בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף פ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מידי דהוה לאחר מיתהדילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא"ת והתנן מכה לאחר מיתה פטור והכא מיחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה דליכא נפש דנפקא ליה לעיל מנפש ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות:

    מתני' שהמקלל לאחר מיתה חייבכדליף בגמרא:

    והמכה לאחר מיתה פטורדחבורה ליכא:

    גמ' אביו ואמו קללקרא יתירא הוא דהא כתיב רישיה דקרא אשר יקלל את אביו ואת אמו:

    מכה שעשה שלא בעמך כבעמךדגבי הכאה לא כתיב בעמך למעוטי שאינו עושה מעשה עמך והאי תנא סבר לא מקשינן הכאה לקללה מפני המקרא המפסיק בינתים:

    לא חייב בו לאחר מיתהדהא חבורה כתיב:

    לרבות בתטומטום ואנדרוגינוס:

    אין לי אלא אביו ואמושניהם יחד:

    אביו קילל ואמו קיללבראש המקרא סמך קללה לאביו ובסוף סמך לאמו:

    עד שיפרט לך הכתוב יחדיווכמו שפרט בחורש בשור ובחמור מדפרט לך ש"מ דאי לא הוי יחדו הוה משמע שור לבדו וחמור לבדו והא אביו ואמו דרישא דרשינן נמי או אביו או אמו וסיפא לאתויי לאחר מיתה:

    מומקלל אביודואלה המשפטים:

    ואידךדמפיק לאחר מיתה מאביו ואמו קילל:

    ולתני נמי וכו'אמתניתין קאי דקתני זה חומר במקלל מבמכה:

    לימא הני תנאיתנא דמתניתין דלא תנא חומר במכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך ותנא דברייתא דלעיל דתנא ומה מכה שעשה בו:

    גירי אמת הןמתחילתן גרים גמורים היו ועכשיו הרשיעו וישראל שאינו עושה מעשה עמך הוא וכי היכי דעל קללתו פטור על הכאתו נמי פטור:

    גירי אריות הןוהרי הם כעובדי כוכבים גמורים:

    אי הכידטעמא דפטור משום דגירי אריות הן:

    היינו דתנא עלהבתמיה בהך מתני' דקתני אינו מצווה לא על הכאתו ולא על קללתו קתני ושורו כישראל שור שלנו שנגח את שורו ושורו שנגח שלנו תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם ואילו דעובד כוכבים תנן שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ושל עובד כוכבים שנגח שור. של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

    מתני' שיכניסנו לרשותודכתיב (שמות כב) ונמצא בידו ותניא במכילתא ונמצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים בידו אין בידו אלא ברשותו וכן הוא אומר (במדבר כ״א:כ״ו) ויקח את כל ארצו מידו:

    גמ' עמורשמוש:

    גנבו ומכרו כשהוא ישן מהולקמן מפרש לה הבעיא:

    מכר אשה לעוברהגנב אשה מעוברת ומכרה לעוברה שלא מכר הגוף שלה אלא שיהא עובר מכור:

    דליכא עימורלא בישן ולא בעובר:

    דזגא עליהדסמך עליו:

    דאוקמא באפי זיקאוכל כמה שהיא עבה מועיל יותר להגין בפני הרוח:

    אין אלא אישכשהגנב איש:

    וגונב איששהנגנב איש ולא אשה וקרא קמא דלא קפיד אנגנב למהוי איש דכתיב נפש הלכך אין לי אלא איש שגנב בין איש בין אשה דהיכא דגנב הוי איש כתוב גונב נפש ואשה שגנבה איש דכתיב וגונב איש וגונב אפילו אשה גונבת משמע:

    הגנבמ"מ וההוא דרשינן ליה בספרי למעוטי גונב עבד:

    ועדיין ישנו ברשותוברשות הנגנב עצמו שעדיין לא הכניסו גנב ברשותו:

    פטורשהרי לא גנבו:

    לאביואביו של נגנב:

    סנהדרין 85 עמוד ב

    1מידי דהוה לאחר מיתה.

    2מאי הוה עלה? אמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה: (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו:

    מתני׳ · משנה

    3המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב. והמכה לאחר מיתה פטור.

    גמ׳ · גמרא

    4ת"ר (ויקרא כ, ט) אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל מה מכה אינו חייב. אלא מחיים אף המקלל אינו חייב אלא מחיים׃

    5ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה׃

    6ת"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה׃

    7הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר׃

    8דתניא (ויקרא כ, ב) איש איש מה ת"ל איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה׃

    9ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו׃

    10מנא ליה נפקא ליה מומקלל אביו ואמו מות יומת׃

    11ואידך ההוא מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס׃

    12ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם׃

    13וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא"כ במקלל קסבר מקשינן הכאה לקללה׃

    14לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא כותי אתה מצווה על הכאתו ואי אתה מצווה על קללתו ותניא אידך אי אתה מצווה לא על קללתו ולא על הכאתו׃

    15סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן הכאה לקללה ומר סבר לא מקשינן הכאה לקללה׃

    16לא דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא בהא קמיפלגי מר סבר כותים גירי אמת הן ומר סבר כותים גירי אריות הן׃

    17אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל אלא שמע מינה בהיקישא פליגי ש"מ:

    מתני׳ · משנה

    18הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר ״(דברים כד״, ז) והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין:

    גמ׳ · גמרא

    19ותנא קמא לא בעי עימור א"ר אחא בריה דרבא עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו׃

    20בעי ר' ירמיה גנבו ומכרו ישן מהו מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך׃

    21ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא ישן דזגא עליה אשה דאוקמא באפי זיקא דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך מאי תיקו׃

    ברייתא

    22ת"ר (דברים כד, ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין ת"ל וגונב איש׃

    23אין לי אלא איש שגנב בין אשה ובין איש ואשה שגנבה איש אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב ההוא מכל מקום׃

    ברייתא

    24תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן חייב גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור. מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב הגונב את העבדים פטור׃

    תוספות

    שיכול הואיל וחייב במכה כו'הוי מצי למימר הואיל וכתיב בעמך כדאמר לעיל במקוים שבעמך:

    ומה מכה אביו כו'ואם תאמר מה למכה שכן בחנק תאמר במקלל דבסקילה וי"ל דהיא גופה ילפינן השתא דמכה אביו בסקילה מקל וחומר ממקלל ומיהו קשה לבסוף דיליף דמקלל לאחר מיתה חייב נילף ליה שלא נעשה בו שלא בעמך כבעמך ממקלל דחייב ביה לאחר מיתה ומכה פטור דבעינן נפש כדדרשינן לעיל (סנהדרין דף פד:) עד דעביד חבורה:

    איש איש מה תלמוד לומר איש אישפירשתי שלהי פ' ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף סו. ד"ה לרבות):

    ושורו כישראללאו לגמרי כישראל דשור של ישראל שנגח לשור של כותי פטור משום דקנסינן להו כדאמר בריש פ' ד' וה' (ב"ק דף לז:) ומיהו לגבי הכי הוי כישראל דשור של כותי שנגח לשור של ישראל תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ושור של עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

    עד שיכניסנו לרשותומשום דכתיב ונמצא בידו ואע"ג דבפ"ק דבבא מציעא (דף י:) גבי גט וגניבה מצרכינן תרי קראי לרבויי דידו לאו דווקא דהוא הדין גגו חצירו קרפיפו דלמא כאן נמי יש שום ריבוי ואפשר דאם הגביהו אפילו ברשות בעלים חייב כדאשכחן גבי גניבה בפרק מרובה (ב"ק דף עט: ושם) דתנן היה מושכו ויוצא כו' אי נמי הכא דפטר ר' שמעון מכרו לקרובים דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו כ"ש דברשות בעלים לא מהני כלל:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    בן זה שאנו מחייבין אותו על הכאת אביו מחיים או בקללתו אף לאחר מיתה אין בו חלוק בין זכר לנקיבה אלא בין איש בין אשה אפילו טומטום ואנדרוגינוס כל שהגיעו לכלל עונשין נחנקין בהכאתן ונסקלין בקללתן אם יש עדים והתראה ובסדר בבות התבאר שהמכה את אביו על אזנו וחרשה חייב אין אפשר לעשות חרש בלא חבורה וטיפת דם יצאה לו מבפנים:

    כותיים כבר עשאום גוים גמורים הן לענין עצמן הן לענין ממונן הן לכל הדברים ומעתה אין בהן אזהרה לא להכאה ולא לקללה ויתבאר במקום אחר שהשתוקי חייב על אמו ולא על אביו ואע"פ שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא אינו נהרג על פיה אבל ממזר אם עשה אביו תשובה נהרג עליו ואם לא שב פטור אלא שאסור לו וכן יתבאר ביבמות וולד שפחה ונכרית אינו חייב לא על האב ולא על האם ומ"מ מדברי סופרים שלא יקלל הגר את אביו גוי ולא יבזוהו שלא יאמרו בא לו מקדושה חמורה לקדושה קלה כלל אבל העבד אפילו נשתחרר אין לו שום יחס כלל ואין בו סרך איסור ויש בקצת דברים שכתבנו שיטה אחרת לקצת מפרשים ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין גונב נפש והוא שאמר הגונב נפש שאמרנו עליו שהוא בחנק אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו שנאמר ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו ופירוש שיכניסנו לרשותו ואח"כ ימכרנו ולדעת ר' יהודה עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו ר"ל ואח"כ ימכרנו שנאמר והתעמר בו ומכרו אבל אם גנבו ומכרו ולא נשתמש בו או גנבו ונשתמש בו ומכרו אבל לא הכניסו הגנב ברשותו פטור הגונב את בנו ר' יוחנן בן ברוקא מחייב וחכמים פוטרין והלכה כדבריהם והוא הדין באחיו הקטן או בעל הבית שגנב אחד מן הסמוכים על שולחנו או אפוטרופוס שגנב אחד מן היתומים הסמוכים אצלו או מלמד תינוקות שגנב אחד מן התלמידים אפילו נשתמש בו ומכרו שהרי נאמר כי ימצא פרט לאלו שהם מצויים אצל אלו תמיד גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור שאינו בכלל עמית וכל שכן עבד הגמור:

    זהו ביאור המשנה והלכה כר' יהודה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    תשמיש זה שאנו מצריכין בחיובו לא סוף דבר תשמיש גדול אלא אף בפחות משוה פרוטה אפילו נשען עליו או סמך בו ואפילו היה הגנב ישן בשעה זו שקבל התשמיש ממנו כגון שכסהו הגנוב או שעשה לו איזה תשמיש בתוך שנתו של גונב אבל אם היה הגנוב ישן בשעה שגנבו ונשתמש בו בישן כגון שנשען עליו ומכרו בישן פטור מכר אשה לעובריה ר"ל שהיתה מעוברת ומכרה לעוברה ולא שיהא גופה מכור פטור:

    אחד הגונב איש ואחד הגונב אשה אפילו גר תושב ואפילו עבד משוחרר הואיל ועמיתים הם כמצות וכן בין שהוא גדול אך קטן בן יומו הואיל ויצא מכלל נפל כגון שנודע שכלו חדשיו וכן בגנב בין שהיה הגנב איש בין שהוא אשה חייב הואיל והוא בר עונשין:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף פ״ה עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף פ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־517 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מידי דהוה לאחר מיתה דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא"ת והתנן מכה לאחר מיתה פטור והכא מיחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה דליכא נפש דנפקא ליה לעיל מנפש ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות:

    מתני' שהמקלל לאחר מיתה חייב כדליף בגמרא:

    והמכה לאחר מיתה פטור דחבורה ליכא:

    גמ' אביו ואמו קלל קרא יתירא הוא דהא כתיב רישיה דקרא אשר יקלל את אביו ואת אמו:

    מכה שעשה שלא בעמך כבעמך דגבי הכאה לא כתיב בעמך למעוטי שאינו עושה מעשה עמך והאי תנא סבר לא מקשינן הכאה לקללה מפני המקרא המפסיק בינתים:

    לא חייב בו לאחר מיתה דהא חבורה כתיב:

    לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס:

    אין לי אלא אביו ואמו שניהם יחד:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 85b · Sefaria

    תוספות

    שיכול הואיל וחייב במכה כו' הוי מצי למימר הואיל וכתיב בעמך כדאמר לעיל במקוים שבעמך:

    ומה מכה אביו כו' ואם תאמר מה למכה שכן בחנק תאמר במקלל דבסקילה וי"ל דהיא גופה ילפינן השתא דמכה אביו בסקילה מקל וחומר ממקלל ומיהו קשה לבסוף דיליף דמקלל לאחר מיתה חייב נילף ליה שלא נעשה בו שלא בעמך כבעמך ממקלל דחייב ביה לאחר מיתה ומכה פטור דבעינן נפש כדדרשינן לעיל (סנהדרין דף פד:) עד דעביד חבורה:

    איש איש מה תלמוד לומר איש איש פירשתי שלהי פ' ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף סו. ד"ה לרבות):

    ושורו כישראל לאו לגמרי כישראל דשור של ישראל שנגח לשור של כותי פטור משום דקנסינן להו כדאמר בריש פ' ד' וה' (ב"ק דף לז:) ומיהו לגבי הכי הוי כישראל דשור של כותי שנגח לשור של ישראל תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ושור של עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

    עד שיכניסנו לרשותו משום דכתיב ונמצא בידו ואע"ג דבפ"ק דבבא מציעא (דף י:) גבי גט וגניבה מצרכינן תרי קראי לרבויי דידו לאו דווקא דהוא הדין גגו חצירו קרפיפו דלמא כאן נמי יש שום ריבוי ואפשר דאם הגביהו אפילו ברשות בעלים חייב כדאשכחן גבי גניבה בפרק מרובה (ב"ק דף עט: ושם) דתנן היה מושכו ויוצא כו' אי נמי הכא דפטר ר' שמעון מכרו לקרובים דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו כ"ש דברשות בעלים לא מהני כלל:

    Tosafot on Sanhedrin 85b · Sefaria

    מאירי

    בן זה שאנו מחייבין אותו על הכאת אביו מחיים או בקללתו אף לאחר מיתה אין בו חלוק בין זכר לנקיבה אלא בין איש בין אשה אפילו טומטום ואנדרוגינוס כל שהגיעו לכלל עונשין נחנקין בהכאתן ונסקלין בקללתן אם יש עדים והתראה ובסדר בבות התבאר שהמכה את אביו על אזנו וחרשה חייב אין אפשר לעשות חרש בלא חבורה וטיפת דם יצאה לו מבפנים:

    כותיים כבר עשאום גוים גמורים הן לענין עצמן הן לענין ממונן הן לכל הדברים ומעתה אין בהן אזהרה לא להכאה ולא לקללה ויתבאר במקום אחר שהשתוקי חייב על אמו ולא על אביו ואע"פ שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא אינו נהרג על פיה אבל ממזר אם עשה אביו תשובה נהרג עליו ואם לא שב פטור אלא שאסור לו וכן יתבאר ביבמות וולד שפחה ונכרית אינו חייב לא על האב ולא על האם ומ"מ מדברי סופרים שלא יקלל הגר את אביו גוי ולא יבזוהו שלא יאמרו בא לו מקדושה חמורה לקדושה קלה כלל אבל העבד אפילו נשתחרר אין לו שום יחס כלל ואין בו סרך איסור ויש בקצת דברים שכתבנו שיטה אחרת לקצת מפרשים ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין גונב נפש והוא שאמר הגונב נפש שאמרנו עליו שהוא בחנק אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו שנאמר ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו ופירוש שיכניסנו לרשותו ואח"כ ימכרנו ולדעת ר' יהודה עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו ר"ל ואח"כ ימכרנו שנאמר והתעמר בו ומכרו אבל אם גנבו ומכרו ולא נשתמש בו או גנבו ונשתמש בו ומכרו אבל לא הכניסו הגנב ברשותו פטור הגונב את בנו ר' יוחנן בן ברוקא מחייב וחכמים פוטרין והלכה כדבריהם והוא הדין באחיו הקטן או בעל הבית שגנב אחד מן הסמוכים על שולחנו או אפוטרופוס שגנב אחד מן היתומים הסמוכים אצלו או מלמד תינוקות שגנב אחד מן התלמידים אפילו נשתמש בו ומכרו שהרי נאמר כי ימצא פרט לאלו שהם מצויים אצל אלו תמיד גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור שאינו בכלל עמית וכל שכן עבד הגמור:

    זהו ביאור המשנה והלכה כר' יהודה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    תשמיש זה שאנו מצריכין בחיובו לא סוף דבר תשמיש גדול אלא אף בפחות משוה פרוטה אפילו נשען עליו או סמך בו ואפילו היה הגנב ישן בשעה זו שקבל התשמיש ממנו כגון שכסהו הגנוב או שעשה לו איזה תשמיש בתוך שנתו של גונב אבל אם היה הגנוב ישן בשעה שגנבו ונשתמש בו בישן כגון שנשען עליו ומכרו בישן פטור מכר אשה לעובריה ר"ל שהיתה מעוברת ומכרה לעוברה ולא שיהא גופה מכור פטור:

    אחד הגונב איש ואחד הגונב אשה אפילו גר תושב ואפילו עבד משוחרר הואיל ועמיתים הם כמצות וכן בין שהוא גדול אך קטן בן יומו הואיל ויצא מכלל נפל כגון שנודע שכלו חדשיו וכן בגנב בין שהיה הגנב איש בין שהוא אשה חייב הואיל והוא בר עונשין:

    Meiri on Sanhedrin 85b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב כו' ורש"י בחומש כתב אין לי אלא גונב איש כו' לכך הוצרכו שניהם מה שחסר זה גילה זה עכ"ל קיצר בדבר דאכתי משניהם אשה שגנבה אשה מניין דגמרינן לה הכא בשמעתין מריבויא דומת הגנב ההוא וק"ל:

    בפירש"י בד"ה וגונב איש כו' דלא קפיד אנגנב למהוי איש כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ומה מכה כו' נילף ליה שלא נעשה בו שלא בעמך כבעמך ממקלל כו' עכ"ל כצ"ל ורצה לומר דנילף במכה שלא נעשה שלא בעמך כבעמך ממקלל מק"ו דחייב לאחר מיתה ומכה פטור לאחר מיתה ויש רוצים לקיים לשון התוס' שלפנינו שנעשה בו בעמך כו' ומגיהין במקלל ורצה לומר דנילף במקלל שנעשה בו שלא בעמך כבעמך ממכה מק"ו דפטור לאחר מיתה ומקלל חייב לאחר מיתה ונוקי קרא דבעמך בעושה מעשה עמך היינו דוקא באחר אבל באביו איכא קל וחומר במקלל שנעשה בו שלא בעמך כבעמך ממכה אביו ולא יתכן לומר כן חדא דקרא דבעמך ודאי באביו נמי קמשתעי ועוד דמ"מ איכא למפרך אהאי ק"ו דאחר יוכיח דבמכה נעשה בו שלא בעמך כבעמך ובמקלל לא נעשה בו שלא בעמך כבעמך גם לשון התוס' הוא דחוק אבל לפי הגה"ה שכתבנו שלא נעשה שלא בעמך כו' לא קשה מידי:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 85b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף פ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־517 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״מידי דהוה לאחר מיתה.…״

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״מאי הוה עלה? אמר רבה בר רב…״

      חכמים: רב הונא, רבי ישמעאל, רבה.

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ המכה אביו ואמו אינו חייב עד…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״גמ' ת"ר (ויקרא כ, ט) אביו ואמו…״

    5. קטע 528 מילים

      נפתחת ב״ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא…״

    6. קטע 66 מילים

      נפתחת ב״ת"ל אביו ואמו קלל לאחר מיתה…״

    7. קטע 714 מילים

      נפתחת ב״הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו…״

    8. קטע 843 מילים

      נפתחת ב״דתניא (ויקרא כ, ב) איש איש מה…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע…״

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״מנא ליה נפקא ליה מומקלל אביו ואמו…״

    11. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״ואידך ההוא מיבעי ליה לרבות בת טומטום…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא…״

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן…״

    16. קטע 1621 מילים

      נפתחת ב״לא דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא…״

    17. קטע 1713 מילים

      נפתחת ב״אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל…״

    18. קטע 1850 מילים

      נפתחת ב״מתני' הגונב נפש מישראל אינו חייב עד…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי ישמעאל.

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ותנא קמא לא בעי עימור א"ר…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2020 מילים

      נפתחת ב״בעי ר' ירמיה גנבו ומכרו ישן מהו…״

    21. קטע 2124 מילים

      נפתחת ב״ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא…״

    22. קטע 2220 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (דברים כד, ז) כי ימצא איש…״

    23. קטע 2322 מילים

      נפתחת ב״אין לי אלא איש שגנב בין אשה…״

    24. קטע 2444 מילים

      נפתחת ב״תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף פ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026