בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    למה תלמיד וכו'משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר ט״ז:ב׳-ג׳) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:

    בתחלהבעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:

    רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:

    טעה בדרב מתנהדאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:

    וטעה בדתניאשאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):

    של צדוקיןשדורשין מקרא ככתבו:

    ה"קרבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:

    והתניאדאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:

    אמר להו כשהוא גדולמעשה שראה בגדלו ולא אשגחו ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה וכו' והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו:

    מתני' ניוול הוא זההשתא משמע מפני שהרגו מעומד ונופל:

    על סדןעץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים:

    גמ' שורפים על המלכיםשמתו מטתן וכלי תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:

    אלא משום דכתיב הך שריפה בדאורייתאשנאמר בצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך וגו':

    נקם ינקםבמכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:

    דבריז ליה מיבריזתוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא:

    לפי חרב כתיבפיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב (תהלים קמט) חרב פיפיות אלמא תרי נינהו:

    גיסטראחולקו לאורכו לשנים:

    קטל בר חוריןדלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:

    מנלןבסייף:

    מן הצוארגרון:

    ממול עורףמאחרי הפנים דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיהו ל״ב:ל״ג) ויפנו אלי עורף ולא פנים אלמא עורף להדי פנים:

    פרט לאשת קטןאשמועינן דקטן אין לו קדושין:

    לאשת אחריםכותי אשמועינן שאין קידושין לכותי ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא:

    אלא להקל עליהולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין שהרי אין לך כח להחמיר עליהם שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא נתחייב בה:

    לא מפני שהיא קלהדסבירא ליה כר"ש דאמר (לעיל סנהדרין דף מט:) חנק והרג:

    נאמר מיתה בידי שמיםוימת גם אותו (בראשית ל״ח:י׳) ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:

    אין בה רושםאין בה חבורה וסימן:

    מדקאמר רחמנא בת כהן שזינתה בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא:

    סנהדרין 52 עמוד ב

    1למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה, דומה לקיתון של זהב. סיפר הימנו, דומה לקיתון של כסף. נהנה ממנו, דומה לקיתון של חרש. כיון שנשבר, שוב אין לו תקנה.

    2אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי. אקפה רב חמא בר טוביה חבילי זמורות ושרפה.

    3אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב מתנה, וטעה בדתניא. (דברים יז, ט) ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם״ בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט.

    4אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת כהן שזינתה וכו'. אמר רב יוסף: בית דין של צדוקים הוה.

    5הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו: קטן היית, ואין מביאין ראיה מן הקטן. שני מעשים הוו.

    6הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא, א"ל כשהוא גדול, ולא אשגחו ביה. אמר להו כשהוא קטן, ואשגחו ביה?

    7אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה: קטן היית, ואמר להו כשהוא גדול, ואמרו ליה: מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.

    מתני׳ · משנה

    8מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.

    גמ׳ · גמרא

    9תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה? שהרי אמרה תורה (ויקרא יח, ג) ובחקותיהם לא תלכו.

    10ורבנן, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לא מינייהו קא גמרינן.

    11דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים, ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן? והכתיב: ״ובחקותיהם לא תלכו״! אלא, כיון דכתיב ״שריפה באורייתא״, דכתיב: ״(ירמיהו לד״, ה) ״ובמשרפות אבותיך וגו', לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לאו מינייהו קא גמרינן.

    12והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. בשלמא עיר הנדחת כתיב ״בהו (דברים יג״, טז) ״לפי חרב״, אלא רוצח מנלן?

    13דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה זו איני יודע מה הוא: כשהוא אומר (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר: נקימה זו סייף׃

    14ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב׃

    15ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה׃

    16אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן׃

    17ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק׃

    18הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר׃

    19נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר׃

    20אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה״:

    מתני׳ · משנה

    21מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת:

    גמ׳ · גמרא

    22תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש פרט לקטן (ויקרא כ, י) אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן (ויקרא כ, י) אשת רעהו פרט לאשת אחרים׃

    23(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שנאמר ״מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה״׃

    24רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק׃

    25רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם׃

    26ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה, מכלל דהא לאו בת שריפה היא.

    תוספות

    טעה בדרב מתנהואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:

    בזמן שיש כהן יש שופטהמ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז.) מלמד שהמקום גורם:

    רבי יהודה אומר ניוול הוא זהלא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא:

    אלא כיון דכתיב שריפהתימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:

    איש פרט לקטןאבל האשה מיחייבא בביאת בן ט' שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן:

    פרט לאשת קטןהא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה בפ"ק דקדושין (דף יט. ושם):

    פרט לאשת אחריםוהיינו כותי וקמ"ל דאין אישות לכותים אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    גמלים קטנים כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים נושאין עורותיהן אחריהן:

    א"ר אלעזר למה ת"ח דומה בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש כיון שנשבר אין לו תקנה:

    אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות. אמר רב יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט והאידנא כיון דליכא כהן דליכא בית אף אין בזה"ז משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה כו'. אמרו לו קטן היה ואין ראיה לקטן. אמר להן מעשה אחר ראיתי כענין הזה ואני גדול א"ל אותו ב"ד שדנו כך לא היה בקי רב יוסף אמר ב"ד של צדוקים היה דלא גמירי ג"ש:

    מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו'ולא חיישינן משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא גמרינן. ואימא דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר ובערת הרע מקרבך גמר הבערה הבערה מעגלה ערופה:

    מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כו':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־603 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    למה תלמיד וכו' משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר ט״ז:ב׳-ג׳) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:

    בתחלה בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:

    רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:

    טעה בדרב מתנה דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:

    וטעה בדתניא שאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):

    של צדוקין שדורשין מקרא ככתבו:

    ה"ק רבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:

    והתניא דאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 52b · Sefaria

    תוספות

    טעה בדרב מתנה ואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:

    בזמן שיש כהן יש שופט המ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פז.) מלמד שהמקום גורם:

    רבי יהודה אומר ניוול הוא זה לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא:

    אלא כיון דכתיב שריפה תימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:

    איש פרט לקטן אבל האשה מיחייבא בביאת בן ט' שנים ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) ומייתי לה לקמן:

    פרט לאשת קטן הא דאיצטריך קרא היינו במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה בפ"ק דקדושין (דף יט. ושם):

    פרט לאשת אחרים והיינו כותי וקמ"ל דאין אישות לכותים אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין (דף כא: ושם) אשת אפילו אשת איש:

    Tosafot on Sanhedrin 52b · Sefaria

    רבנו חננאל

    גמלים קטנים כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים נושאין עורותיהן אחריהן:

    א"ר אלעזר למה ת"ח דומה בפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש כיון שנשבר אין לו תקנה:

    אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה חמא בר טובי' חבילי זמורות. אמר רב יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן משרת לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט והאידנא כיון דליכא כהן דליכא בית אף אין בזה"ז משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה כו'. אמרו לו קטן היה ואין ראיה לקטן. אמר להן מעשה אחר ראיתי כענין הזה ואני גדול א"ל אותו ב"ד שדנו כך לא היה בקי רב יוסף אמר ב"ד של צדוקים היה דלא גמירי ג"ש:

    מצות הנהרגין מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה כו' ולא חיישינן משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו מאחרי שמצאנו דכתיב בתורה הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי והכתיב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דאשכחנן דכתיב קרא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן הכא נמי כיון דכתיב סייף בתורה לאו מינייהו קא גמרינן. ואימא דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר ובערת הרע מקרבך גמר הבערה הבערה מעגלה ערופה:

    מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו כו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 52b · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שמדת הרבנות שנואה ראוי לתלמיד חכם ולבן מעלה להסתלסל במדותיו וליקר את רוחו שלא יתהדיט בין עמי הארצות ובישיבת קרנותיהם שהחכמים שנואי נפשם של אלו הם וכשהוא מתבזה מעט הם משקעין אותו בבזיונו עד ארכובותיו ושורפין את נשמתו בהבל פיהם ומחתכין בגופו כחתוך בדלועים או בנבילה דרך הערה אמרו למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחלה דומה לו לקיתון של זהב סיפר הימנו דומה לו לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לו לקיתון של חרס כיון שנשבר אין לו תקנה:

    כבר ביארנו שאין דנין דיני נפשות אלא בזמן שבית המקדש קיים ושתהא סנהדרי קבועה במקומה לשם שנאמר ובאת אל הכהן וכו' בזמן שיש כהן יש משפט אין כהן אין משפט ומ"מ דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים שביארנו וזהו שנרמז בתורה אח"כ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם:

    המשנה השלישית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ובפרט בתכונת ההרג ואמר על זה מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשיהם מן הצואר בסייף כדרך שהמלכים עושים ומצד הסימנין כדי שימות מיד ר' יהודה אומר נוול הוא זה שהיה חושש שלא יעשה כן בנקל אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקפיץ ואמרו לו אין מיתה מנוולת מזאת ובגמ' אמרו שר' יהודה השיבם אף אני יודע שמנוולת היא אלא שמאחר ששתיהן שוות בנוול נוח לנו לעשות אותה שאין שאר האומות נוהגין בה והלכה כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

    אע"פ שעיקר מניעת הליכה בחקות עובדי האלילים אינה אלא לענין שרשי ע"ז שלא יתדמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת שערם ובשאר דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם עד שיחשוב הרואה עליו שהוא משלהם אעפ"כ הדבר מתפשט מדברי סופרים בהרבה דברים שאינם ממין זה כדי שיתרחקו מהם ומאליליהם ולא ימשכו אחריהם מזו לזו ומ"מ כל מה שמצאנוהו כתוב בתורה או בנביאים שנצטוינו לעשיתו או שהותר לנו לעשותו עושין אע"פ שדרך עובדי האלילים בכך שלא ירדנו לה מתורת המשכות אחר נמוסיהם אלא מצד עצמינו מעתה דנין בסייף אע"פ שהם ומלכיהם דנין כן שהרי התורה הזכירתו באנשי עיר הנדחת לפי חרב וברוצח נקם ינקם ונקימה זו החרב דכתיב חרב נוקמת נקם ברית וכן שורפין על מלכי ישראל ואין חוששין לדרכי האמורי שהרי כתוב ובמשרפות אבותיך וכו' ישרפו לך ומ"מ מה שנאסר משום ע"ז אפילו מצאנוהו כתוב אסור שהרי אסרה תורה להקים מצבה אע"פ שכתוב ויצב יעקב מצבה או שמא לא היינו אומרים כן אלמלא שהתורה אסרתה וראשון עיקר והוא שאמרו במסכת ע"ז י"א א' ואי שריפה חקה היא אנן היכי שרפינן:

    עגלה ערופה מצות עריפתה בקפיץ ומאחריה ממול ערפה וההרג בסייף מן הצואר וזו היא ברירת מיתה יפה כמו שבארנו במשנה:

    המשנה הרביעית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ובפרט בתכונת החנק והוא שאמר מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך רך וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו על הדרך שביארנו בשריפה אלא שמתאחרין במשיכתם עד שתצא נפשו זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

    הבא על אשת איש הרי הוא בחנק ואם היא אשת קטן אפילו יבם שקנאה כבן תשע או אשת איש מי שאין לו אישות שניהם פטורין וכן קטן הבא על אשת גדול פטור אלא שהיא חייבת אם הוא מבן תשע ויום אחד ומשם ולמעלה שביאתו ביאה:

    Meiri on Sanhedrin 52b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואימא שריפה מדאמר כו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דרבי יונתן נמי ס"ל דאי אתה רשאי למושכה להחמיר וחנק קלה משריפה ולא איצטריך ליה לדרשה דמיתה שאין בו רושם אלא לאפוקי מסייף דקלה מכולם דלא מפני שהיא קלה דקאמר ר' יונתן משמע דלא ס"ל האי טעמא דאי אתה רשאי למשכה להחמיר כלל דאל"כ מאי פליג אדרבי יאשיה דאימא דרבי יאשיה נמי לאפוקי משריפה קאמר הכי ועוד נראה בעיקר קושיין דא"נ דס"ל לר' יונתן סברא זו דאי אתה רשאי למושכה ולהחמיר מ"מ פריך שפיר ואימא שריפה וליכא חנק בעולם דד' מיתות גמירי לה לא אסיק אלא לרבי יאשיה ועי"ל דהכי פריך ואימא שריפה וקושטא הוא דשריפה קלה מחנק ומשני מדאמר רחמנא בת כהן כו' וק"ל:

    בפירש"י בד"ה לפי חרב כתיב פיפיות של חרב שני צדדין כו' עכ"ל הוצרך לזה דפי הוא צדו של חרב דלא נימא פי הוא העוקץ של חרב דמבריז ביה אבל פיפיות משמע ב' צדדין דב' עוקצין לא שייך בחרב וק"ל:

    תוס' בד"ה איש פרט לקטן אבל האשה מחייבה בביאת כו' עכ"ל ר"ל דודאי קטן פטור מכל עונשין שבתורה ולא איצטריך למעוטי אלא משום דהאשה מחייבת על ידו וס"ד שיהא גם הוא נהרג מתוספות דפרק קמא דקידושין ע"ש:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 52b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא איש פרט לקטן עי' פסחים דף צא ע"ב תוס' ד"ה איש קדושין דף יט ע"א תוס' ד"ה למעוטי. ערכין דף ג ע"א תו' ד"ה למעוטי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 52b · Sefaria

    בן יהוידע

    לְמַה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לוֹ לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב. נראה לי בס"ד הקתון שותין בו מים והתלמיד חכם מלא מים היא התורה שנקראת מים. גם קראו קִתּוֹן אותיות תִּקּוּן כי התלמיד חכם הוא תיקון העולם דְּאִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה). ואם סִפֵּר עִמּוֹ דּוֹמֶה לְכֶּסֶף שהכסף משחיר בשמוש היד ואין הזהב משחיר ואם נהנה ממנו דומה לחרס כדמסיים כן זה אין לו תקנה שיכבדהו אחר שנתבזה בעיניו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 52b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־603 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ?…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי.…״

      חכמים: רב חמא בר טוביה.

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב…״

      חכמים: רב יוסף, רב מתנה.

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי צדוק, רב יוסף.

    5. קטע 540 מילים

      נפתחת ב״הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא,…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי צדוק, אבא.

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא…״

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה:…״

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים:…״

      חכמים: רבי יהודה.

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״ורבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, לא מינייהו…״

    11. קטע 1144 מילים

      נפתחת ב״דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין:…״

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה…״

      חכמים: רב נוקמת.

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב…״

      חכמים: רב כתיב.

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף…״

    18. קטע 1812 מילים

      נפתחת ב״הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד…״

    19. קטע 1927 מילים

      נפתחת ב״נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה…״

    20. קטע 2027 מילים

      נפתחת ב״אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    21. קטע 2126 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל…״

    22. קטע 2228 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש…״

    23. קטע 2336 מילים

      נפתחת ב״(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה…״

      חכמים: רבי יאשיה.

    24. קטע 2416 מילים

      נפתחת ב״רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה…״

      חכמים: רבי יונתן.

    25. קטע 2528 מילים

      נפתחת ב״רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר…״

      חכמים: רבי אומר.

    26. קטע 2613 מילים

      נפתחת ב״ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026