שאינו משתלם בראש — שמשלם יותר מן הקרן וחצי נזק משלם פחות מן הקרן בראש היינו קרן דכתיב (ויקרא ה) ושלם אותו בראשו:
אין דורשין תחלות — למניין דלגופיה אתא דלבעי מומחין דאלהים לשון גדולה ורבנות:
ואין ב"ד שקול — אין עושין ב"ד זוגות דצריך לקיים בו אחרי רבים להטות ואם יתחלקו לחצאין אין כאן רבים:
א"כ — דלא למידרשיה אתא לכתוב אל השופט:
לגבי דיינא — אצל דיין הרגיל ולא אצל הדיוט:
ור' יאשיה — דבעי קרא לאתויי שלישי מי לית ליה ב"ד נוטה שצריך שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים ולדידיה ארבעה או ששה כשרין דאי בעי בית דין נוטה קרא לאיתויי שלישי למה לי:
והתניא כו' — והא קרא דריש:
סבר לה — רבי יאשיה כרבי יהודה דאמר סנהדרי גדולה שבעים דהוו להו זוגות וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי:
דכתיבי קראי — לקמן (סנהדרין דף יז'.) בשילהי פירקין:
סמיכת זקנים — על ראש פר העדה:
ואין ב"ד שקול — וסתם זקנים בית דינא משמע:
עדיפא מדר' יהודה כלומר ר' יאשיה חיזק את דבריו יותר מדר' יהודה:
אלא האי לנטות מאי עביד ליה — בשלמא לר' יהודה מוקי לה בשאר בית דין:
בדיני נפשות — שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד כדאמרה במתניתין ואי הוי זוגות ליכא הטייה בפחות משנים:
לימא דלא כר' יאשיה — דאי כר' יאשיה כיון דשלישי מקראי יליף להו ולאו משום נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה:
אפי' תימא ר' יאשיה — מודה דהיכא דחלוקין אזלינן בתר רובא:
כדי שיגמר הדין — אם יחלקו שיהא שלשה רוב ונלך אחריהם:
אטו — כי הוו תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא בתרי:
מפני גמר דין — שצריך שלשה בגמר דין:
אלא מעתה — דקראי בגמר דין קיימי:
תהא סנהדרי גדולה כו' — אלא מאי טעמא לא אמרת הכי:
דאספה לי כו' — ר' אבהו קאמר לה לכולה מילתא ובלשון קושיא:
ושפטו העדה — וילפינן מיניה במתניתין כ"ג לסנהדרי קטנה:
ונקרב בעל הבית אל האלהים — דילפינן מיניה משעת קריבה קאמר:
ירשיעון — לשון רבים:
למטה — ירשיעון אלהים:
למעלה — עד האלהים יבא וההוא דונקרב לא קחשיב דקסבר אין דורשין תחילות:
