Commentary page

Bava Batra 146b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 146b

Bava Batra 146b. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 235 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

נכנס אחריה לחורבה לבודקה פי' רבינו יעקב דבארוסה מיירי ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה תותרנית ישאנה ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשם נישואין נכנס ולכן אם מתה לא יירשנה אבל אם לא נכנס אחריה לבודקה היה יורשה וכגון שהחורבה שלו כדאמר בכתובות פרק נערה (כתובות דף מח: ושם) לעולם היא ברשות האב היה לו חצר בדרך ונכנסה עמו יורשה דחצר דידיה לנשואין ולפירוש זה לא היתה תותרנית אלא כותבות היו בחיקו כמו שאמרה או היתה יודעת שצנון היה ולכך אמרה מאן יהיב לן מכותבות לאכול עם הצנון ורבינו שמואל פירש שנשאה כבר ונמצאת תותרנית שהיה בדעתו לגרשה ומיהו קשיא דלא הוה ליה למימר הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה אלא הוה ליה למימר הואיל ונכנס אחריה לבודקה ומה שפי' רבינו שמואל מכח הך דהכא שאם היה בדעתו לגרשה שוב אין לו פירות לאו ראיה היא כדפרישית שהרי לאו נשואה היתה ומההיא דגיטין (דף יח.) נמי אין ראי' דהא בין ר' יוחנן וריש לקיש דפרק שני דגיטין (דף יז:) לא סבירא להו הכי אלא לרבי יוחנן מוציאין פירות משעת [נתינה ולריש לקיש משעת כתיבה ולמאי דמפרש ר"י התם] אית ליה לריש לקיש משעת חתימה דהא איכא נמי בין ר' שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה עד שעת חתימה:

מיכלא ומשתיא לא הדרי סבלונות הדרי מוהרי הדרי והיינו סבלונות ותרי גווני מוהרי כדפי' רשב"ם לעיל:

מאן תנא דאזיל בתר אומדנא כו' צ"ע אי שייכא הך מילתא בדברים שבלב אינם דברים ובפרק שני דקדושין (דף מט: ושם) הארכתי בה:

רבי שמעון שזורי היא וה"ה היה יכול לומר רבנן דידיה אלא לרבי שמעון ומחלוקתו קאמר אי נמי משום דר' שמעון שזורי אית ליה טפי דאזלינן בתר אומדנא יותר מדרבנן דידיה להכי נקט ר' שמעון שזורי:

Tosafot on Bava Batra 146b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

יתיב רבין (אבא) [סבא] קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמתה היא בין שמת הוא ואפילו הדר ביה סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי. פירוש, רבין אתא לפרושי מתניתין ובשאכל קאמר, ולאשמועינן דרישא דמתניתין דקתני שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין אסופא דמתניתין קאי, דהיינו סבלונות מועטין שתשתמש בהן, ולא מועטין ומרובין בשווי דמים קאמר, אלא כל שעשויין ליבלות. (דיותא) [דיובא] וסבתכא ושאר כלים העשויין לבלותן בבית אביה קרי מועטין, שעשויין להתמעט וליבלות ושלחא לשוב עמה לבית בעלה, ועלייהו קתני דכל שאכלו החתן שם אפילו בדינר שאינן נגבין, אבל מרובין שעשויין לחזור עמה לבית בעלה, כגון כלי כסף וכלי זהב, אפילו אכל שם כמה הרי אלו נגבין, ולהנהו קרי להו מרובין, לפי שעשויין לעמוד בריבויין כמות שהן ושלא להתמעט בתשמיש בית אביה, והיינו דקתני סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין, וקא משמע לן רבין דלעולם נגבין אפילו אכל שם ואפילו הדר ביה הוא, אבל מאכל ומשתה, אף על פי ששלח שם מאה קרונות, שהיה בדין שנאמר שלא שלחן כדי לאכול ולשתות את הכל, שהרי יש בהן כדי שישובו עמה קצתן לבית בעלה, אפילו הכי כל שאכל שם על דעת שיאכלו שם בבית אביה שלחם, וכל שכן כלים שהן עשויין שתשתמש בהן היא ולבלותם בבית אביה. ואשמעינן תו דאי הדרה בה היא אפילו רישא דירקא הדרא ואפילו אכל שם הוא בדינר. והראב"ד ז"ל כתב, הא דרבין היינו דרב פפא דלעיל, ולא חדש אלא מאכל ומשתה. וסבלונות העשויות ליבלות ולא בלו בעייא ולא איפשיטא, חוץ מיובא וסבתכא שהן כלים דקים וקטנים והוא מסיח דעתו (בהן) [מהן].

אמרו חכמים כיון שלא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינה יורשה פירש ר"ח ז"ל דמאורסת היתה, ואלו נכנס אחריה לחורבה סתם, חזקה לנישואין נכנס, דחורבה דידיה הוות, ואי מתה יורשה, אבל עכשיו שלא נכנס אחריה אלא לבודקה, סתמה לא בא עליה, ולפיכך עדיין ארוסה היא, ומתה אינה יורשה. וזה נכון. ור"ש(י) ז"ל לא פירש כן.

רב ששת אמר רבי שמעון שיזורי הוא איכא למידק, מאי שנא רבי שמעון שיזורי דנקט, דתנא קמא (נמי) דידיה [נמי] אזיל בתר אומדנא. וי"ל דמשום דבמתני' איירינן בשכיב מרע ורבי שמעון שיזורי הוסיף המסוכן נקט רבי שמעון שיזורי. ואי נמי י"ל דרבי שמעון שיזורי ומחלקתו קאמר. כתב הרב אלפסי ז"ל בגיטין (פרק ו, דף לה מד"ה) דהני ארבעה דאינון יוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירה ומסוכן כולהו בצואה דידהו כמצוה מחמת מיתה נינהו. ומורי הרב ז"ל כתב דמסוכן ויוצא בקולר דוקא הוא דהוו כמצוה מחמת מיתה, דמפני שקרובין למיתה אומדנא הוא דאין בדעתן לינצל, ולפיכך אפילו ניצלו חוזרין במתנתן, ואפילו קנו מידן, ואי נמי מתנתן במקצת אינה צריכה קנין כמצוה מחמת מיתה. אבל מפרש ויוצא בשיירה שהולכין עם סחורתן, אנן סהדי דדעתן לחזור, ולפיכך לענין גט בלבד הוא שאמרו שכל שאמרו כתבו גט לאשתו אף על פי שלא אמרו ותנו, דעתן הוא לגרש כדי שלא לעגן את נשותיהן, אלא שמתוך שהן בהולין לא גמרו את הדבר וכל שאמרו כתבו אומדן דעתא הוא דלא לצחק בה אמרו, אבל במתנתן אם קנו מידן וחזרו אינן חוזרין במתנתן, ואפילו במתנת מקצת יש לומר שצריכין לקנין, ואף על פי שמצוה מחמת מיתה במקצת אינה צריכה קנין, לפי שלא מצינו שחששו לטירוף הדעת באלו רק בשכיב מרע. ונראין לי דברי רבינו ועיקר. ירושלמי (גיטין פ"ו, ה"ה): אי זהו מסוכן כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים.

Rashba on Bava Batra 146b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

המשנה השביעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת לא כתיב ביה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והם אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראיה אמר הר"ם כששייר קרקע נאמר שדעתו היה שיעמוד מחליו ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר ולפיכך לא יחזור בו ובלבד שקנו מידו על כל פנים ואם לא קנו מידו יכול לחזור ואפילו שייר לעצמו ואפילו מת שכיב מרע לא יקנה אותה מתנה משעת קיומה ככל מתנת בריא הואיל ואין שם קנין לפי שמעקרנו מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין בין עמד בין לא עמד כשרוצה להקנותו אותו המקצת מחיים אבל אם אמר תנו לפלני כך וכך אחר מותו הרי זה קיים ודע שאם שייר לעצמו מטלטלין דינו כדין מי ששייר קרקע ואם לא שייר לעצמו כלום יכול לחזור בו ממה שנתן ואפילו קנו מידו ושכיב מרע הוא החולה אבל אם הוא מצוה מחמת מיתה [ראה בפיה"מ הנדפס בגמ'] שיהיה החולה שיחשוב שימות על כל פנים מאותו חולי וחכמים שאומרים עליו להביא ראיה הוא שיביא אותה ראיה שיש בידם שטר מתנה בעדים שהיה שכיב מרע בעת כתיבתו ומה שצריך שתדע כי כשימות שכיב מרע ונמצא במתנתו קנין בין שהיא מתנה במקצת או בכל הנכסים אותה מתנה בטלה שיש לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אלא אם יהיה כמיפה את כחו והוא שיכתוב בשטר וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא או שזכה לו על ידי אחר כבר שלא יוכל לחזור ואפילו נתן כל הנכסים ואעפ"י שיש שם קנין לפי שזכוי על ידי אחר כבר נתקיימה בו המתנה ובא הקנין ליפות את כחו ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי שכ"מ שכתב וכו' וצריך שתדע דרך כלל והקדמה שהבריא אין לו צד לעשות מתנותיו מתנת שכיב מרע ואף אם צוה בפירוש מחמת מיתה שלא אמרו בשכ"מ להיותה בלא קנין אלא שלא תטרף דעתו והילכך כל בריא שנתן בלא קנין אינו כלום ולא זכה בה אף לאחר מיתה ואם קנו ממנו קנין גמור אין יכול עוד לחזור אף בחייו וכגון שנתנה לו מעכשו אם לאחר מיתה וכגון שנתנה לו מהיום ולאחר מיתה אבל השכ"מ יש לו צד ליתן כמתנת בריא שאם רצה ליתן מעכשו במתנה גמורה ובקנין גמור כמתנת בריא רשאי אם מעכשו לגמרי אם מעכשו ולאחר מיתה ואינו יכול עוד לחזור אבל מה שאנו קורין מתנת שכ"מ עד שאם עמד בטלה צואתו מאליה ושאף בתוך חליו אם רצה לחזור חוזר הוא שהוא שכ"מ וחילק כל נכסיו שמראה בדעתו שהוא מעלה על דעתו שמת ומתוך כונת מיתה הוא מצוה ואפילו לא צוה מחמת מיתה בפירוש וכן שלא יהא בה קנין שאם יש שם קנין הרי אין דעתו להקנות עד לאחר מיתה ואם יש שם קנין שמא אין דעתו להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אא"כ הזכיר בו שלא לקנין גמור הוא מכוין בו אלא ליפוי כח ובא לבאר במשנה זו שיש צדדים במתנת שכיב מרע שאינה אלא מתנת בריא והוא שאמר שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים כלומר שברור לנו שזהו שכ"מ וחלק נכסיו ולא פירש שמחמת מיתה הוא נותן אם לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת כלומר אם עמד בטלה מתנתו שבודאי מחמת מיתה הוא מכוין ליתן שאלמלא כן היה משייר קצת לעצמו לסמוך על אותו שיור והרי זה מתנת שכ"מ גמורה כאלו פירש הוא להדיא שמחמת מיתה הוא מצוה ואם שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ר"ל שאין יכול לחזור שדינה כמתנת בריא ויתבאר בגמ' שאף בשיור מטלטלין כן ומ"מ דוקא בקנין הא בלא קנין אינה שוה כלום לא מחיים ולא לאחר מיתה שמתנת שכ"מ במקצת הואיל ואינו מצוה מחמת מיתה צריכה קנין כמו שיתבאר:

לא כתב בה שכ"מ הייתי וכו' פירוש אף זו מתנה סתם היא ולא פירש בה שמחמת מיתה הוא מצוה ואין כאן שיור נכסים וכן לא פורש בה שהיא מתנת בריא אלא שאין ברור לנו שהוא שכ"מ הוא אומר שכ"מ הייתי וכבר עמדתי מחליי ובטלה מתנתי ואע"פ שהגיע השטר ליד המקבלים אחר שאין שם קנין והמקבלים אומרים שבריא היה ואע"פ שאין שם קנין הרי קרקע נקנה בשטר ובחזקה כבחליפין הילכך הואיל וסתם בני אדם בריאים הם וכן שהוא עכשו בריא עליו להביא ראיה ששכ"מ היה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראיה והילכך על המקבלים להביא ראיה שבריא היה וכן הלכה ואפילו היו שם מוחזקים קרקע בחזקת בעליה עומדת וגדולי המחברים כתבו שאם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ששכ"מ היה ויעמדו נכסים בחזקתו ומ"מ אם היו שם מטלטלין ובאו ליד המקבלים מתוך שיכולים לומר שהם שלהם נשבעים היסת שבריא היה בשעה שנתן:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לפי דרכנו למדנו ממשנה זו שהולכין אחר אומדן הדעת והואיל ולא שייר כלום אע"פ שלא פירש שמחמת מיתה צוה אומדין דעתו שכך היא וכן כל שהדברים מראים שאינו מכוין ליתן אלא בצדדין ידועים דנין בהם על פי האומד כאלו התנה עליהם מעתה מי שהלך בנו למדינת הים ושמע אביו שמת ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים בין במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה בין במתנת שכ"מ ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה נותנן ודוקא שלא שייר כלום אבל אם שייר בין קרקע בין מטלטלין כתבו הגאונים שמתנתו קיימת ואע"פ שכלל ידוע דברים שבלב אינן דברים כתבו גדולי הצרפתים שבחמשה מקומות בתלמוד מצינו שהם דברים וסימן השמועות זו שבכאן ומתנה טמירתא ומברחת וההיא בצורתא דהוה בנהרדעא וזבון אפדנייהו והקדש שאמרו שיש בה שאלה וטעם כלם משום אומדנא דמוכח ולא היה רואה עצמו צריך אלא לגלוי הדעת אבל מכר היה לו לגלות דעתו וכן בכל דבר הבא דרך תנאי מאדם לחברו אבל דברים שהזכרנו אינן בדרך זה ומתוך כך הולכין בהם אחר האומד וכן הענין בכותב נכסיו לאשתו או לבנו שלא עשאן אלא אפטרופסין כמו שהתבאר ואיני יודע למה לא צירפום עם אותם חמשה שהוזכרו:

יתבאר במקומו שהאומר לשנים כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין אבל אין נותנין לאשתו עד שיאמר להם כתבו ותנו ומ"מ המפרש מן היבשה לים והיוצא בשיירה למדברות והמסכן והיוצא בקולר מתוך שהם בהולים על עצמם אין משלימין את דבורם לומר תנו ומ"מ אומדן הדעת הוא שלנתינה נתכונו וכותבין וחותמין ונותנים לאשה אע"פ שלא אמר תנו יוצא בקולר זה שהזכרנו פירשו בתלמוד המערב לא סוף דבר קולר של נפשות אלא אף של ממון שכל קולר סכנה וכן התבאר על היוצא בקולר שמתנתו כמתנת שכ"מ ודבריו ככתובים וכמסורים וכן יראה ממסכת גיטין ס"ה ב' ממעשה של גניבא שהוזכר שם ומתוך כך יש מי שמשוה את המדות בכלם ואף מפרש ויוצא בשיירא דבריו ככתובים ומסורים וכן דעת גדולי הפוסקים כמו שיתבאר במסכת גיטין ולא יראה כן היוצא בקולר שאני דמה לי אם מסור למיתה בידי אדם או בידי שמים ועוד שהרי למדוה מאחיתופל שנאמר ויצו אל ביתו בצואה בעלמא מסכן זה שכתבנו יש מפרשים שהוא נוטה למות עד שהוא גוסס או קרוב לכך ועיקר הדברים שפירושו אף בחולה לבד אע"פ שאינו מסוכן כל כך שכל חולי בחזקת סכנה והראיה שהרי במסכת גיטין אמרו בריא שאמר כתבו וכו' ור' שמעון בן שזורי היא ודוקא בריא אבל חולה כותבין ונותנין ובראשון של גיטין י"ג ב' אמרו לא מיתוקמא מתני' בשכ"מ והביאו עליה זו של ר' שמעון בן שזורי ואם מסכן דוקא שנוטה למות היה להם להעמידה בשכיב מרע שאינו מסכן כל כך ובירושלמי פירשו כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים והענין הוא שמן הסתם אין אדם מחזיק חולי של סכנה ברוב החליים עד שנמשך בו שלשה ימים הא מ"מ אם קפץ עליו חולי והכביד מיד כך הדין וכן כתבו גדולי המחברים וכן אף תוך שלשה כל שאנו או הוא עצמו מחזיק אותו בחולי של סכנה דנין בו כן וכן הדברים נראין והוא שכתבו גדולי הצרפתים מסכן שכ"מ:

Meiri on Bava Batra 146b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה נכנס אחריה כו' ולפי זה לא היתה תותרנית כו' ור"ש פי' שנשאה כבר ונמצאת תותרנית כו' עכ"ל ר"ל לפירוש רבינו יעקב דבארוסה איירי שדקדק לומר שלא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשום נישואין ע"כ דלאו תותרנית היתה ומש"ה אם היה נכנס עמה גם לשם נשואין היה יורשה אבל אם היתה תותרנית גם אם היה נכנס נמי לשם נשואין לא היתה נשואה לו ולא היה יורשה דלשם בדיקה ודאי נמי נכנס עמה וכיון דמצאה תותרנית ודאי דלא כנס אבל לפרשב"ם דנשואה היתה אדרבה ע"כ דנמצאת תותרנית דאל"כ הרי כשבדקה ולא מצאה תותרנית הרי נתפייס ולא היה דעתו עוד לגרשה וכיון שמתה אח"כ אמאי אינו יורשה וק"ל:

בא"ד לר"י כו' משעת נתינה ולר"ל משעת כתיבה ולמאי דמפרש ר"י התם אית ליה לר"ל כו' דאיכא בין כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש דמייתי התם מימרא דלר"י משעת כתיבה ולר"ל משעת נתינה ומכח קושיא מפיך להו התם וקאמר לר"י משעת נתינה ולר"ל משעת כתיבה והיינו דאיכא בין ר"ש לרבנן לר"ש משעת כתיבה ממש ולרבנן משעת כתיבה היינו משעת חתימה והלכה כרבנן וא"כ בין לר"י ובין לר"ל דאין מוציאין פירות משעת כתיבה אע"ג דדעתו לגרשה ומהרש"ל הגיה בדברי התוס' הרבה לאין צורך וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 146b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

מתניתין שכיב מרע שכתב כל נכסיו. וזה לשון הר"י ז"ל בעליות: למאן דאמר דהיכא דאיכא קנין כו' (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת להרב ז"ל). והר"ן ז"ל כתב וזה לשונו: רב ששת אמר רבי שמעון היא. אף על גב דתנא קמא דידיה נמי אזיל בתר אומדנא נקטיה רב ששת לרבי שמעון שזורי משום דבמתניתין איירי בשכיב מרע ורבי שמעון שזורי נמי מוסיף אף המסוכן ותנא קמא דידיה לא מודי ליה. ולענין הלכה נקטינן כרבי שמעון שזורי. וכתב הרי"ף ז"ל בפרק התקבל דהני ארבעה יוצא בקולר ומפרש כו' כולהו לענין צוואתן דינן כמצוה מחמת מיתה דמקנו באמירה בעלמא וכדמשמע מדאמר רב הונא התם גיטו כמתנתו כו'. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות זכיה שהן לגמרי כמצוה מחמת מיתה. אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב דאינו כמצוה מחמת מיתה אלא יוצא בקולר ומסוכן אבל מפרש ויוצא בשיירא לא דהנהו כיון שדעתן לחזור שהרי מדעתם הם הולכים לסחורה כו'. ודברי הראשונים ז"ל נראין עיקר דאי לא מאי קמשמע לן רב הונא במאי דקאמר כו' ככתוב בהר"ן שעל האלפסי שם דף תקפ"ו א' עמוד ב':

Shita Mekubetzet on Bava Batra 146b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

אֲמַרָה לֵיהּ: מִן יָהֵיב לַן מִכּוֹתָבוֹת דִּירִיחוֹ וְאָכַלְנָא בֵּיהּ. נְפַל עֲלַהּ חוּרְבָּה, וּמֵתָה. אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְלֹא נִכְנַס אַחֲרֶיהָ אֶלָּא לְבוֹדְקָהּ, מֵתָה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.

She said to him: Who will give us of the dates of Jericho that I shall eat them, hinting that she smelled the date he had brought with him. The ruin collapsed upon her and she died. The Sages said: Since he went into the ruin after her only to check her sense of smell, and not for the purpose of consummating their marriage, if she dies, he does not inherit from her, as the marriage was not effected, and a man does not inherit from his betrothed.

Segment 2

סִבְלוֹנוֹת מוּעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ וְכוּ׳. יָתֵיב רָבִין סָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא וּבֵין שֶׁמֵּת הוּא, הָדַר הוּא – סִבְלוֹנוֹת הָדְרִי, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לָא הָדַר. הָדְרָא בָּהּ אִיהִי – הָדְרָא אֲפִילּוּ כִּישָּׁא דְיַרְקָא. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְשָׁמִין לָהֶן דְּמֵי בָשָׂר בְּזוֹל. עַד כַּמָּה ״בְּזוֹל״? עַד תִּילְתָּא.

§ The mishna teaches: If he sent a few presents for her to use while in her father’s house, they are not collected. Ravin the Elder was sitting before Rav Pappa and he was sitting and saying: Whether she died, or whether he died, or whether he retracted his agreement to the betrothal and divorced her, the presents return to the betrothed man or his heirs, but food and drink do not return. If she retracted her agreement to the betrothal and requested a divorce, even a bundle of vegetables returns to the betrothed man. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: When the presents are returned, the court appraises for the betrothed woman’s family the sum that they must repay for any meat he gave her, according to a reduced assessment of the value of the meat and not according to the price the betrothed man paid. How much less is the reduced assessment? Up to one-third less than he paid.

Segment 3

מַתְנִי׳ שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כׇּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְשִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. לֹא שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.

MISHNA: With regard to a person on his death-bed who wrote a deed granting all of his property to others, and he reserved for himself any amount of land, his gift stands even if he subsequently recovers. If he did not reserve for himself any amount of land, and he recovered, his gift does not stand, as the gift was conditional upon his death, since is it evident that he did not intend to leave himself without means of support.

Segment 4

גְּמָ׳ מַאן תְּנָא דְּאָזְלִינַן בָּתַר אוּמְדָּנָא? אָמַר רַב נַחְמָן: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא הִיא. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת בְּנוֹ, וְעָמַד וְכָתַב כׇּל נְכָסָיו לְאַחֵר, וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ – מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה, שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ קַיָּים – לֹא הָיָה כּוֹתְבָן.

GEMARA: Who is the tanna who taught that we follow the principle of assessing a person’s intentions, even when he did not expressly state them? Rav Naḥman said: This is the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 5:9): In a case where one’s son went overseas and he heard that his son died, and then he arose and wrote a document granting all of his property to another, and then his son came back, his gift to the other people is a valid gift. Rabbi Shimon ben Menasya says: His gift is not a valid gift, as had he known that his son was alive he would not have written a document granting them his property.

Segment 5

רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי הִיא – דְּתַנְיָא, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר, וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.

Rav Sheshet said: This is the opinion of Rabbi Shimon Shezuri, as it is taught in a mishna ( Gittin 65b): Initially the Sages would say: With regard to one who was taken out in a collar to be executed and said: Write a bill of divorce for my wife, these people should write and give her the document. Although he did not explicitly say the word give, this is understood to have been his intention, to release her from the necessity to perform levirate marriage or ḥalitza . They then said that this halakha applies even to one who sets sail and one who departs with a caravan to a far-off place. A bill of divorce is given to his wife under these circumstances even if her husband said just: Write. Rabbi Shimon Shezuri says: Even in the case of one who is dangerously ill who gives that instruction, they write the bill of divorce and give it to his wife.

Segment 6

וְרַב נַחְמָן – מַאי טַעְמָא לָא מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי? שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר ״כִּתְבוּ״. וְרַב שֵׁשֶׁת – מַאי טַעְמָא לָא מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא? אוּמְדָּנָא דְּמוֹכַח שָׁאנֵי.

The Gemara asks: And what is the reason that Rav Naḥman does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? The Gemara answers: Rav Naḥman holds that it is different there, as he said: Write a bill of divorce, thereby partially stating his intention to divorce her, whereas in the case of the mishna here, he did not express his intention at all. The Gemara asks: And what is the reason that Rav Sheshet does not interpret the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya? The Gemara answers: An assessment of a person’s intentions that is clearly proven is different, and it is possible that Rabbi Shimon ben Menasya does not apply this principle where the person’s intentions are less evident.

Segment 7

מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וּמוּטָל בַּמִּטָּה, וְאָמְרוּ לוֹ: נְכָסֶיךָ לְמִי? וְאָמַר לָהֶן:

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught ( Tosefta , Ketubot 4:15): If one was ill and bedridden, and those present said to him: To whom shall your property be given? And he said to them:

Bava Batra 146b

Bava Batra 146b

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text