מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד א׳

מַחֲכוּ עֲלָהּ בְּמַעַרְבָא אִם כֵּן לִיבְנוּ אֶחָד בְּטוּרָא — הגרסה הנכונה היא מה שאיתא בספר דקדוקי סופרים בתלמוד כתב יד דגריס 'לבנו יתה בטורא'.

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר — נֶחְלְקוּ לְשָׁלשׁ כִּיתּוֹת. קשא בשלמא שתי כתות בחרו בבקעה דניחא להו מושב הבקעה אך כת שרצו להלחם ברקיע למה בחרו בבקעה, אדרבה יותר טוב להם לבנות בהר וכמו שאמרו במערבא, ומה טעם מצאו בבקעה? ויש לומר דאין הכי נמי הם רצו בהר וכיון דשתי כיתות שהם הרוב בחרו בבקעה הוכרחו גם הם לבנות המגדל אצלם כדי שאם יהיו הם מנוצחים יעלו שתי כתות אלו למגדל לעזור להם ואם יבנו בהר איך ידעו שתי הכתות שהיו כת זו מנוצחים כדי שיבאו לעזור אותם דודאי ההרים רחוקים מן הבקעה ולכך הוכרחו לבנות המגדל אצלם בבקעה כדי שיראו אותם ולזה אמר לראות את העיר ואת המגדל תרי חלוקות נינהו דהיינו העיר של שני הכיתות והמגדל של כת השלישית.

מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף שְׁלִישׁ נִבְלַע שְׁלִישׁ קַיָּים (בראשית יא, ט) — נראה לי בס"ד טעם שנחלק לשלשה חלקים שונים אלו כי האדם בנוי בארבעה יסודות ארמ"ע [אש, רוח, מים, עפר] וכנגד יסוד האש שבאדם נשרף שליש וכנגד ב' יסודות רוח מים שהם בלועים בגוף ויש להם ממשות בתוכו כי הגוף נוד מלא רוח גם מכיל בקרבו מים נבלע שליש וכנגד יסוד העפר שהוא קיים בגוף האדם כי סופו להיות עפר בקבר וזה ישאר קיים בקבר כמו שנאמר כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג, יט) לכך שליש קיים. או יובן בס"ד הטעם דשלושה שותפים באדם (קידושין ל.) וכנגד שני חלקים של אב ואם שליש נשרף ושליש נבלע וכנגד חלק הקדוש ברוך הוא שליש קיים כי גופם אבד אך נפשם נשארה קיימת ונתקנה על ידי גלגולים. או יובן דידוע אנשי דור הפלגה הם היו גלגול דור המבול ואחר כך נתגלגלו באנשי סדום ולכן כתיב וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם (בראשית יט, ד) ואחר כך נתגלגלו בבני ישראל במצרים ושם נתקנו ולכן כנגד גלגולם בסדום שנשרפו באש וגפרית ולא נתקנו לכן שליש נשרף וכנגד בואם בדור המבול שנמחו ונבלעו בארץ שליש נבלע וכנגד גלגולם בבני ישראל במצרים ששם נתקנו ונתקיימו לכן שליש קיים.

אֲוִיר מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ (בראשית יא, ט) — נראה לרמוז אותיות שהם עומדים בצל אותיות מִגְדָּל מלפניהם הם אותיות 'נדמה' שהוא לשון כריתה כמו נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן (ירמיה מז, ה) וכן נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת (הושע ד, ו) וכן השכחה עושה הכרתה לדברים שבלב שישתכח ויצאו מלבו. גם עוד אותיות נדמה [99] מספרם כמנין טִּיט הַיָּוֵן [99] כי השכחה באה מן הקליפה הנקראת טִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג).

"מְאֹד" שֶׁמִּתְכַּוְּונִים וְחוֹטְאִים (דברים טו, ט) — פירוש יש רשע שהיצר הרע רודף אותו וצד אותו לעשות עון וזה נקרא 'מזיד' אך יש הוא רודף אחר העון לעשותו וזה נקרא 'מרד' וזהו שאמר שמתכונין להביא עצמן לידי עבירה לחטוא בה כמו המקשה עצמו לדעת וכיוצא בו. ומה שאמר 'מְאֹד' זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים נראה מְאֹד אותיות דם א' ואות א' רמז לאדם רצונו לומר שופכין דם אדם.

וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים? שֶׁאֵין בָּאִים אֵלֵינוּ אֶלָּא לְחַסְּרֵינוּ מִמָּמוֹנֵנוּ (איוב כח, ד) (בראשית יג, יג). נראה הכונה לחם קאי על כל צרכי הסעודה כי הסעודה כולה נקראת כמו עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) ומנהגו של עולם יש עיר שנמצאים בה חיטים הרבה שזורעים בה אך אורז לא ימצא בה כלל אלא מביאים אותו להם ממקום אחר ויש גם צאן אינם גדלים בה כדי לשחוט ולאכול אלא מביאים אותם ממקום אחר ויש גם הירקות שצריכים לתבשיל לא ימצא בה אלא מביאים ממקום אחר אך סדום היה בה רוב טובה שכל דבר הצריך לבני אדם לאכילתם מצוי בה ולכן עוברי אורח שמביאים מיני פירות למכור כיון דאין להם צורך בהם נמצא אין באים אלא לחסר ממונם להכניס להם פירות ולהוציא מהם מעות.

מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן (בראשית יג, יג) — פירוש באורחים וגרים שהם בעלי ממון ולא בתושבים שקבועים בעיר כי כל מגמתם עיקרה היתה שלא יבואו אורחים להתגורר בארצם והם אין עושין לזה הגר רע להדיה אלא עושים בהסתר על ידי סדרים רעים ומקולקלים שתקנו בארצם והם עושים זה עם מי שאין לו בנים לרשת אותו אלא הוא לבדו גר אצלם וכיון דהפילו עליו הכותל ומת תקח הממשלה ממון שלו כי כן משפט הממשלה בענייני האורח שמת ואין לו יורשים.

אָמַר לְהוּ — מִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּאַתּוּ גַּנָּבֵי (בראשית יג, יג). פירוש מי ידענא דאתו גנבי לפרקא כי ודאי הבאים לפרקא יראי השם הם ולא סלקא דעתי שגם הגנבים יבואו לפרקא כדי שאהיה נשמר בדברי לקיים מה שאמר אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי (תהלים לט, ב).

כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ רַבִּי יוֹסֵי שָׁפְעִי מַרְזְבֵי צִיפּוֹרִי דְּמָא (בראשית יג, יג) — נראה לשון מליצה הוא לומר שהורידו עליו דמעות חדות כמו שאומרים העולם האבנים בכו עליו דם כן אנשי צפורי הורידו עליו דמעות רבות חדות וחמות. או אפשר אותו היום היה מטר גדול ושפוך מרזבי מטר אך על ידי נס נהפך גוון המטר אדום כדם לכבודו. או יובן דרך רמז קאמר כי הצדיק בחיי חיותו יתמלאו השבילים של בני עירו שפע חסד וברכה ואותו היום נהפך השפע שלהם לדינים כי הדם רומז לדין והיינו כי אותו היום נתחדשו עליהם צרות בר מינן.