מסכת סנהדרין דף ל״ד עמוד ב׳

1(שמות כט, לז) ״כל הנוגע במזבח יקדש״ שומע אני, בין ראוי בין שאינו ראוי? ת"ל (שמות כט, לח) ״כבשים״ מה כבשים ראויין, אף כל ראוי. ר' עקיבא אומר: (שמות כט, כה) ״עולה״ מה עולה ראויה, אף כל ראוי.

2ותרוייהו מאי קא ממעטו? פסולי. מר מייתי לה מכבשים״, ומר מייתי לה מעולה״.

3והאמר רב אדא בר אהבה: עולת העוף פסולה איכא בינייהו. מאן דמייתי לה מכבשים״ כבשים אין, אבל עולת העוף לא. ומאן דמייתי לה מעולה״ אפילו עולת העוף נמי.

4אלא אמר רב אשי: כדתניא, (ויקרא יז, ד) ״דם יחשב לאיש ההוא דם שפך״ לרבות את הזורק, דברי רבי ישמעאל.

5ר"ע אומר: (ויקרא יז, ח) ״או זבח״ לרבות את הזורק. ותרוייהו מאי קא מרבו? זריקה. מר מייתי לה מדם יחשב״, ומר מייתי לה מאו זבח״.

6והאמר רבי אבהו: שחט וזרק איכא בינייהו. לדברי רבי ישמעאל, אינו חייב אלא אחת; לדברי ר"ע חייב שתים.

7הא איתמר עלה, אמר אביי: אף לדברי ר"ע נמי אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא ״(דברים יב״, יד) ״שם תעלה עולותיך ושם תעשה״. ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות.

8דיני ממונות דנין ביום וכו'. (סימן: משפ"ט, מענ"ה, מט"ה) מנהני מילי? א"ר חייא בר פפא: דאמר קרא ״(שמות יח״, כו) ״ושפטו את העם בכל עת״.

9אי הכי, תחלת דין נמי? כדרבא, דרבא רמי: כתיב ״ושפטו את העם בכל עת״, וכתיב ״(דברים כא״, טז) ״והיה ביום הנחילו את בניו״. הא כיצד? יום לתחלת דין, לילה לגמר דין.

10מתניתין דלא כר' מאיר, דתניא: היה ר"מ אומר, מה ת"ל (דברים כא, ה). על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים׃

11אלא מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב ״(ויקרא יג״, יד) וביום הראות בו אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכתיב ״(ויקרא יג״, יב) לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים׃

12אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת"ל (ויקרא יג, ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד וגו' הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים׃

13ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי היכי עביד הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו׃

14ר' יוחנן סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה׃

15מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא אי בעית אימא סתמא דרבים עדיף ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא׃

16ורבי מאיר האי ושפטו את העם בכל עת מאי דריש ביה אמר רבא לאיתויי יום המעונן דתנן אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה׃

17ורבי מאיר האי ביום הנחילו את בניו מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה א"ל אלא מעתה מאן דשכיב ביממא ירתון ליה בניה ומאן דשכיב בליליא לא ירתון ליה בניה׃

18דילמא דין נחלות קאמרת דתניא (במדבר כז, יא) והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין׃

19כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין׃

20ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין משום דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין אמר ליה אין הכי קאמינא:

21דיני נפשות דנין ביום וכו': מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ״(במדבר כה״, ד) והוקע אותם לה' נגד השמש א"ר חסדא מניין להוקעה שהיא תלייה דכתיב ״(שמואל ב כא״, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'׃