מסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳

רשעים דור המבול דכתיב [בהו] כי רבה רעת האדם (בראשית ו׳:ה׳):

חטאים אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים (שם יג):

אבל עומדים הם כו' שחיין ונדונים:

גמ' נשמתן קשה להם בגיהנם נשמת עצמן שרפתן דכתיב רוחכם אש תאכלכם (ישעיהו לג):

בשביל גלגל העין שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם:

במים שדומה לגלגל העין מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין:

שלשה נשתיירו מאותן מעינות של דור המבול שהיו חמין כדאמר לקמן ברותחין קלקלו ברותחין נדונו:

וכולן חזרו להזדווג עם מיניהם:

מרגלים אין להם חלק לעוה"ב עדת קרח אין להם חלק לעוה"ב ואין גורסין בהם שאין עומדין בדין ולדעת ר' אליעזר דור המדבר ועדת קרח יש להם חלק נראה מדבריו שהרגישו בעונם ושבו עשרת השבטים שהגלה סנחריב אין עתידין לחזור על ידי משיח ולדעת ר' אליעזר אף הם חוזרין שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים כן:

זהו ענין המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶן, בָּהּ מַכְעִיסִין אוֹתִי? וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם (בראשית ו, יז). נראה לי בס"ד דאותיות ט"ו של 'טוֹב' נהפכה להם לאותיות 'איד' שהוא לשון שבר כי איד [15] גימטריא ט"ו ואז נעשית להם הטובה אותיות 'אבידה' שהוא לשון מיתה שאבדו מן העולם.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה נִשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶם בְּלוּעָה דְּגָדֵר, וְחַמֵּי טִבֶּרְיָא, וְעֵינְיָא רַבָּתִי דְּבֵירָם (בראשית ז, יא). נראה לי לאו דוקא שלשה דהא יש עוד מעיינות חמים בערי אירופה יע"א אלא דרבי יוחנן משתעי במעיינות הסמוכים לארץ ישראל ואשר בארץ ישראל ואפשר דמעיינא רבתי דבירם הוא מעין החם הסמוך לעיר אשור שישנו עתה.

כּוּלָם חָזְרוּ חוּץ מִתּוּשְׁלָמִי (בראשית ז, יא) (בראשית ו, ג) נראה לי בס"ד לכך כאשר דבר השם יתברך עם ישראל לעורר אותם בתשובה קראם 'שּׁוּלַמִּית' וכמו שנאמר שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ (שיר השירים ז, א) יען כי גם ישראל כשאין עושין רצונו של מקום ומתערבים עם העכו"ם ודבקים בם דומין לזה העוף התושלמי ולכך 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית' כלומר אפילו את כעוף התושלמי אני מקבליך בתשובה.

מְלַמֵּד שֶׁזָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל (בראשית ו, יג) (יחזקאל ז, יא) נראה לי בס"ד גזל שוה פרוטה חמס פחות משוה פרוטה אך כיון שהיו מתמידין בו חומס וחוזר וחומס כמה פעמים בשעה אחת וביום אחד נצטרפו החמסין זה בזה ונעשו שיעור גדול ולזה אמר 'זָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל' שנצטרפו זה בזה. ואומרו 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' נראה לי בס"ד כי הנשמה השוכנת בתוך הגוף קרויה נוגה דכתיב וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד, יח) כי היא אור נר המאירה לגוף וכמו שהנר הוא כלי שהוא גוף והאור בתוכו כן הנשמה שהיא נר יש לה גוף ואור והגוף שלה רמוז באותיות 'גו' של 'נוגה' כי גו רצונו לומר גוף ואור שלה רמוז באותיות 'נה' של 'נוגה' והרשע בחטאיו מסלק אור שלה הרמוז באותיות 'גו' שבשני קצוות שלה הדבוקים בגופו הטמא שאז אותיות 'נה' של נוגה שהם ראש וסוף העומדים בשני קצוות של הנשמה נחשכים ומסתלק כוחן והארתם ונשאר רק אותיות 'גו' שהם בתוך נוגה וגו לשון גויה הוא הגוף של הנשמה וכל גוף חשוך הוא מאחר שאור שלה הרמוז באותיות 'נה' שבם ראש וסוף נוגה נסתלק. ולזה אמר 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' הם אותיות 'נה' דנוגה הרומזים על אור הנשמה ונשארו רק אותיות 'גו' שהם רומזים אל גוף הנשמה כי גו הוא לשוו גויה וזהו שנאמר וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ (ישעיה נא, כג) שנסתלקו אותיות 'נה' מן נוגה שהוא תואר הנשמה ונשאר אותיות 'גו' שהוא גוף הנשמה בלבד וכמו שנאמר וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב (משלי י, יג). או יובן בס"ד 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' דאותיות הֵן בלשון יונית 'אחת' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה (איוב כח, כח) שבלשון יונית קורין לאחת הֵן וכאן אמר חסרה מהם האחדות הרמוזה באותיות 'נה' ולכן הוכנו לפרענות שאם היה לכם אחדות היתה מגינה עליהם האחדות לפי שעה כמו שנאמר חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ (הושע ד, יז).

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו). הנה בודאי הגמור לא יש חרטה אצל הקדוש ברוך הוא כי יודע האמת ומה שעתיד להיות מקדם קדמתה אך אמר כן כדי לתת פתחון פה למליצי יושר ומליצי טוב שהם ממדת הרחמים דאז כאשר ירשיעו הבריות אחר כך כדור הפלגה ודומיהן ויעמדו מלאכי חובה שהם מן מדת הדין לטעון עליהם כליה כאשר היה בדור המבול אז יהיה פתחון פה למליצים הטובים לבטל טענתם מכח דברים אלו שאמר הקדוש ברוך הוא בענין דור המבול 'לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת'.

בְּדוֹרוֹתָיו וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים (בראשית ו, ט) כתב הרב באר שבע, כל ימי הייתי קורא תגר מאחר שאין לו הכרע אם לגנאי אם לשבח קשה על רבי יוחנן למה משכן עצמו לדרשו לגנאי? ויגעתי ומצאתי תירוץ חשוב ואמיתי והוא משום דרבי יוחנן אזיל לטעמיה שהוא דורש במדרש רבא (בראשית רבה לב, ו) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, ז) נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה עד כאן לשונו. ואני אומר אם באנו להקשות כקושית הרב גם על תירוץ זה יש להקשות קושיא זו מנא ליה לדרוש 'מחוסר אמנה היה'? אדרבה יש לדון אותו לכף זכות מרוב אמונתו בהקדוש ברוך הוא שהוא רב חסד ומוחל וסולח וניחם על הרעה לכך חשב אולי כשיראו בעיניהם שירדו מי המבול יתעוררו בתשובה וינחם ה' על הרעה שיאמר נתקיימה הגזרה במקצת דהא ירדו מי המבול מלמעלה! אכן לעיקר קושיית הרב ז"ל הנזכר נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא באחד שמתה אשתו והניחה לו בת לינק ולא היה לו שכר מניקה ונעשה לו דדים נובעים חלב כאשה והניקו ופליגי תרי אמוראי בזה חד אמר כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה וחד אמר כמה גרוע זה שנשתנו לו סדרי בראשית (שבת נג:) ופירש הרב מהר"י באהל יעקב [רבי יעקב קרנץ המכונה המגיד מדוּבנא] מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמאן דאמר גדול כן הוא האמת דודאי היה גדול בצדקות ומעשים שזכה לעשות לו נס גדול כזה ומאן דאמר גרוע הוא מודה הוא דהיה גדול קודם שנעשה הנס אך אומר כמה גרוע הוא אחר מעשה הנס דודאי בעבור נס זה ניכו לו הרבה זכויות מזכיותיו וממילא נעשה גרוע עד כאן דבריו. וכן הענין כאן דריש לקיש מפרש הכתוב על זמן שקודם שנכנס לתיבה דודאי היה לו זכויות הרבה דנחשבים רבים אפילו לגבי אחרים ואין הכי נמי מודה ריש לקיש דאחר שנעשו לו נסים רבים בכניסתו לתיבה נתמעטו זכיותיו ולא נחשבים כלום לגבי אחרים ורבי יוחנן דרשו לגנאי על זמן דאחר שיצא מן התיבה דאיגרע זכותו דבהא גם ריש לקיש מודה ורק פליגי דהכתוב עיקרו למאי נחת לאשמעינן שזה אומר להכי נחית קרא וזה אומר להכי נחית קרא וריש לקיש עושה טעם מסביר לדבריו כיון דבשבחיה משתעי קרא ודאי נחית לשבחו גם בזה ורבי יוחנן לא סבירא ליה כריש לקיש משום דתיבת 'הָיָה' נראה לשון יתר אלא ודאי אתי למידק 'בְּדֹרֹתָיו' דוקא ולא בדורות אחרים. ועוד נראה לי בס"ד דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ל, ה) בכפל 'נֹחַ נֹחַ' שהוא נח לשמים נח לבריות, ורבי יוחנן מפרש 'תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו' קאי על נח בתרא שהוא נח לבריות ולכן מפרש 'בְּדֹרֹתָיו וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים' כי הוא לא היה נח לבריות כמשה רבינו ע"ה שהציל את דורו וריש לקיש ניחא ליה טפי לפרש 'תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו' על נח קמא שהוא נח לשמים ולכן מפרש וכל שכן בדורות שהיו צדיקים שבודאי היה גם הוא צדיק דעתה בדור רשעים הוא צדיק, נמצא פליגי רק בזה דמר סבר ניחא טפי לפרש על נח בתרא דסליק מיניה ומר סבר ניחא טפי לפרש דקאי על נח קמא דפתח קרא ביה. ובזה ניחא דרבי יוחנן עשה המשל לחבית של יין שהוא הנאה של בני אדם וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו) שהוא מפרש דקאי על נח לבריות וריש לקיש עשה המשל בצלוחית של פלייטון שהיא בושם דהנאתו רוחנית לנשמה שהיא חלק השמים כמו שאמרו (סנהדרין צא: עה״פ תהלים נ, ד) 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' זו הנשמה 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' זה הגוף, והנאת הריח היא הנאת הנשמה. וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל מה שפירש בטעם דרבי יוחנן וריש לקיש דלא פליגי אך הוא הפך ממה שפירש אנא עבדא בזה והבוחר יבחר.

וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם (בראשית ז, כב) נראה לפרש בזה טעם שנבחרו הדגים למאכל שבת להורות דאין אש גיהנם שולט בשבת כמו כן הדגים לא שלט בהם אש הפרענות של המבול שנדונו ברותחין.

מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם (בראשית ו, ט) (איוב כד, יח) יש גרסה אחרת 'שֶׁהָיָה מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם' וגרסה זו הובאה בספר דקדוקי סופרים וכן הרמ"ה ז"ל ביד רמה הביא גרסה זו עיין שם ולפי גרסה זו קאי 'פרידה' על נח. ונראה לי בס"ד דקרי ליה 'פרידה' דאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ (בראשית ה, כט) דעד נח לא היה חילוק אצבעות וכשנולד נח נולד בחילוק אצבעות ונשאר כך התולדה לדורות ולכן אמרו 'יְנַחֲמֵנוּ מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ' שלא היה בהם חלוק אצבעות ולפי זה שפיר קראו בשם 'פרידה' כי בו נפרדו האצבעות זה בזה דמקודם היו דבוקים זה בזה כמו הכף שהוא חתיכה אחת. אי נמי קרי ליה פרידה על שם שהוא עתיד להפרד מהם ולגרסה אחרת דגרסינן דברים אלו נח קאמר לו ונקיט פרידה על מתושלח על שם שנפרד מהם ולא יהיה נידון עמהם. אי נמי יש לומר בס"ד דקרי לנח פרידה כי היה ביסוד שהוא ספירה תשיעית וזהו פרידה 'פרי דה' דאותיות ד"ה עולים מספר תשעה שהיה פרי של היסוד. אי נמי פרידה אותיות 'דר יפה' דהיסוד נקרא יפה בסוד וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה (בראשית לט, ו). אי נמי 'דר יפה' בתיבה שהיתה דירה יפה תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם שְׁלִשִׁים מסודרת בסדר יפה.