    15. Segment 1543 words

      Opens “מַתְנִי׳ חֲנוּת שֶׁבְּחָצֵר – יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Batra 20b · Segment 13 — “…מַהוּ? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: תַּמְרֵי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 20b · Segment 14 — “…מִפְּנֵי שֶׁמַּסְרִיחוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי דִּידַן, אֲפִילּוּ קוּטְרָא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 20b · Segment 7 — “…מִן הַשָּׂפָה. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, כִּלְיָא דְּתַנּוּר טֶפַח;…

    Original text

    דְּלֵית בַּהּ שִׁיעוּרָא; כְּדִתְנַן: חֶרֶס – כְּדֵי לִיתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵירוֹ.

    The Gemara answers: This is referring to a case where the shard does not have the sufficient measure for ritual impurity, and is therefore considered insignificant. As we learned in a mishna ( Shabbat 82a): One who carries a shard of earthenware on Shabbat is liable only if it is equivalent in size to that which is used to place between one pillar and another when they are piled on the ground, to strengthen the pillars.

    כְּלִי חֶרֶס – חֲזֵי לֵיהּ! דְּמִיטַּנַּף. חֲזֵי לְאוּמָּנָא! דִּמְנַקַּב.

    The baraita teaches: An earthenware vessel reduces the dimensions of a window. The Gemara challenges: But it is fit for one to use; therefore, it is likely to be removed from the window. The Gemara answers: This is referring to a case where the earthenware is dirty. The Gemara challenges: Even so, it is fit for a bloodletter to collect the blood. It would not matter to him if the earthenware were dirty. The Gemara answers: It is referring to a case where it is perforated and therefore unfit for that use.

    סֵפֶר תּוֹרָה – חֲזֵי לְמִקְרָא! בְּבָלוּי. וְהָא בָּעֵי גְּנִיזָה! שָׁם תְּהֵא גְּנִיזָתָהּ.

    The baraita teaches: A Torah scroll reduces the dimensions of a window. The Gemara challenges: But it is fit for reading; therefore, it might be removed. The Gemara answers: This is referring to a Torah scroll that is worn out and unfit for reading. The Gemara challenges: But one is required to place the Torah scroll in a repository for unusable sacred books; therefore, he will certainly remove it to be stored away. The Gemara answers: This is referring to one who determines that its repository will be there. In other words, it was placed in the window with the intent of storing it there in its worn-out state.

    וְאָמַר רַב: בַּכֹּל עוֹשִׂין מְחִיצָה, חוּץ מִמֶּלַח וּרְבָב. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מֶלַח. אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָא פְּלִיגִי – הָא בְּמֶלַח סְדוֹמִית, הָא בְּמֶלַח אִיסְתְּרוֹקָנִית.

    § With regard to the halakha of the baraita referring to salt, the Gemara cites that which Rav says: One can construct a barrier to delineate a private domain on Shabbat or to block the spreading of ritual impurity with anything except for salt and fat, as salt crumbles and fat melts in the heat. And Shmuel says: Even salt can be used as a barrier. Rav Pappa said: And they do not disagree, as this ruling of Shmuel is referring to Sodomite salt, which is like stone and can be used as a barrier, and that ruling of Rav is referring to isterokanit salt, which is taken from the sea and is composed of grains.

    וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבָּה: עוֹשֶׂה אָדָם שְׁנֵי צִבּוּרֵי מֶלַח וּמַנִּיחַ עֲלֵיהֶם קוֹרָה, שֶׁהַמֶּלַח מַעֲמֶדֶת אֶת הַקּוֹרָה וְהַקּוֹרָה מַעֲמֶדֶת אֶת הַמֶּלַח; אֲפִילּוּ מֶלַח אִיסְתְּרוֹקָנִית – וְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּאִיכָּא קוֹרָה, הָא דְּלֵיכָּא קוֹרָה.

    The Gemara adds: And now that Rabba said: If a person makes two piles of salt at the opening to an alleyway and places a cross beam on top of them, so that the salt supports the cross beam and the cross beam supports the salt by weighing it down and compressing it, he can use this beam to render it permitted to carry in the alleyway on Shabbat, one can say that even isterokanit salt can be used as a barrier. And even so, Rav and Shmuel do not disagree: This ruling of Shmuel is referring to a case where there is a cross beam to weigh the salt down, and that ruling of Rava is referring to a case where there is no cross beam.

    מַרְחִיקִין אֶת הָרֵיחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם טִירְיָא. וְהָא תַּנְיָא: וְשֶׁל חֲמוֹר – שְׁלֹשָׁה מִן הָאִיסְטְרוֹבֵיל שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַקֶּלֶת; הָתָם מַאי טִירְיָא אִיכָּא? אֶלָּא מִשּׁוּם קָלָא.

    § The mishna teaches that one must distance a mill from a neighbor’s wall by a distance of three handbreadths from the lower stone of the mill, which is four handbreadths from the upper stone of the mill. The Gemara asks: What is the reason that one must distance a mill from the property of his neighbor? It is due to the vibrations it causes. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : And the measure for distancing a mill on a base is three handbreadths from the lower millstone [ ha’isterobil ], which is four handbreadths from the mouth [ hakelet ], where the wheat is fed in? But there, what vibrations are there? Rather, the reason for the distancing is due to the noise generated by the mill.

    וְאֶת הַתַּנּוּר – שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, כִּלְיָא דְּתַנּוּר טֶפַח; נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

    The mishna teaches: And there must be a distance of three handbreadths from the protruding base of an oven until the wall, which is four handbreadths from the narrow upper rim of the oven. Abaye said: Learn from the mishna that the base of an oven is a handbreadth wider than its rim. The practical difference of this observation is with respect to buying and selling, i.e., a buyer should know that this is the proper ratio for the dimensions of an oven.

    מַתְנִי׳ לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גּוֹבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בַּעֲלִיָּיה – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה – טֶפַח.

    MISHNA: A person may not set up an oven inside a house unless there is a space four cubits high above it, i.e., between the top of the oven and the ceiling, to avoid burning the ceiling, which serves as the floor of the residence above. If one was setting up an oven in the upper story, there must be a plaster floor beneath it, which serves as the ceiling of the lower story, at least three handbreadths thick, so that the ceiling below does not burn. And in the case of a stove the plaster floor must be at least one handbreadth thick.

    וְאִם הִזִּיק – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ כׇּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.

    And if he causes damage in any case, he pays compensation for that which he damaged. Rabbi Shimon says: They said all of these measurements to teach only that if he causes damage he is exempt from paying, as he took all reasonable precautions.

    לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.

    The mishna continues: A person may not open a bakery or a dye shop beneath the storeroom of another, and he may not establish a cattle barn there, as these produce heat, smoke, and odors, which rise and damage the items in the storeroom. The mishna comments: In truth, the halakha is that in the case of a storeroom of wine the Sages rendered it permitted to set up a bakery and a dye shop beneath, as the heat that rises does not damage the wine. But they did not render it permitted to establish a cattle barn, because its odor damages the wine.

    גְּמָ׳ וְהָתַנְיָא: בַּתַּנּוּר אַרְבָּעָה, וּבַכִּירָה שְׁלֹשָׁה! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – בִּדְנַחְתּוֹמִין, דְּתַנּוּר דִּידַן כִּי כִּירָה דְנַחְתּוֹמִין.

    GEMARA: The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that in the case of an oven the plaster floor must be four handbreadths thick, and with regard to a stove it must be three? By contrast, the mishna says that the plaster floor beneath and oven and a stove must be three handbreadths and one handbreadth thick, respectively. Abaye said: When that baraita is taught it is with regard to ovens and stoves of bakers. Since they bake all day long, their implements get very hot. The oven discussed in our mishna is similar to a baker’s stove, which is why in both cases a distance of three handbreadths is required.

    לֹא יִפְתַּח חֲנוּת וְכוּ׳. תָּנָא: אִם הָיְתָה רֶפֶת קוֹדֶמֶת לָאוֹצָר – מוּתָּר. בָּעֵי אַבָּיֵי: כִּיבֵּד וְרִיבֵּץ לְאוֹצָר, מַהוּ?

    The mishna teaches that one may not open a bakery or a dye shop beneath the storeroom of another, and he may not establish a cattle barn there. A Sage taught: If the cattle barn preceded the storeroom it is permitted, i.e., the barn owner is not required to move it. With regard to this point, Abaye raises a dilemma: If he cleaned and sprinkled the area, i.e., he prepared it for use as a storeroom but he has not yet filled it, what is the halakha ? Is it considered a storeroom already, and therefore others may no longer put a cattle barn beneath it, or perhaps the halakha is that as long as it is empty he cannot prevent others from establishing a cattle barn?

    רִיבָּה בַּחַלּוֹנוֹת, מַהוּ? אַכְסַדְרָה תַּחַת הָאוֹצָר, מַהוּ? בָּנָה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ, מַהוּ? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: תַּמְרֵי וְרִמּוֹנֵי, מַאי? תֵּיקוּ.

    Similarly, if he added windows for ventilation, which demonstrates his intention to use it as a storeroom, what is the halakha ? Likewise, if he establishes an enclosed veranda beneath the storeroom, what is the halakha ? If he built an upper room on top of his house for storage, what is the halakha ? None of these questions are answered, and the Gemara declares that they shall stand unresolved. The Gemara cites a similar question: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raises a dilemma: If he placed dates and pomegranates there, what is the halakha ? Is this considered the start of its use as a storeroom or not? No answer was found to this question either, and the Gemara declares: The dilemma shall stand [ teiku ] unresolved.

    בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ וְכוּ׳. תָּנָא: בְּיַיִן הִתִּירוּ – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ, וְלֹא רֶפֶת בָּקָר – מִפְּנֵי שֶׁמַּסְרִיחוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי דִּידַן, אֲפִילּוּ קוּטְרָא דִּשְׁרָגָא נָמֵי קַשְׁיָא לֵיהּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וְאַסְפַּסְתָּא כְּרֶפֶת בָּקָר דָּמְיָא.

    § The mishna teaches that in truth, it is permitted in the case of wine but not in the case of a cattle barn. The Gemara states that a Sage taught: They permitted it in the case of wine because the heat and the smoke improve the wine. But they did not permit one to establish a cattle barn, because a barn creates a bad odor. Rav Yosef said: This wine of ours spoils quickly, and therefore even the smoke of a candle also damages it. Rav Sheshet said: And alfalfa [ ve’aspasta ] is considered like a cattle barn in this regard, because it rots over time and creates a foul odor.

    מַתְנִי׳ חֲנוּת שֶׁבְּחָצֵר – יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵּלִים – יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן – לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵיחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת.

    MISHNA: If a resident wants to open a store in his courtyard, his neighbor can protest to prevent him from doing so and say to him: I am unable to sleep due to the sound of people entering the store and the sound of people exiting. But one may fashion utensils in his house and go out and sell them in the market, despite the fact that he is not allowed to set up a store in the courtyard, and the neighbor cannot protest against him doing so and say to him: I am unable to sleep due to the sound of the hammer you use to fashion utensils, nor can he say: I cannot sleep due to the sound of the mill that you use to grind, nor can he say: I cannot sleep due to the sound of the children. It is permitted for one to make reasonable use of his own home.

    גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְחָצֵר אַחֶרֶת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִיתְנֵי: חָצֵר אַחֶרֶת – מוּתָּר! אֶלָּא אָמַר רָבָא:

    GEMARA: The Gemara asks: What is different in the first clause of the mishna, which states that one can prevent his neighbor from opening a store in the courtyard because the noise keeps him awake, and what is different in the latter clause, which states that one cannot protest when his neighbor performs labor that is noisy? Abaye said: In the latter clause we arrive at the case of one who operates in another courtyard, i.e., one cannot prevent activity in a separate courtyard that is connected to the alleyway in which he lives. Rava said to him: If so, let it teach that in a different courtyard it is permitted. Why does the mishna not specify that it is referring to a different courtyard? Rather, Rava said: