מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Sanhedrin 52b, Chapter 7 Arba Mitot
רש"י
למה תלמיד וכו' - משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר ט״ז:ב׳-ג׳) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:
בתחלה - בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:
רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:
טעה בדרב מתנה - דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:
וטעה בדתניא - שאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):
של צדוקין - שדורשין מקרא ככתבו:
ה"ק - רבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:
והתניא - דאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:
אמר להו כשהוא גדול - מעשה שראה בגדלו ולא אשגחו ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה וכו' והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו:
מתני' ניוול הוא זה - השתא משמע מפני שהרגו מעומד ונופל:
על סדן - עץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים:
גמ' שורפים על המלכים - שמתו מטתן וכלי תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:
אלא משום דכתיב הך שריפה בדאורייתא - שנאמר בצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך וגו':
נקם ינקם - במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:
דבריז ליה מיבריז - תוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא:
לפי חרב כתיב - פיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב (תהלים קמט) חרב פיפיות אלמא תרי נינהו:
גיסטרא - חולקו לאורכו לשנים:
קטל בר חורין - דלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:
מנלן - בסייף:
מן הצואר - גרון:
ממול עורף - מאחרי הפנים דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיהו ל״ב:ל״ג) ויפנו אלי עורף ולא פנים אלמא עורף להדי פנים:
פרט לאשת קטן - אשמועינן דקטן אין לו קדושין:
לאשת אחרים - כותי אשמועינן שאין קידושין לכותי ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא:
אלא להקל עליה - ולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין שהרי אין לך כח להחמיר עליהם שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא נתחייב בה:
לא מפני שהיא קלה - דסבירא ליה כר"ש דאמר (לעיל סנהדרין דף מט:) חנק והרג:
נאמר מיתה בידי שמים - וימת גם אותו (בראשית ל״ח:י׳) ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:
אין בה רושם - אין בה חבורה וסימן:
מדקאמר רחמנא בת כהן שזינתה בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא:
1למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה, דומה לקיתון של זהב. סיפר הימנו, דומה לקיתון של כסף. נהנה ממנו, דומה לקיתון של חרש. כיון שנשבר, שוב אין לו תקנה.
2אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי. אקפה רב חמא בר טוביה חבילי זמורות ושרפה.
3אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב מתנה, וטעה בדתניא. (דברים יז, ט) ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם״ בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט.
4אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת כהן שזינתה וכו'. אמר רב יוסף: בית דין של צדוקים הוה.
5הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו: קטן היית, ואין מביאין ראיה מן הקטן. שני מעשים הוו.
6הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא, א"ל כשהוא גדול, ולא אשגחו ביה. אמר להו כשהוא קטן, ואשגחו ביה?
7אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה: קטן היית, ואמר להו כשהוא גדול, ואמרו ליה: מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.
מתני׳ · משנה
8מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.
גמ׳ · גמרא
9תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה? שהרי אמרה תורה (ויקרא יח, ג) ובחקותיהם לא תלכו.
10ורבנן, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לא מינייהו קא גמרינן.
11דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים, ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן? והכתיב: ״ובחקותיהם לא תלכו״! אלא, כיון דכתיב ״שריפה באורייתא״, דכתיב: ״(ירמיהו לד״, ה) ״ובמשרפות אבותיך וגו', לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לאו מינייהו קא גמרינן.
12והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. בשלמא עיר הנדחת כתיב ״בהו (דברים יג״, טז) ״לפי חרב״, אלא רוצח מנלן?
13דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה זו איני יודע מה הוא: כשהוא אומר (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר: נקימה זו סייף׃
14ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב׃
15ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה׃
16אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן׃
17ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק׃
18הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר׃
19נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר׃
20אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה״:
מתני׳ · משנה
21מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת:
גמ׳ · גמרא
22תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש פרט לקטן (ויקרא כ, י) אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן (ויקרא כ, י) אשת רעהו פרט לאשת אחרים׃
23(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שנאמר ״מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה״׃
24רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק׃
25רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם׃
26ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה, מכלל דהא לאו בת שריפה היא.
תוספות
טעה בדרב מתנה - ואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:
בזמן שיש כהן יש שופט - המ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז.) מלמד שהמקום גורם:
רבי יהודה אומר ניוול הוא זה - לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא:
אלא כיון דכתיב שריפה - תימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:
איש פרט לקטן - אבל האשה מיחייבא בביאת בן ט' שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן:
פרט לאשת קטן - הא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה בפ"ק דקדושין (דף יט. ושם):
פרט לאשת אחרים - והיינו כותי וקמ"ל דאין אישות לכותים אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
גמלים קטנים כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים נושאין עורותיהן אחריהן:
א"ר אלעזר למה ת"ח דומה בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש כיון שנשבר אין לו תקנה:
אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות. אמר רב יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט והאידנא כיון דליכא כהן דליכא בית אף אין בזה"ז משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה כו'. אמרו לו קטן היה ואין ראיה לקטן. אמר להן מעשה אחר ראיתי כענין הזה ואני גדול א"ל אותו ב"ד שדנו כך לא היה בקי רב יוסף אמר ב"ד של צדוקים היה דלא גמירי ג"ש:
מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו' - ולא חיישינן משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא גמרינן. ואימא דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר ובערת הרע מקרבך גמר הבערה הבערה מעגלה ערופה:
מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כו':
מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳
מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־603 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״ב ע״ב
פתיחה בקורא