מיגנזו — מתחבאין:
אוספין כשרין — דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:
ואזלי עניים אספי להו — בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:
ארנונא — מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:
פוקו זרעו בשביעית — שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:
כריב — חריש:
אמר להו — ריש לקיש:
כהן וחורש — זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:
אגיסטון — שכיר וקרקע של נכרי הוא א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:
כסח — זומר כרם:
עקל — דדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:
הלב יודע — לבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:
לעקלקלות — לעבור על דת:
תעלה — דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור:
לפחות — ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים:
ימכרו לכהן — דהא שרייה לי' תרומה:
בדמי תרומה — כלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם דמותר למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:
נחשדו כהנים — להשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא:
אמרי — ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון עליה דריש לקיש:
טרודא הוא דין — קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו:
כי מטי התם — לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ"ק (דף יא.):
החשודין על השביעית — שנעשו סניגורין לרשעים:
שלשה רועי בקר — בפרק כהן גדול (לעיל סנהדרין דף יח:):
קשר רשעים הוא — והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב"ד נימנין וזה אינו מנין:
דא עקא — שאתה קורא אותן רשעים:
שבנא — ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה:
השלימו — לעובדך:
ידרכון קשת כוננו חצם וגו' — על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם:
לא תאמרון קשר — אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב:
בקברי בית דוד — שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים:
צנוף יצנפך צנפה כדור — סבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך:
כי הוה — שבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב:
