Commentary page

Bava Batra 129a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 129a

Bava Batra 129a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ואפשר דר' אבא נמי מודה לרבא כדפי' בקונטרס שלישי בראשון כשר דלא ממעט הלכתא מילתא דרבא ואי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ודרב פפא הא איתותבו אבל ר' אבא בר חמא לא איתותב ואע"ג דנקט בעדות קרקע ומשמע אבל בהלואה כשר אף על גב דנסתמא ובברייתא משמע דפסיל ליה לכל עדיות מצינן למימר דהוא הדין בהלואה דפסיל רבי אבא וקרקע סבירא ליה דמכוין בטוב כדשמואל והוי כהלואה ואפ"ה פסיל ליה ור"ת פסק בספר הישר דשלישי בראשון פסול וכן פוסק ה"ג אלא שהם אינם פוסלים אלא מדרבנן והוא פוסל מן התורה כדפסיל רב בזה בורר ומפרש הכי לאפוקי מאי אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא על דברי רבי אבא ואי אתא למפסק דדוקא שלישי בשני כשר ולא שלישי בראשון א"כ הוה ליה למימר אין הלכה כרבא ואי לאפוקי ממר בר רב אשי כלומר הא דלא קאמר אין הלכה כרבא. אלא הלכתא כרבי אבא משום שרוצה לכלול בהדיא דאין הלכה כמר בר רב אשי הא לית הלכתא כו' ואי משום שמואל ורב ששת ורב פפא אצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא שעתה ממעט כולהו ביחד הא איתותבו ולימא אין הלכה כרבא בהדיא אי לאפוקי מדידיה לחוד אתא אלא לאפוקי מר' יוחנן דהשתא לא מצי למימר דאין הלכה כרבא ואצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא דממעט לכולהו ומפיק נמי מדרבא דדוקא שלישי בשני כשר וקשה לר"י דאי דייקינן ממילתיה דרבי אבא דוקא שלישי בשני א"כ נידוק נמי דדוקא עדות קרקע ובהלואה כשר ובברייתא פוסל הכל:

ודוקא באדם אחד ושדה אחת לא גרסינן אמר רבי יוחנן אלא הכל ממילתיה דרב דימי ורבין פליג עליה בסמוך ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן.

Tosafot on Bava Batra 129a · Sefaria

Rashba

הא דאמרינן ד ליתא לדמר בר רב אשי פירש הרב אלפסי ז"ל, משום דאב ובנו ראשון בראשון הן, ומינה דבאבא דאבא כשר. אבל ר"ש(י) ז"ל פירש, דכל יוצאי ירכו פסולין לו. ונראה לי משום הכי לא פרשו בו טעם, משום דמתניתין היא, שהרי שנינו בפרק זה [בורר] (סנהדרין כז, ב) אלו הן הקרובים האחים וכו' הן ובניהם וחתניהן, וכיון שכן קל וחומר לאב ובנו שבן הבן וחתנו פסולין הן. ואם תאמר אם כן מר בר רב אשי היכי טעי בה, וכי לא ידיעה ליה מתניתין. י"ל דאגב חורפיה דהוה סבר למילף לה מדרבא לא עיין בה. ויש לנו כיוצא בה בתלמוד וחדא מינייהו לעיל (בבא בתרא קטז, א) דבעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כאברהם וישמעאל בנכסי עשו אי זה מהם קודם, ואמר רבא והא תנן האב קודם לכל יוצאי ירכו, ורמי בר חמא אגב חורפיה לא עיין בה, ומשום דפשיטא דטעי בה מר בר רב אשי, כי קאמרי לקמן הלכתא ככל הני שמעתתא דשלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא אקשינן לאפוקי מאי, לאפוקי מדאמר מר בר רב אשי, ליתה לדמר בר רב אשי, כלומר, משום הא לא איצטריך דהאי פשיטא דליתה. ותדע, מדלא קאמר הא אמרינן דליתה וקאמר אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא איתותבו אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא. ואם תאמר ומאי קושיא, דאנן הכי קאמרינן, הלכתא כדשלח ר' אבא דאמר שלישי בשני כשר אבל לא בראשון. פירש ר"ש ז"ל דר' אבא על מה ששאלוהו השיב ושמא אף בראשון היה מכשיר. ואם תאמר אם כן מנלן דלאפוקי מדמר בר רב אשי, דאף הוא מוסיף הוא, ודילמא ר' אבא אף באבא דאבא היה מכשיר אלא שאלה שהיתה כך היתה. תירץ הרב ז"ל דאין הכי נמי דמצי לאקשויי ליה הכין, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה. ולכי נראה שאין אנו צריכין בהא דמר בר רב אשי לתירוצו של רבינו ז"ל, דהא דמר בר רב אשי (לתירוצו של רבינו ז"ל דהא דמר בר רב אשי) פשיטא להו לכולהו דטעי בה וליתא כלל ואין צריך לומר הלכה כדשלח ר' אבא לאפוקי מההיא, דההיא פשיטא דליתא כלל, וכמו שכתבתי למעלה. והרמב"ן ז"ל תירץ דגמרא קים ליה דהלכתא כרבא, דכיון דפסקינן דליתא לדמר בר רב אשי דגמר מרבא אבא דאבא, שמע מינה דרבא גופיה הלכה היא, דמאי דקא מכשר ר' אבא כולה מילתא ברוחקא דשלישי תליא, והילכך כל שלישי שרי בין בשני בין בראשון, ודאמר מר בר רב אשי דעביד אבא ובריה כראשון בראשון וגמרא מדרבא לאכשורי באבא דאבא, אמרינן דלית הלכתא כותיה, דאב ובנו כחד נינהו, ומינה דלא פסלו אלא זה, הא באבא דאבא דאבא כשר, וכדעת הרב אלפסי ז"ל. ודברי ר"ש(י) ז"ל נראין לי עיקר, דאילו לפי פירושו של רבינו ז"ל היה לו לומר אי לאפוקי מדרבא הא כותיה קיימא לן. אלא הנכון כדברי ר"ש(י) ז"ל, והכי קאמר, אי (לא) לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ודלמא אף ר' אבא מודה בה. ומדאמר רב שימי בר אשי הלכה ככל הני דשלח ר' אבא לא שמעינן דליתא לדרבא, דאי לאפוקי מיניה לא מיסתיא דלא לימא בהדיא לית הלכתא כרבא.

מתני' המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום. פירש ר"ש ז"ל, דלא אמר כלום לא במה שהשוה להם את הבכור ולא במה שריבה בלשון ירושה לאחד על אחיו הפשוטין, ומתניתין רבנן היא ודלא כרבי יוחנן בן ברוקא, ואפילו לא היה שם בכור כן הדין וכן הטעם, והויא לה הא מתניתין סתם כדרבנן ואידך מתניתין מחלוקת והלכתא כמחלוקת דהיינו רבי יוחנן בן ברוקה. וכן פירש הרב אב בית דין ז"ל וכן הראב"ד ז"ל, וכן נראה עיקר כמו שאכתוב לקמן גבי הא דאמרינן כולא מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא. ולפי פירוש זה, הא דשקלי וטרו בגמרא בפירושה דהא מתניתין דקתני כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימין, ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתין אלא כרבי יוחנן בן ברוקה אפילו אמר בלשון ירושה, היינו משום דנפקא לן מינה כשהשוה להם את הבכור דמודה בה רבי יוחנן משום דכתיב לא יוכל לבכר, וכדאיתא בגמרא. ואי נמי נפקא מינה לבת במקום בנים או לאח במקום בת. ויש מי שהעמיד משנתנו ככולי עלמא, ולא אמר כלום אבכור קאי. וכן פרשו משום רבינו האיי גאון ז"ל. וכן פירש הרב ר' יוסף הלוי ז"ל דמתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא ומשום שהשוה להם את הבכור הוא דקתני לא עשה ולא כלום, אלא שהוא ז"ל פירש דכיון שהשוה להם את הבכור לא עשה ולא כלום אפילו בפשוטין אלא צוואתו בטלה. ואין נראה כן מדברי רבינו הגאון ז"ל, אלא במה שהשוה את הבכור דוקא אמר שלא אמר כלום. וכן פירש מורי הרב ז"ל. ולפי זה מקמצין מכולן לפי חשבון ומשלימין לבכור, לפי שהבכור עם האחין בזה כדין בעל חוב דאביהם שנוטל מהם לפי חשבון מה שנתן להם אביהם. וכן נראה לי עיקר.

גמרא ורבי אל(י)עזר אמר ואפילו באדם אחד ושתי שדות שדה אחד ושני בני אדם. גירסת הספרים מסיימי בה: אבל בשני [בני] אדם ושתי שדות לא קנה. ואיכא דקשי ליה, דאם איתא, מאי קאמר אביי אנחת לה הכא דר' אל(י)עזר אדר' אל(י)עזר לא קשיא כאן בשדה אחת וכו' ומאי איצטריך ליפרוקינהו ור' אל(י)עזר בעצמו אמר [כן] בהדיא. ועל כן יש (שמעמידין) [שמעבירין] עליה קולמוס ומפר(י)שי דמעיקרא הוה סבירא ליה לאביי דר' אלעזר אפילו בשתי שדות ושני בני אדם אית ליה, אלא דלמאי דקאמר ר' דימי משמיה דר' יוחנן דבשדה אחת ושני בני אדם לא קנה קאמר איהו דקנה, אבל לדידיה לא שנא שתי שדות ושני בני אדם משדה אחת ושני בני אדם. והשתא דשמעה להא דרבין דאמר משמיה דר' אל(י)עזר דבשני בני אדם ושתי שדות לא קנה, הדר ממאי דהוה סבירא מעיקרא וידע דר' אל(י)עזר נקט בשתי שדות ואדם אחד או בשדה אחד ושני בני אדם. ור"ש(י) ז"ל גריס לה ופירש דההוא לישנא דגמרא הוא ולא אמרה ר' אל(י)עזר בהדיא.

הא ד אמר ריש לקיש לעולם לא קנה עד ש[י]אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני [ופלוני] שנתתים להם במתנה וירשום. פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, דריש לקיש לפרושי מתנה באמצע הוא דאתא, דאי לא, תיקשי לן, דהא תנן דאפילו כתב מתנה בתחלה או בסוף דבריו קיימין. ואין פירושו מחוור בעיני, דאם כן מאי שנא דנקט לה במתנה באמצע ואמאי לא פריש כולהו בבי דמתניתין דהיינו בתחלה ובסוף. אבל ר"ש ז"ל פירש דבשתי שדות ושני בני אדם אמר שלא קנו עד שתהא מתנה באמצע, שאילו אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה אני אומר דלפלוני הראשון אמר ליטול בירושה שהוא הלשון הראשון ולפלוני האחרון ליטול במתנה שהוא הלשון האחרון, שבסדר הזכרתן סדר לשון ירושה והמתנה, וכן אמר פלוני ופלוני נתתי שדה פלוני ופלוני וירשום לראשון נתן בלשון מתנה ולאחרון בלשון ירושה. אבל עכשיו שאמר ירושה בתחלה ולבסוף, כשם שהירושה נאמרת על שניהם [כך המתנה נאמרת על שניהם]. ולפי פירוש זה נראה דריש לקיש נמי לית ליה מתניתין דבין בתחלה בין בסוף, דמתניתין אינה אלא באדם אחד ושדה אחת, דאלו בשדה אחת ושני בני אדם אתה מטיל את הלשון לסמוך לו, וכן בשתי שדות ואדם אחד. וקשיא לי לפי זה, דאם כן על כורחין ברייתא דנכסי לך ואחריך יירש פלוני הויא תיובתא דריש לקיש, דלדידיה כי[ו]ן שאתה מטיל הלשון אחר הסמוך לו אפילו תוך כדי דיבור נמי.

Rashba on Bava Batra 129a · Sefaria

Meiri

זה שביארנו במשנה שהדברים שאם אמרם בלשון ירושה לא אמר כלום ואם אמרם במתנה דבריו קיימין שאם כתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימין אע"פ שהזכיר לשון ירושה לא סוף דבר באדם אחד ושדה אחד שלשון המתנה חוזר על אותו אדם ועל אותו שדה כגון שאמר תנתן שדה פלונית לפלוני ויירשנה או יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לו או שאמר יירש פלני שדה פלנית תנתן לו ויירשנה אלא אפילו אדם אחד ושתי שדות זו במתנה וזו בירושה שאין לשון המתנה סובב אלא על השדה האחד כגון שאמר יירש פלני שדה פלני ותנתן לו שדה פלני או שדה אחת לשני בני אדם לזה במתנה ולזה בירושה שאין לשון המתנה אלא על אדם אחד משניהם כגון שאמר תנתן שדה פלני לפלני ויירשה עמה פלני או אפילו שתי שדות לשני בני אדם שדה אחד לאדם אחד בירושה ושדה אחד לאחר במתנה כגון שאמר יירש פלני שדה פלני ותנתן לפלני שדה פלני שאין לשון המתנה סובב אלא לאחד מהם ולא לשני ולא לשדה הנתון לשני אעפ"כ קנה אף אותו שנאמר לו בירושה אפילו היו עשרה שדות לעשרה בני אדם ולא הסב לשון מתנה אלא לאדם אחד ולשדה אחד ודוקא שהיה כל דבור מאלו תוך כדי דבור של חברו והוא בכדי שאלת תלמיד לרב הא אם שהה בין דבור לדבור בכדי שאלת תלמיד לרב או יותר לא קנה את שנאמר עליו לשון ירושה עד שיהא לשון המתנה סובב לכלם אפילו באדם אחד ושתי שדות צריך שיאמר יירש פלוני שדה פלני עם שדה פלנית שנתתים לו במתנה או ינתנו שדה פלני ופלני לפלני ויירשם ואם בשני בני אדם ושדה אחת צריך שיאמר יירש פלני שדה פלנית ותנתן לו ולפלני עמו או תנתן לפלני ופלני שדה פלנית ויירשוה ואם הם שני בני אדם ושתי שדות צריך שיאמר פלני ופלני יירשו שדה פלנית ופלנית שנתתים להם במתנה וכן כל כיוצא באלו מלשונות שיראה מהם שלשון המתנה סובב על כל אחד מן הזוכים ועל כל אחד מן השדות הן בתחלה הן באמצע הן בסוף וזהו דעת ריש לקיש והלכה כמותו וזו היא אחת מן השלש שהלכה כר' שמעון בן לקיש אף במקום ר' יוחנן כמו שהתבאר בפרק החולץ:

זה שיצא מפינו לפי תמנו שלאחר כדי דבור לא קנה את שנאמר עליו לשון ירושה שהדברים מוכיחים שאותו שנאמר לו בלשון מתנה קנה כך היא דעתנו וכן ראינוה לגדולי המפרשים ולגדולי הצרפתים ולגאוני הראשונים ומ"מ חכמי התוספות כתבו שאף אותו שבלשון מתנה לא קנה שזהו את וחמור ולא יראה לי כן אף לדעת האומר באת וחמור שלא קנה אחר שאינו בדבור אחד:

Meiri on Bava Batra 129a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרשב"ם בד"ה ור"ל אמר כו' אבל אם אמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני ותנתן להם שדה פלוני ופלוני וירשום ה"א כו' עכ"ל צ"ע דלמה יגרע כשאומר ותנתן להם משאומר שנתתי להם וכי היכי דלשון ירושה נאמר לשניהם גם המתנה שבאמצע נאמר לשניהם כמ"ש הרשב"ם גבי שנתתים להם ואפשר לחלק ודו"ק:

תוס' בד"ה אי לאפוקי כו' משום שרוצה לכלול בהדיא דאין הלכה כמר בר רב אשי כו' עכ"ל דאע"ג דודאי בהא דפסיק דלא כרבא הוי נמי מוכח מכ"ש דלא הוי הלכתא כמר בר רב אשי מ"מ בהא דפסיק כר' אבא הוי בהדיא טפי לאפוקי מרבא ומר בר רב אשי וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 129a · Sefaria

Shita Mekubetzet

אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ואם תאמר ונהי דמוסיף הוא דלמא הלכתא כרבי אבא ולאפוקי מתוספתו של רבא. תירץ רשב"ם ז"ל דלא שמעינן הכי מדרבי אבא דלמא על מה ששאלוהו השיב ואפשר שאף בראשון היה מכשיר. ואם תאמר אם כן אף ממר בר רב אשי לא מפיק דאיהו נמי מוסיף הוא ואפשר דרבי אבא מודה ליה אלא שעל מה ששאלוהו השיב. ותירץ דאין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה. והרמב"ן ז"ל תירץ דודאי קים להו הלכתא כרבא ומשום הכי אקשינן דודאי לא אתא לאפוקי מדרבא מדאמרינן לית הלכתא כמר בר רב אשי משמע דהלכתא כרבא דאם איתא דאפילו דרבא ליתא למאי אצטריכו בו למפסק לא כמר בר רב אשי וכי אפשר שבן בנו יהא פסול לאחיו וכשר לו אלא על כרחך קיימא לן כרבא ולא פליג עליה רבי אבא אלא דרב יוסף בר חמא לא בעא מיניה אלא שלישי בשני אי כשר אי פסול כרבי אלעזר דברייתא דפסל ליה וכדאיתא בסנהדרין ואהדר ליה דכשר ואתא רבא ופריש דהוא הדין לשלישי בראשון דלא סבירא ליה כרב דאמר התם בסנהדרין דשלישי בראשון פסול ואי לאפוקי מדמר בר רב אשי קאמרת לומר דלא מכשרינן אלא דוחקא דשלישי אבל לא דוחקא דשני והא דמר בר רב אשי שני בראשון הוא וכמו שכתבתי למעלה לדעת הריא"ף ז"ל הא אתמר בהדיא דלית הלכתא כוותיה. ולפי פירוש זה נלמוד דדוקא אבא דאבא אבא אבא דאבא דאבא כשר וכדעת הריא"ף ז"ל וכן דעת הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות עדות. ולפי מה שכתבתי למעלה בשם רשב"ם ז"ל דכל יוצאי ירכו פסולים הכי קאמר אי לאפוקי מדמר בר רב אשי ולומר דרבי אבא לא איירי ביוצאי ירכו משום דלא מכשר בהו הא אתמר בהדיא דלית הלכתא כמר בר רב אשי דמכשר ומסקנא דלאפוקי מדרבי יוחנן אתמר כו'. הר"ן ז"ל.

אלא לאפוקי מדרבי יוחנן ומדאתקפתא דמר בר רב אשי הני תרווייהו דאיירי בהו בשמעתין נקט והוא הדין דאתא לאפוקי ממאן דאמר דהוה מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו. תוספות הרא"ש ז"ל.

מתניתין המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד. כלומר שמתוך שריבה לאחד מיעט לאחד ומשום הכי תנן דבלשון מתנה דבריו קיימים שאלו מיעט לאחד בלחוד ואמר לא יטול פלוני בני אלא שדה פלונית אין בדבריו כלום. אלא הכי קאמר ריבה לאחד ומתוך כך מיעט לאחד וכן נמי מתוך שריבה לבניו בלשון מתנה השוה להם את הבכור דבריו קיימים. הר"ן ז"ל.

ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום פירש ר"ש ז"ל דלא אמר כלום לא במה שהשוה להם את הבכור ולא במה שריבה בלשון ירושה לאחד על אחיו הפשוטים ומתניתין רבנן היא ודלא כרבי יוחנן בן ברוקה ואפילו לא היה שם בכור כן הדין וכן הטעם והויא לה הא מתניתין סתם כרבנן ואידך מתניתין מחלוקת והלכה כמחלוקת דהיינו רבי יוחנן בן ברוקה וכן פירש הרב אב בית דין והראב"ד ז"ל וכן נראה עיקר כמו שאכתוב גבי הא דאמרינן כולה מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא. ולפי פירוש זה הא דשקלו וטרו בפירושא דהא מתניתין דקתני כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימים ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתין אלא כרבי יוחנן בן ברוקה ואפילו אמר בלשון ירושה היינו משום דנפקא מינה כשהשוה להם את הבכור דמודה בה רבי יוחנן משום דכתיב לא יוכל לבכר וכדאיתא בגמרא ואם כן נפקא מינה לבת במקום בנים או לאח במקום בת. ויש מי שהעמיד משנתינו ככולי עלמא ולא אמר כלום אבכור קאי וכן פירשו משם רבינו האיי גאון ז"ל וכן פירש הרא"ם ז"ל דמתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא ומשום שהשוה להם את הבכור אלא שהוא ז"ל פירש דכיון שהשוה להם את הבכור לא עשה ולא כלום אפילו בפשוטין אלא צוואתו בטלה ואין נראה כן מדברי רבינו הגאון ז"ל אלא במה שהשוה את הבכור דוקא אמר שלא אמר כלום וכן פירש מורי הרב ז"ל ולפי זה מקמצין מכולם לפי חשבון ומשלמים לבכור לפי שהבכור עם האחים בזה כדין בעל חוב דאביהם שנוטל מהם לפי חשבון מה שנתן להם אביהם וכן נראה לי עיקר. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל איש פלוני בכור לא יטול פי שנים כו'. לא אמר כלום. דע כי זאת הפיסקא אין בה שום חילוק בין שאמר לאחיו בלשון מתנה בין שאמר בלשון ירושה לא אמר כלום מפני שהוא עוקר ממה שאמר לא יטול ולא יירש וזה לא מחל על עקירת נחלתו. אבל פיסקא השנית שלא אמר בלשון עקירה אלא דרך חלוקה הוא ממעט חלק בכורה או שמרבה לזה וממעט לזה אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים ומני רבנן היא אבל רבי יוחנן בן ברוקה לגבי חלק פשוט דבריו קיימים אפילו בלשון ירושה אבל לחלק בכורה בלשון נחלה לא דהא כתיב גביה לא יוכל לבכר ומשמע בלשון נחלה לא יוכל אבל בלשון מתנה יכול ואף על פי שהוא סתם ואחר כך מחלוקת לענין פשוט הא איקבע הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. עד כאן.

גמרא תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה זו מתנה בתחלה. כתב הרא"ה ז"ל דדוקא בוא"ו כגון תנתן לו שדה פלונית לפלוני וירשנה אי נמי יירשנה ותנתן לו דהוי מוסב על ענין ראשון אבל יירשנה תנתן לו תנתן לו יירשנה בלא וא"ו הוה ליה בפלוגתא אי אמרינן תפוס לשון ראשון או לשון אחרון. הר"ן ז"ל.

ירשה ותנתן לו ויירשנה זו היא מתנה באמצע והא קמשמע לן דלא תימא תחלה ואמצע וסוף דקתני היינו בתחלת השטר בסוף השטר באמצע השטר ולא כתב כלל לשון ירושה אלא כהאי גוונא שתחלה וסוף כתב לשון ירושה ואמצע לשון מתנה הא לאו הכי לא קני קמשמע לן רב דימי פירוש המשנה בלא זו אף זו דמתנה באמצע אף על פי שירושה תחלה וסוף לא בטלו שתי הירושות לשון המתנה ומתניתין נקטה סדר המנין תחלה אמצע וסוף. תוספי הרא"ש ז"ל.

אבל שתי שדות ושני בני אדם לא פירש הרשב"ם שאף לאותו שאמר בלשון מתנה הוי פלוגתא דלקמן בפרק מי שמת דפליגי בקנה את וחמור הואיל ולשניהם נתן ביחד ודלא כפירוש רשב"ם ז"ל שפירש שאותו שנתן לו בלשון מתנה קנה. תוספי הרא"ש ז"ל.

1 more comments on this page.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 129a · Sefaria

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

אִי לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא – מוֹסִיף הוּא! אִי דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי – לֵית הִלְכְתָא כְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי! אִי לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל וְרַב שֵׁשֶׁת וְרַב פָּפָּא – הָא אִיתּוֹתְבוּ!

If his statement is said to exclude the statement of Rava that the testimony of members of the third generation concerning members of the first generation is valid, this is difficult, as Rava’s statement is not in conflict with Rabbi Abba’s statement that the testimony of members of the third generation with regard to members of the second generation is valid; it merely adds to it. If it is said to exclude the opinion of Mar bar Rav Ashi that a grandfather can testify concerning his grandchild, this is also difficult, as it has already been established that the halakha is not in accordance with the opinion of Mar bar Rav Ashi. If it is said to exclude the rulings of Shmuel and Rav Sheshet and Rav Pappa, that a person who became blind can testify about what he saw beforehand, this too is difficult, as their rulings were refuted based on a baraita .

Segment 2

אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּמֵאַתְקָפְתָּא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי.

The Gemara explains: Rather, Mar Zutra’s statement is said to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan that one cannot testify that a specific one of his sons is his firstborn, and to exclude the strong objection of Mar bar Rav Ashi to the statement of Rabbi Abba with regard to a case where a debtor admitted to part of a claim and witnesses testified that he repaid the entire debt. Despite Mar bar Rav Ashi’s objection, the halakha is that the debtor is not liable to take an oath.

Segment 3

הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה, הֵיכִי דָּמֵי בָּאֶמְצַע, הֵיכִי דָּמֵי בַּסּוֹף?

§ The mishna teaches: With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one other son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as an inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands. The Gemara asks: What are the circumstances where it is phrased as a gift at the beginning? What are the circumstances where it is phrased as a gift in the middle? What are the circumstances where it is phrased as a gift at the end?

Segment 4

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, וְיִירָשֶׁהָ״ – זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה. ״וְיִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ״ – זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּסּוֹף. ״יִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁהָ״ – זוֹ הִיא מַתָּנָה בָּאֶמְצַע.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says that where one on his deathbed instructed: Such and such a field will be given to so-and-so and he will inherit it, this is a case where it is phrased as a gift at the beginning. Where he instructed: And he will inherit it and it will be given to him, this is a case where it is phrased as a gift at the end. Where he instructed: He will inherit it and it will be given to him and he will inherit it, this is a case where it is phrased as a gift in the middle.

Segment 5

וְדַוְקָא בְּאָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת; אֲבָל בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת, שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם – לֹא.

And the halakha that his statement is valid pertains specifically to a case where the two terms, giving and inheritance, are employed with regard to one person and one field. But if they are employed with regard to one person and two fields, e.g., if he says: Reuven will inherit this field and will be given that field, or one field and two people, e.g., Reuven will inherit half of this field and Shimon will be given the other half, the part that was phrased as inheritance does not take effect. Only the part that is phrased as a gift takes effect.

Segment 6

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת, שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם; אֲבָל בִּשְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם – לֹא.

Rabbi Elazar says: Even in a case where the two terms are employed with regard to one person and two fields, or one field and two people, his instruction takes effect, as both terms were employed with regard to the same person or the same field. But with regard to two fields and two people, it does not take effect, as the two instructions are not connected to one another.

Segment 7

כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: ״תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית״ – רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: קָנָה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא קָנָה.

When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that if one on his deathbed said: Such and such a field will be given to so-and-so, and so-and-so, i.e., another person, will inherit such and such a field, i.e., another field, Rabbi Yoḥanan says that even the latter person, who was designated to inherit his field, has acquired it. Rabbi Elazar says: He has not acquired it.

Segment 8

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבִין: אַנְחֵתְתְּ לַן חֲדָא, וְאַתְקֵפְתְּ לַן חֲדָא! בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר לָא קַשְׁיָא – כָּאן בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת, כָּאן בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת;

Abaye said to Ravin: You have lightened our burden with one statement that you cited, but you have made it difficult for us with the other one. Granted, the contradiction between this statement of Rabbi Elazar that you cited and the previously cited statement of Rabbi Elazar is not difficult. There, in the previously cited statement, Rabbi Elazar said that the directive takes effect with regard to a case of one person and two fields, and here he said that the directive does not take effect with regard to a case of two people and two fields.

Segment 9

אֶלָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן – קַשְׁיָא!

But the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is difficult, as Rav Dimi cited in Rabbi Yoḥanan’s name that his directive takes effect only in a case of one person and one field, and according to your citation in the name of Rabbi Yoḥanan it takes effect even in a case of two people and two fields.

Segment 10

אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן.

Ravin answered him: Rav Dimi and I are amora’im , and we each have a different tradition with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan.

Segment 11

וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, לֹא קָנָה עַד שֶׁיֹּאמַר: ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה, וְיִירָשׁוּם״.

Ravin continued: And Reish Lakish says that one has not acquired the field in the case of two people and two fields unless the giver says: So-and-so and so-and-so will inherit such and such a field and such and such a field that I have given them as a gift, and they will inherit it.

Segment 12

בִּפְלוּגְתָּא – אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת; אֲבָל אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת, שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם – לֹא. וְרַב נַחְמָן אָמַר: אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת, שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם; אֲבָל שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם – לֹא. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.

This dispute between the amora’im of Eretz Yisrael is also the subject of a dispute between the amora’im of Babylonia. Rav Hamnuna says: The mishna taught that when both giving and inheritance are mentioned one can increase the portion of one of his sons only with regard to a case of one person and one field, but with regard to one person and two fields, or one field and two people, it is not effective. And Rav Naḥman says: Even in a case of one person and two fields, or one field and two people, it is effective, but in a case of two fields and two people, it is not. And Rav Sheshet says: Even in a case of two fields and two people, it is effective.

Segment 13

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַי בְּשַׁבָּת״, וּרְאוּיִן לִיתֵּן סֶלַע – נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע. וְאִם אָמַר: ״אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל״ – אֵין נוֹתְנִין לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל. וְאִם אָמַר: ״אִם מֵתוּ,

Rav Sheshet said: From where do I say this? As it is taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 6:10): If a person on his deathbed, or one who is going overseas, says to his children’s steward: Give a shekel to my children every week for their needs, and this is a situation where, based on their needs, they are fit for the steward to give them a sela , i.e., double the amount, he gives them a sela . When the father mentioned a shekel, he presumably meant that the children should be given a sum in accordance with their actual requirements, not that specific amount. But if he said: Give them only a shekel, the steward gives them only a shekel, and no more. And if he said: If my children die,

Bava Batra 129a

Bava Batra 129a

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text