בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מאי שנא איהולהיות אלוה יותר ממני ואין דקאמר ליה אחוכי עליה:

    ומתניתיןדקשיין אהדדי הכי מתוקמא רישא דקתני עובד אין אומר לא:

    ברבים הניסתיםדאפילו נתרצו מימלכי והדרי בהו ולא טעו הלכך לא קרינא ביה אבה ושמע וסיפא דמחייב באבה ושמע ביחיד הניסת דכיון דנתרצה לאו דעתיה למהדר והוא אבה ושמע ורחמנא חייביה:

    והוציא הכתוב יחיד מכלל רביםוילך ויעבוד וגו' וסקלתם (דברים י״ז:ג׳):

    ורבים מכלל יחידלדון בסייף הכה תכה (שם יג) דעיר הנדחת:

    להחמיר על ממונםושרפת באש וגו' (שם) אבל יחיד הקל בממונו שלא גזר עליו לאבדו:

    מפי עצמושאין אחר מסיתו:

    מנא אמינא להדבדבורא ניסת מפי אחרים הוא דמחייב:

    הא אבה ושמעלמסיתו חייב:

    אידי ואידי בניסת מפי אחריםומשכחת לה דלא נתחייב ניסת משום אבה ושמע כגון דלא אמר ליה מסית שבחיה דעבודת כוכבים כך אוכלת וכך שותה דכיון דלא ידע ביה מילתא דשבחיה מהדר קא הדר ביה ולא אבה ושמע:

    מנא אמינא להדכי כתוב אבה ושמע בדאמר ליה כך אוכלת וכך שותה משתעי:

    דכתיבבפרשת מסית מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה לי קרובים ומה לי רחוקים ולמה הזכיר קרוב ורחוק אלא מפני שדרכו של מסית לדבר על עבודת כוכבים רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא בפיו השקר ואומר כך אוכלת וכך שותה לפיכך אני אומר לך הסתכל בעבודת כוכבים הקרובות לך ותראה שאין בהם ממש ומהן אתה למד טיבן של רחוקים אלמא קרא בדאמר ליה כך אוכלת כתוב:

    רב אשי אמר סיפאדמחייב באמירה בישראל מומר דכיון דקבל עליה תו לא הדר ביה שהרי הופקר בכך:

    רבינא אמרלעולם בישראל גמור וכולה מתני' בחד טעמא ותנא רישא עובד וסיפא אומר ולא זו אף זו קתני כלומר ולא עובד בלבד אמרו אלא אף אומר חייב:

    מאהבה ומיראהמאהבת אדם ומיראת אדם ולא חשבה בלבו באלהות:

    חייבבמזיד ובהתראה במיתה ובשוגג דכסבור מותר לעשות כן חייב בחטאת:

    פטורבין במזיד בין בשוגג דלאו כלום עבד:

    אחד העובדוהלא המזבח והמקטיר עובדין הן אלא הכי קאמר אחד העובד ואפילו מאהבה ומיראה ואחד המזבח לשם אלהות דתנא סיפא לגלויי עליה דרישא דמאהבה ומיראה הוא ואפילו הכי חייב:

    כדתירץ ר' ירמיהאחד העובד כל עבודה שהיא דרכה בכך ואחד המזבח שלא כדרכה ולעולם רישא וסיפא לשם אלהות:

    ולא תעבדםיתירא הוא:

    נעבד כהמןשעשה עצמו עבודת כוכבים כדאמר במגילה (דף יט.) דאי לאו הכי לא הוה מרדכי מתגרה בו והיה כורע ומשתחוה לו:

    והא המןמיראת המלך הוו פלחי ליה כדכתיב (אסתר ג׳:ב׳) כי כן צוה לו המלך וקתני דלא:

    ודלא כהמןדקתני יכול אפילו נעבד כהמן לאו למיסר מיראה אלא למיסר אדם הנעבד לשם עבודת כוכבים שלא מיראה למסגד ליה בסתמא והאי דנקט המן משום דעשה עצמו עבודת כוכבים הוא:

    כהן משוחבקרבן עבודת כוכבים:

    ר' אומר בשגגת מעשהאפילו לא נעלם ממנו איסור עבודת כוכבים אלא ששגג במעשה חייב ואע"ג דבשאר מצות אין מביא קרבן האמור בו אלא א"כ נעלמה ממנו הלכה דכתיב (ויקרא ד) גבי חטאת צבור ונעלם דבר כגון הורו ב"ד שחלב מותר ועשו ע"י העלמתן דבפר כהן משוח כתוב (שם) לאשמת העם הרי משוח כצבור אפילו הכי בעבודת כוכבים שקרבנו שוה לשאר יחידים כדקתני ואזיל מחייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר ולקמן מפרש האי שגגת מעשה היכי דמי:

    וחכ"אאף כאן אינו חייב אלא בהעלם דבר ובהוריות בפ"ב (דף ז:) ילפינן טעמא מקרא:

    ושוין שבשעירה כיחידואפילו לרבנן דלא משוי ליה כשאר יחיד לענין להתחייב בלא העלם דבר מודים הן שאין קרבנו בעבודת כוכבים חלוק משאר יחיד שמביא שעירה דכתיב גבי קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משוח משמע ואע"פ שנשיא ומשוח חלוקין מן היחידים בשאר מצות שהנשיא מביא שעיר זכר ונאכל וכהן משוח פר ונשרף והיחיד מביא כשבה או שעירה בעבודת כוכבים שוין הן:

    ושוין שאינו מביא אשם תלויעל שום לא הודע שבתורה משום דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה:י״ח) על שגגתו אשר שגג משמע מי שמביא חטאת על הודע דשגגת מעשה מביא אשם תלוי על לא הודע יצא משוח שאין מביא חטאת אלא בהעלם דבר ואשמעינן הכא אפילו לרבי דאמר שיש לך קרבן שהמשוח חייב בשגגת מעשה מודה הוא שאין מביא אשם תלוי ובמס' הוריות (שם) יליף מקרא מדכתיב באשם תלוי שגגתו שגגתו תרי זימני מי שכל חטאו בשגגה יצא משוח שאין כל חטאו בשגגה שהרי בשאר מצות צריך העלם דבר:

    שגגת מעשהבלא העלם דבר ה"ד:

    הרי לבו לשמיםולא השתחוה זה לעבודת כוכבים לא מזיד ולא שוגג הוא אלא לשמים שהרי לשמים נתכוין ואפילו היה יודע שזה הבית עבודת כוכבים הוא והוא משתחוה בתוכו לשמים אין כאן עונש שהרי אף משתחוה לבית הכנסת לא לבית הוא משתחוה אלא למי ששכן שמו עליה:

    אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליהשראה דמות שהיו רגילין לעשות בדמות המלך והרואה אותו משתחוה לו לכבוד המלך ופעמים שעובדין אותו וזה ראה אחד שהיה נעבד ולא ידע שהוא נעבד והשתחוה לו:

    אי דקבליה עליה באלוהשהשתחוה לו לשם עבודת כוכבים מזיד הוא:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 61 עמוד ב

    1מ"ש איהו מינן דידן? ואין דקאמרי, אחוכי עליה.

    2ומתני' כאן ביחיד הניסת, כאן ברבים הניסתים. יחיד לא מימלך, וטעי בתריה; רבים מימלכי, ולא טעו בתריה.

    3אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דכתיב ״(דברים יג״, ט) ״לא תאבה לו ולא תשמע אליו״. הא אבה ושמע חייב.

    4איתיביה אביי: מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד? והתניא: (דברים יג, ז) ״כי יסיתך אחיך בן אמך״ אחד יחיד הניסת ואחר רבים הניסתים, והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים ורבים מכלל יחיד.

    5יחיד מכלל רבים, להחמיר על גופו ולהקל על ממונו.

    6רבים מכלל יחיד, להקל על גופם ולהחמיר על ממונם.

    7בהא מילתא הוא דשאני, אבל בכל מילי כי הדדי נינהו.

    8אלא אמר אביי: כאן בניסת מפי עצמו, כאן בניסת מפי אחרים. מפי עצמו מימלך, מפי אחרים גריר בתרייהו.

    9אמר אביי: מנא אמינא לה? דכתיב: ״לא תאבה לו ולא תשמע אליו״. הא אבה ושמע חייב.

    10רבא אמר: אידי ואידי בניסת מפי אחרים, הא דא"ל ״כך אוכלת״, ״כך שותה״, ״כך מטיבה״, ״כך מריעה״, הא דלא א"ל ״כך אוכלת״, ״כך שותה״ כו'.

    11אמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב: ״(דברים יג״, ח) ״מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך וגו'״. מה לי קרובים ומה לי רחוקים? הכי קא"ל מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של רחוקים.

    12מאי לאו דאמר ליה: כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה? ש"מ׃

    13רב אשי אמר: סיפא בישראל מומר׃

    14רבינא אמר: לא זו אף זו קתני.

    15איתמר: העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי אמר: חייב, רבא אמר: פטור.

    16אביי אמר: חייב, דהא פלחה. רבא אמר: פטור, אי קבליה עליה באלוה אין, אי לא לא.

    17סימן: עב"ד ישתחו"ה למשי"ח.

    18ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתנן: העובד עבודת כוכבים אחד העובד כו'. מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה?

    19ורבא אמר לך: לא, כדמתרץ רבי ירמיה.

    20אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: (שמות כ, ד) ״לא תשתחוה להם״ להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפילו נעבד כהמן? ת"ל (שמות כ, ד) ״ולא תעבדם״. והא המן מיראה הוה נעבד!

    21ורבא: כהמן ולא כהמן. כהמן דאיהו גופיה עבודת כוכבים ולא כהמן דאילו המן מיראה, והכא לאו מיראה.

    22ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: כהן משיח בעבודת כוכבים רבי אומר: בשגגת מעשה, וחכמים אומרים: בהעלם דבר.

    23ושוין, שבשעירה כיחיד. ושוין, שאין מביא אשם תלוי.

    24האי שגגת מעשה דעבודת כוכבים ה"ד אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו, הרי לבו לשמים! אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו.

    25אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא.

    תוספות

    רבא אמר פטוראע"ג דבפ' בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) אמר בעבודת כוכבים יהרג ואל יעבור י"ל נהי דחייב למסור עצמו לכתחלה מ"מ היכא דלא מסר את עצמו לא מיחייב מיתה ואין לומר דרבא לטעמיה דאמר בפ' ר' ישמעאל (ע"ז דף נד. ושם) אפי' עבודת כוכבים בצינעא נאמר וחי בהן ולא שימות בהן דא"כ הני (כריתות) דמייתי לימא דאתיא כמ"ד בפרק בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) יהרג ואל יעבור דפלוגתא דתנאי היא וי"מ הא דאמר יהרג ואל יעבור היינו בסתם עבודת כוכבים והכא איירי בעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ומיראה דומיא דהמן דמייתי ומתני' דאחד העובד משמע ליה דאיירי כה"ג דאי בסתם עבודת כוכבים לא איצטריך דשמעינן ממתני' דהפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויי חייב מיהו ההיא דכהן משיח הוה מצי לאוקומי בסתם עבודת כוכבים אלא דמשני שפיר וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו אי נמי משום קידוש השם כדאמרינן בירושלמי דשביעית (פ"ד) כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    העובד ע"ז מאהבה או מיראה אלא שאינו מקבלה באלוה כלל אפילו לאדם הנעבד כגון המן שעשה עצמו ע"ז ואפילו אין לבו לשמים פטור ממיתה אלא שיש בו איסור ודבר זה גדולי המחברים פירשוה מאהבה מתוך חשק הצורה לרוב נויה ויפיה ומיראה שמא תריע לו וביראה מיהא אין דבריהם נראין שכל שעובד מיראת עונש הרעה ועובד לו לשנות עליו תפקידו אפילו עבד כוכב על דרך זה קבלת אלוה הוא שאם הכוכב יורה עליו לרעה ומתפלל לו אין לך קבלת אלוה יותר מזה ואפילו יודה בסיבה אחרת למעלה הימנה וגדולי הרבנים פירשוה מאהבת מי שעשאה או מיראתו ואחר שכן מה שאמרו יהרג ואל יעבור למצות קדושת השם וכענין חנניה מישאל ועזריה ומרדכי אבל אם לא עשה אינו נהרג בבית דין ואע"פ שהפוער עצמו לפעור לבזותו אינו מקבלה באלוה ואעפ"כ חייב הואיל ועבודתו בכך שמא מאחר שזו היא עבודתו ואינו אנוס סתמו מקבלו הוא וכל שכן אחר התראה ויראה לי שאם אמר בהדיא איני עובדה אלא לבזותו פטור אא"כ מתרין אותו אף בכך וי"מ דבר זה בצלם שעשאו המלך לכבוד עצמו וצוה לכבדה מכח מצותו ולא לכונת אלהות ונראין הדברים כפירוש אמצעי ומ"מ למי שרוצה לקדש את השם יש לו לקדש ואפילו בלבו לשמים כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי ושאר העם מותרין לכתחלה ובלבד שיכונו בלבם לשמים וצלם העשוי לכבוד אדם או לנוי כל שלבו לשמים פטור לגמרי:

    במסכת הוריות ז' ב' התבאר שכל שהורה כהן משיח לעצמו בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ושגג על פי הוראתו מביא קרבן בפני עצמו שלא כשאר היחידים והוא נקרא פר כהן משיח אבל בע"ז קרבן הכהן המשיח וקרבן נשיא שוים בו עם שאר היחידים וכלם בשעירה ומ"מ כהן משיח אינו חייב בו בשגגת מעשה לבד אלא בשגגת מעשה עם העלם דבר ר"ל בהוראה שבטעות וכהן משיח אינו בדין אשם תלוי על ספק שגגת הוראתו על הצד שהתבאר שם בצבור:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־386 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מאי שנא איהו להיות אלוה יותר ממני ואין דקאמר ליה אחוכי עליה:

    ומתניתין דקשיין אהדדי הכי מתוקמא רישא דקתני עובד אין אומר לא:

    ברבים הניסתים דאפילו נתרצו מימלכי והדרי בהו ולא טעו הלכך לא קרינא ביה אבה ושמע וסיפא דמחייב באבה ושמע ביחיד הניסת דכיון דנתרצה לאו דעתיה למהדר והוא אבה ושמע ורחמנא חייביה:

    והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים וילך ויעבוד וגו' וסקלתם (דברים י״ז:ג׳):

    ורבים מכלל יחיד לדון בסייף הכה תכה (שם יג) דעיר הנדחת:

    להחמיר על ממונם ושרפת באש וגו' (שם) אבל יחיד הקל בממונו שלא גזר עליו לאבדו:

    מפי עצמו שאין אחר מסיתו:

    מנא אמינא לה דבדבורא ניסת מפי אחרים הוא דמחייב:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    רבא אמר פטור אע"ג דבפ' בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) אמר בעבודת כוכבים יהרג ואל יעבור י"ל נהי דחייב למסור עצמו לכתחלה מ"מ היכא דלא מסר את עצמו לא מיחייב מיתה ואין לומר דרבא לטעמיה דאמר בפ' ר' ישמעאל (ע"ז דף נד. ושם) אפי' עבודת כוכבים בצינעא נאמר וחי בהן ולא שימות בהן דא"כ הני (כריתות) דמייתי לימא דאתיא כמ"ד בפרק בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) יהרג ואל יעבור דפלוגתא דתנאי היא וי"מ הא דאמר יהרג ואל יעבור היינו בסתם עבודת כוכבים והכא איירי בעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ומיראה דומיא דהמן דמייתי ומתני' דאחד העובד משמע ליה דאיירי כה"ג דאי בסתם עבודת כוכבים לא איצטריך דשמעינן ממתני' דהפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויי חייב מיהו ההיא דכהן משיח הוה מצי לאוקומי בסתם עבודת כוכבים אלא דמשני שפיר וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו אי נמי משום קידוש השם כדאמרינן בירושלמי דשביעית (פ"ד) כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו:

    Tosafot on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    מאירי

    העובד ע"ז מאהבה או מיראה אלא שאינו מקבלה באלוה כלל אפילו לאדם הנעבד כגון המן שעשה עצמו ע"ז ואפילו אין לבו לשמים פטור ממיתה אלא שיש בו איסור ודבר זה גדולי המחברים פירשוה מאהבה מתוך חשק הצורה לרוב נויה ויפיה ומיראה שמא תריע לו וביראה מיהא אין דבריהם נראין שכל שעובד מיראת עונש הרעה ועובד לו לשנות עליו תפקידו אפילו עבד כוכב על דרך זה קבלת אלוה הוא שאם הכוכב יורה עליו לרעה ומתפלל לו אין לך קבלת אלוה יותר מזה ואפילו יודה בסיבה אחרת למעלה הימנה וגדולי הרבנים פירשוה מאהבת מי שעשאה או מיראתו ואחר שכן מה שאמרו יהרג ואל יעבור למצות קדושת השם וכענין חנניה מישאל ועזריה ומרדכי אבל אם לא עשה אינו נהרג בבית דין ואע"פ שהפוער עצמו לפעור לבזותו אינו מקבלה באלוה ואעפ"כ חייב הואיל ועבודתו בכך שמא מאחר שזו היא עבודתו ואינו אנוס סתמו מקבלו הוא וכל שכן אחר התראה ויראה לי שאם אמר בהדיא איני עובדה אלא לבזותו פטור אא"כ מתרין אותו אף בכך וי"מ דבר זה בצלם שעשאו המלך לכבוד עצמו וצוה לכבדה מכח מצותו ולא לכונת אלהות ונראין הדברים כפירוש אמצעי ומ"מ למי שרוצה לקדש את השם יש לו לקדש ואפילו בלבו לשמים כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי ושאר העם מותרין לכתחלה ובלבד שיכונו בלבם לשמים וצלם העשוי לכבוד אדם או לנוי כל שלבו לשמים פטור לגמרי:

    במסכת הוריות ז' ב' התבאר שכל שהורה כהן משיח לעצמו בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ושגג על פי הוראתו מביא קרבן בפני עצמו שלא כשאר היחידים והוא נקרא פר כהן משיח אבל בע"ז קרבן הכהן המשיח וקרבן נשיא שוים בו עם שאר היחידים וכלם בשעירה ומ"מ כהן משיח אינו חייב בו בשגגת מעשה לבד אלא בשגגת מעשה עם העלם דבר ר"ל בהוראה שבטעות וכהן משיח אינו בדין אשם תלוי על ספק שגגת הוראתו על הצד שהתבאר שם בצבור:

    Meiri on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא מאי לאו אחד העובד מאהבה כו' ולעיל דרמי מתני' אהדדי עובד אין אומר לא כו' לאו מאחד עובד פריך דהא איכא למימר בכה"ג מאהבה ויראה הוא דקאמר הכי עובד אין אומר לא אלא מעובד עבודת כוכבים דריש המשנה פריך מלשון עובד ולא אומר ועוד נראה דאין סברא לחלק דכיון דמאהבה ויראה הוי עבודת כוכבים מה לי עובד ומה לי אומר כיון דאומר הוא כעובד עבודת כוכבים ובהכי יתיישב נמי הא דפריך לרבא מיכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר לא תעבדם ליכא למימר דרבא מודה דל"ת איכא בעובד מאהבה ויראה אלא דממיתה קאמר דפטור דאין סברא לחלק ביה דאי הוה כעובד עבודת כוכבים יתחייב נמי מיתה דבמגפף ומנשק בשלא כדרכה דהוה בל"ת ולא במיתה היינו משום דממעטינן להו מזביחה דיצתה מן הכלל כו' דהוי עבודת פנים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בגמרא אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו כו' יש לדקדק מה צריך רב יוסף לאתויי ראיה שהניסת חייב בדיבורא הא המקשה נמי הוה סבירא ליה ממתניתין דלקמן דהאומר אעבוד כו' דניסת חייב בדיבורא בעלמא משנתרצה ואפילו לפירוש התוס' דהמקשה דלעיל לא הוה ידע האי טעמא דלא תאבה לו וגו' אלא הוה ס"ד דטעמא הוי משום דהוי כאילו קבלו עליה באלוה יהא כך מה צריך ר"י לטעמא אחרינא ממה דהוה סבירא ליה להמקשה ונראה לי שרב יוסף אינו מביא ראיה אלא שיש לחלק בין יחיד הניסת לרבים הניסתים ודייק לה מדכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו בלשון יחיד דמיניה דייקינן הא אבה ושמע חייב משמע דוקא יחיד אבל רבים לא וכן אביי דאמר בסמוך לקמן מנא אמינא לה לא מייתי נמי ראיה אלא שיש לחלק בין ניסת מפי עצמו ובין ניסת מפי אחרים ודייק לה דכי כתיב חיובא דאבה ושמע בניסת מפי אחרים משתעי:

    בתוס' ד"ה רבא אמר פטור כו' ואין לומר דרבא לטעמיה כו' דאם כן כל הני ברייתות דמייתי כו' דפלוגתא דתנאי כו' ורבא סבירא ליה כההוא תנא דהוא רבי ישמעאל דסבירא ליה בפרק בן סורר ומורה דבצנעה יעבור ואל יהרג ולכך סבירא ליה העובד מאהבה ומיראה פטור אלא ודאי רבא נמי סבירא ליה כההוא תנא דאמר אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור דהכי פוסק שם רבי יוחנן וקי"ל כותיה והא דאמר רבא בפרק רבי ישמעאל דדוקא בפרהסיא יהרג ואל יעבור אבל בצנעה אפילו בע"ז נאמר בו וחי בהם כו' לא לטעמיה דנפשיה ולפסק הלכה אמר כן אלא לאוקמי ההיא מתניתין אפילו למ"ד דבצנעה יעבור ואל יהרג אבל רבא בעצמו סבירא ליה דאפי' בצנעה יהרג ואל יעבור ואפילו הכי פוטר בעובד מאהבה או מיראה ולכך מייתי שפיר מכל הנהו ברייתות דמחייבי מיראה ולכך א"ל דרבא לטעמיה דאמר בפרק רבי ישמעאל דלאו טעמא הוא דלא אליביה דנפשיה קאמר לה ואם כן על כרחך צ"ל דסבירא ליה דלרבא דאף על גב דהדין הוא דאפילו בצנעה יהרג ואל יעבור וחייב למסור עצמו מכל מקום היכא דלא מסר את עצמו ועבד ע"ז מיראה לא מחייב מיתה:

    בא"ד ויש מפרשים הא דאמר יהרג ואל יעבור כו' ומתניתין דאחד העובר כו' כלומר וכי תימא אם כן מאי מייתי אביי ראיה ממתניתין להוכיח מינה דעובד מאהבה ומיראה חייב דלמא מתני' איירי בסתם ע"ז דמודה בה רבא לכך קאמר מתניתין דאחד העובד משמע דאיירי בכה"ג ר"ל בע"ז שהכל עובדים לה מאהבה ומיראה דאי בסתם לא אצטריך דשמעינן ממתני' דהפוער לפעור אף על גב דאין כוונתו לעבדה אלא לבזותה והוא הדין היכא דעובד מאהבה ומיראה והיינו דוקא לאביי דסבירא ליה הכי גבי פוער לפעור דחייב אפילו אינו מכוין לעבוד אי נמי לפי הי"מ דרבא מודה בסתם ע"ז אבל לקמן פירשו התוס' דלרבא פוער לפעור אינו חייב כשאין מכוין לעבדה ועיין לקמן בדף ס"ד בתוס' ד"ה אע"ג דקמכוין לבזויה:

    בא"ד ואם תאמר אמאי לא השתחוה מרדכי להמן כו' קושיא זו לפי הי"מ דרבא סבירא ליה דבע"ז שהכל עובדים לה מיראה יעבור ואל יהרג ובע"ז כזו קאמר רבא בעובד מאהבה ומיראה פטור אם כן אמאי לא השתחוה מרדכי להמן כו':

    בא"ד ויש לומר כדאיתא במדרש שהיה דמות על לבו כו' ואין להקשות אם כן מה מייתי אביי מהברייתא דקתני יכול אפילו כהמן תלמוד לומר לא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד הא איכא למימר דשאני המן דהיה צלמים על לבו דאין זה קושיא דע"כ דהברייתא דקתני יכול אפילו כהמן תלמוד לומר לא תעבדם לא איירי כשיש צלמים על לבו דלזה לא צריך קרא דת"ל משום צלמים בלא אדם אלא ודאי הברייתא איירי במשתחוה לאדם עצמו מיראה בלא דמות כהמן דהיו משתחוים לו הכל משום יראה אף בלא צלמים אלא שבשעה שראה מרדכי היה לו צלמים על לבו:

    Maharam on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה רבא וי"מ הא דאמר. ע"ל סה ע"א תוד"ה הואיל וישנו:

    בא"ד אע"ג דמכוין לבזויי ע"ל סד ע"א תוס' ד"ה אע"ג:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ס״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־386 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״מ"ש איהו מינן דידן? ואין״ דקאמרי, אחוכי…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״ומתני' כאן ביחיד הניסת, כאן ברבים הניסתים.…״

    3. קטע 320 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דכתיב…״

      חכמים: רב יוסף.

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״איתיביה אביי: מי שאני בין ניסת דרבים…״

      חכמים: אביי.

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״יחיד מכלל רבים, להחמיר על גופו ולהקל…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״רבים מכלל יחיד, להקל על גופם ולהחמיר…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״בהא מילתא הוא דשאני, אבל בכל מילי…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר אביי: כאן בניסת מפי עצמו,…״

      חכמים: אביי.

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: מנא אמינא לה? דכתיב: ״לא…״

      חכמים: אביי.

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: אידי ואידי בניסת מפי אחרים,…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב: (דברים…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו דאמר ליה: כך אוכלת, כך…״

    13. קטע 136 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: סיפא בישראל מומר…״

      חכמים: רב אשי.

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״רבינא אמר: לא זו אף זו קתני.…״

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״איתמר: העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי…״

      חכמים: אביי, רבא.

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״אביי אמר: חייב, דהא פלחה. רבא אמר:…״

      חכמים: אביי, רבא.

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״סימן: עב"ד ישתחו"ה למשי"ח.…״

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתנן: העובד…״

      חכמים: אביי.

    19. קטע 197 מילים

      נפתחת ב״ורבא אמר לך: לא, כדמתרץ רבי ירמיה.…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבא.

    20. קטע 2036 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: (שמות…״

      חכמים: אביי.

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״ורבא: כהמן ולא כהמן. כהמן דאיהו גופיה…״

      חכמים: רבא.

    22. קטע 2218 מילים

      נפתחת ב״ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: כהן…״

      חכמים: רבי אומר, אביי.

    23. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״ושוין, שבשעירה כיחיד. ושוין, שאין מביא אשם…״

    24. קטע 2421 מילים

      נפתחת ב״האי שגגת מעשה דעבודת כוכבים ה"ד אי…״

    25. קטע 256 מילים

      נפתחת ב״אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026