מסכת סנהדרין דף ט׳ עמוד א׳

דאתרו ביה מלקות ולא אתרו ביה קטלא דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא:

משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה טעמא מפרש לקמן (סנהדרין דף י.):

אחד מן העדים והיו שם שלשה או ארבעה שיכולה עדות להתקיים בשאר:

הא דרבי עקיבא במסכת מכות:

לא בא שלישי כו' דממשמע שנאמר (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים (יקום) כל שכן שלשה למה נאמר או שלשה עדים אלא להחמיר עליו ליתן חומר בעדי שקר ששלישי זה אע"פ שלא היה זה נידון על פיו למיתה שהרי בשנים שהעידו תחלה נמי היה נידון אפילו הכי עשה הכתוב את דינו כיוצא באלו שאם הוזמו יהרג אף השלישי מפני שניטפל לעוברי עבירה:

קל וחומר שישלם שכר וכו' דקיימא לן מדה טובה מרובה ממדת פורענות הלכך קל וחומר הוא:

במה דברים אמורים דעדותן בטלה:

בדיני נפשות דרחמנא אמר (במדבר ל״ה:כ״ה) והצילו העדה דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות ולא יהרג לא הוא ולא הם:

דאתרו ביה למלקות ואתיא כמ"ד (מכות יג:) לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ואם היינו יכולין לפרש במלקות של מוציא שם רע היה מתיישב ותימה דמשמע הכא דסבר ר' מאיר מכות בג' אם כן הוה דריש קרא והצדיקו לענין עדים זוממין דלקו כדלקמן (סנהדרין דף י.) ומה הוה משני מהא דפריך תיפוק ליה מלא תענה דלא מצי לשנויי כדמשני לקמן משום דהוי לאו שאין בו מעשה מ"מ הוה לקי דהא ר' מאיר גמר בפ"ק דמכות (דף ד: ושם) דעדים זוממין לוקין ומשלמין ממון ממוציא שם רע וה"נ דגמר לענין דלוקין דאע"ג דהוי לאו שאין בו מעשה וכ"ת דהוה משני משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד חדא דאית ליה דלוקין עליו לפי סברת רב אשי ועוד דר"מ אית ליה אזהרה לעדים זוממין מקרא אחרינא בפ"ק דמכות (ג"ז שם) וי"ל דאע"ג דגמר עדים זוממין ממוציא שם רע ה"מ לענין דלא דרשינן כדי רשעתו להכי אלא מוקמינא לה לדרשה אחריתי באלו נערות (כתובות לב:) אבל גבי האי אי לאו דגלי קרא דלקי לא הוה גמרינן כיון דכתיב לעשות דדרשינן מינה באלו הן הלוקין (מכות דף יג:) דבעינן לאו שיש בו מעשה אי נמי י"ל דמוציא שם רע גופיה לא נפקא לן דלקי אלא מוהיה אם בן הכות הרשע כדאמר פרק נערה (כתובות דף מו.) למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן (מבן) מוהיה אם בן הכות הרשע:

לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו אדר"ש קאי דקתני בפ"ק דמכות (דף ה: ושם) לעיל מהך ר"ש אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף שלשה וכו' ומצי למימר דפליג אדר"ש וס"ל דנהרגין אע"פ שאין שלשתן זוממין דקסבר דאין להקיש שלשה לשנים לענין זה דכיון דכתיב (דברים י״ט:י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם הרי זממו שנים שיש כח בידיהם להרוג בפני עצמם ובקונטרס פירש במכות (שם) לא בא השלישי להקל עליו דלהקל עליו לא צריך קרא דכתיב (שם) והנה עד שקר העד דמשמע כל העדות ואינן נהרגין עד שיוזמו כולן ולא בא הכתוב אלא להחמיר עליו אבל אין לפרש לא בא השלישי להקל עליו גרידא אלא גם להחמיר עליו אע"ג דר"ש מודה דשלשתן נהרגין ה"מ כשבאו בתוך כדי דיבור כדמפרש התם בגמרא אבל רבי עקיבא סבר שנענש אע"ג שבא אח"כ מדנקט נטפל דהא כיון דאית ליה לרבי עקיבא היקישא דעד שיהו שלשתן זוממין בבאו בבת אחת בבאו זה אחר זה נמי יקישם להכי כי היכי דמקיש לענין לענש כמותם:

בזמן שהתרו בהן מפרש בפ"ק דמכות (דף ו. ושם) הכי אמרינן להו לאסהודי אתיתו או למיחזי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינא נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ואי אמרי למיחזי אתינא מה יעשו שני אחים כו' ונראה לר"י דמשום שנתכוונו להעיד לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא שהולכים ומעידים כולן בב"ד אבל משום ראייה לחוד שנתכוונו להעיד לא דאי לא תימא הכי כל גיטין כשנותנין אותן בפני קרובים או פסולים יהיו פסולים אם יתכוין הא' ולר' יוסי אפילו לא יתכוין והאי דקאמר מה יעשו ב' אחים ודאי יכולין לתקן שלא ילכו שניהם להעיד אבל פעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אע"פ שהעיד אחיו כבר בב"ד אע"פ שהשני העיד לאחר כדי דיבור מ"מ עדותן בטלה דשייך שפיר לאקושי להך מילתא שלשה לשנים אפילו בזה אחר זה כיון דבשעת ראייה רואין יחד ומתכוונין להעיד לכך עדותן בטלה אפילו העידו זה אחר זה אע"ג דלענין שלשתן זוממין לא הוקשו אלא כשהעידו בתוך כדי דיבור דהתם הזמה משעת העדאת עדים קא אתיא ואע"ג דפריך במכות (שם) הרוג יציל אע"פ שאינו הולך להעיד בב"ד ה"מ מעיקרא דאכתי לא אסיק אדעתיה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר אבל לבסוף דמסיק יקום דבר במקיימי דבר לא צריכי לשנויי קמאי דממעטי' הרוג וההורג מיקום דבר דבעינן שילכו לקיים דבר בב"ד וכן (לקמן סנהדרין דף לד:) לענין אין עד נעשה דיין נראה לר"י דדוקא בעד המעיד אין עד נעשה דיין אבל במתכוין להעיד לא דהא דטעמא דאין עד נעשה דיין נראה או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים בעצמם דנין לא ירצו לקבל הזמה על עדותן או משום דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים וגו' שני האנשים אלו העדים לפני השם אלו הדיינין דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינין ולא שיהו בעצמן דיינין והנך טעמי לא שייכי אלא בעד המעיד בפיו ולא במתכוין להעיד ולא כפי' רבינו שמואל שפי' בעלמא (ב"ב קיג: ד"ה ג' שנכנסו כו') שנתכוון להעיד אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכן לענין שאינו נעשה דיין ודקדק מדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לד:) שלשה שנכנסו לבקר את החולה כו' משמע דווקא שנכנסו לבקר ולא נתכוונו להעיד אמרינן רצו עושין דין אבל נתכוונו להעיד אין עושין דין ועוד נראה לר"י לדקדק דלא אמרינן אין עד נעשה דיין אלא עד המעיד דאי לא תימא הכי קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא בפ"ק דמכות (דף ו. ושם) פסיק רב יהודה הלכה כרבי יוסי דבראייה בעלמא נעשה עד אע"פ שאינו מכוין להעד ורב יהודה קאמר (ב"ב דף קיג:) גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה וכו' רצו עושין דין ואמאי הא בראייה בעלמא נעשה עד ועוד להאי פירוש לית ליה לרבי יוסי לא תהא שמיעה גדולה מראייה לא בעדות החדש (ר"ה דף כה: ושם) בראוהו שלשה והן ב"ד ולא בסנהדרין באחד שהרג את הנפש שראוהו אע"פ שראוהו ביום ומיהו נראה לרשב"א דהני לא פרכי נינהו דרבי יוסי על כרחך לית ליה שיעשה עד בראייה ואפי' יעיד לבסוף דהא ר' יוסי הוא דאמר עד שיהיו פי שני עדים מתרים בו כדאמר בסמוך וכמו ששנים אין יכולין להעיד אא"כ התרו בו כך שלשה וכו' אלמא אותן יהו חשובין עדים אבל השאר לא וכן נראה הדברים דאם הוזמו כולן לא היו נהרגין אותן שלא התרו בו דלא מהני סהדותייהו בלא סהדותא דאחריני ולא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול אלא באותן שהותרו והא דקאמר רבי בזמן שהתרו בהן לאו משום דרבי יוסי לא בעי התרו דאכתי טפי מרבי בעינן דלרבי בנתכוונו להעיד בעלמא סגי כדמוכח במכות (דף ו.) ור' יוסי בעי התראה ממש אלא דיני ממונות אתא לאוסופי והא דמשמע הכא דלר' יוסי בראייה בעלמא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' מדקאמר וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ור' יוסי היינו במה שנחלקו במשנה זו אבל מתוך משנה אחרת יש ללמוד דבעי ר' יוסי התראה ושמא רב יהודה פסק לגמרי כר' יוסי אי נמי לא פסק כוותיה אלא במאי דקאמר אבל בדיני ממונות תתקיים העדים בשאר גרידא אבל בכוונת עדות סבר כרבי והאי דקאמר במכות (שם) היכי אמרינן להו לרבי קאי וכן מוכח דקאמר אי אמרי למיחזי אתינא מה יעשו שני אחים כו' וה"פ היכי אמרינן להו דעל כרחך התראה לאו דווקא דבדיני ממונות לא שייכא התראה אלא ודאי לא בעי אלא שנדע שנתכוונו להעיד והיכי אמרינן להו וכו':

פשוטות הן רבינא אמר כגון שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול ר' מאיר סבר לה כר' יוסי דאמר בדיני נפשות בטלה העדות כולה ואין שם דיני נפשות כלל אבל יש בה דיני ממונות דהא רבי יוסי הוא דאמר תתקיים העדות בשאר. ורבנן כרבי דאמר תתקיים העדות בשאר ואע"פ שנמצא אחד מהן קרוב או פסול השאר כשרין לדיני נפשות דהא לא אתרו בהו ואמרי לאסהודי אתינן. ואנו עתידין לפרשו במקומו.

חייבי מיתות בית דין שלא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות מכח לאו שבו אינו לוקה שכל לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו ומ"מ חייבי מלקיות מלקין אותן בשלשה כמו שיתבאר:

עדים הרבה שהעידו בדבר אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה אם נתכוונו כלם להעיד עדותם בטלה והיאך אתה יודע אם נתכוונו להעיד אם לאו בדיני נפשות כל שהתרה בו מתכוין להעיד וכל שאינו מתרה בו אינו מתכוין להעיד ובדיני ממונות שואלין להם אם באו שם להעיד או שלא באו שם אלא לראות ואם אמרו שלהעיד באו עדותן בטלה וי"א שאף בדיני נפשות לא הופקעה תורת עדות מהם אע"פ שלא התרו ואף בדיני נפשות אתה צריך לשאול להם אם באו להעיד או לראות וכל שלא נמצא קרוב באותם שבאו להעיד עדותן קיימת וכל שנמצא בהן קרוב או פסול אפילו הן מאה עדותן בטלה מפני שכלה עדות אחת ובטלה מקצתה בטלה כלה וכך פרשוה במסכת מכות וכן עיקר וזהו על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיימת בשנים בשלשה לא כל שכן אלא מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה כן והוא הדין למאה כן אע"פ שלא העידו זה בתוך כדי דבור של זה ולענין הזמה אינה עדות אחת אא"כ העידו כולם כל אחד בתוך כדי דבור של חבירו וכל שהוא כן אם הוזמו כלן הרי כלם נהרגין ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה אע"פ שאין עדות האחרונים צריכה לעדות הראשונים וכן אין נהרגין עד שיזומו כלן:

דיני ממונות שהעידו בהם שנים או יותר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ראיתי לגדולי הדורות שכתבו שאף לשבועה אין מזקיקין אותו על פי הנשארים שכל העדות כמי שאינו ואין כאן אפילו עד אחד שאם כן נמצא אחד מחייבו שבועה במקום שאין השנים מחייבין אותו ממון שהרי אם היו שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין מחייבין אותו ממון על פי השנים הכשרים ומ"מ משביעין אותו שבועת היסת ושמא תאמר היכן מצינו שבועה להכחיש שני עדים כשרים טעם הדבר מפני שהעדים כמי שאינם ואם הוא מתירא שמא יפסלוהו ויחזיקוהו בנשבע לשקר יוציא שטר מן הבית דין שכך היה מעשה ואין עדים אלו נאמנין לפסלו כלל:

דברים אלו אינם אלא בעדות על פה אבל עדות בשטר שנמצא חתום שם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה תתקיים העדות בשאר ואפילו היה זה חתום ראשון שסתם הדברים חתמו הכשירים והניחו ריוח לגדוליהם ומלאהו בקרובים שלא מתורת עדות ומ"מ כל שנתברר שבמעמד אחד חתמו פסול וכן כתב גאון וכבר כתבנוה בבתרא פרק אחרון:

תוס' בד"ה דאתרו ביה כו' וכ"ת דהוי משני משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד חדא דאית ליה דלוקין עליו לפי סברת רב אשי כו' עכ"ל דליכא למימר מהאי קרא נפקא לן דלוקין בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דמעדים זוממין ליכא למילף בעלמא אלא ע"כ דלרב אשי מסברא בלאו האי קרא אית ליה לר' מאיר דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולפי תירוצם לענין לאו שאין בו מעשה דלוקין במוציא ש"ר דיליף ליה מעדים זוממין היינו בגזירה שוה דיסרו מויסרו כו' אבל בלאו ג"ש לא הוה ילפינן מידי מעדים זוממין לדעלמא דעדים זוממין חידוש הוא שכן אין צריכין התראה ולקמן שכתבו התוס' ר' יהודה דאית ליה בכל דוכתא דלוקין על לאו שאין בו מעשה מעדים זוממין יליף לה לאו היינו מעדים זוממין לחוד אלא מביניא דעדים זוממין וממוציא שם רע כדאיתא בהדיא בפ"ק דמכות וק"ל:

בד"ה לא בא השלישי כו' כיון דאית ליה לר"ע כו' בבאו זה אחר זה נמי יקישם כו' עכ"ל ר"ל ואם יקישם להכי גם בבאו זה אחר זה א"כ אמאי קאמר לא בא שלישי אלא להחמיר כו' דהיינו להחמיר שיהרוג גם השלישי אפי' בזה אחר זה הא הוי קולא לגבי שנים הראשונים דלר"ש לא בעי שיהיו שלשתן זוממין בבאו זה אחר זה ולר"ע בעי שלשתן זוממין ולפי' הקונטרס דמכות לא קשיא להו הכי דלההוא פירושא איכא למימר דלאו בדינא פליגי אלא דבהא פליג ר"ע עליה דר' שמעון דלענין שיזומו כולן לא צריך קרא ודו"ק:

בד"ה בזמן כו' א"נ לא פסק כוותיה אלא במאי דקאמר אבל בד"מ כו' אבל בכוונת עדות סבר כרבי כו' עכ"ל גם לשיטת ר"י דפי' לר' יוסי דבראייה בעלמא סגי המ"ל הכי דלא תקשי דרב יהודה אדרב יהודה לא פסק התם כרבי יוסי אלא במאי דקאמר אבל בד"מ כו' אבל בכוונת עדות סבר כרבי אלא משום הך דלא תהא שמיעה גדולה מראייה הוצרך רשב"א לומר דלר' יוסי נמי בעי התראה ודו"ק:

בא"ד והאי דקאמר במכות היכי אמרי' להו לר' כו' וה"פ היכי כו' דבד"מ לא שייכא התראה כו' עכ"ל הא ודאי לפירוש ר"י נמי צ"ל דלרבי קאי היכי אמרי' להו כו' דלרבי יוסי בראייה בעלמא סגי אלא דלפי' ר"י ניחא להו בפשיטות דלרבי קאי ומשום דלא מסתבר ליה למימר דהתרו ממש דוקא נקט ולה"ק היכי אמרי' כו' אבל לפי' רשב"א כיון דע"כ לר' יוסי התראה ממש קאמר מנליה למימר דלרבי נמי לאו התרו ממש קאמר ותירצו דה"פ היכי אמרי' כו' דלרבי קשיא להו על כרחך התראה לאו דוקא דבד"מ לא שייכא התראה כו' ודו"ק:

תוס' ד"ה לא וכו' דפליג על ר"ש עיין לקמן דף מא ע"ב ברש"י ד"ה ר"ע ובתוס' שם: