בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״ד עמוד א׳

    פרק ז׳ - ארבע מיתות

    Also cited as: Sanhedrin 64a, Chapter 7 Arba Mitot

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הס - שתוק כמו (במדבר י״ג:ל׳) ויהס כלב השתיקם:

    ויצעקו בני ישראל בקול גדול - באנשי כנסת הגדולה כתיב:

    בייא בייא - בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש:

    היינו האי דחרביה לביתיה - למקדשו:

    לקבולי ביה אגרא - לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך:

    לא איהו בעינן וכו' - אלמא יצר תקפן:

    יתבי תלתא יומין וכו' - מלתיה דרב יהודה מסיק:

    (ובעו רחמי) - היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:

    אמת - משמע מסכים אני עמהם בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו:

    חותמו של הקב"ה אמת - שהמלך נאות ומסכים עם עבדיו חותם עמהם בתקנתם את חותמו:

    כגוריא - ארי קטן:

    ביניתא - שער:

    דודא דאברא - קלחת של עופרת:

    אברא שאיף קליה - שואף את הקול ומעכבו לצאת יותר מכל כלי מתכות:

    זאת הרשעה - זהו יצר הרע ובנבואת זכריה כתיב שהיה בתחילת בית שני:

    דעבירה - של עריות:

    חבשוה תלתא יומין וכו' - ומתוך כך פסק חמום הזכרים מלהוליד והנקבות מלילד:

    איבעו ביעתא בת יומא (ולא אשתכח) - נתבקשה ביצה שנולדה בו ביום:

    ולא אשתכח - שאפילו אותן שהיו גמורות קודם לכן פסקו מלצאת:

    לבעו פלגא - שלא יהא שולט במקום עבירה כדי שלא יהא תובע עריות:

    כחלינהו לעיניה - סמו עיניו בכחול:

    אהני ביה - הך תקנתא פורתא דלא איגרי בקריבתה באמו ובאחותו אבל מתגרה הוא באשת איש ובנדה:

    תרדין - בלד"ש בלע"ז ומשלשלין את המעים וכן שכר חדש:

    אתם בית ישראל אינן כן - רב יהודה קאמר לה למדרשיה לקרא:

    הנצמדים לבעל פעור - כלומר אבל אבותם לא השיבו זאת על לבם שע"ז מגונה היא מכל ע"ז שבעולם ונצמדו ואדבקו בה כצמיד פתיל המוקף ע"פ כלי שממרחין אותו בשעוה יפה ואל המקום לא היו נצמדים אלא דבוקים כתמרות המדובקות שדבוקות ואינן דבוקות:

    במתניתא תנא - שבח הוא אצלם דדבוק משמע מחובר טפי מנצמד צמידין אינן מחוברין ונמשכין וזזין אילך ואילך דבוק משמע יפה יפה:

    סבטאי - שם יהודי הוא:

    בן אלס - בסמך ושם מקום הוא:

    וקינח בחוטמו - של פעור:

    מקלסין - משבחין:

    ואע"ג דמכוין לבזויי - חייב קרבן על שגגתו ואם התרו בו חייב מיתה:

    לבי תורתא - מקום:

    פיסא - בלשט"א בלע"ז:

    מרקוליס הוא - זה וזהו עבודתו:

    למרקוליס תנן - לפניו לכבדו ואני זרקתי להכות בגופו:

    במרקוליס - עצמו להכותו:

    אישקליה - אע"ג שכבר עבד ואין השבון לדבר קא בעי למשקליה כדי שלא תתנאה בעבודה שלו:

    רווחא לחבירתה שביק - מפנה לה מקום לזורקים:

    מתני' שימסור למולך - מוסרו ביד משרתי ע"ז:

    ויעביר באש - בגמרא מפרש היכי הוו עבדי וילפי מקראי דתרוייהו בעינן:

    גמ' קתני - מתניתין (דף נג.) בחייבי סקילה ע"ז באנפי נפשה העובד ע"ז וקתני מולך אלמא מולך לאו בכלל ע"ז ונפקא מינה דאם זבח וקטר לפניו פטור אי נמי העביר מזרעו לשאר ע"ז ואין דרכה בכך לא מחייב דמולך דוקא כתוב ששמו מולך:

    אחד למולך ואחד לשאר ע"ז - העביר זרעו חייב קסבר מולך נמי ע"ז הוא ולא איצטריך לאזהורי עלה בכדרכה דמאיכה יעבדו (דברים יב) נפקא אלא לומר לך שאם עשה שלא כדרכה חייב:

    שלא למולך פטור - דמולך דווקא כתיבי שדרכה בכך ולא משום ע"ז אזהר עליו דהא מאיכה יעבדו נפקא אלא חוק הוא להם והתורה הקפיד על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתוב:

    כל שהמליכו עליהם - שקרא שמו מולך:

    רבא אמר - לא אמרו דבר אחד דמולך עראי איכא בינייהו כגון צרור וקיסם שאינו ראוי לכך וזה לפי שעה המליכוהו עליו להעביר לו בנו זה לר"א בר' שמעון לא מחייב אלא במולך קבוע ובא:

    סנהדרין 64 עמוד א

    1הס, שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו אביו ואמו.

    2מיד הוציא יראתו מחיקו, ומחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ, ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר: ״(ויקרא כו״, ד) ״ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם״. בתר דאביקו ביה.

    3ת"ש (נחמיה ט, ד) ״ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם״. מאי אמור? אמר רב יהודה, ואיתימא ר' יונתן: בייא, בייא! היינו דאחרביה לביתא, וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא? לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן! בתר דאביקו ביה.

    4יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל להו: פיתקא מרקיעא דהוה כתיב ״בה אמת״׃

    5אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת׃

    6נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר: להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה׃

    7א"ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה דכתיב ״(זכריה ה״, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה׃

    8אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר בידייהו׃

    9חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה׃

    10אמר רב יהודה אמר רב מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר אמרה תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל ע"ז שבעולם עמדה (ועבדה) לכל ע"ז שבעולם כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה אמרה מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה ולא תעבוד ע"ז בכך׃

    11אתם בית ישראל אינן כן (במדבר כה, ה) הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם כשתי תמרות הדבוקות זו בזו׃

    12במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד ע"י אשה ואתם הדבקים בה' אלהיכם דבוקים ממש׃

    ברייתא

    13ת"ר מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמר לה ומאי איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך׃

    14הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אע"ג דמיכוין לביזוי הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמיכוין למירגמיה׃

    15רב מנשה הוה קאזיל לבי תורתא אמרו לו ע"ז היא דקאי הכא שקל פיסא שדא ביה אמרו לו מרקוליס היא אמר להו הזורק אבן למרקוליס תנן׃

    16אתא שאל בי מדרשא א"ל הזורק אבן במרקוליס תנן אף על גב דמיכוין למירגמיה אמר להו איזיל אישקלה א"ל אחד הנוטלה ואחד הנותנה חייב כל חדא וחדא רווחא לחבירתה שביק:

    מתני׳ · משנה

    17הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש:

    גמ׳ · גמרא

    18קתני ע"ז וקתני מולך אמר רבי אבין תנן כמאן דאמר מולך לאו ע"ז היא דתניא אחד למולך ואחד לשאר ע"ז חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר למולך חייב שלא למולך פטור׃

    19אמר אביי רבי אלעזר בר' שמעון ור' חנינא בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד רבי אלעזר בר' שמעון הא דאמרן רבי חנינא בן אנטיגנוס דתניא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפי' צרור ואפי' קיסם׃

    20רבא אמר מולך עראי איכא בינייהו.

    תוספות

    אע"ג דקמיכוין לבזויה - ולעובדה בבזוי דאי לא קמכוין אלא לבזות הא אפילו עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא ואפילו לאביי דמחייב התם הכא מודה דפטור:

    מרקוליס - אור"ת קילוס שמה לשון שבח אלא שחכמים כינו אותה לגנאי וקראוה קוליס לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר לשון חילוף כמו במר דשחוטה (חולין דף צד.) במר דפרזלא (ב"ק דף קיג.) במר דכנתא (בכורות דף ל.) כלומר חילוף קילוס שהחליפו שמה:

    קתני ע"ז וקתני מולך - אף על גב דקתני ע"ז וקתני פעור ומרקוליס לא דמי דהתם לפרושי דינא קאתי אבל הכא דייק מרישא דקתני אלו הן הנסקלין עובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ולא קתני פעור ומרקוליס:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    המשנה התשיעית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה הנותן מזרעו למולך ענין מולך הוא שהיה האב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים והם עובדי האש וכשקבלוהו הכמרים להיותו בכת שלהם מדליקים אש גדולה והכמרים מחזירין אותו לאביו להיות הוא מעביר את בנו באש לרצונו בפניהם והאב לוקחו ומעבירו ברגליו על המדורה מצד לצד לשם יסוד האש וכשיצא מן המדורה לוקחין אותו הכומרין ומלבישין אותו בבגדיהם והוא נעשה כומר עמהם או מבני אותה אמונה והעבודה זו לא היה הבן נשרף בה ועבודה זרה אחרת היתה שהיו שורפין בה ואינה ממין המולך אלא לאלהי ספרוים ועליו הוצרכה אמו של חזקיה לסוכו בדם סלמנדרא ואומר עכשיו על המולך שאינו חייב עד שימסור למולך ויעבירנו באש ברגליו אבל אם מסר ולא העביר או העביר ולא מסר אינו חייב הא מסר והעביר במזיד והתראה נסקל בלא התראה בכרת בשוגג חייב חטאת:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    מעשה זה אינו עיקר הע"ז שאין זה אלא חוק אותם הגוים לכניסה בברית אמונתם ועיקר ע"ז זו הוא העבודה ליסוד אחר שנעשה מבני דתם וכל שזבח וקטר ונסך והשתחוה לשם היסוד הוא בכלל עובד ע"ז אבל המוסר והמעביר אינו עובד ע"ז עדין אלא שמתחקה בחוקותיהם ועל חוק זה הקפידה תורה לחייבו עליו סקילה ואם זבח וקטר לכומר או למדורה שלא לשם היסוד אין זה כלום וכל שהעביר את בנו באש לשם ע"ז אחרת אפילו פירט ואמר שהוא עושה מולך מדברים אחרים כגון צרורות או קיסמין והוא הנקרא מולך ארעי ומעבירו עליהם אין זה כלום וי"מ צרור או קיסם שליבן אבנים והדליק קיסמין עד שנעשו כרמץ או גחלים בלא מדורה ושלהבת:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״ד עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף ס״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־541 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026