מתני' ארבע מיתות — סקילה שריפה הרג וחנק - דווקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות דקי"ל לקמן (סנהדרין דף פא.) דנידון בחמורה:
רבי שמעון כו' — פלוגתא מפרש בגמרא:
זו מצות הנסקלין — שפירשנו בפרקין דלעיל (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד הדר ונקט להאי:
גמ' כל מקום ששנו חכמים דרך מנין — וסידרו דבר אחר דבר:
אין מוקדם ומאוחר — לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה כדמפרש לקמיה דמכנסים קודמין בלבישה ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחיל' אבל אי אפיך לית לן בה כגון דברי סדר חליצה כדלקמיה:
חוץ מסדר שבעה סממנין — האמורים לענין הכתם של דם שבהן דיקדקו בסדר משנתן כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו:
מעבירין על הכתם — לבודקו אם דם נדה הוא ולטמא טהרות שנגע בהן או צבע הוא והטהרות טהורות ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן בידוע שדם היה ואם לא עבר בידוע שצבע היה:
רוק תפל — שלא טעם כלום כל אותו היום. תפל ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח דמיקרי תפל:
ומי גריסין — ומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן:
ומי רגלים — שהחמיצו והסריחו:
נתר — מין אדמה הוא וקורין לה ניתרא:
ובורית — עשב הוא ומעביר כתמין וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א:
קמוליא — התם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא:
אשלך — נמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים:
לא עשה ולא כלום — אין זה נסיון שאם לא עבר בכך אכתי איכא למימר דם הוה והאי דלא עבר היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק וכן כולם כסדר. והא דרב סחורא קבוע' בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות ב"ד דמתני' עלה כדפליג רב פפא עליה ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות:
בפלוגתא לא קמיירי — רב סחורא נמי אית ליה דמתני' דוקא תנן ומיהו כי נקט איהו לא נקט מילי דפלוגתא:
אף סדר יומא — דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אחר זו דווקא קתני:
ואידך — אמר לך וודאי דוקא קתני ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום שאם שינה בסידרו פסול ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה אלא חומר היום שנכתבה חוקה בסידורה לעכב וכי אמרינן אנן במידי דחשיבותה גרם ליה כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן דזו חמורה מזו וכן בשבע סמנין שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן אבל יום הכפורים חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו ולא כח עבודות:
ואידך — רב פפא דאיירי נמי בחומרי אמר לך ההוא מצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה:
ולאפוקי ממצות חליצה — האי כל מקום דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא דלא תימא דווקא הוא ואע"ג דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל:
עצה ההוגנת לו — שאם היה הוא זקן והיא ילדה הוא ילד והיא זקינה אומרין לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך:
היא אומרת — תחילה מאן יבמי והוא אומר לה לא חפצתי ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן:
ובלשון הקודש היו אומרין — במסכת סוטה יליף לה בפרק אלו נאמרין בכל לשון (סוטה דף לב.):
רוק הנראה — שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן לעיני הזקנים וירקה:
קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה — קוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש:
ה"ג והוינן בה מאי קמשמע לן כו' — ומהא דרב יהודה שמעינן דמתניתין לאו דווקא משום הכי נקט לה הכא:
ולאפוקי — אהא דרב סחורא קא מהדר:
על בשרו — משמע כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש דאי לא הא אתא לאשמועינן למה לי על בשרו:
מאי טעמא אקדמה לכתונת — הואיל ומכנסיים קודמין:
דאקדמיה קרא — כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו' (ויקרא ט״ז:ד׳):
סקילה חמורה כו' — טעמא דמתניתין מהדר לפרושי מ"ט דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק:
שכן נתנה למגדף — מברך את השם והוא בסקילה כדכתיב (שם כד) הוצא את המקלל וגו':
ולעבודת כוכבים — שהן עבירות חמורות:
ומאי חומרא — דמגדף ועבודת כוכבים דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות שהרי ניתנה לעבירה חמורה:
שכן מחללת את אביה — כדקאמרינן לקמן (סנהדרין דף נב.) שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול אומר ארור שזו ילד ארור שזו גידל:
