פסילנא לך — שהזכרתני טובתך:
חזייה — רב כהנא לההוא גברא:
דהוה גאיס ביה — ברב סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות:
מפיקנא לך רב מאונך — אודיעך שאין רב יכול לסייעך דמשמתינא לך:
אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה — לאמיתו:
לאקדומיה — אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך:
כי המשפט לאלהים הוא — כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו:
על דבר זה — שנטל שררה לעצמו לומר תקריבון אלי (דברים א׳:י״ז) שהיה לו לומר תקריבון לפני השכינה:
נענש משה — שלא זכה שלא נאמר לו פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו ולא ידע מה להשיב:
כתיב ואצוה את שופטיכם — משמע את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם:
וכתיב ואצוה אתכם — דציבור עצמם הזהיר ומה הוצרך להזהירן:
כי אתה תבוא את העם — משמע גם אתה כאחד מהן:
כי אתה תביא — משמע (לשון) שררה נוהג עליהן:
משה אמר לו זקנים שבדור עמהם — על פיהם עשה מעשה ולא תשתרר עליהם דההוא קרא דכי אתה תבוא משה אמרו כדכתי' ביה אל הארץ אשר נשבע ה' וגו' ובמקרא דכי אתה תביא כתיב אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם וגו' אלמא דהקב"ה בעצמו אמרו:
דבר אחד — מנהיג אחד:
אזמוני לדינא — ב"ד ששולחין שלוחם לבעל דין שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם צריך השליח להזמינו בשם שלשתן:
ואמר משמיה דחד — פלוני דיין מזמינך לא אמר כלום ואי לא אזיל לא משמתינן ליה:
יומא דדינא — שני וחמישי תקנת עזרא היא בב"ק (דף פב:):
דיני קנסות — זה שמשלם יותר מדינו:
המוציא שם רע — לא מצאתי לבתך בתולים ובא להפסידה כתובתה ולא להרגה שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה:
וחכמים אומרים כו' מפני שיש בו דיני נפשות — קס"ד דהכי קאמרי משום דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני נפשות וכגון שמביא עדים ובגמרא פרכינן וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא דליכא עדים:
ור"מ סבר אין חוששין ללעז — אין חוששין שמא כשיבואו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותבעי כ"ג דשמא יבא לידי דיני נפשות ורבנן סברי חוששין:
דכ"ע לא חיישינן ללעז — ואם תחילת תביעתו של בעל לא בא לידון על פי עדים אלא על ידי עצמו ולהפסידה כתובתה מודו רבנן דבשלשה:
והכא כגון דאיכניף עשרים ושלשה — שאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא:
ואיבדור — הדיינין והלכו להם:
ואמר — הואיל ואין לי עדים דנו לי מיהת בשלשה דיני ממונות להפסידה כתובתה ע"י עצמו דקיי"ל (כתובוח דף י.) חכמים תיקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו להפסידה על פיו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה רבי מאיר סבר בשלשה דאין חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה ורבנן סברי חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו:
