גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (דניאל ג, כה) — קשא מהיכא משמע זה מהכא דשמא הם היו הולכים זה בצד זה כזה [הציור חסר] ולא זה את זה ונבוכדנצר קראו רְבִיעָאָה שחשב צד המלאך אחרון אך באמת הוא הראשון וטעה בו נבוכדנצר? ונראה לי בס"ד דחנניא מישאל ועזריה הם גדולים במעלה זה בזה וחנניה גדול ועזריה קטן שבהם ואם באמת נבוכדנצר טעה וצד המלאך הוא נחשב ראשון צריך שילך חנניה סמוך למלאך ואיך יטעה לחשוב צד המלאך אחרון אם ראה את חנניה הולך סמוך למלאך והיה צריך שיבין שצד המלאך הוא הראש ואיך קורא את המלאך רְבִיעָאָה? אלא ודאי הוא ראה את עזריה הקטן הולך סמוך למלאך ומזה הבין שצד של חנניה הוא הראש ולכך קרא את המלאך רְבִיעָאָה ואם כן שמע מינה גדולים יותר ממלאכי השרת דהא המלאך הולך רביעי סמוך לעזריה.
בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׁוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׁרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם (דניאל ט, ז). הטעם שֶׁטָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם נראה מפני שיודעים דעונות האדם רשומים על הפנים כמו שנאמר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ (ישעיה ג, ט) ולכן אמרו לְךָ אֲדֹנָ־י הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים (דניאל ט, ז). גם עוד טָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם כי בישראל כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) ולכן כשעבדו עבודה זרה וסלקו היראה מעל פניהם טפחו אותם על פניהם. ומה שאמר ' אֲנִי אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר ' (שיר השירים ז, ט) נראה לי בס"ד הכונה דתמר אשת יהודה כדי שלא לבייש את יהודה קבלה להפיל עצמה לכבשן האש וכל שכן שישראל כולם ילמדו ממנה ליפול בכבשן בשביל כבודו יתברך אם בשביל בשר ודם כך קל וחומר בשביל כבוד שמים, ולזה אמר אני אמרתי אעלה ממעשה תמר שיהיו כל ישראל מפילים עצמן לכבשן בשביל כבודו וסוף לא עלה בידי אלא סנסן של חנניא מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן בשביל כבודי.
וְאֵין 'הֲדַסִּים' אֶלָּא צַדִּיקִים (זכריה א, ח) — נראה כי הדס החשוב הוא משולש וכן הצדיק משולש בתורה ויראה וגמילות חסדים כמו שפירש רש"י ז"ל על אשכולות איש שהכל בו (תמורה טו:) ונראה לי 'הֲדַסִּים' [119] גימטריא קי"ט וראשי תיבות חֲ נַנְיָה מִ ישָׁאֵל עֲ זַרְיָה [118] עם הכולל גימטריא קי"ט.
וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסָן אֶחָד, שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (זכריה א, ח). הא דקרי לחנניא מישאל ועזריה בשם סנסן נראה בס"ד מפני שזכו לעשות להם נס כפול שהוא נס בתוך נס שהכבשן נתקרר מבפנים ונתרבה חומו מבחוץ גם חללו קר וכותליו חמים ביותר שהרי נפל הסיד ונפרץ הכותל מתוקף החום נמצא היה נס כפול לכן קראם סַנְסָן כי 'סַנְסָן' למפרע 'נֵס נֵס'.
וְאֵין 'מְצֻלָּה' אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר — "הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי, וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ" (ישעיה מד, כז). נראה לי בס"ד הא דקרי לבבל צּוּלָה דאמרינן במכלתין (לעיל דף נו:) 'ויצו' זו עבודה זרה דכתיב הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה, יא) עיין שם. ושם בבבל היה עבודה זרה הנקראת בֵּל דכתיב וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל (ירמיה נא, מד) נמצא שם בבל רמוז בו עבודה זרה ולכן נקראת בבל בשם צּוּלָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'צו לה' והיינו צו עבודה זרה יש לה כי בל וצו הכל אחד דשמות עבודה זרה הם דנקראת כך ונקראת כך.
מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים, וַאֲדֻמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים (ישעיה מד, כז) — נראה לי בס"ד דתחילה כוחות הזדונות שהם 'מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים' רצונו לומר כמו כוחות השגגות ואחר כך כוחות השגגות אלו 'נַעֲשׂוּ לְבָנִים' רצונו לומר כוחות זכויות שאין הקטיגור נעשה סניגור בבת אחת אלא בהדרגות.
מַאי 'רָאִיתִי הַלַּיְלָה'? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְלַיְלָה (זכריה א, ח). נראה לי עון עבודה זרה נקראה חטאה גדולה דכתיב אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב (שמות לב, לא) ואם תסיר מספר 'חטאה גדולה' [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75]. אי נמי אמרו רבותינו ז"ל ישראל נקראו יונה בזמן שאין עובדים עבודה זרה כי היונה לא תזדווג אלא עם בעלה ואם תסיר מספר יונה [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75]. ומה שאמר בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְלַיְלָה נראה לי בס"ד כיון שהשתחוו לצלם חטאו ופגעו ב'אמונה' [102] שמספרה ק"ב דכתיב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה (הושע ב, כב) ואם תחסר מן מספר עולם [146] מספר ק"ב [102] ישאר מספר דם [44]. או יובן כיון שחטאו בעבודה זרה פגעו באות א' דְּ אָ דָם הרומז ליחידו של עולם ולכן נשאר 'דם' באדם.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר — בְּרֹק טָבְעוּ. נראה לי בס"ד דאיתא בפסחים (פסחים דף מב:) הא בדרווקא הא בדפורצני ורווקא הוא מים שנותנים בשמרי היין ומסננין אותם עיין שם, ומקודם היה להם יין הרבה ונמצא אצל מוכרי היין בורות גדולים מלאים יין ונזדמן בור אחד שהיה מלא מאלו המים שקורין רווקא ואירע הדבר שטבעו בהם. ולכן אחר שאמר רב שמתו בעין הרע בא שמואל והגיד איך היתה מיתתם ואמר שטבעו ברווקא, כי רוק ורווקא לשון אחד הוא ועיין בערוך ערך פרצן. או אפשר שטבעו ברקק של מים ולזה הרקק קרי ליה שמואל בשם רוק ומעשה שהיה כך היה. או אפשר שהיתה עיר אחת בימיהם ששמה רוק וכך היה קבלה בידם שטבעו בנהר בעיר ששמה רוק ובודאי היתה מיתתם כפרה על ישראל להשבית הקטרוג וכענין עשרה הרוגי מלוכה.
זוּטְרֵי אַיְתִּי בְּלָא דַּעְתַּיְהוּ — פירש הרמ"ה ז"ל קטנים מאד הוציאום שלא הרגישו בני העיר בהוצאתם. ורש"י פירש שלא עלה על לבם דלפריה ורביה בעי. ולכל הפירושים קשא והלא נבוכדנצר היה מושל באותו זמן במצרים שנלחם עמהם והיו תחת ממשלתו ואם כן יביאם בפרהסייא? ונראה לי בס"ד כי הוא שלח את דניאל בסתר שלא ירגישו בו שהוא שלחו כדי שלא יאמרו הבריחו כדי שלא יאמרו אלקיה קליא בנורא ולכך לא הראה עצמו שהוא שלוח מן המלך.
וְדָנִיֵּאל אָמַר — אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיֵים בִּי: "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵש" (דברים ז, כה). הנה בודאי מעיקרא לא קבל דבר זה עליו ואיך יהיה אלוה בעל כרחו? אך חש מלעז הבריות שהיו אומרים עליו כן.
מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָם כִּקְלָיוֹת — נראה לי בס"ד הכונה אם היה זורקם לתוך האש לא היו נעשים כקליות אלא היו נעשים אפר וגחלים ותתאבד צורתן אך הוא הניחם בתוך מחבת של נחשת והעבירם בתוך הכבשן כאדם שתולה בשר בתוך המחבת ומאת ה' היתה שהניח בלבו לעשות כן כדי שיוציאום אחר כך מן הכבשן ויהיו נראין קלויים בעוד צורתן עליהם לעיני הכל ויתבזו ויתפרסם הנס ביותר, מה שאין כן אם היה זורקן לכבשן היו נעשים אפר ואין ניכרים ולא היה אפשר להוציאם קודם שיהיו אפר וגחלים כי מי יוכל להתקרב לכבשן להוציאם אבל במחבת יש ידות ארוכות ושלשלאות ברזל קבועים בה ומשכום והוציאום אחר שנקלו. וענין קלייה זו נרמזה באחאב שנקרא 'אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה' (ירמיה כט, כג) רצונו לומר בן שנעשה כקליות ונרמז דבר זה בו מפני כי הוא התחיל בקלקלה כי אחאב אזל בראשונה אצל בת נבוכדנצר וניבא לה השמיעי לצדקיה.
מַאי עָבוּד? אָזִיל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶאצַּר (ירמיה כט, כג) — אף על גב דסוף לא נאפו עמה עם כל זה אמר הכתוב יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם (ירמיה כט, כג) יען ממה שרצו לעשות עם בתו של נבוכדנצר בנבואה של שקר מוכח שכבר עשו כזאת בישראל בנשי רעיהם ונאפו עמהם על ידי נבואת שקר כזו שהיו הולכים אצל האשה ואומרים לה דברים של נבואה בדבר זה כמו שאמרו לבתו של נבוכדנצר והיו מנאפים על ידי זה את נשי רעיהם. ומה שאמר לה אביה כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי, נראה שהיא בבואם אצלה ודברו לה נבואתם נתנה להם יום נועד שיבואו אצלה ביום פלוני וחשבה שתחילה תגיד לאביה על הדבר הזה ולכן אמר לה 'כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ' בזמן הנועד 'שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי'.
וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי — אָסוּר. קשא אמאי לא אמר להם והלא בתורתכם כתוב שזה אסור וכדהוה במעשה זמרי ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף במגפה ובודאי הוא היה יודע זאת וכבר אמר לבתו 'אֱלֹקֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא'? ונראה לי כי הם לא אמרו לה שדבר זה מותר לכל אדם אלא רק הותר 'להם' ועשו טעם לדבריהם כי אמרו לה רצון הבורא שיתן לו עוד מעלה חדשה לאביה אחר שנתן לו כמה מעלות והוא שיהיה מזרעו אדם נביא ואי אפשר להיות מזרעו שהוא נכרי אדם שתשרה עליו נבואה אלא אם כן תתעבר היא מנביאי ישראל שיהיו שנים נביאים באים עליה בזה אחר זה תכף ומיד ואז הולד שתתעבר מהם יהיה ראוי שתשרה עליו נבואה, ולכן הם כל אחד נתנבא על חבירו ושניהם באו אצלה ביחד כדי שיבואו עליה בזה אחר זה ותקלוט זרע משניהם וזה לא הותר לעשותו אלא רק פעם אחת ולהם דוקא מפני שהיו נביאים וכל זה נעשה לכבוד נבוכדנצר שיהיה מזרעו נביא. ולכן נבוכדנצר אמר להם וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי ' אָסוּר ' פירוש שאלתי אותם אם מותר לבא על בתי כדי שתתעבר מכם ויהיה הולד נביא כמוכם ואמרו לי זה הדבר אסור לנו לעשותו. ואם כדבריכם למה לא צוה הקדוש ברוך הוא להם לעשות הדבר הזה מאחר דגם הם נביאים? ואמרו מה קושיא זו הנה אנחנו גם כן נביאים כמותם ואותנו צוה ולהם לא צוה כי בנו בחר לעשות הדבר הזה.
אַמְרֵי — יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. קשא למה לא בחרו בדניאל איש חמודות ע"ה שהיה מפורסם וגדול ביותר, דהא אמרו רבותינו ז"ל הקדוש ברוך הוא עשה סיבה שלא יפיל דניאל לכבשן עם חנניא מישאל ועזריה כדי שלא יאמרו בזכותו ניצולו חנניא מישאל ועזריה? ונראה לי בס"ד אמרו בדעתם כהן גדול עדיף שנכנס כל שנה ביום הכיפורים למקום אש להבת שלהבת שהוא רוחני וקדוש ואינו נשרף וכל שכן כאן באש של הדיוט שלא ישרף. או יובן בס"ד בשביל שהיה בעינם דניאל נפיש זכותיה טובא חשו אם יפילו אותו עמהם הם ישרפו והוא ינצל שיעשה הקדוש ברוך הוא נס תוך נס וכדהוה אחר כך גבי יהושע שהוא ניצול והם נשרפו, אבל על יהושע לא חשבו שיזכה לנס כזה אלא ודאי הנס שיתקרר הכבשן להם ולו ולא הוי פלגא דינא ופלגא ניסא.
אָמַר לוֹ — וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה. כתב הרב עין יעקב רבים מקשים בזה דאמאי לא אמר נבוכדנצר טענה זו לאותם נביאי השקר כשאמרו 'אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ וַאַנָן תְּרֵין'? ותירוצו הראשון דוחק, דאם יציל יחיד למה גרע היחיד אם יש עמו עוד צדיק? ותירוצו השני מוקשה מאד כי הוא כבר אמר להם 'אִיבְדְקִינְכוּ כְּמוֹ שֶׁבָּדַקְתִּי לַחֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה' וקבלו דבריו ולא טענו כזאת אלא רק השיבו ד'אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ וַאַנָן תְּרֵין' ועתה איך ישיבו שאינו מלך הגון לחזור מדבריהם שכבר הודו שהוא מלך הגון, ועוד מעיקרא נמי לא הוו יכולים לומר לו שהוא אינו מלך הגון מאחר שכבר נעשה על ידו נס של חנניא מישאל ועזריה. ונראה לי בס"ד אם היה מוכיח להם מן אברהם אבינו ע"ה היו אומרים לי התם שאני כי היה נמרוד רוצה להעבירו על דברי תורה לעבוד עבודה זרה ולכן כיון שקדש שם שמים והפיל עצמו לכבשן אז אף על פי שהיה יחיד הגינה עליו מצות קדוש השם וניצול, מה שאין כן בענין שלהם שרצה להפילם כדי לבדוק אותם אם הם נביאים לא היה מפילם כדי לעבוד עבודה זרה והם לא היו עושים במפלתם מצוה גדולה של קדוש השם כדי שתגין עליהם כדהוה גבי אברהם. אך גבי יהושע בעת שהפילו ודאי לא אמר לו שהיא מפילו כדי לעשות רצונם של אלו שבקשו ממנו להפילו עמהם על לא חמס בכפו, כי גנאי זה למלך שכמותו שיעשה דבר זה בשביל לבדוק בו אחרים ושיהיה נכנע לאנשים אלו לקיים דבריהם בנפש אדם גדול וצדיק, אלא מוכרח שאמר לו שהוא רוצה שיבעל את בתו כדי שתקבל זרע ממנו ואם לא ירצה יפיל אותו בכבשן האש ויהושע לא רצה והפילו. ולכן כשיצא לשלום שפיר קאמר ליה הלא אברהם יחיד הוה ואתה מסרת עצמך בעבור מצות אלקיך כמוהו כי עבודה זרה וגילוי עריות הם שקולים שחייב האדם שיהרג ולא יעבור.
מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ — קשא וכי חריכות בגדים הוא נחשב הפסד גדול שיהיה נחשב בכלל עונש? ויש לומר לאו משום דמיהם קאמר אלא בשביל כבוד הנס דאי לא אחרוך מאניה היה הנס גדול ופלא בעיני העולם על עתה והיה הוא מתכבד בו יותר עשר ידות.
