בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    למחייה עשרים וחדאדהא אכתי חי הוא ואגבא דחיי מחי:

    חישוב לא קתנידנימא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החודש דבחושבנא תליא אע"פ שצריך לעברו כגון משום ירקיא ומשום מתיא אפילו הכי חושבנא בעי כדתנן במסכת ערכין (דף ח:) אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה אבל תשעה מעוברין לא עבדינן דאם כן קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ומחזי שיקרא הלכך צריך לחשב תולדות הלבנה אם תקדום שלשה ימים או שנים לקביעות החדש לא מעברינן ליה דתמהי בה אינשי:

    קידוש לא קתנידנימא דצריך ג' לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר מקודש החדש:

    אלא עיבור החדשמשמע שצריך שלשה לומר מעובר החדש אמירה זו למה:

    לא ליקדשיה ביום שלשיםוממילא כי מקדשינן ליה למחר מיעבר החדש שעבר דיום שלשים בתריה שדית ליה:

    תני קידושועל כל חדשי השנה קאי:

    והא עבור קתנידרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גירסת קידוש לגירסת עיבור:

    ביום עיבוריום עיבור הוא יום שלשים שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו:

    קידוש ביום עיבורכגון בחדש חסר שעבר צריך שלשה לקדש ראש חדש הבא ביום ל' לחדש שעבר:

    לאחר עיבוראם עשו חודש שעבר מלא וקבעו ר"ח ביום ל' ואחד אין אומרין בו מקודש מקודש:

    בזמנוביום ל' דתולדתו ביום ל' הוא דאין חדש לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים:

    שכבר קידשוהו בשמיםב"ד שלמעלה מאתמול:

    פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותושא"צ לעשות חיזוק לדבר שהרי בזמנו בא:

    חישוב דעבורלחשב אם יעברוהו דאילו קידוש סבר תנא דידן דלא צריך לקדושי לא מלא ולא חסר וכר"א בר' שמעון לקמן ואיידי דתני עיבור השנה דהוי נמי חישוב דעיבור השנה והתם לא סגי דלא תני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר השני לשם אדר דאי שתקי ממילא לשם ניסן מיקבע תנא נמי גבי חדש עיבור החדש וקרייה נמי לחישוב עיבור ואשמעינן דחישוב בעינן אבל קידוש לא בעינן לא למלא ולא לחסר כר"א:

    שנים אתה מקדששנת של כל יובל ויובל מקדשין ב"ד לשם יובל:

    א' אומר לישבא' מן השלשה אומר צריך לישב ולעיין אם צריכה לעבר שנה זו מפני האביב או התקופות או פירות האילנות כדלקמן (סנהדרין דף יא:):

    ושנים אומריםאינו צריך להושיב ב"ד על כך שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה לעבר:

    בטל יחיד במיעוטוולא ישבו החמשה עוד לעיין בדבר:

    שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישבהולכין אחר השנים ויושבין לישא וליתן אם צריכה לעבר אם לאו ומשא ומתן של עיבור צריך חמשה לפיכך מוסיפין עוד שנים ולקמן מפרש שלשה וחמשה ושבעה כנגד מי:

    שנים אומרים צריכהלעבר ושלשה אומרים אין צריכה בטלו שנים במיעוטן ועומדין והולכין להם:

    שנים אומרים אינה צריכה ושלשה אומרים צריכההולכין אחר הרוב ומוסיפין עוד שנים להשלמת המנין ומעברין:

    כנגד ברכת כהניםבפסוק ראשון ג' תיבות והשני ה' ושלישי ז' תיבות:

    שלשה כנגד שומרי הסף כו'כלומר אשכחנא דמלכותא דארעא שלשה ממונין וחמשה ממונין ושבעה ממונין ג' כנגד שומרי הסף בצדקיהו (מלכים ב כה) גבי גלות נבוזראדן והתם נמי משכחת חמשה מרואי פני המלך ובאחשורוש (אסתר א) אשכחן שבעה שרי פרס ומדי ועיבור שנה מטכסיסי מלכות שמים הוא ליישב סדר השנים על מכונן:

    סנהדרין י עמוד ב

    1למחייה עשרים וחדא, וכי מיית בהך חדא לימות, דהא כי מחית אגבא דחייא קא מחית אמר ליה: אמר קרא ״(דברים כה״, ג) ״ונקלה אחיך לעיניך״ אחר שלקה, ״אחיך״ בעינא, וליכא.

    2עיבור החדש בשלשה. חישוב לא קתני, קידוש לא קתני, אלא עיבור. לא ליקדשא וממילא לעבר?

    3אמר אביי: תני קידוש החדש. תניא נמי הכי: קידוש החדש ועיבור השנה בשלשה, דברי רבי מאיר. אמר רבא: והא ״עיבור״ קתני! אלא אמר רבא: קידוש ביום עיבור בשלשה, אחר עיבור ליכא קידוש.

    4ומני? רבי אלעזר (בן) צדוק היא. דתניא, רבי אלעזר (בן) צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו בשמים.

    5רב נחמן אמר: קידוש אחר עיבור בשלשה, ביום עיבור ליכא קידוש. ומני? פלימו היא, דתניא, פלימו אומר: בזמנו אין מקדשין אותו, שלא בזמנו מקדשין אותו.

    6רב אשי אמר: לעולם חישוב קתני, ומאי עיבור? חישוב דעיבור. ואיידי דקבעי למיתני עיבור שנה, תנא נמי עיבור חודש.

    7חישוב חודש אין, קידוש חודש לא. מני? ר' אליעזר היא, דתניא: ר' אליעזר אומר, בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו, שנאמר: ״(ויקרא כה״, י) ״וקדשתם את שנת החמשים שנה״. שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.

    8רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלשה כו'. תניא: כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל? בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה. אחד אומר לישב, ושנים אומרים שלא לישב בטל יחיד במיעוטו.

    9שנים אומרים לישב, ואחד אומר שלא לישב מוסיפין עליהם עוד שנים, ונושאין ונותנין בדבר. שנים אומרים צריכה, ושלשה אומרים אינה צריכה בטלו שנים במיעוטן. שלשה אומרים צריכה, ושנים אומרים אינה צריכה מוסיפין עליהם עוד שנים, שאין המנין פחות משבעה.

    10הני שלשה חמשה ושבעה, כנגד מי? פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו? רבי שמעון בן פזי. ואמרי לה: רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו? ר' יצחק בר נחמני. חד אמר: כנגד ברכת כהנים, וחד אמר: שלשה כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.

    11תני רב יוסף: הני שלשה וחמשה ושבעה, שלשה כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. א"ל אביי לרב יוסף: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר הכי? אמר להו: לא הוה ידענא דצריכיתו. מי בעיתו מנאי מילתא ולא אמרי לכו?

    12זמן, נשיא, צריך, גדי סימן. ת"ר אין מעברין את השנה אלא׃

    תוספות

    שכבר קידשוהו בשמיםי"מ דב"ד של מעלה מקדשין אותו לעולם בשעת המולד ואין נראה דאם כן בזמנו נמי כבר קדשו בשמים אלא נראה כפירוש הקונטרס בפ"ב דר"ה דביום שלשים ממתינים ב"ד של מעלה לב"ד של מטה שמא יעברו אבל יום שלשים ואחד שאי אפשר שלא קדשו היום מקדשין אותו בשמים מן השחר והא דאמר בירושלמי רבא בר זבדא בשם רב טעמא דר' אלעזר בר' צדוק בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותה מקדשין הן יש ליישבו כפירוש הקונטרס דהכי פירש בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל' מקדשין אותו הן מן הבוקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום:

    ואיידי דתנא עיבור שנהפירש בקונטרס דהתם לא סגי דלא תני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר השני לשם אדר דאי שתקי ממילא מיקבע לשם ניסן מה שפירש שיקדשו אדר השני לשם אדר לא דק דלשון קידוש אין להזכיר להאי תנא דלא בעי קידוש לא מלא ולא חסר ואין אומר בו מקודש מקודש והיה לו לומר שקובעין אותו לשם אדר ומה שמשמע מתוך פי' דביום שלשים קובעין אותו לשם אדר שני אין נראה דאמרינן לקמן (סנהדרין דף יב.) אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן אלא צריך לומר דאמירה של עיבור היינו בשעה שגומרין השבעה שתהא השנה מעוברת קודם שלשים של אדר ובשעה שבאו עדים שראו את החדש אפילו יקבעו אותו סתם לית לן בה וממילא הוי אדר השני:

    חישוב חדש אין קידוש חדש לא מני ר"אתימה א"כ תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר דבמתני' קתני עיבור החדש בשלשה ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ולעיל קתני בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ואין לומר דברי ר"מ דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור החדש מדקאמר דאיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרווייהו:

    שבעה רואי פני מלךפירש בקונטרס דאאחשורוש קאי ואין נראה שתקנו כנגד שרי העו"ג ומפרש ר"ת דהם שרי ישראל דאשכחן בסוף מלכים (ב כה) דהגלה נבוזראדן ג' שומרי הסף וה' רואי פני המלך ובסוף ירמיה (נב) כתיב ושבעה אנשים מרואי פני המלך וכן מוכח בירושלמי ומונה אותן גבי סנהדרי גדולה והכי איתא התם אית תנא תני ע"א שנאמר ויקח רב הטבחים את שלשה שומרי הסף הרי שלשה ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי עשר וששים איש מעם הארץ הרי שבעים ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה הרי שבעים ואחד ולמה קרא אותו סריס שיושב ומסרס בהלכה כתוב אחד אומר ה' וכתוב אחד אומר שבעה להביא שני סופרי הדיינין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    עיבור החודש בג' תירצה אביי תני קידוש תניא נמי הכי קידוש החודש בג' ועיבור השנה בג' דברי רבי מאיר ותירצה רבא הכי קידוש ביום עיבור והוא ביום שלשים בג' דיינין אחר עיבור ליכא קידוש כר' אלעזר ב"ר צדוק דתנן אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. רב אשי אמר לעולם חישוב לעיבור החודש קתני ואיידי דבעי מיתנא עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש ואסיקנא חישוב חודש אין מכלל דקידוש חודש ליכא ותנינן סתמא כרבי אלעזר (דתנן) [דתניא] בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וקיי"ל דאפילו רבי אלעזר לא אמר אלא מדאוריי' אבל מדרבנן מקדשין. עיבור שנה בג' רשב"ג [אומר] בג' מתחילין ובה' נושאין ונותנין כו'. כיצד מתחילין בג' נושאין ונותנין בה' וגומרין בז':

    ירושלמי בר קפרא שמע להון מהכא יברכך ה' וישמרך הרי ג' מתחילין בג' יאר ה' ה' תיבות מכאן שנושאין ונותנין בה'. ישא ה' פניו ז' מיכן שגומרין בז' ר' יהושע בן לוי אמר מהכא ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף מיכן שמתחילין בג'. וחמשה אנשים מרואי פני המלך מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. ושבעה אנשים רואי פני המלך מיכן שגומרין בז' (מתחילין בג'). אחד אומר לישב וב' אומרים שלא לישב בטל היחיד במיעוטו כלומר אין צורך לבית דין לישב שאין שנה זו צריכה עיבור ב' אומרים לישב אחד אומר שלא לישב מוסיפין עליהם שנים ונושאין ונותנין בה. שלשה אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה מוסיפין עליהם שנים שאין המנין פחות משבעה. ואם עיברוה בשלשה מעוברת. כלומר אם הסכימו מתחלת ישיבתן ששנה זו צריכה עיבור ועיברוה מעוברת:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף י׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־358 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    למחייה עשרים וחדא דהא אכתי חי הוא ואגבא דחיי מחי:

    חישוב לא קתני דנימא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החודש דבחושבנא תליא אע"פ שצריך לעברו כגון משום ירקיא ומשום מתיא אפילו הכי חושבנא בעי כדתנן במסכת ערכין (דף ח:) אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה אבל תשעה מעוברין לא עבדינן דאם כן קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ומחזי שיקרא הלכך צריך לחשב תולדות הלבנה אם תקדום שלשה ימים או שנים לקביעות החדש לא מעברינן ליה דתמהי בה אינשי:

    קידוש לא קתני דנימא דצריך ג' לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר מקודש החדש:

    אלא עיבור החדש משמע שצריך שלשה לומר מעובר החדש אמירה זו למה:

    לא ליקדשיה ביום שלשים וממילא כי מקדשינן ליה למחר מיעבר החדש שעבר דיום שלשים בתריה שדית ליה:

    תני קידוש ועל כל חדשי השנה קאי:

    והא עבור קתני דרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גירסת קידוש לגירסת עיבור:

    ביום עיבור יום עיבור הוא יום שלשים שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 10b · Sefaria

    תוספות

    שכבר קידשוהו בשמים י"מ דב"ד של מעלה מקדשין אותו לעולם בשעת המולד ואין נראה דאם כן בזמנו נמי כבר קדשו בשמים אלא נראה כפירוש הקונטרס בפ"ב דר"ה דביום שלשים ממתינים ב"ד של מעלה לב"ד של מטה שמא יעברו אבל יום שלשים ואחד שאי אפשר שלא קדשו היום מקדשין אותו בשמים מן השחר והא דאמר בירושלמי רבא בר זבדא בשם רב טעמא דר' אלעזר בר' צדוק בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותה מקדשין הן יש ליישבו כפירוש הקונטרס דהכי פירש בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל' מקדשין אותו הן מן הבוקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום:

    ואיידי דתנא עיבור שנה פירש בקונטרס דהתם לא סגי דלא תני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר השני לשם אדר דאי שתקי ממילא מיקבע לשם ניסן מה שפירש שיקדשו אדר השני לשם אדר לא דק דלשון קידוש אין להזכיר להאי תנא דלא בעי קידוש לא מלא ולא חסר ואין אומר בו מקודש מקודש והיה לו לומר שקובעין אותו לשם אדר ומה שמשמע מתוך פי' דביום שלשים קובעין אותו לשם אדר שני אין נראה דאמרינן לקמן (סנהדרין דף יב.) אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן אלא צריך לומר דאמירה של עיבור היינו בשעה שגומרין השבעה שתהא השנה מעוברת קודם שלשים של אדר ובשעה שבאו עדים שראו את החדש אפילו יקבעו אותו סתם לית לן בה וממילא הוי אדר השני:

    חישוב חדש אין קידוש חדש לא מני ר"א תימה א"כ תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר דבמתני' קתני עיבור החדש בשלשה ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ולעיל קתני בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ואין לומר דברי ר"מ דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור החדש מדקאמר דאיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרווייהו:

    שבעה רואי פני מלך פירש בקונטרס דאאחשורוש קאי ואין נראה שתקנו כנגד שרי העו"ג ומפרש ר"ת דהם שרי ישראל דאשכחן בסוף מלכים (ב כה) דהגלה נבוזראדן ג' שומרי הסף וה' רואי פני המלך ובסוף ירמיה (נב) כתיב ושבעה אנשים מרואי פני המלך וכן מוכח בירושלמי ומונה אותן גבי סנהדרי גדולה והכי איתא התם אית תנא תני ע"א שנאמר ויקח רב הטבחים את שלשה שומרי הסף הרי שלשה ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי עשר וששים איש מעם הארץ הרי שבעים ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה הרי שבעים ואחד ולמה קרא אותו סריס שיושב ומסרס בהלכה כתוב אחד אומר ה' וכתוב אחד אומר שבעה להביא שני סופרי הדיינין:

    Tosafot on Sanhedrin 10b · Sefaria

    רבנו חננאל

    עיבור החודש בג' תירצה אביי תני קידוש תניא נמי הכי קידוש החודש בג' ועיבור השנה בג' דברי רבי מאיר ותירצה רבא הכי קידוש ביום עיבור והוא ביום שלשים בג' דיינין אחר עיבור ליכא קידוש כר' אלעזר ב"ר צדוק דתנן אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. רב אשי אמר לעולם חישוב לעיבור החודש קתני ואיידי דבעי מיתנא עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש ואסיקנא חישוב חודש אין מכלל דקידוש חודש ליכא ותנינן סתמא כרבי אלעזר (דתנן) [דתניא] בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וקיי"ל דאפילו רבי אלעזר לא אמר אלא מדאוריי' אבל מדרבנן מקדשין. עיבור שנה בג' רשב"ג [אומר] בג' מתחילין ובה' נושאין ונותנין כו'. כיצד מתחילין בג' נושאין ונותנין בה' וגומרין בז':

    ירושלמי בר קפרא שמע להון מהכא יברכך ה' וישמרך הרי ג' מתחילין בג' יאר ה' ה' תיבות מכאן שנושאין ונותנין בה'. ישא ה' פניו ז' מיכן שגומרין בז' ר' יהושע בן לוי אמר מהכא ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף מיכן שמתחילין בג'. וחמשה אנשים מרואי פני המלך מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. ושבעה אנשים רואי פני המלך מיכן שגומרין בז' (מתחילין בג'). אחד אומר לישב וב' אומרים שלא לישב בטל היחיד במיעוטו כלומר אין צורך לבית דין לישב שאין שנה זו צריכה עיבור ב' אומרים לישב אחד אומר שלא לישב מוסיפין עליהם שנים ונושאין ונותנין בה. שלשה אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה מוסיפין עליהם שנים שאין המנין פחות משבעה. ואם עיברוה בשלשה מעוברת. כלומר אם הסכימו מתחלת ישיבתן ששנה זו צריכה עיבור ועיברוה מעוברת:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 10b · Sefaria

    מאירי

    עבור החדש בשלשה פירוש כבר ידעת שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים ומתוך שאמרו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות הוצרכנו להטיל אותו חצי יום פעם אחת בחדש שעבר ופעם אחת בחדש הבא עד שיהו כל החדשים אחד מלא ר"ל משלושים יום ואחד חסר ר"ל מתשעה ועשרים יום אלא שלפעמים אנו צריכין לשנות בסדר מצד מותר החלקים וכשהיו מקדשין על פי הראייה כל שנראתה הלבנה בליל שמחרתו שלשים היו עושין חדש שעבר חסר והיו מקדשין יום שלשים ואם לא נראתה הירח באותה הלילה היה חדש שעבר מלא והוא הנקרא מעובר והיה יום שלשים ואחד מתקדש מאליו לחדש הבא נמצא שעבור החדש והוא כשיום שלשים מצטרף לחדש שעבר אינו צריך כלום שמאיליו הוא מעובר ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש ואינו צריך לומר בו מקודש מקודש והוא שאמרו נראה בזמנו מקדשין אותו שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזמנו ר"ל יום שלשים שהוא זמן תולדתה שאין החדש פחות או יתר על תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים:

    ומתוך כך שאלו על זה בגמ' מה אנו צריכין לשלשה בעבור החדש והרי כל שלא קדשו יום שלשים מעובר הוא מאיליו ופרשוה בשני פנים הראשון על קדוש החדש ר"ל שבאו עדים שראו הירח בליל שמחרתו שלשים ובודקין בעדותם ואם נמצאו דבריהם מכוונים מקדשין יום שלשים לחדש הבא והוא שראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש וקדוש זה אינו אלא בשלשה שהקדוש תלוי הוא באמירות בית דין מקודש ואינו בא מאיליו אע"פ שנראית הלבנה וכל שאמירתם מקדשת אינו אלא בשלשה והשני הוא שפרשוה בחשוב חדש וענין חשוב חדש הוא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החדש אם לאו שפעמים צריכין לעברו אע"פ שבאו עדים שראוהו בזמנו וחשוב זה על שטה תלמודית הוא רומז למה שאמרו במסכת ערכין ח' ב' שאין פוחתין מארבעה חדשים מעוברים בשנה ולא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה שאם יעברו תשעה הרי הלבנה נראית לפעמים שלשה ימים קודם קבוע החדש וכן אם יחסרו תשעה הרי היא מתאחרת בדרך זה ומיחזי כשיקרא וא"כ כל שנתעברו שמונה אין מעברין עוד ואפילו לא באו עדים וכל שלא נתעברו אלא שלשה מעברין את האחרון אפילו באו עדים וחשוב זה אינו אלא בשלשה ואמנם על שטה תכוניית יתבאר בחשוב זה שהבית דין היו מחשבין בחשבון התכונה אם אפשר שיראה הירח בזמנו ר"ל ליל שמחרתו שלשים אם לא שהדבר נודע להם מדרך מקומות הכוכבים ומהלכם וכל שנודע להם שאפשר שיראה יושבים ומצפים לעדים ומקדשין על פיהם אם נמצאו מכוונים וכל שנודע להם שאי אפשר שיראה אין מצפין להן כלל ואם באו מאליהם דוחין אותם לומר שדמות לבנה נראית להם ואמר על חשוב זה שאינו אלא בשלשה מומחין וכן הלכה בין בקדוש בין בחשוב:

    עבור שנה והוא שכבר ידעת ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה יכ"א ר"ד וכשיתקבץ מן התוספת כשלשים יום פחות מעט או יתר מעט מוסיפין חדש אחד בכל השנה בסופה והיא נקראת שנה מעוברת שאין אומרים לעשות שנה שנים עשר חדש ועשרה ימים שכבר אמרו חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ואלמלא תוספת חודש זה היה פסח בא לפעמים בחוזק הקור ולפעמים בחוזק החום אלא שתוספת חדש זה משוה שנת החמה לשנת הלבנה ומביאנו לעשות פסח בזמן אביב והוא שאמרה תורה שמור את חדש האביב וכשהיו מקדשין על פי הראייה ולא היו סומכין על חשבון העבור הנהוג אצלינו לא לקבוע חדשים ולא לעבור שנים אלא שהיו קובעין חדשים על פי הראיה על הדרכים שבארנו היו מחשבין עבור שנה גם כן לפי מה שהיו רואין באותה שנה אם היה פסח בא בזמן אביב אם לאו וכן אם ראו האביב אפיל ומתאחר לאיזו סבה אע"פ שלא הוצרכו לעבר לצורך פסח בזמן אביב ר"ל השואת שנת חמה עם שנת הלבנה לחשבון גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט היו מעברין אחר שהיה האביב מתאחר לאיזה מקרה כדי להיות האביב נמצא בזמן הפסח אע"פ שכבר היה הפסח בזמן הראוי לאביב שהוא עיקר העבור והוא הנקרא מפני התקופה וכן היו מעברין אותה על פירות האילן ר"ל אם ראו שלא צמחו אותן הראויות לצמח בזמן הפסח לסבת איזה מקרה וכן להרבה סבות על הדרך שיתבאר בגמ' ואמר על עבור זה שהוא בשלשה:

    ורשב"ג אומר בשלשה מתחילין בחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בשלשה מעוברת ופי' בגמ' בסדור זה שראש בית דין והוא הנקרא נשיא מזמין מבערב שבעה מן הסנהדרין להיות למחר בעלייה המיוחדת לישיבת בית דין כדי לחשב בדבר זה והנשיא בכלל השבעה ואם אינו לשם צריך שימנה במקומו או יסכים לעצתם וכשבאו לשם מתחילין שלשה מהם הסכימו שלשתם לחשב מחשבין ואם צריכה עבור גומרין בכל השבעה ומעברין בהסכמת כלם ואם הסכימו שלא לחשב אין מחשבין אמרו שנים לא נשב כלומר שאין אנו צריכין להתבונן בכך שבודאי אינה צריכה עבור ואחד אמר לישב בטל יחיד במעוטו ואין מזקיקין את הנשארים לישב אמרו שנים לישב ואחד שלא לישב מוסיפין עוד שנים מן המזומנין ונושאין ונותנין כל החמשה אם צריכה עבור אם לאו אמרו שנים לעבר ושלשה שלא לעבר בטלו שנים במעוטן אמרו שלשה לעבר ושנים שלא לעבר כלומר שאינה צריכה מוסיפין השנים שנשארו ונושאין ונותנין כל השבעה וגומרין את הענין אחר הרוב ואם גמרו הענין בשלשה ועברו מעוברת ופרשוה דוקא בשירצה הנשיא והלכה כרשב"ג ועל דרך זה שבארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    עדים זוממין כבר ידעת שדינם ליענש במה שהיו רוצים להזיק אם להרוג אם להפסיד ממון מ"מ יש דברים שאי אתה יכול לקיים בהם הזמה על דרך זה כגון שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שמוחזק בכהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה שנתגרשה אמו בפנינו ביום פלוני ובמקום פלוני ונמצאו זוממין שאין אומרים ליעשות הם בני גרושה וחלוצה תחתיו וכל שכיוצא בזה דינו במלקות ולא משום לא תענה ברעך עד שקר שהרי לאו שאין בו מעשה הוא אלא ממה שנאמר בכתוב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והוא מפרשו בעדים ומתוך כך הוא שואל וכי מפני שהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות את הרשע וכו' אלא שהרשיעו את הצדיק ובאו עדים והזימום והצדיקו את הצדיק וכל כיוצא בזה והיה אם בן הכות הרשע והוא הזומם ועל איזה צד אתה מחייבו מלקות אם היה הוא סבור להרוג או להפסיד ממון הרי אתה דנו במה שהיה סבור מכאשר זמם ואין כאן מלקות ואם היה מעיד עליו להלקותו הרי הוא חייב מלקות מכח כאשר זמם ואי אתה צריך לדרשה זו הא לא בא אלא על עד שקר שהיה מעיד על דבר שאין עליו לא מלקות ולא מיתה ולא ממון כגון זה שהזכרנו ושלשה אחרים עמהם והם שהעידו על אחד שהרג בשגגה והוזמו שלוקין ואינן גולין וכן העידו על שורו שהרג את הנפש שאין משלמין כופר אלא שלוקין וכן העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו כמו שיתבאר במקומו:

    מלקות זה שבארנו במשנה שהוא בשלשה סמוכים כבר התבאר בתורה שהוא ארבעים מכות חסר אחת ושעור זה אינו אלא למעלה ר"ל שאפילו היה המולקה חזק הרבה אין מוסיפין על הארבעים חסר אחת אבל אם היה חלש פוחתין לו כפי שיאמרו הבית דין שהוא יכול לסבול בלא חשש מיתה ולעולם אין אומדין אותו אלא למכות הראויות להשתלש שהרי דינו בשלש מלפניו על דדיו ושתי ידות מאחריו שליש על כתף זה ושליש על כתף זה ואם הגיע האומד למכות שאין ראויות להשתלש פוחתין מהם עד שיהא האומד למכות הראויות להשתלש אבל אין מוסיפין אפילו אחת מעתה אמדוהו לעשרים מכות אין אומרים ילקה אחד ועשרים כדי שיהו יכולות להשתלש אלא ילקה שמונה עשר:

    Meiri on Sanhedrin 10b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפי' רש"י בד"ה חישוב לא כו' ואתי סיהרא תלתא יומי כו' אם תקדום שלשה ימים או ב' כו' עכ"ל דאם קדים סיהרא נמי ב' ימים תמהי ביה אינשי ודקאמר דלא נראה להם לעבר יותר על שמונה הא שמונה מעברין מוקמינן לה במסכת ערכין בשהיתה שנה שלפניה מעוברת ע"ש וק"ל:

    תוספות בד"ה שכבר קידשוהו כו' אלא נראה כפי' הקונטרס כו' דביום ל' כו' עכ"ל אין זה פי' הקונטרס שלפנינו שפי' קדשוהו שמים ב"ד שלמעלה מאתמול עכ"ל דמשמע כפי' הי"מ דלעולם מקדשין אותו ב"ד שלמעלה בשעת המולד ומהרש"ל הגיה בתוס' כפי' הקונטרס בפ"ב דר"ה ולא מצאתיו שם וק"ל:

    בד"ה ואיידי כו' ומה שמשמע מתוך פירושא דביום ל' קובעין אותו לשם אדר שני כו' עכ"ל אין משמעות זה מפורש לי ואפשר דהכי משמע להו נמי הלשון שיקדשו אדר השני כו' שכתב רש"י דאין לשון קידוש נופל אלא ביום ל' דראוי ליקבע בו קידוש החדש אבל מקודם יום ל' נופל בו לשון עיבור אמירה של עיבור ודו"ק:

    בא"ד ואין לומר דברי ר"מ דמתני' דאעיבור שנה קאי ולא אעיבור חודש כו' עכ"ל ועיבור חדש בג' דמתני' ת"ק קתני לה אבל בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' כו' כולה ר"מ קתני לה דחדא בג' קתני אתרווייהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 10b · Sefaria

    בן יהוידע

    חַד אָמַר כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הקשה מהרש"א מה טעם יש בברכת כהנים לענין זה? ונראה לי בס"ד דשלשה פסוקים של ברכת כהנים מתחילים באות יו"ד (במדבר ו, כג-כז) והטעם כי יו"ד [20] במלואה מספרה עשרים ואותיות עשרים [620] מספרם כתר [620] ונמצא שלשה יודין דפסוקי ברכת כהנים רומזים לשלשה כתרים שהם כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות שכולן הם ענין שררה. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אור שכינה שורה על ידי כהנים בשעת ברכה כשמברכין את ישראל בשלשה פסוקים של ברכת כהנים ולכן צריך לכסות ידיהם בטלית לכבוד אור השכינה שלא יהי שורה על ידם בגילוי אלא יהיה מכוסה בטלית וכיון דאור שכינה שורה על ידיהם אז השם יתברך מסכים לברכתם. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש על עת עיבור השנה דאחר שהסכימו הנשיא והמזומנים לעבר השנה אחר שנשאו ונתנו בדבר ביניהם אז יזרח אור בית המדרש להורות שהקדוש ברוך הוא מסכים עמהם בדבר זה. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר (איוב כב, כח) כלומר תִּגְזֹר אוֹמֶר למטה לעבר השנה וְיָקָם לָךְ למעלה שהסכים הקדוש ברוך הוא עמך בדבר זה והמופת והוכחה על זאת היא עַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר שיזרח אור שכינה בבית המדרש שהוא דרכיך, או הכונה על עולם הזה שנמשלה לדרך ונקראת דרך כי מן זריחת האור בחשך שם ניכר שהוסכם למעלה במה שגזרו אומר בעיבור השנה למטה. ונמצא לפי זה עת שיושבים לעבר השנה וברכת כהנים דמיין להדדי כי בברכת כהנים אור שכינה שורה על ידיהם שבזה נראה שהשם יתברך מסכים בברכתם וכן בעיבור השנה זורח אור במקום הוועד שלהם שבזה מוכח ונראה שהשם יתברך מסכים על דבריהם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 10b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף י׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־358 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״למחייה עשרים וחדא, וכי מיית בהך חדא…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״עיבור החדש בשלשה. חישוב לא קתני, קידוש…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: תני קידוש החדש. תניא נמי…״

      חכמים: רבי מאיר, אביי, רבא.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״ומני? רבי אלעזר (בן) צדוק היא. דתניא,…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״רב נחמן אמר: קידוש אחר עיבור בשלשה,…״

      חכמים: רב נחמן.

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: לעולם חישוב קתני, ומאי…״

      חכמים: רב אשי.

    7. קטע 738 מילים

      נפתחת ב״חישוב חודש אין, קידוש חודש לא. מני?…״

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלשה כו'.…״

      חכמים: רבן שמעון.

    9. קטע 939 מילים

      נפתחת ב״שנים אומרים לישב, ואחד אומר שלא לישב…״

    10. קטע 1051 מילים

      נפתחת ב״הני שלשה חמשה ושבעה, כנגד מי? פליגי…״

      חכמים: רבי יצחק בר נחמני, רבי שמעון.

    11. קטע 1145 מילים

      נפתחת ב״תני רב יוסף: הני שלשה וחמשה ושבעה,…״

      חכמים: רב יוסף, אביי.

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״זמן, נשיא, צריך, גדי סימן. ת"ר אין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף י׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026