מסכת סנהדרין דף נ״ב עמוד ב׳

1למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה, דומה לקיתון של זהב. סיפר הימנו, דומה לקיתון של כסף. נהנה ממנו, דומה לקיתון של חרש. כיון שנשבר, שוב אין לו תקנה.

2אימרתא בת טלי, בת כהן שזינתה הואי. אקפה רב חמא בר טוביה חבילי זמורות ושרפה.

3אמר רב יוסף: טעה בתרתי, טעה בדרב מתנה, וטעה בדתניא. (דברים יז, ט) ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם״ בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט.

4אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת כהן שזינתה וכו'. אמר רב יוסף: בית דין של צדוקים הוה.

5הכי אמר להו, והכי אהדרו ליה? והתניא, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו: קטן היית, ואין מביאין ראיה מן הקטן. שני מעשים הוו.

6הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא, א"ל כשהוא גדול, ולא אשגחו ביה. אמר להו כשהוא קטן, ואשגחו ביה?

7אלא, הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה: קטן היית, ואמר להו כשהוא גדול, ואמרו ליה: מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.

מתני׳ · משנה

8מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.

גמ׳ · גמרא

9תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה? שהרי אמרה תורה (ויקרא יח, ג) ובחקותיהם לא תלכו.

10ורבנן, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לא מינייהו קא גמרינן.

11דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים, ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן? והכתיב: ״ובחקותיהם לא תלכו״! אלא, כיון דכתיב ״שריפה באורייתא״, דכתיב: ״(ירמיהו לד״, ה) ״ובמשרפות אבותיך וגו', לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב ״סייף באורייתא״, לאו מינייהו קא גמרינן.

12והא דתנן באידך פירקין: אלו הן הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. בשלמא עיר הנדחת כתיב ״בהו (דברים יג״, טז) ״לפי חרב״, אלא רוצח מנלן?

13דתניא: (שמות כא, כ) ״נקם ינקם״ נקימה זו איני יודע מה הוא: כשהוא אומר (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר: נקימה זו סייף׃

14ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב׃

15ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה׃

16אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן׃

17ולאו קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק׃

18הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר׃

19נפקא ליה מדתניא (דברים כא, ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר׃

20אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה״:

מתני׳ · משנה

21מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת:

גמ׳ · גמרא

22תנו רבנן (ויקרא כ, י) איש פרט לקטן (ויקרא כ, י) אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן (ויקרא כ, י) אשת רעהו פרט לאשת אחרים׃

23(ויקרא כ, ב) מות יומת בחנק אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שנאמר ״מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה״׃

24רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק׃

25רבי אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם׃

26ואימא שריפה? מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה, מכלל דהא לאו בת שריפה היא.