בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ע״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כוליה קרא יתיראדמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:

    בפני שניםדבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת:

    ומלקין אותו בפני ג'כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא (דף י.):

    כדרבי אבהובכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:

    למדנו ויסרודמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן (דברים כה) והיה אם בן הכות הרשע:

    אם כןדלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:

    לכתוב בננו הואסורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:

    מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטורדתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:

    ואם משנגמר דינו ברחמשעת גמר דין הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו:

    גמ' הואיל ונשתנה דינו (נשתנה מיתתו)דאילו מעיקרא נדון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים:

    ונשתנית מיתתודכל מיתת בני נח סייף ואילו עביד השתא בעו למדייניה בסקילה והוא לא איחייב בהא מיתה הלכך פטור:

    שאני הכא דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הואאבל הכא אילו עביד השתא בר קטלא הוה אף על גב דנשתנה דינו ומיתתו לא מיפטר ודיינינן ליה בדינא דהשתא:

    ת"שמסיפא תיובתא:

    חייבאלמא אף על גב דאשתני לא אפטר:

    שהכה את חבירוהרג דהוי בסייף וכן בא על אשת חבירו פטור משום דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

    עשה כןבהיותו כותי:

    לישראלכגון שהרג את ישראל או בא על אשת איש ישראל ונתגייר חייב דאי עבד השתא בר קטלא הוא ואע"ג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד השתא מיתתו לא אישתני דרוצח נמי השתא בסייף:

    דאידי ואידי בסקילהאם לא נתגייר נמי נדון בסקילה כדאמרינן נמי בפרקין דלעיל (סנהדרין דף נז.) בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח נדון בדיני ישראל ואוקימנא בנערה המאורסה דלדידהו לית להו ודיינינן להו בדינא דידן:

    והא עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתניאלמא בישראל בעולת בעל עסקינן דאילו באשת חבירו ליכא נערה המאורסה כדאמרינן בעולת בעל יש להן נערה המאורסה אין להם:

    אלא קלה בחמורה מישך שייכאכלומר לעולם בא"א ודקא קשיא לך אמאי חייב הרי נשתנה דינו ומיתתו אין כאן שינוי מיתה דיש בכלל מיתה חמורה מיתה קלה וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה בכלל מיתה זו הוה ויותר היה ראוי לו מתחלה אבל ברכת השם מעיקרא הוה סייף קל והשתא סקילה דחמירא:

    מאי איכא למימרהרי נשתנה מיתתו דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי:

    לימא מסייע ליהלרבי חנינא דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה:

    סרחהנערה המאורסה בימי נערות שהיא בסקילה ולבסוף בגרה משעמדה בדין:

    תדון בחנקכדינא דהשתא:

    בסקילה מאי טעמא לאמתדנה משום דכיון דאישתני גופה אישתני קטלא ונהי דלגמרי לא מיפטרא משום דקלה בחמורה מישך שייכא כל שכן הכא דאישתני לגמרי בין בדינו בין במיתתו וכיון דלא מחייב בהא מיתה פטור לגמרי:

    תדון בסקילהדמעיקרא אף על גב דאישתני גופה לא אישתני קטלא הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה:

    מתני' הנייה להםשאין מוסיפין לחטוא:

    והנייה לעולםששקטה כל הארץ:

    רע להםשהיו מוסיפין זכיות:

    רע לעולםשהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות:

    יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולםכל זמן ששותין וישנין אינן חוטאין ואינן מריעין לבריות:

    לצדיקים רע להםשאין עוסקין בתורה:

    ורע לעולםשהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור וכשהן מתבטלין פורענות בא לעולם:

    פיזורשנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זה את זה:

    סנהדרין 71 עמוד ב

    1דכוליה קרא יתירא הוא.

    2ומתרין בפני שלשה? למה לי? בתרי סגיא! אמר אביי: הכי קאמר מתרין בו בפני שנים, ומלקין אותו בפני שלשה.

    3מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא? כדר' אבהו, דאמר ר' אבהו: למדנו (דברים כב, יח) ״ויסרו״ (דברים כא, יח) מויסרו״, ״ויסרו״ (דברים כא, יח) מבן״, ובן״ (דברים כה, ב) מבן״ ״והיה אם בן הכות הרשע״.

    4חזר וקלקל, נידון בכ"ג [וכו']. האי מבעי ליה: ״זה״ ולא סומין? אם כן, לכתוב ״בננו הוא״. מאי ״בננו זה״? שמע מינה תרתי.

    מתני׳ · משנה

    5ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב.

    גמ׳ · גמרא

    6אמר ר' חנינא: בן נח שבירך את השם ואחר כך נתגייר פטור, הואיל ונשתנה דינו, (נשתנה) מיתתו.

    7נימא מסייעא ליה: ברח עד שלא נגמר דינו, ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור. מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: הואיל ואישתני אישתני?

    8לא, שאני הכא, דאי עבד השתא לאו בר קטלא הוא.

    9ת"ש אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב. נגמר דינו קאמרת? נגמר דינו גברא קטילא הוא!

    10תא שמע: בן נח שהכה את חבירו, ובא על אשת חבירו, ונתגייר פטור. עשה כן בישראל ונתגייר חייב. ואמאי? נימא: הואיל ואישתני אישתני!

    11דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני, מיתתו לא אישתני.

    12בשלמא רוצח, מעיקרא סייף והשתא סייף. אלא אשת איש, מעיקרא סייף והשתא חנק?

    13בנערה המאורסה, דאידי ואידי בסקילה.

    14והא ״עשה כן בישראל״, דומיא דאשת חבירו קתני.

    15אלא, קלה בחמורה מישך שייכא.

    16הניחא לרבנן דאמרי: ״סייף חמור״, אלא לרבי שמעון דאמר: ״חנק חמור״, מאי איכא למימר?

    17רבי שמעון סבר לה כתנא דבי מנשה, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא חנק.

    18בשלמא אשת איש, מעיקרא חנק והשתא חנק. אלא רוצח, מעיקרא חנק והשתא סייף? קלה בחמורה מישך שייכא.

    19לימא מסייעא ליה: סרחה, ואחר כך בגרה תידון בחנק. בסקילה מ"ט לא? לאו משום דהואיל ואישתני אישתני? וכ"ש הכא דאישתני לגמרי! האמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני ״תידון בסקילה״.

    מתני׳ · משנה

    20בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם. לצדיקים רע להן ורע לעולם.

    21יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם.

    22פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן ורע לעולם. לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם.

    תוספות

    בן נח שבירך את השם ונתגייר כו'תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים:

    קלה בחמורה מישך שייכאחנק שהיא מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ובסמוך גבי סרחה ולבסוף בגרה דקאמר בסקילה מ"ט לא דכיון דאישתני אישתני הא דקרי ליה אישתני לאו אמיתה קאי אלא אישתני גופה והא דאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא משום דהתם לא אישתני דינא כי הכא ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף מדקאמר כ"ש הכא דאישתני לגמרי משמע דאישתני קמא כהאי ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא לאו למימר דלא חשיב אישתני קטלא דמכל מקום קטלא אישתני אלא כלומר אית לן למידייניה בקלה כיון דמעיקרא נתחייב אף בחמורה מזו ולא דמי לבן נח שבירך את השם דלא דיינינן במיתה דהשתא דחמורה דמעיקרא לא איחייב בה ובמיתה דמעיקרא נמי לא כיון דהשתא לא שייכא ביה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    מתרין בו בפני שלשה כלומר כל שהוא נעשה בן סורר ומורה האיך דנין בו אביו ואמו מתרין בו בפני שלשה ופי' בגמ' מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה ר"ל שכשרואים בו שהוא נשקע בהרגל זה הם מתרים אותו ר"ל מיסרים אותו שאין התראה זו כשאר התראות שצריך בהן שתהא ההתראה סמוכה למעשה אלא שההתראה כמין תוכחת שמיסרים אותו ומודיעים אותו בפני אותם השנים שאם יארע לו עוד כך שיביאוהו לבית דין וכשעבר אח"כ מביאין אותו לפני בית דין של שלשה ואומרין להם בננו זה סורר ומורה שאחר שהתרינו בו בפני שנים גנב משל אב וקנה בשר ויין בשיעור המחייבו ומביאין עידי ההתראה ועדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו ומלקין אותו ואם חזר וקלקל מביאין אותו לבית דין של עשרים ושלשה ומביאין עדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו וסוקלין אותו ואפילו היו עדים ראשונים הם הם האחרונים וגומרין את דינו וסוקלין אותו ואינו נסקל עד שיהיו שם אותן שלשה הראשונים שלקה בפניהם ואם מת אחד מהן פטור וכן היא שנויה בתלמוד המערב וקודם שיסקלוהו בודקין אותו שמא הקיף הזקן:

    ויתבאר במקום אחר שהוא צריך הכרזה והוא ששולחין בכל גבול ישראל אנו בית דין פלוני סקלנו את פלוני מפני שהיה סורר ומורה ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף הזקן פטור ואם משנגמר דינו ברח ולא חזר עד שהקיף הזקן אפילו הזקין הרי זה חייב ונסקל כל זמן שימצא ויתבאר בתלמוד המערב שאם רצו אביו או אמו למחול מחול אפילו עמד בדין ומ"מ דווקא קודם שנגמר דינו אבל משנגמר דינו לא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא:

    ובאה המשנה הרביעית אחריה להודיע שבן סורר ומורה לא מן הדין הוא נהרג עכשיו אלא על שם סופו נהרג שירדה תורה לסוף דעתו שמכלה נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להם שאין מוסיפין לחטוא והנייה לעולם ששקטה הארץ מחמסם וההפך בצדיקים שמיתתן רעה להם שהיו מוסיפין בשלימות ובזכויות ורעה לעולם שהיו משיבים אותם מדרך רע יין ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכן הנאה לעולם שהם עומדים שקטים כל זמן שהם נחים מרתיחתם וההפך בצדיקים על הדרך שפירשנו שקט לרשעים רע להם ורע לעולם שמתוך שהם שקטים משתדלים וגורמים רעה לאחרים והם גודשים מדתם אבל לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פזור לרשעים שאין יכולים להתיעץ זה עם זה הנאה להם ולעולם וההפך בצדיקים כנוס לרשעים רע להם ורעה לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם על הדרך שפירשנו:

    וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש על זו הרביעית בגמרא דבר ומה שנתחדש על השלישית ממה שלא בארנוהו במשנה כך הוא:

    כבר ידעת בדין עיר הנדחת שמקבצין שללה אל תוך רחובה ושורפין את כולו על הדרך שיתבאר במסכתא זו והקדשות שבתוכה יתבאר במסכתא זו מה יעשה בהם ומ"מ המזוזות והתפילין ושאר כתבי הקדש יגנזו ואין שורפין אותם שהרי נאמר אשריהם תשרפון באש ולא תעשון כן לי"י אלהיכם למדת במה שאמרו בכאן שאף מזוזה אחת מצלת שאין הלכה כן:

    אין לך במחוייבי מיתה שיהא ממונן אבד אלא עיר הנדחת ויתבאר במקום אחר שאף בן סורר ומורה אע"פ שאביו גורם לו מיתתו הוא יורשו:

    אין הבית טמא בנגעי בתים עד שיראו שם כשני גריסין באורך זה בצד זה ברוחב גריס על שתי אבנים ומ"מ כל שיש שם שני גריסין ארך ברחב גריס מטמא אף בכותל אחת ואין אנו צריכים לשני כותלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן:

    בן נח שבירך את השם ונתגייר הואיל ונשתנה דינו שמתחלה נידון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואלו עשה כן עכשיו צריך לכל וכן שנשתנית מיתתו בברכת השם מסייף לסקילה פוטרין אותו מכל וכל ומ"מ אם כבר נגמר דינו יראה שהורגין אותו שכל שנגמר דינו הרי הוא כהרוג לגמרי ומאחר שאף בברכת השם פטור אין צריך לומר שאם הכה את חבירו ר"ל הרג או בא על אשת חבירו ונתגייר שהוא פטור הא כל שנתחייב באלו על ידי ישראל כגון שהכה את ישראל ר"ל שהרגו או בא על אשת ישראל ונתגייר חייב ודנין אותו במיתות שלנו ברציחה בסייף ובאשת איש בחנק שאם היה הוא בדיניהם חייב בחמורה הימנה ר"ל סייף ובנערה המאורסה שלנו אף בגיותו דנין אותו בסקילה כמו שבארנו בפרק שביעי ושמא תאמר הואיל ואתה מחייב בהרג ישראל ונתגייר למה אתה פוטרו בברך את השם ונתגייר מפני שמיתתו עכשיו בסקילה ובשעת מעשה לא היה דינו אלא בסייף ומאחר שאי אתה יכול לדונו במיתה שלנו אתה פוטרו:

    נערה המאורסה שזינתה ולא באו עדים עד לאחר שבגרה או נשאת או נבעלה הרי זו בסקילה מ"מ ומקום סקילה זו בבית הסקילה כמו שיתבאר במקומו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ע״א עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ע״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כוליה קרא יתירא דמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:

    בפני שנים דבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת:

    ומלקין אותו בפני ג' כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא (דף י.):

    כדרבי אבהו בכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:

    למדנו ויסרו דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן (דברים כה) והיה אם בן הכות הרשע:

    אם כן דלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:

    לכתוב בננו הוא סורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:

    מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטור דתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 71b · Sefaria

    תוספות

    בן נח שבירך את השם ונתגייר כו' תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים:

    קלה בחמורה מישך שייכא חנק שהיא מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ובסמוך גבי סרחה ולבסוף בגרה דקאמר בסקילה מ"ט לא דכיון דאישתני אישתני הא דקרי ליה אישתני לאו אמיתה קאי אלא אישתני גופה והא דאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא משום דהתם לא אישתני דינא כי הכא ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף מדקאמר כ"ש הכא דאישתני לגמרי משמע דאישתני קמא כהאי ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא לאו למימר דלא חשיב אישתני קטלא דמכל מקום קטלא אישתני אלא כלומר אית לן למידייניה בקלה כיון דמעיקרא נתחייב אף בחמורה מזו ולא דמי לבן נח שבירך את השם דלא דיינינן במיתה דהשתא דחמורה דמעיקרא לא איחייב בה ובמיתה דמעיקרא נמי לא כיון דהשתא לא שייכא ביה:

    Tosafot on Sanhedrin 71b · Sefaria

    מאירי

    מתרין בו בפני שלשה כלומר כל שהוא נעשה בן סורר ומורה האיך דנין בו אביו ואמו מתרין בו בפני שלשה ופי' בגמ' מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה ר"ל שכשרואים בו שהוא נשקע בהרגל זה הם מתרים אותו ר"ל מיסרים אותו שאין התראה זו כשאר התראות שצריך בהן שתהא ההתראה סמוכה למעשה אלא שההתראה כמין תוכחת שמיסרים אותו ומודיעים אותו בפני אותם השנים שאם יארע לו עוד כך שיביאוהו לבית דין וכשעבר אח"כ מביאין אותו לפני בית דין של שלשה ואומרין להם בננו זה סורר ומורה שאחר שהתרינו בו בפני שנים גנב משל אב וקנה בשר ויין בשיעור המחייבו ומביאין עידי ההתראה ועדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו ומלקין אותו ואם חזר וקלקל מביאין אותו לבית דין של עשרים ושלשה ומביאין עדים שראו הגניבה והאכילה ושהתרו בו וסוקלין אותו ואפילו היו עדים ראשונים הם הם האחרונים וגומרין את דינו וסוקלין אותו ואינו נסקל עד שיהיו שם אותן שלשה הראשונים שלקה בפניהם ואם מת אחד מהן פטור וכן היא שנויה בתלמוד המערב וקודם שיסקלוהו בודקין אותו שמא הקיף הזקן:

    ויתבאר במקום אחר שהוא צריך הכרזה והוא ששולחין בכל גבול ישראל אנו בית דין פלוני סקלנו את פלוני מפני שהיה סורר ומורה ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף הזקן פטור ואם משנגמר דינו ברח ולא חזר עד שהקיף הזקן אפילו הזקין הרי זה חייב ונסקל כל זמן שימצא ויתבאר בתלמוד המערב שאם רצו אביו או אמו למחול מחול אפילו עמד בדין ומ"מ דווקא קודם שנגמר דינו אבל משנגמר דינו לא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא:

    ובאה המשנה הרביעית אחריה להודיע שבן סורר ומורה לא מן הדין הוא נהרג עכשיו אלא על שם סופו נהרג שירדה תורה לסוף דעתו שמכלה נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להם שאין מוסיפין לחטוא והנייה לעולם ששקטה הארץ מחמסם וההפך בצדיקים שמיתתן רעה להם שהיו מוסיפין בשלימות ובזכויות ורעה לעולם שהיו משיבים אותם מדרך רע יין ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכן הנאה לעולם שהם עומדים שקטים כל זמן שהם נחים מרתיחתם וההפך בצדיקים על הדרך שפירשנו שקט לרשעים רע להם ורע לעולם שמתוך שהם שקטים משתדלים וגורמים רעה לאחרים והם גודשים מדתם אבל לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פזור לרשעים שאין יכולים להתיעץ זה עם זה הנאה להם ולעולם וההפך בצדיקים כנוס לרשעים רע להם ורעה לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם על הדרך שפירשנו:

    וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש על זו הרביעית בגמרא דבר ומה שנתחדש על השלישית ממה שלא בארנוהו במשנה כך הוא:

    כבר ידעת בדין עיר הנדחת שמקבצין שללה אל תוך רחובה ושורפין את כולו על הדרך שיתבאר במסכתא זו והקדשות שבתוכה יתבאר במסכתא זו מה יעשה בהם ומ"מ המזוזות והתפילין ושאר כתבי הקדש יגנזו ואין שורפין אותם שהרי נאמר אשריהם תשרפון באש ולא תעשון כן לי"י אלהיכם למדת במה שאמרו בכאן שאף מזוזה אחת מצלת שאין הלכה כן:

    אין לך במחוייבי מיתה שיהא ממונן אבד אלא עיר הנדחת ויתבאר במקום אחר שאף בן סורר ומורה אע"פ שאביו גורם לו מיתתו הוא יורשו:

    אין הבית טמא בנגעי בתים עד שיראו שם כשני גריסין באורך זה בצד זה ברוחב גריס על שתי אבנים ומ"מ כל שיש שם שני גריסין ארך ברחב גריס מטמא אף בכותל אחת ואין אנו צריכים לשני כותלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Sanhedrin 71b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ה"ק מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו כו' לא שהגיה המשנה דא"כ הל"ל חסורי מחסרא והכי קתני אלא דהכי משמע מתרין בו כדין עדות דעלמא בפני שנים ובפני שלשה דהיינו ב"ד מלקין ורש"י בחומש כתב לשון המשנה בעצמו וכמו שיתפרש לשון המשנה בעצמו כך תפרש לשונו ואין להאריך בזה ודו"ק:

    תוס' בד"ה בן נח כו' ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים עכ"ל מיהו על כרחך לא אתיא שמעתין ככ"ע אלא אי כרבנן דהתם דבדיני שמים מיענשי והכא בדיני אדם הקילו בו ואי כר' יוסי דהתם דבדיני שמים הוה כקטן שנולד דמי והכא בדיני אדם יש להחמיר יותר ולהכי ליכא למימר כתנאי דזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה אבל ליכא למימר דאתיא שמעתין ככולי עלמא דא"כ הויא סברת רבי יוסי הפוכה מסברת רבנן דלר' יוסי החמיר בדיני אדם טפי מבדיני שמים ולרבנן הקילו טפי בדיני אדם מבדיני שמים וק"ל:

    בד"ה קלה בחמורה כו' והא דאמר רבי יוחנן לתנא כו' והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא כו' עכ"ל אין לפרש דבריהם דר"ל הכא בההיא דרבי חנינא בעובד גלולים שבירך השם דא"כ מאי קשיא להו דאימא דקושטא לר' יוחנן דדיינינן ליה במיתה קמייתא וכן פירש רש"י הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה ובההיא ברייתא נמי דקתני בה עשה כן בושראל ונתגייר חייב לרבי יוחנן אית לן למימר דחייב במיתה קמייתא גם מה ענין קושייתם מהא דאר"י לתנא כו' אהאי פירושא דאשתני גופה דבשמעתין נמי איכא למימר הכי אם נימא דלא פליג אדרבי חנינא וע"כ נראה לפרש דבריהם דלהאי פירושא הא דקאמר הואיל ואשתני אשתני גופה קשיא להו והא דאר"י לתנא תני תידון בסקילה במיתה קמייתא ולא מהני ליה הא דאשתני גופה להיות נידון בחנק והכא במתני' בברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף התתתון דפטור ולא דיינינן ליה במיתה קמייתא דאע"ג דהשתא לאו בר קטלא הא לר"י לא אזלינן בתר השתא ואהא כתבו דמכל מקום התם לא אשתני דינא כי הכא דהתם לא אשתני דינא אלא מסקילה לחנק אבל הכא אשתני דינא לגמרי דהשתא לאו בר קטלא הוא כלל ואף שלשון אשתני דינא לא מתפרש הכי בגמרא גבי גר הכא לגבי אשתני גופה מקרי אשתני מיתה אשתני דינא דהיינו דין מיתה וכ"ה לשון התוספות בפרק אלו נערות אשתני דינא בכהאי גוונא דלא קאי התם אגר שנתגייר אלא לגבי אשתני גופה ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 71b · Sefaria

    מהר"ם

    בד"ה קלה בחמורה מישך שייכא חנק שהיתה מיתה קלה היה ראוי לו מתחלה ויותר ר"ל ולכך לא מקרי זה אשתני קטלא ולקמן גבי סרחה ואחר כך בגרה דקאמר בסקילה מאי טעמא לא דכיון דאשתני אשתני רצה לומר דקרי ליה אשתני קטלא מחמת שמתחלה היה דינה בסקילה ועכשיו שנתבגרה דינה בחנק ולא אמרינן נמי קלה בחמורה מישך שייכא ולא מקרי אשתני קטלא אין הכי נמי דלא מקרי אשתני קטלא והא דקרי ליה אשתני לאו אמיתה קאי אלא אשתני גופה והא דקאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה והכא לא דיינינן ליה במיתה קמייתא וכו' ור"ל לפי מה דמסיק דאמר ר"י לתנא בהדיא דסרחה ואחר כך בגרה תני תידון בסקילה תקשי לך הברייתות אהדדי דהתם גבי סרחה ואחר כך בגרה נידונית במיתה קמייתא החמורה והכא בברייתא זו בבן נח שהכה או בא על אשת איש קתני עשה כן בישראל ונתגייר חייב משמע דדיינינן במיתה דהשתא דהיינו חנק ולא במיתה קמייתא ותירצו התוס' דהתם גבי סרחה ואח"כ בגרה לא אשתני דינא ולכך נידונית במיתה קמייתא אבל הכא גבי בן נח שעשה כן בישראל ונתגייר שנשתנה דינו דבעינן עדים והתראה אלו עביד השתא ולכך נידון במיתה דהשתא:

    בא"ד ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף פירוש אלא דקרי ליה אשתני קטלא אף על גב דמעיקרא הוה דינה בסקילה החמורה ועכשיו הוי דינה בחנק הקלה וקלה בחמורה מישך שייכא והא דקאמר כל שכן הכא דאשתני לגמרי ד"ל דגבי בן נח שבירך השם ונתגייר איכא תרתי דמשתני דינא ואשתני קטלא ונראה לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה מישך שייכא וכו' דמכל מקום קטלא אשתני וכו' ר"ל ולכך אתי נמי שפיר גבי סרחה ואחר כך בגרה דקאמר (בסקילה) מאי טעמא לא הואיל ואשתני דקרי ליה אשתני כפשוטו משום דאשתני קטלה והא דקאמר רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה דהיינו מיתה קמייתא וגבי בן נח שעשה כן בישראל ונתגייר לא דיינינן ליה במיתה קמייתא מתורץ גם כן כמו שתירצו התוס' לעיל לפי פירוש דראשון של מישך שייכא דהיינו משום דגבי סרחה ואחר כך בגרה לא אשתני דינא אבל גבי בן נח שנתגייר אשתני נמי דינא דההוא קושיא ותירוץ שפירשו התוס' לעיל אמר ר"י דקאמר לתנא תני תידון בסקילה שייך שפיר בין לפירוש הראשון שפירשו התוס' על קלה בחמורה מישך שייכא בין לפירוש זה שפירשו השתא והארכתי בפירוש דברי התוס' זה הגם שדברים פשוטים חן משום שראיתי מי שפירש דבור זה בדרך זר משובש ושקר וכדי שלא יטעו אחריו הוכרחתי לבאר דברי התוס' על נכון:

    Maharam on Sanhedrin 71b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אלא קלה בחמורה מישך שייכי עי' לקמן דף פ ע"ב תוספות ד"ה הוי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 71b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ע״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־379 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״דכוליה קרא יתירא הוא.…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״ומתרין בפני שלשה? למה לי? בתרי סגיא!…״

      חכמים: אביי.

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא? כדר'…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״חזר וקלקל, נידון בכ"ג [וכו']. האי מבעי…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר ר' חנינא: בן נח שבירך…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״נימא מסייעא ליה: ברח עד שלא נגמר…״

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״לא, שאני הכא, דאי עבד השתא לאו…״

    9. קטע 919 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך…״

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: בן נח שהכה את חבירו,…״

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני, מיתתו…״

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״בשלמא רוצח, מעיקרא סייף והשתא סייף. אלא…״

    13. קטע 135 מילים

      נפתחת ב״בנערה המאורסה, דאידי ואידי בסקילה.…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״והא ״עשה כן בישראל״, דומיא דאשת חבירו…״

    15. קטע 155 מילים

      נפתחת ב״אלא, קלה בחמורה מישך שייכא.…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״הניחא לרבנן דאמרי: ״סייף חמור״, אלא לרבי…״

      חכמים: רבי שמעון.

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״רבי שמעון סבר לה כתנא דבי מנשה,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    18. קטע 1817 מילים

      נפתחת ב״בשלמא אשת איש, מעיקרא חנק והשתא חנק.…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״לימא מסייעא ליה: סרחה, ואחר כך בגרה…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    20. קטע 2025 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בן סורר ומורה נידון על שם…״

    21. קטע 2112 מילים

      נפתחת ב״יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם,…״

    22. קטע 2233 מילים

      נפתחת ב״פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם. ולצדיקים…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ע״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026