בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף צ׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מחלוקתדרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע"ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואפי' במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע"ז דדבר למד מעניינו:

    אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנקדנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים י״ח:כ׳) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא:

    פטורדהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר:

    ללכת זו מצות עשהברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יג) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה:

    בה לא תעשהדגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע"ז מאי עשה איכא:

    ובין בשאר מצותדהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע"ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע:

    ד"ה פטורואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה:

    היום עובדהכלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת:

    כרב חסדאדאמר בע"ז הוא דפליגי אבל בשאר מצות עוקר הגוף הוא בחנק וביטול מקצת פטור:

    ר"ש פוטר והוא הדין לרבנןדגבי חנק דבר שלם כתיב ולרב חסדא הא דנקט ר"ש הא קמ"ל דרישא דקתני סתמא חייב ואפילו לרבנן בחנק דרבי שמעון הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה דשאר מצות בעניינא הדחה דסקילה לא כתיבי:

    מר כדאית ליה כו'לרבנן בסקילה לרבי שמעון בחנק והוא הדין לרבנן ולרב המנונא האי דנקט ר' שמעון רבותא הוא כלומר ואפילו מחנק דרבי שמעון פטור וכ"ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את הכל:

    אם יאמר לך נביאהמוחזק עבור על דברי תורה הכל לפי תקנת השעה כגון אליהו בהר הכרמל בשחוטי חוץ:

    נתנה התורה ממשלה בהכלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת:

    שתחילתו נביא אמתכגון חנניה הנביא והאי ונתן אליך אות בעודו נביא אמת יתן לך אות בנבואה אחרת ולבסוף כשיחזור להרשיע יאמר לעבוד עבודת כוכבים וסמוך עלי שהרי מוחזק אני על ידי אות ומופת שנתתי לך כבר:

    (לרשות הבעלכגון מסרה האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך ולא קרינן בה בית אביה:

    לאותה מיתהשהיו מחייבין את הנידון:

    ובועלהכלומר וכל הבועלים נידונין כמיתת הנבעלת חוץ מבועל בת כהן:)

    מה ת"ל לאחיולכתוב כאשר זמם לעשות ולישתוק:

    אם לו הוקשולבועל שהיו מחייבין אותו חנק:

    אם להשמחייבין אותה שריפה:

    לאחיו ולא לאחותוכל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו:

    מתני' כל ישראל יש להם חלק לעולם הבאמעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא:

    ה"ג האומר אין תחיית המתים מן התורהשכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפי' יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא הלכך כופר גמור הוא:

    אפיקורוסמפרש בגמרא:

    ספרים החיצוניםמפרש בגמרא:

    סנהדרין 90 עמוד א

    1מחלוקת בעוקר הגוף דעבודת כוכבים וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודת כוכבים דרחמנא אמר: (דברים יג, ו) ״מן הדרך״ אפילו מקצת הדרך.

    2אבל עוקר הגוף דשאר מצות, דברי הכל בחנק. וקיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות, דברי הכל פטור.

    3מתיב רב המנונא: (דברים יג, ו) ״ללכת״ זו מצות עשה, ״בה״ זו מצות לא תעשה. ואי סלקא דעתך בעבודת כוכבים עשה בעבודת כוכבים היכי משכחת לה? תרגמה רב חסדא: (דברים יב, ג) ״ונתצתם״.

    4רב המנונא אמר: מחלוקת בעוקר הגוף, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות, וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודת כוכבים דרחמנא אמר: ״מן הדרך״, אפילו מקצת הדרך.

    5אבל קיום מקצת וביטול מקצת, דבשאר מצות דברי הכל פטור.

    ברייתא

    6ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב. לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר. ובעבודת כוכבים אפילו אומר: ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ דברי הכל חייב.

    7אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה כרב חסדא. רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא.

    8אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה כרב חסדא: המתנבא לעקור דבר מן התורה דברי הכל בחנק. לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר, והוא הדין לרבנן. ובעבודת כוכבים אפילו אמר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ חייב. מר כדאית ליה, ומר כדאית ליה.

    9רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא: המתנבא לעקור דבר מן התורה, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות חייב, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. לקיים מקצת ולבטל מקצת בשאר מצות ר"ש פוטר, והוא הדין לרבנן. ובעבודת כוכבים אפילו אומר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ חייב, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה.

    10א"ר אבהו א"ר יוחנן: בכל, אם יאמר לך נביא ״עבור על דברי תורה״ שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.

    ברייתא

    11תניא, א"ר עקיבא: חס ושלום שהקדוש ב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו! אלא כגון חנניה בן עזור, שמתחלתו נביא אמת, ולבסוף נביא שקר.

    12וזוממי בת כהן מנהני מילי? אמר רב אחא בריה דרב איקא: דתניא, ר' יוסי אומר: מה ת"ל (דברים יט, יט) ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״? לפי שכל המזוממין שבתורה, זוממיהן ובועליהן כיוצא בהן.

    13בת כהן היא בשריפה, ואין בועלה בשריפה. זוממין איני יודע אם לו הוקשו, אם לה הוקשו. כשהוא אומר ״לעשות לאחיו״ לאחיו ולא לאחותו.

    14הדרן עלך אלו הן הנחנקין׃

    מתני׳ · משנה

    15כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״(ישעיהו ס״, כא) ״ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס.

    16ר"ע אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו.

    17שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה. ר' יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ״(דברי הימים ב לג״, יג) ״ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו״. אמרו לו: למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי.

    גמ׳ · גמרא

    18וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה.

    19דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה? שנאמר: ״(מלכים ב ז״, א) ״ויאמר אלישע שמעו דבר ה' [וגו'] כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון וכתיב: ״(מלכים ב ז״, ב) ״ויען השליש אשר (המלך) נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל.

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב חסדא מחלוקת בעוקר הגוף דע"ז וקיים מקצת דע"זכי ביקש להדיחך מן הדרך אפי' מקצת מן הדרך אבל המדיח בעוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל פטור ומותיב עליה רב המנונא ללכת זו מצות עשה בה זו מצות ל"ת ואי ס"ד בע"ז עשה בע"ז היכי משכחת לה. תרגמה רב חסדא ונתצתם את מזבחותם ובא והדיח ואמר אסור לנתוץ מזבחותם ופליג עליה רב המנונא במדיח בעוקר הגוף דשאר מצות ואמר רבנן אמרו בסקילה ור"ש בחנק אבל במדיח בקיום מקצת שאר מצות ובביטול מקצת דברי הכל פטור עד דמתידע לך:

    ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייבלקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר ובע"ז אמר היום עובדה ולמחר ביטלה דברי הכל חייב. אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה כרב חסדא כו' רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה כוותיה המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לרבנן בסקילה לר"ש בחנק וקי"ל כרב המנונא דרבא קאי כוותיה. אמר ר' יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על אחת מן המצות שבתורה שמע לו חוץ מע"ז שאפילו מעמיד לך חמה באמצע רקיע אל תשמע לו:

    תניא ר' יוסי אומר הגיע תורה סוף דעתה של ע"ז לתת שכר לצדיקים לפיכך נתנה תורה ממשלה בה למען כי הוא מנסה אותך והזהירך שאפי' מעמיד חמה באמצע רקיע אל תשמע לו תניא אמר ר"ע ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לנביא השקר אלא האי דכתיב ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת בהיותו נביא אמת כגון חנניה בן עזור שהיה בתחילתו נביא אמת ונתן אותות ומופתים ובאו ואח"כ סרח ונעשה נביא השקר. ולמען נסות את ישראל. השרה שכיתו עליו בתחילה שידע הקב"ה כי ישוב ויסרח באחרונה ובשביל זה הניחו בעולם פי' כגון זה מזהיר הכתוב אל תשמע לו וקי"ל כר"ע אבל נביא השקר מתחילתו ח"ו שהקב"ה נותן אות או מופת על ידו להטעות עולמו. בועל בת כהן נשואה בחנק וזוממין בחנק שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

    הדרן עלך אלו הן הנחנקין וסליקא לה מסכת סנהדריןשבח ותהלה ליוצר הרים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ׳ עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף צ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־594 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מחלוקת דרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע"ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואפי' במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע"ז דדבר למד מעניינו:

    אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים י״ח:כ׳) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא:

    פטור דהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר:

    ללכת זו מצות עשה ברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יג) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה:

    בה לא תעשה דגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע"ז מאי עשה איכא:

    ובין בשאר מצות דהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע"ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע:

    ד"ה פטור ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה:

    היום עובדה כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 90a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רב חסדא מחלוקת בעוקר הגוף דע"ז וקיים מקצת דע"ז כי ביקש להדיחך מן הדרך אפי' מקצת מן הדרך אבל המדיח בעוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל פטור ומותיב עליה רב המנונא ללכת זו מצות עשה בה זו מצות ל"ת ואי ס"ד בע"ז עשה בע"ז היכי משכחת לה. תרגמה רב חסדא ונתצתם את מזבחותם ובא והדיח ואמר אסור לנתוץ מזבחותם ופליג עליה רב המנונא במדיח בעוקר הגוף דשאר מצות ואמר רבנן אמרו בסקילה ור"ש בחנק אבל במדיח בקיום מקצת שאר מצות ובביטול מקצת דברי הכל פטור עד דמתידע לך:

    ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר ובע"ז אמר היום עובדה ולמחר ביטלה דברי הכל חייב. אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה כרב חסדא כו' רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה כוותיה המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לרבנן בסקילה לר"ש בחנק וקי"ל כרב המנונא דרבא קאי כוותיה. אמר ר' יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על אחת מן המצות שבתורה שמע לו חוץ מע"ז שאפילו מעמיד לך חמה באמצע רקיע אל תשמע לו:

    תניא ר' יוסי אומר הגיע תורה סוף דעתה של ע"ז לתת שכר לצדיקים לפיכך נתנה תורה ממשלה בה למען כי הוא מנסה אותך והזהירך שאפי' מעמיד חמה באמצע רקיע אל תשמע לו תניא אמר ר"ע ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לנביא השקר אלא האי דכתיב ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת בהיותו נביא אמת כגון חנניה בן עזור שהיה בתחילתו נביא אמת ונתן אותות ומופתים ובאו ואח"כ סרח ונעשה נביא השקר. ולמען נסות את ישראל. השרה שכיתו עליו בתחילה שידע הקב"ה כי ישוב ויסרח באחרונה ובשביל זה הניחו בעולם פי' כגון זה מזהיר הכתוב אל תשמע לו וקי"ל כר"ע אבל נביא השקר מתחילתו ח"ו שהקב"ה נותן אות או מופת על ידו להטעות עולמו. בועל בת כהן נשואה בחנק וזוממין בחנק שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

    הדרן עלך אלו הן הנחנקין וסליקא לה מסכת סנהדרין שבח ותהלה ליוצר הרים.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 90a · Sefaria

    מאירי

    נביא שהוחזק שצוה מכח נבואתו לעבור על איזה דבר מצוה מדברי תורה או מן התלמוד יש צדדים שאנו חייבים להאמין בו ויש צדדים שאנו צריכים שלא להאמינו ולהכחיש את נבואתו וכיצד הוא הדין בענינים אלו כל שצוה לשנות דבר אחד לעולם כגון שהתנבא שאין החמץ אסור בפסח הן דרך נבואה בעקירת אותה מצוה הן דרך פירוש שהיא משל לדבר אחר או שלא ניתנה אלא לפי הזמן אפילו בלאו אחד או בעשה אחד או שהתנבא בתוספת מצוה על התורה שלא מדרך גדר או הוראת שעה או לקיום שאר מצות אלא דרך נבואה חדשה וגזירה אלהית אפילו עשה אותות עליונות כגון העמדת חמה וכיוצא באלו מה שאי אפשר חס ושלום שאין השם מעמיד חמה לעוברי רצונו אפילו הפליג בכמה מופתים אין שומעין לו אלא מכחישין נבואתו אפי' הוחזק וממיתין אותו בחנק בלא שום פקפוק ומשוא פנים שהרי בא להכחיש נבואת משה רבינו שנתנה לחק עולם בלא שנוי או תוספת או מגרעת מלמד שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה שהתורה נתנה בהסתפקות כללי לכל טבע ולכל מקום ולכל זמן ולא סוף דבר בדברי תורה אלא אף בדברי סופרים כגון שהתיר חמץ בשעה ששית או אסרו בחמשית שלא מתורת גדר אפילו אמר שאין תחום שבת אלא באלפים ואחת או שהוא באלפים חסר אחת שהרי הוא מכחיש מה שנודע מפי הקבלה ומה שנאמר לא בשמים היא ונמצא בכל אלו מכחיש נבואתו של משה שנתפרסמה לנו בנבואה עולה על מדרגת כל נברא ושנחלקה נבואתו מכל נבואות שבעולם בהרבה מדרגות גדולות כמו שהתבאר בספרי גדולי המחברים ושלא נתלית האמנתנו בו באות ומופת שכל אותותיו לא נעשו לראיה על נבואתו אלא לצורך אלא שנתלית האמנתנו בו לחדוש שלמותו עם היות עינינו רואות ואזנינו שומעות בפרסום כללי כאמרו בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והרי בין האמנת ענינו להאמנת שאר נבואות החלוק שיש בין הרואה את הדבר בעיניו למי שאינו רואה את הדבר אלא ששומעו מפי העד:

    צוה הנביא המוחזק להוסיף או לגרוע או לעבור לפי שעה אם בהיתר ענין ע"ז הוא אין שומעין לו כלל אפילו צוה לעבוד ברגע זה ולבטלו לשעתו אפילו בלאוין שבו ואפילו בעשה כגון נתוץ מזבחותיו וגדוע אשריו וכיוצא באלו ובכלל זה כל שיעשה דבר לכונת הריסת פנה מפנות הדת כגון מציאותו ואחדותו יתברך והסתלק הגשמות ממנו וכדומים לאלו וכל שעשה כן הרי דינו כשלפניו צוה להוסיף או לגרוע או לעבור בשאר מצות לפי שעה ושלא לכונת הריסת פנה מפנות התורה על הדרך שביארנו אלא לאיזה צורך שומעין לו והוא שאמרו אליו תשמעון אפילו אמר לעבור על דברי תורה כגון אליהו בכרמל שהקריב בחוץ להכחשת נביאי הבעל וכן אלישע שאמר וכל עץ טוב הפילו אע"פ שהתורה אמרה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו צוה בדרך זה לחלל שבת שומעין לו וכן כל כיוצא בזה:

    כל מה שכתבנו בענינים אלו הוא בנביא המוחזק או בשהתחיל לעשות עצמו נביא בנתינת אות אבל כל שלא הוחזק ואינו עושה עצמו נביא בנתינת אות אלא שבדברים בעלמא הוא אומר שהוא נביא בשאר מצות אין עושין בו כלום ובע"ז דנין אותו כמסית או כמדיח לפי מה שהוא כשאר הדיוטות:

    המשנה הששית והכוונה בה לבאר ענין אשת איש על איזה צד דינה בחנק והוא שאמר הבא על אשת איש וכו' שאמרנו עליה שהוא בחנק הוא משנכנסה לרשות הבעל לשם נשואין אע"פ שלא נבעלה ופירושו אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל כמו שהתבאר ובת כהן יצאה לידון בשריפה כמו שהתבאר אבל בועלה בחנק וכן זוממיה שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכו' כבר בארנו בראש המסכתא שזה הפרק אמנם ענינו לבאר החלק הששי והוא בקצת אמונות מעניני העולם הבא ולהודיע בכל אלו שהוזכרו שנדונו בארבע מיתות בית דין שלא הופקעה נחלתם מכל וכל אע"פ שבחטאם מתו ביד בית דין ואולם נתערבו בזה מעניני החלקים הקודמים בעניני עיר הנדחת והיה ראוי לכללם בפרק הנשרפים עם דיני הנהרגים אלא שאחר שהם דינים של רבים ראה המסדר להניח את הענין עד כלות דברי הספר כלם והנה עלה בדעתי לכתוב על ספר בזה הפרק רוב עניני האמונות התוריות הראוי לחנך בהם את בניו ולהיות האמונה המוכרחת במציאות הדת חקוקה על לבם מבלי שאסתכל בזה לדעות הפלוסופיות ולסברות העיוניות ולענינים המוקשים או המופתיים רק אמונת הקבלה הדתית והתוריית לבד ואמנם טרם שאתחיל בזה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבפרק ואחרי כן אשוב עליו ואכתוב מה שנכלל בו מן האמונות ולגלגל עליו שלמות מה שצריך להאמין על פי הדרכים הדתיים כאשר ייעדתי בקונדרס מיוחד בפני עצמו קראתי שמו כתב הדת ואמנם לפי מה שהיתה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבו יהיה ענין הפרק נחלק לשני חלקים הראשון במי שאין לו חלק לעוה"ב ומה שנתגלגל לבאר על זה והשני לבאר עניני עיר הנדחת וכל דיניה על השלמות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל ישראל יש להם חלק וכו' פירוש כבר ידעת שכל שזכיותיו מרובין על עונותיו נקרא צדיק ושמעשיו שקולים נקרא בינוני ושעונותיו מרובין מזכיותיו נקרא רשע וכן ידעת בענין זה שאין הכל תלוי במנין לבד אלא אף לפי גודל העוונות או הזכיות יש זכות שהוא שקול כנגד כמה עוונות ויש עון שהוא שקול כנגד כמה זכיות וברוך בעל המאזנים ובא ולמד עכשיו שאף הרשעים יש להם חלק לעוה"ב אלא שנדונין כפי רשעם בגודל עונש ובאריכות זמן הראוי להם על פי המשפט הישר אא"כ בעבירות ידועות שנתפרשו כאן ומהם שנתפרשו במקומות אחרים כמו שיתבאר ולהודיע שלא כיון בזה להביא במאמרו מי שעובד ע"ז או כופר באלהות וכן כל שיחטא בפניות התוריות ובסודות הדתיות הביא ראיתו מאמרו ועמך כלם צדיקים כלומר שמאחר שהאמין מה שראוי להאמין עד שהוא מכלל העם אין רוב החטאים מפקיעין ממנו שם הצדיקים עד שיגורש מנחלת העולם הבא מכל וכל אלא נענש כפי רשעו ולא יקופח אח"כ שכרו ומדורו לפי כבודו בין רב למעט:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Sanhedrin 90a · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה בה לא תעשה כו' דבל"ת מיירי ושאר מצות נמי הכי כו' כצ"ל ע"ש:

    בד"ה דרחמנא אמר מן הדרך ואעבודת כוכבים קאי דאכתי לא אתרבו כו' דללכת בה כו' עכ"ל כצ"ל נ"ל ור"ל דאע"ג דשאר מצות נמי בהאי פרשתא כתיבא גבי הדחה לרבנן אליבא דרב המנונא מ"מ מן הדרך דכתיב בהך פרשתא לא קאי רק אעבודת כוכבים דכתיב לעיל מיניה דאכתי לא אתרבו שאר מצות מללכת דכתיב בתר מן הדרך וללכת גופיה לא משמע אלא כולה בשאר מצות ולא מקצת ודו"ק:

    בד"ה דברי הכל פטור ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר כו' עכ"ל יש לדקדק בפירושו מאי ראיה מייתי מדהתם דבר שלם כתיב דבמקצת עובר על דברי תורה שהוא פטור דהא התם לא איירי כלל בעוקר על דברי תורה אלא בדברים בעלמא ועוד מה צריך ראייה לזה כיון דמן הדרך לא קאי אלא אעבודת כוכבים וללכת כולה משמע כמה שכתב רש"י לעיל מהיכא תיתי לחייב במקצת בשאר עבירות ויש לפרש דבריו דתרתי קאמר ד"ה פטור ואפי' מחנק וכמ"ש לעיל דללכת כולה משמע ושוב כתב מילתא אחריתא באנפי נפשיה והתם דבר שלם דכתיב לאו אעוקר דברי תורה כו' דההיא בסקילה גבי הדחה הוא דכתיב אלא דבר שלם דכתיב אדברים בעלמא כו' וק"ל:

    בד"ה כרב חסדא כו' ולרב חסדא הא דנקט ר"ש הא קמ"ל כו' דרישא כו' ואפילו לרבנן בחנק דר' שמעון הוא כו' עכ"ל ר"ל דהשתא דקתני ר' שמעון פוטר דהיינו ע"כ בחנק יש לנו ללמוד דחיובא דרישא נמי לכ"ע בכה"ג קמיירי דהיינו בחנק אבל אי הוה מתני בסיפא סתם פטור ה"א דחיוב דרישא למר כדאית ליה בסקילה ולמר כדאית ליה בחנק ולא ניחא להו לתרץ הכא דמשום רבותא נקט ר' שמעון פוטר דאפילו מחנק ר' שמעון פוטר וכ"ש סקילה כו' כמ"ש לקמן לרב המנונא דהכא לפי סברת רב חסדא ליכא רבותא טפי בדר' שמעון דהא רבנן נמי לא מחייבי בשאר עבירות אפילו בכולה רק חנק ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 90a · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' כל ישראל יש להן חלק עי' כתובות דף קג ע"ב תוס' ד"ה מזומן:

    שם האומר אין תחיית המתים עי' סוטה דף ה ע"א תוד"ה כל:

    שם ההוגה את השם עי' סוכה דף ה' ע"א תוד"ה יו"ד ה"א. שבועות דף לד ע"א תוס' ד"ה באלף:

    גמ' מדה כנגד מדה עי' סוטה דף ח' ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 90a · Sefaria

    בן יהוידע

    אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. דקדק רבי יוחנן למנקט בהאי לישנא 'אִם יֹאמַר לְךָ עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה' ולא אמר אם יתיר לך נביא דבר מדברי תורה, כי באמת אם יאמר לך מותר אף על פי שאינו מתירו אלא לך, לא תשמע יען כיון דאומר מותר לך זה הדבר הרי זה מכחיש נבואת משה רבינו ע"ה כי משה רבינו ע"ה אמר בתורה שזה הדבר אסור לכל יחיד ויחיד ואיך זה אומר שהוא מותר ליחיד זה? נמצא הוא סותר דברי נבואה של משה רבינו ע"ה! ורק אם יאמר לך זה אסור גם ליחיד בכל עת ורק אתה היחיד רשאי שתעבור על דברי תורה לפי שעה תשמע לו כיון דהוא מודה דגם לך אסור אלא דרשאי אתה היחיד לעבור לפי שעה דוקא ולא לעולם.

    הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ. נראה לי בס"ד ענין הממשלה כאן דהנביא שהוחזק לנביא נתנה לו תורה ממשלה על כל בני אדם שהיה כל אדם חייב לקיים דבריו ואם יעבור על דבריו חייב מיתה כמו שאמרו לעיל דהמוותר על דברי נביא חייב כגון חבריה דמיכה דאמר לו בִּדְבַר הֳ' שיכהו (מלכים א' כ, לה) ואף על פי דאיכא איסור לאו להכות את ישראל עם כל זה כיון דאומר הנביא כן בדבר ה' חייב לקיים דברי הנביא. מה שאין כן בענין עבודה זרה התורה נתנה ממשלה לכל אדם על הנביא שאם אמר הנביא לך שתעבוד עבודה זרה אפילו אם הוחזק לנביא שהעמיד חמה באמצע הרקיע אתה תמשול באותו נביא לסתור דבריו ולרדפו עד החרמה. ומה שאמר יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הכונה על קליפה של עבודה זרה המשתדלת להטעות את בני אדם בעצה שנותנת להם לעבוד עבודה זרה, וצריך להבין מה היא העצה של הקליפה דקאמר עלה ירדה תורה לסוף דעתה? ונראה הכונה דהקליפה המתלבשת בנביא השקר להטעות את בני אדם לעבוד עבודה זרה על ידי שיעשה ויראה להם אות ומופת בשינוי הטבע על ידי כשוף ושטות טומאה, אינם יכולים לעשות שינוי טבע אלא בדברים ארציים הנמצאים בארץ הלזו התחתונה אבל בדברים שברקיע אין יכולים לשלוט לשנות מנהגן וטבען כי מה שעושין באחיזת עינים אינם משנים כלום אלא כך נראה לעינים וזה ניכר מחמת שלשה סימנים שבהם ניכר שזהו אחיזת עינים. וזו העצה של קליפת עבודה זרה שמתלבשת בנביאי השקר שתשים בלבבם להשיג סוד שם המפורש כדי שבכח שם מפורש שהוא דבר קדושה יוכלו לשלוט להעמיד חמה באמצע הרקיע שיהיו שולטים גם בדברים שברקיע ואז יהיו מטעין את בני אדם שאין מעשיהם מעשה כשפים כיון דאין הכשפים שולטים לשנות בדברים שברקיע, ועל כן נתנה תורה ממשלה לבני אדם על דברי הנביא ד 'אֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ ' לעבוד עבודה זרה אלא רדוף אחריו והכחידהו. אך רבי עקיבא סבירא ליה הן אמת כי בשם מפורש יכולים לשנות גם בדברים שברקיע עם כל זה אם יעשו השינוי הזה לאות כדי להטעות בני אדם בעבודה זרה לא יהיה שינוי זה על ידי שם המפורש ולא יעשה שום פעולה ואם כן אין יכולים להעמיד חמה כדי שיטעו בני אדם לעבוד עבודה זרה ומה שדבר הכתוב 'וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת' (דברים יג, ב) הוא מדבר בדבר כיוצא בענין חנניה בן עזור שהיה תחילה נביא אמת ועשה אות ומופת באמת והוחזק לנביא ואחר כך הסריח ובא להתנבאות שקר על סמך אותה חזקה שהיה מוחזק בה באות ומופת שקדמו. ועדיין יש להקשות למה אמר 'בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ' יאמר מעמיד חמה ברקיע, ואין נפקא מינה מידי אם הוא באמצע רקיע או בשפולי רקיע? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו ענין פגם של הטעית אחרים לעבוד עבודה זרה שעושים מחיקה באות ד' דְּ'אֶחָ ד ' לעשותו רי"ש על ידי מחיקה בקרן זוית שלו ולכן אמר 'חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ' כי באמצע 'רָ קִי עַ' יש אותיות ק"י וצרף עמהם אותיות 'חַמָּה' יהיה מזה צירוף מְחִיקָה.

    כָּל יִשְׁרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׁה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס, כא). פירוש אם נפרש האי 'אָרֶץ' היא על ארץ התחתונה שבעולם הזה הא חזינן דלא הוה הכי דהא כמה צדיקים גלו ממנה ואין להם עתה חלק ונחלה בארץ, על כן מוכרח לפרש האי 'אָרֶץ' קאי על עולם הבא ולהכי אמר 'לְעֹלָם' בלא וא"ו לשון העלמה דקאי בארץ שהיא נעלמת ואינה גלויה.

    וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (ישעיה ס, כא). פירוש ניצוצי קדושה כאשר מעורבים בקליפה נקראים מֵתִים ועל ידי התורה האדם מברר ומעלה אותם ומחיה אותם וזה האדם מכחיש זה ואומר מן עסק התורה אין יכולים לעשות בירור להחיות אותם ניצוצי קדושה. ומה שאמר ' שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה ' הכונה בשמאל יש ה׳ גבורות וכנגדן בימין חמשה חסדים וכן בפרטן הה׳ גבורות הם פ"ר דינין כמנין מנצפ"ך וכנגדן בחסדים יש גם כן פ"ר כמנין וְרַב חֶסֶד [280] כמו שאמר רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י זיע"א.

    שְׁלֹשָׁה מְלָכִים יָרָבְעָם אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה (דברי הימים ב לג, יג) (ישעיה ס, כא). הנה לקמן (בדף קד:) איתא דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנאמר לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי (תהלים ס, ט) לִי גִלְעָד זה אחאב שנפל ברמות גלעד, מְנַשֶּׁה כמשמעו, וְאֶפְרַיִם זה ירבעם דאתי מאפרים, יְהוּדָה מְחֹקְקִי זה אחיתופל דאתי מיהודה, מוֹאָב סִיר רַחְצִי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי זה דואג האדומי. ונראה בודאי דאנשי כנסת הגדולה שמנאום בדבר זה לא נעלמה מהם דרשה זו של דורשי רשומות ומודו בה אך כונתם לומר על פי עוצם אשמתם ראוי להיות להם גזרה זו דאין להם חלק לעולם הבא אבל אין הכי נמי סופם להתקן ולהנצל מן גזרה זו על ידי רבוי גלגולים שיהיה להם ומה שהוצרכו לומר עליהם דברים אלו בפירוש כדי שיהיה להם כפרה בבזיון זה וכפרה זו תעשה להם סיוע להתקן על ידי גלגולים רבים. וכיוצא בזה אמרו בגמרא דמגילה בפרק הקורא (מגילה כה:) מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל, קא משמע לן כל שכן דניחא להו דהויא להון כפרה עיין שם. וכן כאן נתכוונו אנשי כנסת הגדולה לטובתם כי היכי דנהוי להון כפרה ורק מה שאמר על בלעם הוא דבר קיים שכך היה לו גם לבסוף ואף על פי דאמר רבינו האר"י ז"ל על בלעם חלק הטוב שבו נתקן בגלגול נבל הכרמלי, עם כל זה לא נתקן להיות מאותם שיש להם חלק לעולם הבא שהם במדרגה תחתונה ביותר שישארו במלכות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל. ולכן דורשי רשומות לכולם מצאו רמז במקרא ורק לבלעם דהיינו חלק הטוב שבו לא מצאו. ואתה המעיין המשכיל שמע נא את הדברים האלה אשר אני אומר וכותב ומודיע ומדברים האלה תבין ותלמוד לכמה עניינים והוא שזה קרוב לחמישים שנה חלם חכם אחד חסיד ומקובל פה עירנו על חכם רשום שהיה עודנו חי פה עירנו שהוא גלגול אחז מלך יהודה, ראה כמה שנים יש מזמן אחז עד דורות אלו ועדיין לא נשלם התיקון בגלגול! ועוד אגיד לך חידוש אחר כי מקרוב חלם תלמיד חכם אחד פה עירנו על תלמיד חכם וירא שמים אחד השם יתברך יאריך ימיו ושנותיו שהוא גלגול אחאב מלך ישראל וזה התלמיד חכם אשר חלמו עליו חלום זה היה קשה בעיניו הדבר הזה שהוא גלגול אחאב שנמנה בכלל הנזכר והיה מצטער על זה, ואמרתי לו אל תצטער! חדא כי ודאי אתה יש לך נפש שלך ורק חלק אחד מנפש אחאב נתגלגל בך, ועוד מי זוטר בעיניך אחאב שהיה מדורות הראשונים אשר נפשם היתה גדולה מאד והמתגלגל הוא רק חלק הטוב ומי יודע אם יש בדור זה אחד שקול כנגד חלק הטוב של אחאב שנתגלגל בך! ואמרתי לו השם יתברך יאריך ימיך ושנותיך לטובה ולשלום ויעזרך לתקן נפש עצמך ונפש המתגלגלת בך אמן כן יהי רצון. ודע כי רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף יא.) אמר על אחאב וזה לשונו, בבחינת נפשו היה שקול חציה טוב וחציה רע וכו' עד כאן לשונו. נמצא אחאב היה בו הפרש גדול בין נפש שלו לבין רוח שלו ועניינים אלו עמוקים מאד והשם יתברך יאיר עינינו באור תורתו אמן כן יהי רצון.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 90a · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־594 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״מחלוקת בעוקר הגוף דעבודת כוכבים וקיום מקצת…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״אבל עוקר הגוף דשאר מצות, דברי הכל…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב המנונא: (דברים יג, ו) ״ללכת״…״

      חכמים: רב המנונא, רב חסדא.

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״רב המנונא אמר: מחלוקת בעוקר הגוף, בין…״

      חכמים: רב המנונא.

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״אבל קיום מקצת וביטול מקצת, דבשאר מצות…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב.…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה…״

      חכמים: רב חסדא, רב המנונא, אביי, רבא.

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה…״

      חכמים: רב חסדא, אביי.

    9. קטע 953 מילים

      נפתחת ב״רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה…״

      חכמים: רב המנונא, רבא.

    10. קטע 1053 מילים

      נפתחת ב״א"ר אבהו א"ר יוחנן: בכל, אם יאמר…״

      חכמים: רבי יוסי.

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״תניא, א"ר עקיבא: חס ושלום שהקדוש ב"ה…״

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״וזוממי בת כהן מנהני מילי? אמר רב…״

      חכמים: רב אחא, רב איקא.

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״בת כהן היא בשריפה, ואין בועלה בשריפה.…״

    14. קטע 145 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך אלו הן הנחנקין…״

    15. קטע 1540 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם…״

    16. קטע 1633 מילים

      נפתחת ב״ר"ע אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש…״

      חכמים: אבא.

    17. קטע 1751 מילים

      נפתחת ב״שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק…״

    18. קטע 1823 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ וכל כך למה? תנא: הוא כפר…״

    19. קטע 1968 מילים

      נפתחת ב״דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר'…״

      חכמים: שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף צ׳ ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026