בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נשען והולך על מקלועל העץ לבדו בלי הברזל שלא יהיו מכירים בו בני שבטו שלהרוג הוא בא:

    היכן מצינו כו'כלומר אתם מפקירים עצמכם אחר בנות מואב אני למה לא אעשה כמותכם וכי שבט שלי גדול משלכם שאהיה פרוש וטהור יותר מכולכם כיון ששמעו כן אמרו הניחו לו ליכנס לקובה שאף הוא רוצה כמותינו:

    צרכיותשמיש:

    התירו פרושין את הדברודאי מותר לעשות כן שהרי פנחס עשה כמותינו כך אמרו העומדים שם כשראו שנכנס:

    שהיה לו לפרושמן האשה ושוב אין ניתן להורגו:

    לדברלזעוק לאנשי שבטו לסייעו:

    שכוון בזכרותו ובנקבותהוראו אותם דבוקים זה בזה וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא יאמרו שנאה היתה בלבו עליו:

    שלא נשמטולפרוש זה מזה עד שראו שהרגם בדין:

    והגביה את המשקוףוהוציאן נדבקים ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו:

    ואחד שבא מלאך והשחיתוהוטרדו בני שבטו ולא הרגו לפנחס:

    פלילותריב:

    בן קנאימשבט לוי שקינא במעשה דינה דכתיב (בראשית ל״ד:ל״א) הכזונה יעשה את אחותנו:

    בן משיב חמהאהרן במעשה דקרח דכתיב כי יצא הקצף וכתיב ויתן את הקטורת:

    אבי אמויתרו דאלעזר אבי פנחס לקח מבנות יתרו דכתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ומפרש באגדה פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים ואמרו בסוטה פוטיאל זה בנו של יוסף שפטפט ביצרו ומשנינן אי אבוה דאמיה מיתרו אמיה דאימיה מיוסף אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו דיקא נמי דכתיב פוטיאל ולא פוטאל:

    וראויה כפרה זושעשה פנחס:

    שתהא מכפרת לעולםדכתיב (במדבר כה) לברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר:

    ד' מאות וכו'זרזיר בגימטריא הכי הוו:

    מתניםלשון המתנה:

    או תישעד שתשש כחו:

    אלקום עמושכל הקמות שלו:

    ופנחס לא היה יודעשהקדוש ב"ה ששמו מלך אלקום עמו שלא היה צריך להמתין שיתשש כחו ונראה בעיני שהתיבה הזאת לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל:

    ששיםואין לדבר רמז במקרא:

    שנעשהביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות:

    והיא נתמלאהשכבת זרע כערוגה מלאה מים:

    מושבהמקום מושבה שהיתה רחבה ביותר:

    וקבר שלהפתיחת רחמה:

    שכזבה באביהשצוה אליה אל תשמעי אלא לגדול שבהם:

    כוס בי עם זהשחוט אותם ע"י:

    והיינו דאמרי אינשיעל שם כזבי אומרים דבר זה:

    בן קני לאורבנימקום יחוד:

    אורבניערבה דקה הגדלה בין האגמים אשטוינ"א בלע"ז:

    מאי בעיודאי משום זנות הלכה לשם:

    בהדי קלפי דקניקליפות הקנים:

    שוילנאי מאי בעיאודאי משום זנות הלכה שם:

    גפתה לאמההנאיפה אמה כלומר הוציאה שם גפייתה על אמה שכיון שזינתה קורין אותה זונה בת זונה:

    הסליאגרם שיזכרו ויספרו לשון לא תסולה (איוב כח) המסולאים בפז (איבה ד) שהיו מעריכין עצמן בפז ואת זה ואת משפחתו סלו בניאופים ל"א גרם לחפש ולדקדק אחר עונם לשון מסלסל בשערו (נזיר דף ג.):

    מעשה כנעןזמה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיג:) ה' דברים צוה כנען את בניו ואהבו את הזמה:

    הא אקריוה לרב כהנא בחלמיהיכרת וגו' אלמא בר כרת הוא:

    היוצקשמן על מנחה:

    והבוללבשמן:

    והפותתפתים לאחר אפייתה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור שהן באות אפויות:

    והמניפה והמגישהבקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדאמרי' בסוטה בפ' ב' (ד' יב:) והמסדר שלחן (ולחם) הפנים:

    בחוץאם עשה אחת מאלו בחוץ:

    פטורדלא חייב כרת אלא שוחט דכתיב (ויקרא יז) אשר ישחט וגו' ומעלה דכתיב (שם) אשר יעלה עולה וזורק דאתרבי מדם שפך בפ"ד (דף לד:) וכל הני דיש אחריה עבודה אמעיט בפ' בתרא דזבחים (דף קטו:) מה העלאה מיוחדת שהוא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 82 עמוד ב

    1נשען והולך על מקלו, וכיון שהגיע אצל שבטו של שמעון אמר: היכן מצינו ששבטו של לוי גדול משל שמעון? אמרו: הניחו לו, אף הוא לעשות צרכיו נכנס. התירו פרושין את הדבר.

    2א"ר יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס. אחד, שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש. ואחד, שהיה לו לדבר ולא דבר. ואחד, שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה. ואחד, שלא נשמטו מן הרומח. ואחד, שבא מלאך והגביה את המשקוף. ואחד, שבא מלאך והשחית בעם.

    3בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל? שנאמר ״(במדבר כה״, ט) ״ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף״. והיינו דכתיב: ״(תהלים קו״, ל) ״ויעמד ״פנחס ויפלל׃

    4אמר רבי אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להן הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חימה בן משיב חימה הוא׃

    5התחילו שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן׃

    6א"ל הקב"ה למשה הקדם לו שלום שנאמר ״(במדבר כה״, יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם׃

    7אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב ״(משלי ל״, לא) זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו ד' מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום והמתין לו פנחס עד שתשש כחו והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו׃

    8במתניתא תנא ששים עד שנעשה כביצה המוזרת והיא היתה כערוגה מליאה מים אמר רב כהנא ומושבה בית סאה תני רב יוסף קבר שלה אמה׃

    9אמר רב ששת לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה ולמה נקרא שמה כזבי שכזבה באביה ד"א כזבי שאמרה לאביה כוס בי עם זה׃

    10והיינו דאמרי אינשי בין קני לאורבני שוילנאי מאי בעיא בהדי קלפי דקני שוילנאי מאי בעיא גפתה לאמה׃

    11א"ר יוחנן חמשה שמות יש לו זמרי ובן סלוא ושאול ובן הכנענית ושלומיאל בן צורי שדי זמרי על שנעשה כביצה המוזרת בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו שאול על שהשאיל עצמו לדבר עבירה בן הכנענית על שעשה מעשה כנען ומה שמו שלומיאל בן צורי שדי שמו:

    12כהן ששימש בטומאה: בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת כהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמים או אין חייב מיתה בידי שמים׃

    13א"ל תניתוה כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין ואי ס"ד מחייב בידי שמים לישבקיה דליקטול בידי שמים אלא מאי אינו חייב׃

    14מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום וניקטול ליה ולא והתנן מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה רחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה האמר ר' ירמיה אמר ר"ל במלקות של כריתות עסקינן דגברא בר קטלא הוא׃

    15והא גונב הקסוה האמר רב יהודה בכלי שרת עסקינן ורמיזא (במדבר ד, כ) לא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו׃

    16והא המקלל את הקוסם הא תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו דמיחזי כמברך את השם׃

    17והא בועל את הכותית הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה ואדכריה רב לגמריה׃

    18איתיביה היוצק והבולל והפותת המולח המניף המגיש והמסדר את השולחן המטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל דמים בחוץ פטור.

    19ואין חייבין עליהן׃

    תוספות

    היוצק והבוללהא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא לן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז. ושם) מדכתב אשר ישחט על השוחט הוא חייב ולא על המולק אבל כל הני דהכא נפקא לן בפ' בתרא דזבחים (דף קטו: ושם) מדכתב אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה וכו' והולכה לא חשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרי' בהו זר בפ' ב' דיומא (ד' כד. ושם) מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר התם:

    המולח והמניף והמגישלא דק דתנופה והגשה קודמת למליחה כדתניא הניף והגיש קמץ ומלח והקטיר ועוד אמרינן בהקומץ רבה וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח גבי לא מלח והיינו משום שהיתה המליחה אחר התנופה והגשה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    המשנה התשיעית וענינה בבאור החלק הרביעי גם כן כהן ששימש בטומאה ר"ל שעבד בטומאה שעבודתו פסולה ומחוללת כמו שיתבאר במקומו וחייב מיתה בידי שמים ואזהרתו מוינזרו מקדשי בני ישראל ופירש במשנה זו שאע"פ שהוא בר מלקות לבד שכל לאו שחייבין עליו מיתה וכרת בידי שמים לוקין עליו כמו שיתבאר במקומו ואלו היו מביאין אותו לבית דין היו מלקין אותו ופוטרין אותו אעפ"כ לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין מוחין בידן:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־506 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נשען והולך על מקלו על העץ לבדו בלי הברזל שלא יהיו מכירים בו בני שבטו שלהרוג הוא בא:

    היכן מצינו כו' כלומר אתם מפקירים עצמכם אחר בנות מואב אני למה לא אעשה כמותכם וכי שבט שלי גדול משלכם שאהיה פרוש וטהור יותר מכולכם כיון ששמעו כן אמרו הניחו לו ליכנס לקובה שאף הוא רוצה כמותינו:

    צרכיו תשמיש:

    התירו פרושין את הדבר ודאי מותר לעשות כן שהרי פנחס עשה כמותינו כך אמרו העומדים שם כשראו שנכנס:

    שהיה לו לפרוש מן האשה ושוב אין ניתן להורגו:

    לדבר לזעוק לאנשי שבטו לסייעו:

    שכוון בזכרותו ובנקבותה וראו אותם דבוקים זה בזה וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא יאמרו שנאה היתה בלבו עליו:

    שלא נשמטו לפרוש זה מזה עד שראו שהרגם בדין:

    ועוד 36 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    היוצק והבולל הא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא לן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז. ושם) מדכתב אשר ישחט על השוחט הוא חייב ולא על המולק אבל כל הני דהכא נפקא לן בפ' בתרא דזבחים (דף קטו: ושם) מדכתב אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה וכו' והולכה לא חשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרי' בהו זר בפ' ב' דיומא (ד' כד. ושם) מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר התם:

    המולח והמניף והמגיש לא דק דתנופה והגשה קודמת למליחה כדתניא הניף והגיש קמץ ומלח והקטיר ועוד אמרינן בהקומץ רבה וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח גבי לא מלח והיינו משום שהיתה המליחה אחר התנופה והגשה:

    Tosafot on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    מאירי

    המשנה התשיעית וענינה בבאור החלק הרביעי גם כן כהן ששימש בטומאה ר"ל שעבד בטומאה שעבודתו פסולה ומחוללת כמו שיתבאר במקומו וחייב מיתה בידי שמים ואזהרתו מוינזרו מקדשי בני ישראל ופירש במשנה זו שאע"פ שהוא בר מלקות לבד שכל לאו שחייבין עליו מיתה וכרת בידי שמים לוקין עליו כמו שיתבאר במקומו ואלו היו מביאין אותו לבית דין היו מלקין אותו ופוטרין אותו אעפ"כ לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין מוחין בידן:

    Meiri on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה היוצק כו' ומיהו קשה ליתני נותן שמן ופתילה כו' עכ"ל לא דק דנותן פתילה קודם לנותן שמן כדאמרינן התם נותן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן גם ה"ל להזכיר גם כן סידר את המנורה כדקאמר התם וק"ל:

    בד"ה המולח כו' וכי ס"ד שזר קרב אצל מזבח גבי לא מלח כו' עכ"ל התם קשיא ליה לתלמודא הכי משום דלא איירי באיסור זרות אלא בלא מלח אבל הכא לא קשיא ליה וכי ס"ד שזר קרב כו' דבאיסור זרות קאיירי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    רש"י הסליא לשון לא תסולה עי' תוי"ט פ"ז מ"ה דפרה מ"ש בשם הערוך:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן קשא ודאי שבט לוי גדול כי ממנו כהנים ממנו לויים! ונראה לי דקאמר זה לעניין הזנות היכן מצינו שבטו של לוי יש לו גדר בעריות יותר משבטו של שמעון דהלא מצינו ששמעון ולוי נתקנאו על הזנות שניהם ביחד ואם בועל ארמית יש בו איסור לא היה נכשל שבטו של שמעון בכך ובפתח עינים הביא מן מדרש רבותינו ז"ל שאמר לו בפירוש גם אני באתי לעשות צרכי עיין שם. ונראה דכונתו בזה לעשות צורך עצמו לזכות על ידי זה הכהונה כי לא נתכהן פנחס אלא עד שהרג לזמרי (זבחים קא:) ולא דמו דברים אלו לדברי יהוא בן נמשי שאמר יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה (מלכים ב י, יח) ואמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן יח.) ברית כרותה לשפתים שאחר כך עבד עבודה זרה.

    שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִינְחָס (במדבר כה, ו) נראה לי בס"ד טעם לששה נסים בעד ששה כוחות קדושה שהיו בו והוא על פי מה שאמר רבינו (בשער הגלגולים הקדמה לב) פנחס בעת שנולד היה כלול משתי ניצוצות נשמות והם ניצוץ אחד היה משורש נשמת יוסף הצדיק ע"ה וניצוץ שני משורש נשמת יתרו גם ידוע כשנכנס בתוך אוהל זמרי להרגו נכנס בו נשמת נדב ואביהוא, הרי בידו ארבעה וגם עוד נצטרף עמו זכות לוי אשר נתקנא על מעשה שכם כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא עליו 'קַנַּאי בֶּן קַנַּאי' ועוד נצטרף עמו זכות זקינו אהרן שהשיב חמה כמוהו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא עליו 'מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה' הרי ששה כוחות וכנגדן זכה לששה נסים. נראה לי בס"ד עוד מאחר שעשה מעשהו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהוא חיבור הוי־ה דאלפין שעולה מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה 45] עם שם אדנ־י [65] שעולה ס"ה שהם סך הכל מספר נֵס [110] לכן זכה לנס. והנה ששה פעמים נס עולה סֵתֶר [110×6=660] וזהו שנאמר יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּ‏־י יִתְלוֹנָן (תהלים צא, א). ונראה לי עוד סֵתֶר ראשי תיבות סוף תוך ראש שפגם הזנות הוא באות א' שהוא יו"ד למעלה יו"ד למטה וא"ו באמצע, וכתבתי בדרשותי על התורה בס"ד כי זהו הטעם שמתו כ"ד אלף דאות א' במלואה אָלֶף ויעלה מספר כ"ד אֶלֶף. כיצד? א' פעמים ל' הוא שלושים גם ל' פעמים פ' פתוחה שהיא מספר ת"ת הרי כ"ד אלף [800×30=24000] הואיל ופגמו באות א' שמספרה כ"ד בחשבון הנזכר לכך לקו כ"ד אלף במגפה.

    בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ (תהלים קו, ל) (במדבר כה, ו) קשא, אמאי? והלא דבר גדול עשה לקדש שם שמים! ועוד מאי 'לְדָחְפוֹ' יאמר להרגו או לפגוע בו? ויש לומר שכעסו עליו על שאמר 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל אֵלּוּ הַרְגּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל' דמשמע כמטיח דברים ומתרעם על משפטו יתברך והם רצו 'לְדָחְפוֹ' מן תוספת קדושה ומעלה שזכה בה באותו עת והיא נשמת נדב ואביהוא. או יובן בס"ד שכעסו עליו על אשר המתין ונתעכב הרבה עד שתש כוחו של אותו רשע ולא דקרו ברומח תכף ומיד בבואו לאהל ועל ידי ששהה נתארכה המגפה יותר וגם על ידי כך חטא זמרי יותר בביאות שבא על כזבי ואם היה דוקרו מיד היתה מתבטלת המגפה מיד וגם היה נפסקים איסורי ביאות של זמרי. והשיב להם הקדוש ברוך הוא 'הַנִּיחוּ לוֹ' דאין עליו אשמה בדבר זה שעיכב הדקירה עד שתש כוחו כי הוא 'קַנַּאי בֶּן קַנַּאי' שלמד מזקנו לוי במעשה שכם שהמתין להרגם עד אחר שלשה ימים שתש כחם ולא סמך על הנס להרגם בעוד כחם עליהם תיכף ביום ראשון, ואף על פי שעל ידי כך רבו בעילות שכם לדינה בהיותה בביתו כי הם אחר שהרגו אותם ביום השלישי לקחו את אחותם מביתו של שכם (בראשית לד, כה) ולכן גם הוא לא סמך על נס גדול לדקרו בעוד כחו בו. ועוד אמר לו מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה הוּא אהרן הכהן ע"ה דאף על פי שמשחו משה רבינו ע"ה בשמן המשחה היה בוש וירא לגשת אל המזבח לעבוד עד שאמר לו משה רבינו ע"ה למה אתה בוש וירא לכך נבחרת (ספרא הובא ברש"י ויקרא ט, ז), וכל זה היה מצד ענוה יתירה שהיה בו כן הוא מצד ענוה שלו לא סמך על נס גדול לדקרו בעוד כחו בו אלא המתין עד שתש כחו דאז הוי ניסא זוטא.

    וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם יש להקשות למה ראויה כך ומה טעם יש בזה ומה סמך יש לדברים אלו דקאמר ראויה וכו' עם הפסוק הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כה, יב) דנקיט לה עליה? ונראה לי בס"ד כל צדיק כשהוא בחיים מוכרח שיגן זכותו על הדור ויועיל להם לדחות הפרענות מעליהם יען דכיון שהוא בחיים והם בחיים הרי הם כשותפים זה בזה וכמו שכתב הרב קול יעקב ז"ל ועשה משל נאה על זה, אך אחר שנפטר נפרדו זה מזה ואין להם הגנה מזכותו, אמנם כאן שאמר לו השם יתברך 'הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם' ודרשו רבותינו ז"ל אלו החיים שיהיה חי לעולם כדכתיב 'בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם' (מלאכי ב, ה) דפנחס הוא אליהו שלא מת ועלה חי לשמים ונמצא עודנו יש לו קשר עם החיים עד העולם ולא נפרד מהם ולכן כל שליחות שלמטה נעשים על ידו ועל כן זכותו ישאר להגין עלינו לעולם. ולזה אמר 'רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם'.

    אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִמְתִּין פִּינְחָס לוֹ עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). הנה בודאי אין דבר זה אפשר להיות בטבע אך הקליפה שנקראת 'זַרְזִיר' בסוד מה שאמרו בבא קמא (בבא קמא דף צב:) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו כי הזרזיר הוא קליפה כמו העורב וזו הקליפה שנקראת 'זַרְזִיר' [424] שמספרה תכ"ד נתנה בו כח תאוה והזרעה שיוכל לבעול תכ"ד בעילות כמנין שמה. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר אסתר למרדכי וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסתר ד, טז) ודרשו רבותינו ז"ל (מגילה טו.) כאשר אָבַדְתִּי מבית אבא אָבָדְתִּי ממך, מפני שעד עתה אין אני אסורה לך דהוי כל בעילותיו של אותו רשע באונס ואין אשה נאסרת על בעלה באונס, אך עתה שהולכת מעצמה הוי ברצון ונאסרת. ואין לומר על הרוב לא יבעול עתה בהליכה זו שהיא ביום לזה אמר אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר 'לוֹ' כַדָּת, אף על גב דכתיב 'לֹא' באלף דרשוהו 'לוֹ' בוא"ו כמו שאמרו בגמרא כזה בכל מקום, כלומר הנה המלך הזה לו תאוה מרובה מקליפת 'זַרְזִיר' שהיא מספר כַדָּת [424] שהיה שטוף בתשמיש וכידוע מעובדא דבגתן ותרש ואם כן בודאי יבעול ותאסר.

    וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח) נראה לי בס"ד אַלְקוּם תחלק האותיות לשלש בבות וקרי בה 'אל קם וא"ו' עִמּוֹ רצונו לומר לא ידע שהא־ל יתברך מקים וא"ו נסים עמו. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש פרשת בשלח (זהר חלק ב' נח.) בשעתא דעאל משה בגו עננא איערע ביה חד מלאכא רברבא ותאנא קמוא־ל שמיה והוא ממונה על תריסר אלפין ממנן שליחן בעא לאזדווגא ביה במשה פתח משה פומיה בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא ואתרחק מיניה תריסר אלפי פרסין עיין שם. וכתב המבאר בשם רבינו האר"י ז"ל דמלאך קמוא־ל הנזכר הוא בסוד העשיה והוא בסוד תפארת ורוח עיין שם. וידוע כי פנחס הוא בעשיה כי פנחס הוא אליהו [52] שהוא מספר שם ב"ן שמאיר בעשיה ולכן נקרא פינחס [208] גימטריא ר"ח כמנין ד' פעמים ב"ן דהעשיה כלולה מארבע עולמות והרי שם ד' פעמים ב"'ן מספר פנחס [52×4=208] לכך מלאך העוזרו הוא מלאך קמוא־ל הנזכר שהוא סוד העשיה וזהו שנאמר וְלֹא יָדַע כִּי מֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ אַלְקוּם, בהפוך אתוון קמוא־ל.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרֵבָה הַמְּלֵאָה מַיִם (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). כתב רש"י ז"ל אין לדבר רמז במקרא. ונראה לי בס"ד בֶּן סָלוּא, תיבת 'סָלוּא' אין אות א' יוצא במבטא ואם כן קרי בה 'ס' לו' כלומר ס' בעילות היה לוֹ בכח תאותו. או יובן נרמז בפסוק וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה (במדבר כה, יד) דתיבת אִישׁ יתיר ותחבר ב' תיבות שֵׁם עם אִישׁ יהיה מזה שִׁשִּׁים א' דהיינו ששים איסורין או ששים אחת.

    אָמַר רַב כַּהֲנָא וּמוֹשָׁבָהּ, בֵּית סְאָה (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). אין הדבר כפשוטו דודאי לא היתה מתחילתה כך אלא רק נעשית כך לפי שעה וגם זה אינו ממש כך אלא הוא על דרך ההפלגה כמו עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים א, כח) וכיוצא בזה וכן כאן נשתנה אותו מקום בגודלו בכמותו שהיה כמותה גדול ומשונה משאר בני אדם וכבר אמרו בגמרא (תמיד כט.) דברה תורה לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי, והיינו הבאי לפי פשוטן של דברים אבל לפי סודן הוא לשון מתוקן ומכוון היטב כאשר תמצא כתוב 'עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם' דהוא לשון הבאי לפי פשוטו ואם לסודו תדרוש הוא לשון מתוקן וברור כמין חומר וכן על זה הדרך בשאר דברים כיוצא באלה וכן הדבר כאן. והנה רבינו האר"י גילה קצת בענין כזבי וזמרי והוא מה שאמר בשער מאמרי רבותינו ז"ל (דף יא) כשהנחש הטיל זוהמא בחוה כל הנשמות נתערבו מטוב ורע וכו' ואף על פי שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה שהיא חוה א' ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי, עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא ולכן נקראת 'דינא' על שם הדין וגם היא היתה קדושה אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי וכו'. והנה עשו הוא סוד הנחש והיתה דינה ראוים אליו וכיון שטמנה יעקב נצולה ממנו וכאשר יצאה והיתה יצאנית בסוד 'וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ' (בראשית לד, א) שיצאה אל מקום הקליפה אז נשכה הנחש והוא סוד 'שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי' מלשון חויא שהוא הנחש גם נקרא 'הַחִוִּי' על שם דאתי מחוה הראשונה הנקראת פלונית ובכח זה יכול לקחתה ועל זה נאמר 'וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב' כי בתחילה היתה דבוקה הקליפה הזאת הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה וכו' ואחר כך נשאה שמעון שהיא גבורה וכו' ולהיות דעדיין לא נטהרה וגם הוא אחר שנבעלה לכנעני יצא ממנה 'שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית' (בראשית מו, י וברש״י) כמו שאמרו רבותינו ז"ל בן שנבעלה לכנעני והוא עצמו שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי, והוא עצמו זִמְרִי בֶּן סָלוּא כמו שאמרו בסנהדרין וכו' עיין שם בדברי קדשו ומדבריו שם תבין נפלאות. והנה בזה יובן הטעם שבעל תכ"ד בעילות כי מכח הזוהמה שהיה באמו מן הנחש הוא שכם בן חמור שבעל אותה נדבקה זוהמה בבנה ולכך בעל ת' בעילות כנגד ת' כוחות של הקליפה בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) וגם כ"ד בעילות כנגד כ"ד זיני דמסאבותא כמנין ואיבה [24] בסוד וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה (בראשית ג, טו). ובזה יובן המשל 'בֵּין קָנֵי לְאֻרְבָּנֵי' קָנֵי רמז לצד הטוב של הקדושה וְאֻרְבָּנֵי צד הרע של הטומאה לשון אורבים 'שְׁוִילְנָאִי מַאי בַּעְיָא' רצונו לומר מי הכניסה במקום הזה כדי שתדבק בטומאה. גם אמר 'בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דְּקָנֵי' קְלִפֵּי רצונו לומר קליפות של צד הטוב הנקרא קָנֵי 'שְׁוִילְנָאִי גַּיַּפְתָּהּ אִמָּהּ' כי כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה ולכן פירש רש"י שקורין אותה זונה בת זונה. ובזה יובן מה שאמר זמרי 'שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת' רצונו לומר שנתערבו חלקים הטוב ברע וכן 'שֶׁהִסְלִיא עֲווֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ' על דרך מה שאמר שם בשם שִׁמְעוֹן שהוא 'שם עון' וכן שאר דרשות יבואו לנכון על פי דברי רבינו ז"ל הנזכר לעיל שם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 82b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף פ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־506 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 131 מילים

      נפתחת ב״נשען והולך על מקלו, וכיון שהגיע אצל…״

    2. קטע 244 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס.…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבש"ע…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אלעזר ויתפלל ״לא נאמר אלא…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״התחילו שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי…״

    6. קטע 625 מילים

      נפתחת ב״א"ל הקב"ה למשה הקדם לו שלום שנאמר…״

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב…״

      חכמים: רב נחמן, רב מאי.

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״במתניתא תנא ששים עד שנעשה כביצה המוזרת…״

      חכמים: רב כהנא, רב יוסף.

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת לא כזבי שמה אלא…״

      חכמים: רב ששת.

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״והיינו דאמרי אינשי בין קני לאורבני שוילנאי…״

    11. קטע 1147 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן חמשה שמות יש לו זמרי…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״כהן ששימש בטומאה: בעא מיניה רב אחא…״

      חכמים: רב אחא בר הונא, רב ששת.

    13. קטע 1335 מילים

      נפתחת ב״א"ל תניתוה כהן ששימש בטומאה אין אחיו…״

    14. קטע 1436 מילים

      נפתחת ב״מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום…״

    15. קטע 1520 מילים

      נפתחת ב״והא גונב הקסוה האמר רב יהודה בכלי…״

      חכמים: רב יהודה.

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״והא המקלל את הקוסם הא תני רב…״

      חכמים: רב יוסף.

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״והא בועל את הכותית הא אקריוה לרב…״

      חכמים: רב כהנא, רב לגמריה.

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״איתיביה היוצק והבולל והפותת המולח המניף המגיש…״

    19. קטע 193 מילים

      נפתחת ב״ואין חייבין עליהן…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף פ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026