מסכת סנהדרין דף מ״ה עמוד ב׳

1ת"ל סקל יסקל.

2ואם לאו, עד השני נוטל את האבן. נוטל? והתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר, אבן היתה שם משוי שני בני אדם, נוטלה ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. וליטעמיך, תיקשי לך היא גופא משוי שני בני אדם, נוטלה ונותנה על לבו?

3אלא, דמדלי לה בהדי חבריה, ושדי לה איהו, כי היכי דתיתי מרזיא.

4ואם לאו, רגימתו כו'. והתניא: מעולם לא שנה בה אדם! מי קאמינא דעביד? דאי מיצריך קאמינא.

5אמר מר: אבן היתה כו'. והתניא: אחת אבן שנסקל בה, ואחת עץ שנתלה עליו, ואחד סייף שנהרג בו, ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו. לא צריכא דמתקני ומייתי אחריני חלופייהו.

6נקברין עמו. והתניא: אין נקברין עמו? אמר רב פפא: מאי ״עמו״? עמו בתפיסתו.

7אמר שמואל: נקטעה יד העדים פטור. מאי טעמא? דבעינא (דברים יז, ז) ״יד העדים תהיה בו בראשונה״ וליכא.

8אלא מעתה, עדים גידמין דמעיקרא, הכי נמי דפסילי? שאני התם, דאמר קרא: ״יד העדים״, שהיתה כבר.

9מיתיבי: כל מקום שיעידוהו שנים ויאמרו, ״מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני, ופלוני ופלוני עדיו״ הרי זה יהרג. תרגמא שמואל בהן הן עדיו.

10ומי בעינן קרא כדכתיב״? והתניא: (במדבר לה כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה״ הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מכל מקום׃

11שאני התם דאמר קרא ״מות יומת״׃

12וליגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין׃

13רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא (במדבר לה, כא) גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומניין שאם אין, לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל שנאמר ״(במדבר לה״, יט) בפגעו בו מכל מקום׃

14א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא. בעינן קרא כדכתיב ״והתנן היה אחד מהן גידם או אילם או חיגר או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה״׃

15שנאמר ״(דברים כא״, יט) ותפשו בו ולא גידמין (דברים כא, יט) והוציאו אותו ולא חיגרין (דברים כא, ז) ואמרו ולא אילמין (דברים כא, כ) בננו זה ולא סומין (דברים כא, כ) איננו שומע בקולנו ולא חרשין׃

16מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב ״לא שאני התם דכוליה קרא יתירא הוא״׃

17ת"ש אין לה רחוב אין נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב׃

18עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רחובה דמעיקרא בעינן ומר סבר רחובה דהשתא נמי כדמעיקרא דמי אבל דכ"ע בעינן קרא כדכתיב׃

19תנאי היא דתנן אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רבי אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר נותן על שמאלו ויוצא:

מתני׳ · משנה

20כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז׃

21האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר (להן) רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד:

גמ׳ · גמרא

22ת"ר (דברים כא, כב) והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת"ל (דברים כא, כג) כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי רבי אליעזר׃

23וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר׃

24במאי קא מיפלגי רבנן דרשי כללי ופרטי רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי׃

25רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא׃