כוליה קרא יתירא — דמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:
בפני שנים — דבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת:
ומלקין אותו בפני ג' — כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא (דף י.):
כדרבי אבהו — בכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:
למדנו ויסרו — דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן (דברים כה) והיה אם בן הכות הרשע:
אם כן — דלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:
לכתוב בננו הוא — סורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:
מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטור — דתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:
ואם משנגמר דינו ברח — משעת גמר דין הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו:
גמ' הואיל ונשתנה דינו (נשתנה מיתתו) — דאילו מעיקרא נדון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים:
ונשתנית מיתתו — דכל מיתת בני נח סייף ואילו עביד השתא בעו למדייניה בסקילה והוא לא איחייב בהא מיתה הלכך פטור:
שאני הכא דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא — אבל הכא אילו עביד השתא בר קטלא הוה אף על גב דנשתנה דינו ומיתתו לא מיפטר ודיינינן ליה בדינא דהשתא:
ת"ש — מסיפא תיובתא:
חייב — אלמא אף על גב דאשתני לא אפטר:
שהכה את חבירו — הרג דהוי בסייף וכן בא על אשת חבירו פטור משום דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:
עשה כן — בהיותו כותי:
לישראל — כגון שהרג את ישראל או בא על אשת איש ישראל ונתגייר חייב דאי עבד השתא בר קטלא הוא ואע"ג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד השתא מיתתו לא אישתני דרוצח נמי השתא בסייף:
דאידי ואידי בסקילה — אם לא נתגייר נמי נדון בסקילה כדאמרינן נמי בפרקין דלעיל (סנהדרין דף נז.) בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח נדון בדיני ישראל ואוקימנא בנערה המאורסה דלדידהו לית להו ודיינינן להו בדינא דידן:
והא עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתני — אלמא בישראל בעולת בעל עסקינן דאילו באשת חבירו ליכא נערה המאורסה כדאמרינן בעולת בעל יש להן נערה המאורסה אין להם:
אלא קלה בחמורה מישך שייכא — כלומר לעולם בא"א ודקא קשיא לך אמאי חייב הרי נשתנה דינו ומיתתו אין כאן שינוי מיתה דיש בכלל מיתה חמורה מיתה קלה וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה בכלל מיתה זו הוה ויותר היה ראוי לו מתחלה אבל ברכת השם מעיקרא הוה סייף קל והשתא סקילה דחמירא:
מאי איכא למימר — הרי נשתנה מיתתו דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי:
לימא מסייע ליה — לרבי חנינא דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה:
סרחה — נערה המאורסה בימי נערות שהיא בסקילה ולבסוף בגרה משעמדה בדין:
תדון בחנק — כדינא דהשתא:
בסקילה מאי טעמא לא — מתדנה משום דכיון דאישתני גופה אישתני קטלא ונהי דלגמרי לא מיפטרא משום דקלה בחמורה מישך שייכא כל שכן הכא דאישתני לגמרי בין בדינו בין במיתתו וכיון דלא מחייב בהא מיתה פטור לגמרי:
תדון בסקילה — דמעיקרא אף על גב דאישתני גופה לא אישתני קטלא הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה:
מתני' הנייה להם — שאין מוסיפין לחטוא:
והנייה לעולם — ששקטה כל הארץ:
רע להם — שהיו מוסיפין זכיות:
רע לעולם — שהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות:
יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולם — כל זמן ששותין וישנין אינן חוטאין ואינן מריעין לבריות:
לצדיקים רע להם — שאין עוסקין בתורה:
ורע לעולם — שהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור וכשהן מתבטלין פורענות בא לעולם:
פיזור — שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זה את זה:
