Commentary page
Bava Batra 122a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 122a
Bava Batra 122a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 337 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
זבולן עולה תחום עכו עולה [עמו] לאו עכו ממש דעכו מחלק אשר דכתיב (שופטים א׳:ל״א) ואשר לא הוריש יושבי עכו אלא כלומר תחום שבצד עכו:
העולם הזה יש לו פרדס ואין לו שדה לבן תימה דבשלהי מרובה (ב"ק דף פא: ושם ד"ה אין) אמרינן מחלוקת ארץ ישראל אין לך מישראל שאין לו בהר ובשפלה ונגב ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל אבל הכא גרסינן אין לך אחד מישראל לעולם הבא ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד ואחד אי נמי בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה אלא מזה מעט ומזה הרבה אבל לעולם הבא יש לו מן הכל שיעור שוה:
ואידך למאן אע"ג דכתיב שער לוי אחד הא כתיב נמי שער יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד:
לא סלקא דעתך דכתיב הנותר לנשיא וגו' ובב"ר בפר"ב דריש מהכא דגבעוני אינו מתרפא לעתיד לבא מדכתיב והעובד העיר וגו' ואיתא להא ואיתא להא ומדאפקיה בלשון עובד דרוש ביה נמי גבעוני או שמא פליגי:
Tosafot on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' ש"מ לשבטים איפלוג כו' ורש"י בחומש פ' ויחי כתב ואע"פ שנתחלקה הארץ למנין גולגלותם כו' וכה"ג כתב בפ' פנחס ע"ש וטען עליו הרמב"ן מהך מסקנא דהכא דמסיק לשבטים איפלוג ומהך סוגיא דהוריות לנחלה הוקשו כו' ע"ש באורך גם בדברי הרא"ם שהתנצל פרש"י וכבר בארנו זה באורך בחידושינו במסכת הוריות ע"ש:
בפרשב"ם בד"ה הא כיצד אם אורים כו' ושמא מכחישין זה כו' עכ"ל דמשמע שהגורל היה לפני אורים ותומים בלא רוח הקודש ומש"ה קאמר דשמא הגורל יכחישו האורים שאחריו וקאמר דאלעזר מלובש כו' ששואלים תחילה ברוח הקדש באורים ותומים ואח"כ בגורל נמצא גם הגורל היה ברוח הקודש כדקאמר וקלפי של כו' לפניו כו' וק"ל:
תוס' בד"ה ואידך למאן כו' דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד עכ"ל צ"ע בספר יחזקאל שם כתיב תתנחלו את הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים ופרש"י יוסף יטול ב' חלקים א' למנשה וא' לאפרים עכ"ל וזה סותר דרשה דהכא וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
ולא נתחלקה אלא בכסף שחלקו את הארץ שנים עשר חלקים מדה במדה ואם יש בשנים עשר חלקים אלו חלק יפה וחלק רע משוים אותם בדמים ואומרים מי שעולה לו חלק יפה נותן למי שעולה לו חלק רע כך וכך וכותבין שנים עשר תחומין אלו בשתים עשרה פתקאות ונותנים אותם בקלפין של תחומין ושנים עשר שבטים בשתים עשרה פתקאות כו'. ואלעזר בן אהרן עומד מלובש באורים ותומים והיה אלעזר מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולן עולה תחום גנוסר עולה עמו טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו גנוסר טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן וכן לכל שבט מי שעלה בידו החלק היפה נותן למי שעולה לו החלק הרע אותם דמים ששמו בין החלק הרע לחלק היפה שנמצא שנתקיימו שני המקראות הללו על פי הגורל. ואך בגורל. שאך בגורל משמע שצריך לגורל ועל פי הגורל משמע שצריך לאורים ותומים שהן כמו דבור והוא אלעזר שהיה מלובש באורים ותומים ומכוון ברוח הקדש ואומר עם חלק פלוני עולה שבט פלוני. הרא"ם ז"ל.
זבולן עולה תחום עכו עולה עמו רבינו תם גריס אשר עולה תחום עכו כדמוכח בשופטים דעכו בחלק אשר היתה כדכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו. תוספי הרא"ש ז"ל.
ואידך למאן כתב רשב"ם ז"ל דאי משום שבט לוי דלקח נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד הא אפרים ומנשה נמי לא יטלו כי אם חלק אחד כדכתיב התם שער יוסף אחד. ותמהני עליו שהרי מקראות מפורשין הן שלא כדבריו ז"ל. שהרי כתיב בסוף ספר יחזקאל כה אמר ה' אלהים גם גבול אשר תתנחלו את הארץ לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים כלומר שיטול יוסף שני חלקים וכן תרגום יונתן יוסף יתקבל שני חולקין. ומפורש עוד בפרשה כשהוא מונה נחלת השבטים ועל גבול נפתלי וגבול מנשה אחד ועל גבול מנשה וגבול אפרים אחד אלמא אפרים ומנשה אף בעולם הבא יטלו שני חלקים ועולין הן לשנים למנין שנים עשר שבטי ישראל כמו שמפורש בפתקם. וכן מה שכתב ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו שהרי מפורש בפרשה שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהם והוא מכלל התרומה אשר ירימו עשרים וחמשה אלף אורך ורוחב עשרת אלפים שמכללה בית המקדש ומקום לשבת לכהנים וללוים וכל זה מפורש בפרשה ואף על פי שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד זה אינו ענין ג' לנחלתן בארץ ישראל אלא לומר שיהיו בירושה שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים שאף על פי שיוסף נמנה בכל מקום שני שבטים היינו לענין נחלה אבל לענין שני דברים אינו אלא שבט אחד ושבט לוי נמי אף על פי שלא נטל חלק בארץ נמנה הוא במנין השבטים וראוי הוא שיהא לו זכרון בירושלים כשאר השבטים ואף על גב שדרשו בגמרא משער ראובן אחד שאין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק היינו מייתורא דאחד אחד אבל מכל מקום עיקר השערים אינם אלא לזכרון שבטי ישראל וכמו שכתוב בשערי העיר על שמות שבטי ישראל לפיכך איני יכול להעמיד דברי רשב"ם ז"ל בזה אלא כך הוא עיקר הדבר שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשניה אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והן מכלל תרומת הקדש המפורשות בפרשה אבל יוסף יטול שני חלקים ונמצא שנים עשר שבטים זוכין בנחלה ולפיכך שאלו ואידך למאן ואמר רב חסדא לנשיא שכך מפורש בפרשה שהנשיא יטול חלק בארץ כנגד אחד מן השבטים אלא שירימו בחלקו עשרים וחמשה אלף רוחב. ואידך לתרומת הקדש כלומר למקדש לירושלים למגרש הכהנים והלוים סמוך לה כן נראה לי. הר"ן ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: ואידך למאן. על החלק האמצעי הוא שואל שהמקדש הוא באמצעיתו והכהנים והלוים נוטלין סביבות המקדש ועדיין ישאר מן החלק מכאן ומכאן למזרח ולמערב ולמי היה לנשיא ומי הוא העובד עיר אבל לא לעובדי העיר האמור למעלה מזה הם הגבעונים והיה להם עשרת אלפים אורך למזרח העיר ועשרת אלפים אורך למערבה ברוחב חמשת אלפים כמו שפירשו בענין. עד כאן.
אמר מר לא נתחלקה אלא בכסף שנאמר בין רב למעט כלומר כך אמר הכתוב צריך אתה לדקדק בין החלק היפה לחלק הכחוש ולשום אותה ולהשוות אותה בדמים כמו שפירשנו למעלה וזהו בין רב למעט. ודייקינן קרא למאי אילימא לשופרא וסניא שצריך להשוות אותם בדמים כמו שפירשנו פשיטא אטו בשופטני עסקינן שאין מדקדקין בין יפה לכחוש אלא קרא לקורבא ורוחקא הוא דאצטריך כלומר שמי שעולה לו החלק הקרוב לירושלים צריך ליתן לבעל החלק הרחוק דמים לפי השבח שהקרוב יותר משובח מן הרחוק משום עליית הרגל וזהו שהוצרך הכתוב להודיעך שאף על פי ששניהן שוין בשופרא וסניא צריך ליתן שבח שבין החלק הקרוב לחלק הרחוק. כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר כו'. פירוש רבי אליעזר סבר שחלקו את הארץ לשנים עשר חלקים מדה כנגד מדה בלי פחות בלי יתר והעלו בין היפה לכחוש והשוו אותם בכספים כמו שבארנו. רבי יהושע סבר בקרקע השוו שהוציאו ממקום למקום מדה יתירה על היפה כפי ההפרש שביניהם. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הר"ן ז"ל: רבי יהושע אומר בקרקע העלוה. כלומר שאפילו לקורבא ורוחקא העלו בקרקע ולא בכספים וכל שכן לשופרא וסניא וקיימא לן הכי. ומינה להכא דמעלו אחי אהדדי וחד מינייהו מעלי בארעא ואידך מעלי בזוזי ששומעין לזה שהוא מעלה בקרקע. וכבר כתבתי זה למעלה עד כאן.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Ben Yehoyada
עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים הנה העיקר כמו שכתב הר"ן ששבט יוסף שהם מנשה ואפרים יקחו שני חלקים דכתיב ביחזקאל יוֹסֵף חֲבָלִים (יחזקאל מז, יג) ותרגם יונתן שני חלקים. גם יש עוד הוכחה מן פרטות חלקיהם כי אתה מוצא נחלת מנשה על גבול נפתלי אך אפרים סמוך לראובן ושבט לוי יקח מתרומת הנשיא שהוא מלך המשיח אשר יקח הוא חלק השלש־עשרה ודלא כרשב"ם וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים וזה מוכרח. ברם צריך לנו לדעת מה מעלה ויתרון יש לישראל בחלוקה זו של שלש־עשרה? ואדרבה אם תתחלק לשתים־עשרה עדיף לכל השבטים! ונראה לי בס"ד דקרא אמר לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ (במדבר כו, נה) ואומרו לשמות היינו כי לכל שפע צריך צינורות והצינורות הם אותיות שם אותו דבר או אותו אדם והשם יתברך זכר שמות שלשה אבות במתנת הארץ והיינו שישפיע שפע לארץ על ידי אותיות האבות אברהם יצחק יעקב שיהיו האותיות צינורות. ובזה יובן לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הֳ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהלים מו, ט) רצונו לומר שמות האבות שיהיו צינורות להשפע שישפיע בארץ ולכן אמר 'לשמות מטות אבותיו תנחלו' רצונו לומר שמות האבות. והנה נודע כי האבות אברהם יצחק יעקב יש להם שלש־עשרה אותיות אך מקודם שעדיין הפגם של אות א' דְּאָדָם ואות א' דֶּאֱמֶת לא נתקן לא יוכלו לקבל שפע באות א' דאדם אלא קבלת השפע תהיה בשתים־עשרה צינורות מן אות ב' דְּאַבְרָהָם עד אות ב' דְּיַעֲקֹב אך לעתיד שנתקן אות א' אז יקבלו שפע גם בצינור אות א' דְּאַבְרָהָם. ונמצא לעתיד הם שלש־עשרה צינורות לכך תתחלק הארץ לשלש־עשרה שבטים וזה החלק של שלש־עשרה הוא גדול שהשפע שלו ישתלשל באות א' דְּאַבְרָהָם ומקבל השפע ממקום עליון לכך יקחהו מלך המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] ואז תהיה חלוקת הארץ בשלש־עשרה שהם כנגד שלש־עשרה מכילן דרחמי. ולזה אמר (איוב מא, ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ רצונו לומר שלש־עשרה חלקים שהם מספר אֶחָד בְּאֶחָד אלו שלש־עשרה מכילן דרחמי יִגַּשׁוּ ואז רוּחַ הטומאה לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם של ישראל דכתיב וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב). ובזה יובן (תהלים פד, ד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת צפור אלו ישראל מָצְאָה בַיִת שמצאה צינורות שהם מן אות בי"ת דְּאַבְרָהָם עד אות בי"ת דְּיַעֲקֹב ונעשה דְרוֹר קֵן לָהּb>. ולכן קרא יעקב אבינו ע"ה להר המוריה בשם 'בית' דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולזה אמר טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהלים פד, יא) כלומר כאשר נקבל שפע חציריך זו ארץ ישראל מן אות אלף דְּאַבְרָהָם גם כן להשלים שלש־עשרה כי בצינור זה של אות א' נקבל שפע ממקום עליון לארץ ישראל וזה יהיה בבנין בית שלישי בב"א [במהרה בימינו אמן]. ולזה אמר (שיר השירים ח, יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי הוא בית שלישי של יו"ד לְפָנָי אז אותו זמן הָאֶלֶף הוא צינור אות א' דְּאַבְרָהָם לְךָ שְׁלֹמֹה כי לעתיד יתקיים מאמר הכתוב הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף (ישעיה ס, כב) הוא צינור אות אל"ף דְּאַבְרָהָם ובזה הַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם באכות ובכמות. והנה באות א' רמוז שם הוי־ה שהוא צורתו וא"ו ושני יודין כמנין הוי־ה ולזה אמר בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר הֳ' (ישעיה ב, ה) הוא אות א' שבו רמוז שם הוי־ה ברוך הוא.
שֶׁלֹּא נָטְלוּ בְּגוֹרָל, אֶלָּא עַל פִּי ה' נראה לי בס"ד שהם סיכנו עצמן בפרישה שפרשו מעצת המרגלים לכבוד השם יתברך לכך נתכבדו בזה שנטלו על פי ה' ולא בגורל.
Ben Yehoyada on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 122, Amud Aleph, about 337 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “תָּא שְׁמַע: ״בֵּין רַב לִמְעָט״.…”
- Segment 235 words
Opens “וְעוֹד, תַּנְיָא: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה…”
- Segment 318 words
Opens “וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ…”
- Segment 419 words
Opens “הָא כֵּיצַד? אֶלְעָזָר מְלוּבָּשׁ אוּרִים וְתוּמִּים, וִיהוֹשֻׁעַ…”
- Segment 528 words
Opens “וְהָיָה מְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: זְבוּלֻן עוֹלֶה,…”
- Segment 632 words
Opens “וְחוֹזֵר וּמְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: נַפְתָּלִי עוֹלֶה,…”
- Segment 761 words
Opens “וְלֹא כַּחֲלוּקָּה שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, חֲלוּקָּה שֶׁל…”
- Segment 815 words
Opens “קָתָנֵי מִיהַת: ״שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים…”
- Segment 942 words
Opens “אָמַר מָר: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה…”
- Segment 1019 words
Opens “וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִכְסָפִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין…”
- Segment 1112 words
Opens “כְּתַנָּאֵי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּכְסָפִים הֶעֱלוּהָ.…”
- Segment 1251 words
Opens “וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ…”
Original text
תָּא שְׁמַע: ״בֵּין רַב לִמְעָט״.
The Gemara suggests: Come and hear a proof. The verse states: “According to the lot shall their inheritance be divided between the more and the fewer” (Numbers 26:56). Evidently, whether the tribe had many or few people, the tribe as a whole received a portion equal to that of every other tribe, and each individual within the tribe received a different amount of land than those in other tribes.
וְעוֹד, תַּנְיָא: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים – שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּכֶסֶף – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַב לִמְעָט״. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: סְאָה בִּיהוּדָה, שָׁוָה חָמֵשׁ סְאִין בַּגָּלִיל.
And another proof can be seen from that which is taught in a baraita : Eretz Yisrael is destined to be divided among thirteen tribes during the messianic era, unlike the division in the time of Joshua. As, initially the land was divided only among twelve tribes, as the Torah does not allot a portion to the tribe of Levi. The baraita continues: And the land was divided only with money, such that each tribe that received a portion more valuable than average compensated another tribe that had received a portion less valuable than average, as it is stated: “Between the more and the fewer.” Rabbi Yehuda said: The area of land whose yield is a se’a of grain in Judea is so valuable that it is equal in value to the area necessary to produce five se’a of grain in the Galilee.
וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל״. וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּאוּרִים וְתוּמִּים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל פִּי הַגּוֹרָל״.
The baraita continues: And the land was divided only by a lottery, as it is stated: “Only by lot shall the land be divided” (Numbers 26:55). And the land was divided only with the Urim VeTummim , as it is stated: “By the pronouncement of the lot” (Numbers 26:56).
הָא כֵּיצַד? אֶלְעָזָר מְלוּבָּשׁ אוּרִים וְתוּמִּים, וִיהוֹשֻׁעַ וְכׇל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְפָנָיו; וְקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים וְקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין מוּנָּחִין לְפָנָיו;
The baraita asks: How can these texts be reconciled? One indicates that the land was divided by lottery and the other indicates that the land was divided with the Urim VeTummim . The baraita explains: Elazar the High Priest was dressed with the Urim VeTummim , and Joshua and all the Jewish people were standing before him, and a lottery receptacle containing the names of the tribes and another lottery receptacle containing the names of the boundaries of the twelve different regions of Eretz Yisrael were placed before him.
וְהָיָה מְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: זְבוּלֻן עוֹלֶה, תְּחוּם עַכּוֹ עוֹלֶה עִמּוֹ. טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים – וְעָלָה בְּיָדוֹ זְבוּלֻן, טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין – וְעָלָה בְּיָדוֹ תְּחוּם עַכּוֹ.
And Elazar would ascertain the assignments of land with the Divine Spirit and say, in accordance with the notification of the Urim VeTummim : The name of the tribe Zebulun now emerges from the receptacle in the lottery, and the region whose boundary is Akko emerges with it from the other receptacle. After stating this, he would mix the lots in the receptacle of the tribes and the lot of Zebulun would emerge in his hand. He would then mix the lots in the receptacle of the boundaries, and the boundary of Akko would emerge in his hand.
וְחוֹזֵר וּמְכַוֵּין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: נַפְתָּלִי עוֹלֶה, וּתְחוּם גִּינּוֹסַר עוֹלֶה עִמּוֹ. טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל שְׁבָטִים – וְעָלָה בְּיָדוֹ נַפְתָּלִי, טָרַף בְּקַלְפִּי שֶׁל תְּחוּמִין – וְעָלָה בְּיָדוֹ תְּחוּם גִּינּוֹסַר. וְכֵן כׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.
And Elazar would repeat the process and ascertain the assignments with the Divine Spirit and say: The name of the tribe Naftali now emerges, and the region whose boundary is Ginnosar emerges with it from the other receptacle. After stating this, he would mix the lots in the receptacle of the tribes and the lot of Naftali would emerge in his hand. He would then mix the lots in the receptacle of the boundaries, and the boundary of Ginnosar would emerge in his hand. And so he would proceed for each and every tribe.
וְלֹא כַּחֲלוּקָּה שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, חֲלוּקָּה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם יֵשׁ לוֹ שְׂדֵה לָבָן – אֵין לוֹ שְׂדֵה פַרְדֵּס, שְׂדֵה פַרְדֵּס – אֵין לוֹ שְׂדֵה לָבָן. לָעוֹלָם הַבָּא, אֵין לָךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבָעֵמֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד, שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד, שַׁעַר לֵוִי אֶחָד״. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַלֵּק לָהֶן בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה מַחְלְקֹתָם נְאֻם ה׳״.
The baraita continues: And unlike the division in this world, i.e., in the time of Joshua, will be the division of portions in the World-to-Come, i.e., in the messianic era. In this world, if a person has a field of grain, he does not have a field for an orchard; if he has a field for an orchard, he does not have a field of grain. This is so because each climate and variety of soil is suitable for a different type of produce. But in the World-to-Come, you do not have any person who does not have a portion in Eretz Yisrael in the mountain, and in the lowland, and in the valley, as it is stated: “The gate of Reuben, one; the gate of Judah, one; the gate of Levi, one” (Ezekiel 48:31), which is to say that everyone’s portion will be the same. And the Holy One, Blessed be He, will distribute it to them personally, as it is stated: “And these are their portions, says the Lord” (Ezekiel 48:29). This is the conclusion of the baraita .
קָתָנֵי מִיהַת: ״שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים״; שְׁמַע מִינַּהּ, לִשְׁבָטִים אִיפְּלוּג! שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara states its proof: In any event, the baraita teaches: As initially, the land was divided only among the twelve tribes. Conclude from the baraita that the land was divided according to the tribes, and not apportioned directly to each person. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is the case.
אָמַר מָר: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים. אִידַּךְ לְמַאן? אָמַר רַב חִסְדָּא: לְנָשִׂיא, דִּכְתִיב: ״וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, אֵימָא רוּנְגָּר בְּעָלְמָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר״.
§ The Gemara returns to analyze the baraita just cited. The Master says above: Eretz Yisrael is destined to be divided among thirteen tribes. The Gemara asks: As to the other, thirteenth portion, for whom is it? Rav Ḥisda said: For the king, as it is written: “And they that serve the city, out of all the tribes of Israel, shall till it” (Ezekiel 48:19). The verse is understood as meaning that the nation will collectively allot a portion to the king, who serves the needs of the nation. Rav Pappa said to Abaye: Why is the verse interpreted in this way? Say that the verse speaks of mere wages [ rongar ], so that the king has rights to collect taxes, but not an actual portion of land. The Gemara answers: That possibility should not enter your mind, as it is written: “And the residue shall be for the prince, on the one side and on the other of the sacred offering and of the possession of the city” (Ezekiel 48:21). Based on this latter verse, the former verse speaks of a specific tract of land.
וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִכְסָפִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַב לִמְעָט״. לְמַאי? אִילֵּימָא לְשׁוּפְרָא וְסַנְיָא, אַטּוּ בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן? אֶלָּא לִקְרוֹבָה וּרְחוֹקָה.
The baraita also states: And the land was divided only with money, as it is stated: “Between the more and the fewer.” With regard to what is this said? If we say it is with regard to beauty and ugliness, i.e., that those who receive inferior-quality land received monetary compensation from the others, is that to say we are dealing with fools [ beshufetanei ] who would agree to take inferior-quality land in exchange for more money? Rather, it is said with regard to the difference between land that is close to Jerusalem and land that is far from Jerusalem. Those whose property was close to Jerusalem compensated those whose property was farther away.
כְּתַנָּאֵי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּכְסָפִים הֶעֱלוּהָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּקַרְקַע הֶעֱלוּהָ.
The Gemara notes: There is a dispute between tanna’im with regard to the manner by which this compensation was given: Rabbi Eliezer says: The tribes compensated each other with money. Rabbi Yehoshua says: The tribes compensated each other with land by giving extra land to those whose portions were in less advantageous locations.
וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל״. תָּנָא: ״אַךְ בְּגוֹרָל״ – יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. לְמַאי? אִילֵּימָא דְּלָא שְׁקוּל כְּלָל; הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידְהוּ שְׁקוּל, דִּידְהוּ מִיבַּעְיָא?! אֶלָּא שֶׁלֹּא נָטְלוּ בְּגוֹרָל, אֶלָּא עַל פִּי ה׳. יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״עַל פִּי ה׳ נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם״.
The baraita also states: And the land was divided only by a lottery, as it is stated: “Only by lot shall the land be divided” (Numbers 26:55). The Sages taught: In the phrase “only by lot,” the term “only” indicates that Joshua and Caleb are excluded from this proviso. The Gemara asks: With regard to what were they excluded? If we say that they did not take portions at all, now that it has already been taught that they took the portions of the spies (118b) that were not their own, is it necessary to teach that they took their own portions? It goes without saying that they did collect their portions. Rather, the exclusion teaches that they did not take portions by a lottery but according to explicit designation by the Lord. With regard to Joshua, this is as it is written: “According to the commandment of the Lord they gave him the city that he asked, even Timnath Serah in the hill-country of Ephraim” (Joshua 19:50).