בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואמאי דילמא איילוניתתמצא ונמצאו קדושיה קדושי טעות:

    דאדעתא דהכי לא קדישולאו אשת איש היא:

    קרבןובשוגג דאזלינן בתר רובא אבל מקטל לא קטלינא משום רובא:

    בבא עליה אביהקאמר דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא:

    והא אחד מכל עריות קתנידמשמע אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין כגון חמיה וחורגה או כל אדם משום אשת איש:

    אלאאיבעי' לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא אוקמא הכי:

    הכא במאי עסקינן דקבלהבעלה עלויה דאפי' תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין:

    המסוללתלשון פריצות:

    והערה בהאיכא למ"ד (יבמות דף נה:) העראה זו נשיקה ואיכא למ"ד זו הכנסת עטרה:

    פסלה מן הכהונהומשויא לה זונה דהעראה כגמר ביאה כדאמרי' בגמ' דיבמות (דף נד.) ובפרקין דלעיל (סנהדרין דף נה.) ומיהו מיתה לא מחייבו כגון שלא התרו בהן:

    וב"ה מכשיריןכדמפרשי' לקמן דקטן לאו בר ביאה הוא:

    מדורות הראשוניםשהיו מולידין בני שמונה שנה כדילפינן לקמן:

    אי נימא מדכתיב בת שבע בת אליעם ואליעם בן אחיתופל וכתיב בלדת שלמה בנה ויקרא את שמו ידידיה וסמיך ליה ויהי לשנתים ימים אחר לידתו הרג אבשלום את אמנון וברח לגשור וישב שם שלש שנים - הרי חמש שנים לשלמה וכששב מגשור שפייס יואב את דוד ע"י התקועית להשיבו ישב בירושלים שנתים ואח"כ מרד דכתיב בתריה ויהי מקץ ארבעים שנה והני ארבעים שנה נקט ליה למנין ששאלו מלך כדאמרינן בתמורה (דף יד:) שהלך ומרד ובאותו פרק נחנק אחיתופל כדכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק הרי שלמה בן שבע שנים:

    חצי ימיו של אדם שלשים וחמש דכתיב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

    פשו להו עשרין ושיתלאחיתופל כשנולד שלמה ובתוך כ"ו שנים נולדו שלשה דורות אליעם ובת שבע ושלמה:

    דל תרתי שנין דתלתא עבוריכלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה:

    אשתכח דכל חד וחד בתמני אולידאחיתופל הוליד אליעם לח' שנה וח' חדשים ואליעם הוליד בת שבע לח' שנה וח' חדשים ובת שבע לח' שנה וח' חדשים ללידתו של שלמה הרי כ"ו שנים:

    דאתתא בריא היאאשה דרכה להיות בריאה וממהרת להזריע:

    ותדעעל כרחך דאשה ממהרת דהא הוה לה לבת שבע ולד מקמי שלמה אותו הולד שמת לדוד שנולד ראשון דכתיב ביה (שמואל ב י״ב:כ״א) וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם:

    אברהם גדול מנחור שנהמדקא חשיב ליה קרא ברישא:

    וכתיב ויקח אברם ונחור להם נשיםשם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה אלמא יסכה בת הרן יסכה זו שרה:

    דילמא זוטר דאחי הוהוהרן הוא דקשיש מיניה:

    ויהי נח בן חמש מאות שנהלאחר שהיה בן חמש מאות שנה הוליד את שלשתן:

    שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול:

    בר מאה ותרתין הוההואיל והוא גדול מכולן נמצא שנולד בחמש מאות שנה לנח וכשירד המבול היה בן מאה שנה אלא שמע מינה קטן מכולן הוה ובחמש מאות ושני שנים לאבוה אתילד ודרך חכמתן חשיב להו:

    ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חוראלמא חור בר כלב הוה ובצלאל היה דור שלישי לו:

    וכי עבד משכן היה בן י"גדקרי ליה איש איש ממלאכתו וכשנשתלחו המרגלים בשנה השנית כבר היה בן י"ד שנה וכתיב בן ארבעים שנה אנכי היום:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 69 עמוד ב

    1ואמאי אימא: איילונית היא, ואדעתא דהכי לא קדיש! אלא, לאו דאמרינן: זיל בתר רובא, ורוב נשים לאו איילונית נינהו.

    2לא, מאי ״חייב עליה״ דקתני? קרבן.

    3והא ״מומתין על ידה״ קתני? בבא עליה אביה.

    4והא ״אם בא עליה אחד מכל העריות״ קתני? אלא, הכא במאי עסקינן: דקבלה עילויה.

    ברייתא

    5ת"ר המסוללת בבנה קטן, והערה בה בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה, ובית הלל מכשירין.

    6אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני: אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה, פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה. לא נחלקו אלא בבן שמנה, דב"ש סברי: גמרינן מדורות הראשונים, ובית הלל סברי: לא גמרינן מדורות הראשונים.

    7ודורות הראשונים מנלן דאוליד? אילימא מדכתיב: ״(שמואל ב יא״, ג) הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי״, וכתיב: ״((שמואל ב כג״, לד) (ו)אליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב: ״(שמואל ב יב״, כה) ״וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה׃

    8בעבור (כי) ה' (אהבו)״. וכתיב: ״(שמואל ב יג״, כג) ״ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום״, וכתיב: ״(שמואל ב יג״, לח) ״ואבשלום ברח וילך גשורה׃

    9ויהי שם שלש שנים״. וכתיב: ״(שמואל ב יד״, כח) ״וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה״. וכתיב: ״(שמואל ב טו״, ז) ״ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא (ואשלמה) את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון״. וכתיב: ״(שמואל ב יז״, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו)אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק״.

    10וכתיב: ״(תהלים נה״, כד) ״אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״. ותניא: כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש. כמה הויא להו? תלתין ותלת. דל שבע דהוה שלמה, פש להו עשרים ושית. דל תרתי שני לתלתא עבורי, אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד.

    11ממאי? דלמא תרוייהו בתשע אוליד, ובת שבע אולידא בשית, משום דאתתא בריא. תדע, דהא הוי לה ולד מעיקרא.

    12אלא מהכא: (בראשית יא, כז) ״אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן״. ואברהם גדול מנחור שנה, ונחור גדול מהרן שנה. נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן. וכתיב: ״(בראשית יא״, כט) ״ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'״.

    13ואמר רבי יצחק: ״יסכה״ זו שרה, ולמה נקרא שמה ״יסכה״? שסוכה ברוח הקדש. והיינו דכתיב: ״(בראשית כא״, יב) ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר: ״יסכה״ שהכל סכים ביופיה. וכתיב: ״(בראשית יז״, יז) ״ויפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו'. כמה קשיש אברהם משרה? עשר שנין. וקשיש מאבוה תרתין שנין. אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה׃

    14ממאי? דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה, ודרך חכמתן קא חשיב להו.

    15תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן, דכתיב: ״(בראשית ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה״. ויולד נח את שם את חם ואת יפת שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב ״(בראשית ז״, ו) ונח בן, שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב ״(בראשית יא״, י) (ו)אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בן מאה שנה בר מאה ותרתין שנין הוה׃

    16אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב להו׃

    17אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי אתון מהכא מתניתו ואנן מהכא מתנינן לה (בראשית י, כא) ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול יפת הגדול שבאחיו הוה׃

    18אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתיב ״(דברי הימים א ב״, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב ״(שמות לו״, ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים׃

    19וכתיב ״(יהושע יד״, ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו' ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה כמה הויא להו ארבעין דל ארביסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית דל תרתי שני דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:

    20בן ולא בת תניא אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה,׃

    תוספות

    דל תרתי שני לתלתא עיבוריפי' בקונט' כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה אשתכח דכל חד בתמני אוליד אחיתופל הוליד אליעם לח' שנים וח' חדשים לעיבורו ומשנולד שהה ח' שנים והוליד את בת שבע וח' חדשים לעיבורה והיא נתעברה לח' שנים וח' חדשים לעיבורו של שלמה הרי כ"ו כ"פ בקונט' ותימה גדולה פי' דאותו חדש של ימי נדות וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים נמצא כשעברו נשותיהם היו בני ח' שנים וחדש לכך נראה דלא דק בשביל חדש:

    אלא דרך חכמתן קא חשיבתימה א"כ ליחשוב חם לבסוף וקרא קא חשיב שם וחם ויפת:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    כבר ביארנו שכל ביאה שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד או שהבועל פחות מבן תשע שנים ויום אחד אינה ביאה כלל ואינה פוסלת לכהונה מעתה המסוללת בבנה קטן ר"ל משתעשעת ומתחממת עמו והערה בה לא פסלה לכהונה ואפילו היה אותו קטן בן שמונה ומצאנוהו חזק הטבעים ומוקדם בשלמות הכחות הטבעיות עם מה שידענו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני שמנה אין זה כלום:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״ט עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ס״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־666 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואמאי דילמא איילונית תמצא ונמצאו קדושיה קדושי טעות:

    דאדעתא דהכי לא קדיש ולאו אשת איש היא:

    קרבן ובשוגג דאזלינן בתר רובא אבל מקטל לא קטלינא משום רובא:

    בבא עליה אביה קאמר דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא:

    והא אחד מכל עריות קתני דמשמע אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין כגון חמיה וחורגה או כל אדם משום אשת איש:

    אלא איבעי' לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא אוקמא הכי:

    הכא במאי עסקינן דקבלה בעלה עלויה דאפי' תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין:

    המסוללת לשון פריצות:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    דל תרתי שני לתלתא עיבורי פי' בקונט' כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה אשתכח דכל חד בתמני אוליד אחיתופל הוליד אליעם לח' שנים וח' חדשים לעיבורו ומשנולד שהה ח' שנים והוליד את בת שבע וח' חדשים לעיבורה והיא נתעברה לח' שנים וח' חדשים לעיבורו של שלמה הרי כ"ו כ"פ בקונט' ותימה גדולה פי' דאותו חדש של ימי נדות וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים נמצא כשעברו נשותיהם היו בני ח' שנים וחדש לכך נראה דלא דק בשביל חדש:

    אלא דרך חכמתן קא חשיב תימה א"כ ליחשוב חם לבסוף וקרא קא חשיב שם וחם ויפת:

    Tosafot on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    מאירי

    כבר ביארנו שכל ביאה שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד או שהבועל פחות מבן תשע שנים ויום אחד אינה ביאה כלל ואינה פוסלת לכהונה מעתה המסוללת בבנה קטן ר"ל משתעשעת ומתחממת עמו והערה בה לא פסלה לכהונה ואפילו היה אותו קטן בן שמונה ומצאנוהו חזק הטבעים ומוקדם בשלמות הכחות הטבעיות עם מה שידענו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני שמנה אין זה כלום:

    Meiri on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אילימא מדכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם כו' כולה שמעתין מה שיש לדקדק בה עיין בחדושי אגדות:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בגמרא אלא מהכא אלא תולדות תרח וכו' כמה קשיש אברם משרה עשר שנים וקשיש מאבוה תרתי שנים אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה יש לתמוה הא כי מדלת שמנה חדשים לימי עיבורה אשתכח דלא הוה הרן כי אולדה כי אם ז' שנים וד' חדשים וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא בָּרִיא הִיא קשא אדרבה הגבורה תתייחס לאנשים ולא לנשים דהא בחלש אומרים 'תש כוחו כנקבה'? ונראה לי בס"ד כאן מדבר על כח הזרע שהוא תקיף וחזק לברא ממנו ולד והטעם מפני שזרע האשה נשאר בגוף האשה ואינו נעתק ויוצא לגוף אחר ולכן ישאר בתוקפו כמו שנאמר 'וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ' (איוב מ, טז) וכן הוא אומר בירמיה (ירמיהו מח, יא) 'שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר', ולכן האשה בריאה היא בכח הזרע שלה יותר מן האיש שתוכל להוליד מן הזרע שלה בשמונה שנים או פחות מה שאין כן האיש שזרעו נעתק ויוצא מגופו אז יחלש כוחו ואחר שיהיה בן תשע שנים או יותר אז יהיה כח בזרעו להוליד. ועוד נראה שזרע האיש הוא מן המוח שלו והאשה מחוט השדרה שהוא חזק יותר מן המוח.

    אֶלָּא מֵהָכָא "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן" (בראשית יא, כז). הקשה הרב עיון יעקב ז"ל הוה ליה למימר פסוק שקודם זה דכתיב 'וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן'? ונראה לי בס"ד דאין הכרח מפסוק זה לומר דאברהם קשיש מנחור ומהרן דיש לומר שלשתם באו בכרס אחד ונולדו ביום אחד והכי קאמר בהיות תרח בן שבעים הוליד שלשה בכרס אחד, ולכן אין ראיה לומר הרן הוליד בן שמונה שנים אלא לעולם הוליד בן עשר שנים לכך הביא פסוק אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח וכו׳ דיש להקשות בפסוק זה למה אמר 'תֶּרַח הוֹלִיד' כדי שיצטרך להאריך לומר ג' תיבות 'אֶת אֶת וְאֶת' דהוה ליה לקצר ולומר כן 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח אַבְרָם וְנָחוֹר וְהָרָן' וכמו שנאמר לעיל מיניה (בראשית י, א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת? אלא ודאי בכונה מכוונת נקיט סגנון זה כדי לומר את בכל חד וחד ללמדינו שלא נולדו שלשתם בכרס אחת ובזמן אחד אלא כל אחד נולד בפני עצמו בזמן אחד ולכך נקיט 'אֶת' בכל אחד מהם להבדילם זה מזה להדיה. ואם כן אנחנו למידין דהרן בתמני הוליד מה שאין כן פסוק הראשון של 'וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן' שם היה מוכרח למנקט את בראשונה 'אֶת אַבְרָם' יען כי תיבת וַיּ֙וֹלֶד֙ נמשכת עם תיבה שאחריה כי תיבת הקודם יש בה אתנ"ח ולכן מוכרח לומר 'הוֹלִיד אֶת אַבְרָם' דאי אפשר לומר 'הוֹלִיד אַבְרָם' וכיון דנקיט 'אֶת' באברם נקיט 'אֶת' גם בנחור ובהרן ליפוי הלשון ונמצא כאן אין לנו ללמוד מן תיבת 'אֶת אֶת אֶת' לומר שבא הכתוב להבדילם ללמדינו שכל אחד נולד בפני עצמו כדי דנדוק מהכא דהרן בתמני הוליד ודו"ק.

    דָּבָר אַחֵר 'יִסְכָּה', שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ (בראשית יא, כט). מקשים הן אמת דרב יצחק דריש ב'יִסְכָּה' תרתי אחד על רוח הקודש ואחד על יופי למה הוצרך תלמודא להביא כאן שתי דרשות דרב יצחק, ודי בדרשה ראשונה בלבד דדריש 'יִסְכָּה זוֹ שָׂרָה'? ונראה לי בס"ד דרך חריפות דאם לא היה מביא דרשה זו דדבר אחר היינו מקשים על הפשטן הזה שבא להוכיח מכאן דהרן הוליד את שרה בן שמונה שנים דהוה ליה להוכיח שהוליד בן שבעה שנים יען כי יסכה היתה בת שניה וקדמה לה מִלְכָּה לפחות שנה אחת נמצא הוליד את מלכה בן שבעה שנים, ואמאי אמרינן דורות ראשנים היו מולידים בני שמונה, והוה ליה למימר מולידים בני שבעה? על כן מוכרח לומר דהפשטן הוה סבר דמלכה ויסכה תאומים היו וקשה מנא ליה הא? ונראה דטעמו הוא משום דכתיב 'בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה' (בראשית יא, כט) וקשה אם נחית קרא ללמד דהרן הוליד שתי בנות מלכה ויסכה הוה ליה למימר 'אֲבִי מִלְכָּה וְיִסְכָּה' ולמה נקיט 'אֲבִי' שני פעמים? אלא מוכרח לומר דכונת הכתוב לומר דנחור לקח בת הרן שהיה נקרא בפי העולם 'אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה' כדרך העולם עתה שקורין את האדם על שם הנולד לו בראשונה אם זכר אם נקבה. אך קשה על זה כיון דמלכה היא הבת הראשונה למה היו קורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה' גם כן, והלא הדרך הוא שנקרא על שם הנולד בראשונה אפילו אם יביא אחר כך עוד בנים או בנות? לכן הכריח הפשטן שמלכה ויסכה תאומים היו ולכן כיון שנולדו בראשונה יש בני אדם עושים את מלכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ויש בני אדם עושין את יסכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה' והכי קאמר קרא בַּת הָרָן אשר יש קורין אותו אֲבִי מִלְכָּה ויש קורין אותו אֲבִי יִסְכָּה. אך על המונח הזה יש קושיא במאי פליגי אנשי דעלמא שיש עושין מלכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ויש עושין יסכה עיקר וקורין אותו 'אֲבִי יִסְכָּה', והלא הדרך הוא אם נולדו תאומים מי שיוצא ראשון מן הרחם הוא יהיה הגדול והוא העיקר, ואם כן אם מלכה יצאה ונולדה בראשונה צריך לקרותו 'אֲבִי מִלְכָּה' ומה מצאו אנשים אחרים טעם לקרותו 'אֲבִי יִסְכָּה'? לכך הביא סיום דברי רב יצחק דדריש דָּבָר אַחֵר 'יִסְכָּה' שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ וזה הפלא של היופי נראה בה מעת שנולדה ולכן אף על פי שיצאה מן בטן אמה אחר מלכה אחותה עשו אותה עיקר בראותם פלאות היופי הנמצא בה והיו קורין את אביה 'אֲבִי יִסְכָּה' ואין קורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' וכת האחרת שהיו קורין אותו 'אֲבִי מִלְכָּה' כי עשו עיקר להנולד ויוצא מן הרחם בראשונה. ולכך הוצרך להביא סיום דברי רב יצחק בדרשה דדבר אחר גם כן כי בזה יתיישב המונח הזה שעשה הפשטן להכריח שמלכה ויסכה תאומים היו ולהכי לית לן למילף על דורות ראשונים שהיו מולידים בני שבעה אלא רק אית לן למילף שהיו מולידים בני שמונה.

    וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'יִסְכָּה'? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (בראשית כא, יב) (בראשית יא, כט). קשא שם זה הוא משובח מאד ושבח לה ולמה לא קראתה התורה בכל מקום בשם 'יִסְכָּה'? ונראה לי כיון דשם זה יש בו עוד משמעות אחרת שמביא רב יצחק בדבר אחר 'שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ' ודבר זה קשה לצדיקים וצער הוא לה כשהכל סכין ביופיה, לכן לא הוה נח לשרה אמנו ע"ה שיקראו אותה בתורה בשם 'יִסְכָּה' אשר בקטנותה היתה נקראת בשם 'יִסְכָּה' בעבור היופי שלה שהיו הכל סכין בה ואחר כך כשגדלה בצדקות ומעשים טובים וזכתה לרוח הקודש נעשה משמעות אחרת בשם זה של 'יִסְכָּה'.

    אִשְׁתַּכַּח כִּי אוֹלְדָהּ הָרָן לְשָׂרָה, בִּתְמַנֵי אוֹלְדָהּ (בראשית יא, כט) הקשא מהרש"א ז"ל דדל שמונה חדשים לעיבורה של שרה אישתכח בשבע שנים וארבעה חדשים אוליד הרן לשרה? ותירץ לא בעי תלמודא למידק טפי וכו' עיין שם. והוא דוחק כי זה נפקא מינה לענין דינא דאם נניח במונח דבדורות הראשונים היו מולידים בשבע שנים וארבעה חדשים אם כן קטן כזה ביאתו ביאה! ונראה לי בס"ד לתרץ קושית מהרש"א דתלמודא לא הוה מצי להוכיח בכח על שבע שנים וארבעה חדשים דיד הדוחה נטויה לדחות לומר דלעולם אברהם הוה קשיש משרה עשרה שנים ושמונה חדשים ובעת שאמר 'הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד' (בראשית יז, יז) היה הוא בן מאה שנה וארבעה חדשים ושרה היתה בת תשעים חסרים ארבעה חדשים ולהכי קרי לה בת תשעים מפני שנכנסה ברוב שנת התשעים והוא קרא עצמו בן מאה שנה שלא נכנס בשנת הק"א אלא ארבע חדשים ולא דקדק לומר בת תשעה ושמונים שנה ושמונה חדשים וכן על עצמו בן מאה שנה וארבעה חדשים כדי שלא יאריך בלשון, וכיון דאיכא למימר הכי לא הוכיח תלמודא לומר שהולידו בני שבעה שנים וארבע חדשים ורק אמר בני שמונה שנים שזו היא הוכחה ברורה. ובין שהכריח מהרש"א משום דמעיקרא אוליד הרן את מלכה דכתיב הוא 'אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה', אין זה הכרח כיון דיש לומר מלכה ויסכה תאומים היו וכדכתיבנא לעיל. אך קשא לפי זה מאי יליף תלמודא מקרא דאברהם קשיש מהרן בעשר שנים, ודילמא אברהם ונחור תאומים היו וחשיב לאברהם ברישא כי הוא יצא בראשונה? ונראה דקיימא לן לתלמודא וגמרא גמירא להו דלא הוו תאומים.

    דִּילְמָא אַבְרָהָם, זוּטָא דַּאֲחוּהָ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ תֵּדַע, דְּקָא חָשִׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן (בראשית יא, כט) (בראשית ה, לב). נראה לי בס"ד דהוא הדין דהוה מצי להוכיח מבנות צלפחד דחשיב להו דרך חכמתן וכמו שאמרו בבתרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ.) דקשו קראי אהדדי ומתרץ הש"ס להלן (במדבר לו, יא) מנאן דרך גדילתן וכאן (במדבר כז, א) דרך חכמתן עיין שם. אלא דבחר תלמודא להוכיח ממקראות הקודמים בספר בראשית. אך קצת קשה אמאי לא זכר תלמודא הכרח זה של שם חם ויפת התם בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד, והוה אמר התם נמי תדע וכו' כדקאמר הכא? ויש לישב בפשיטות ודוק.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 69b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ס״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־666 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״ואמאי אימא: איילונית היא, ואדעתא דהכי לא…״

    2. קטע 26 מילים

      נפתחת ב״לא, מאי ״חייב עליה״ דקתני? קרבן.…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״והא ״מומתין על ידה״ קתני? בבא עליה…״

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״והא ״אם בא עליה אחד מכל העריות״…״

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״ת"ר המסוללת בבנה קטן, והערה בה בית…״

    6. קטע 649 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני:…״

      חכמים: רבי חייא, רב חסדא, רבה.

    7. קטע 741 מילים

      נפתחת ב״ודורות הראשונים מנלן דאוליד? אילימא מדכתיב: (שמואל…״

      חכמים: שמואל.

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״בעבור (כי) ה' (אהבו)״. וכתיב: (שמואל ב…״

      חכמים: שמואל.

    9. קטע 964 מילים

      נפתחת ב״ויהי שם שלש שנים״. וכתיב: (שמואל ב…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1049 מילים

      נפתחת ב״וכתיב: (תהלים נה, כד) ״אנשי דמים ומרמה…״

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״ממאי? דלמא תרוייהו בתשע אוליד, ובת שבע…״

    12. קטע 1240 מילים

      נפתחת ב״אלא מהכא: (בראשית יא, כז) ״אלה תולדות…״

    13. קטע 1359 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי יצחק: ״יסכה״ זו שרה, ולמה…״

      חכמים: רבי יצחק.

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״ממאי? דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה, ודרך…״

    15. קטע 1578 מילים

      נפתחת ב״תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן,…״

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא…״

    17. קטע 1736 מילים

      נפתחת ב״אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב…״

      חכמים: רב כהנא, רב זביד.

    18. קטע 1862 מילים

      נפתחת ב״אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל…״

    19. קטע 1944 מילים

      נפתחת ב״וכתיב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה…״

    20. קטע 2016 מילים

      נפתחת ב״בן ולא בת תניא אמר רבי שמעון…״

      חכמים: רבי שמעון.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026