לא פגעו בו קנאין מהו — מה עונש בדבר:
אנשייה רב לגמריה — שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו:
וכן הוא אומר ואת זכר וגו' — סיפיה דקרא תועבה היא:
זונה — מופקרת ואפי' ישראלית:
קדש — מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מחלל קדושתו:
כתוב על גלגלתו של יהויקים — משום ר' חייא בר אבויה נקט לה:
זאת ועוד אחרת — נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה:
זקינו דר' פרידא — הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרי' בחלק:
נבוג — בצבצה ויצאה מקבורתה:
קבורת חמור — מושלך ברחובות:
בסיפטא — ארגז:
לשיבבתהא — לשכנותיה:
דלא קא מנשי לה — אינה נשכחת מלבו:
שגרתה לתנורא — הסיקה את התנור:
חייב עליה — כלומר נענש בה משום כל אלו:
נדה — אע"פ שדם כותית כדם בהמה מכל מקום מיאוס וחילול לקדושת השם הוא:
שפחה — שהיא כשפחה אצלו שכנסת ישראל גבירה נקראת:
עובדת כוכבים — לא תתחתן בם כי יסיר וגו' כל המסירות את הלב במשמע ומיהו לאו דלא תתחתן ליכא דאורייתא דדרך חתנות משמע ובית דינו של חשמונאי גזרו דלפרוש מינה משום כל הני:
א"א — ולאו ממש דקדושין לית להו ומיהו לא"א דמיא וחייב לפרוש הימנה שלא יהא רגיל באשת איש:
אבל אישות אין להם — שסתם כותית מופקרת ואינה מיוחדת לבעלה ולא דמיא לא"א:
אמר רב חסדא — קנאי הבא לימלך בבית דין ובשעת מעשה אם יפגע בו אין מורים לו שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך:
ולא עוד אלא שאם פירש זמרי — מן האשה והרגו פנחס אחר כן נהרג עליו שלא נאמרה הלכה דא אלא בשעת מעשה:
זמרי הוא שלומיאל נשיא שבט שמעון כדלקמן:
שמעון — שני לבטן לוי שלישי לבטן:
בת יתרו מי התירה לך — משה קודם מתן תורה נשא וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב:
ונתעלמה ממנו הלכה — שנאמר לו בסיני הבועל כותית וכו':
אחי אבי אבא — היינו משה שהיה אחי אבי אביו אהרן:
פרוונקא — שליח:
שמואל אמר מאי וירא ראה שאין חכמה — כלומר נזכר פסוק אין חכמה ואין תבונה נגד ה' שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את כותית:
ויקם ויקח — מכלל דעד השתא לאו בידו הוה:
העדה — סנהדרין שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח את כל ראשי ואמרי' בפר' ד' (לעיל סנהדרין לה.) חלק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור:
שלף שננה — שלף הברזל שבראש העץ של רומח:
אונקלי — מלבוש:
