בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ז׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מצוה למימר להוברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

    היינו ת"קדאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

    איכא בינייהו מצוהלהזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:

    איכא בינייהו משתשמע דבריהםלת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:

    מקרא זהובוצע ברך:

    אלא כנגד מעשה העגלשעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:

    ויבן מזבחהבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:

    אהרןכהן ונביא היה:

    ולא הויא להו תקנתאדהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:

    והני תנאידלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע האי פוטר מים מאי דרשי ביה:

    תחילת דינולעתיד לבא:

    על דברי תורהשלא עסק בתורה:

    פוטר מיםשפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים:

    לצינורא דבידקאכשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם (שמות יג):

    לגודא דגמלאדפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא:

    טוביה דשמע ואדישאשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש (גיטין דף נו:):

    חלפוה בישתיה מאההלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר:

    פוטר מיםהמתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני:

    מדוןנוטריקון מאה דני ל"א מדון בגימטריא מאה:

    אתרי תלת גנבא לא מיקטילכלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה:

    שב בירי לשלמנאשבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל:

    וחד בירא לעביד בישלעושה רשעה:

    יפולבתקלה ראשונה הבאה לו:

    דמבי דינא שלקוה גלימי'מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר:

    ליזמר וליזלהואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:

    כל העם הזהביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:

    היא ניימא ודיקולא שפילכשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן:

    אדייה לגזיזיה וקםהרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:

    רחימתין הוה עזיזאכשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי:

    אפותיא דספסירא שכיבןעל רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו:

    לא סגי לןלא די לנו:

    הרי כאן עשרהגובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי:

    ולבסוףבבהמ"ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו:

    עתה אקוםאסתלק משער ב"ד:

    סנהדרין ז עמוד א

    1מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו? היינו תנא קמא! איכא בינייהו מצוה: רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה, ת"ק סבר רשות.

    2היינו דר"ש בן מנסיא? איכא בינייהו: משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן ״צאו ובצעו״.

    3ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר: ״(שמות לב״, ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו׃

    4אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי (איכה ב, כ) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה׃

    5והני תנאי (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון מאי דרשי ביה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר ״פוטר מים ראשית מדון אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח״׃

    6אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם:

    7שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:

    8ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני״׃

    9ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(עמוס ב״, ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו׃

    10ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא וחדא לעביד ביש א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(משלי כד״, טז) כי שבע יפול צדיק וקם (ורשע יפול באחת)׃

    11ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(שמות יח״, כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום׃

    12ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(קהלת י״, יח) בעצלתים ימך המקרה וגו'׃

    13ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב ״(תהלים מא״, י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'׃

    14ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב הונא קראי כתיב״י מעיקרא כתיב (שמות כה״, כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה׃

    15וכתיב ״(מלכים א ו״, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב ״(ישעיהו סו״, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו'׃

    16מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי הוא אמר רב נחמן אמר קרא ״(דברים כח״, לט) ויין לא תשתה ולא תאגור רב אחא בר יעקב אמר מהכא (משלי ו, ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה רב אחא בריה דרב איקא אמר מהכא (משלי י, ה) אוגר בקיץ בן משכיל:

    17אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר ״(תהלים פב״, א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ״(תהלים יב״, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'׃

    18ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו שנאמר ״(משלי כב״, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש׃

    19ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו.

    תוספות

    כנגד מעשה העגלאקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק:

    אלא על דברי תורהוהא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה:

    לגודא דגמלאוה"ק פוטר מים דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את האדם מן המים כך הוא ראשית מדון:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב הלכתא כרבי יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע ותריצנה מצוה לומר אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו ואף על גב שנתגלה הריב וכן יש לו לדיין לומר לאדם חזק איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ונמצא החזק רודפו לדיין וכו' ור' תנחום בר חנילאי דריש האי קרא פוטר מים ראשית מדון במעשה דאהרן בעגל שנא' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי אלעזר ראה חור זבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא קטלי נמי לדידי ומתקיימא בהן אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולית להו תקנתא בתשובה לעולם אפשר אטרדם במעשה העגל אפשר דהדרי בתשובה והויא תקנתא וכו'. ואסיקנא כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה על ישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו' והמעוות מסלק שכינה שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וכל דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין ונותנו לזה הקב"ה גובה נפשו ממנו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואומר כי ה' יריב ריבם וגו':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־590 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מצוה למימר להו ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

    היינו ת"ק דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

    איכא בינייהו מצוה להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:

    איכא בינייהו משתשמע דבריהם לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:

    מקרא זה ובוצע ברך:

    אלא כנגד מעשה העגל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:

    ויבן מזבח הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:

    אהרן כהן ונביא היה:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 7a · Sefaria

    תוספות

    כנגד מעשה העגל אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק:

    אלא על דברי תורה והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה:

    לגודא דגמלא וה"ק פוטר מים דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את האדם מן המים כך הוא ראשית מדון:

    Tosafot on Sanhedrin 7a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רב הלכתא כרבי יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע ותריצנה מצוה לומר אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו ואף על גב שנתגלה הריב וכן יש לו לדיין לומר לאדם חזק איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ונמצא החזק רודפו לדיין וכו' ור' תנחום בר חנילאי דריש האי קרא פוטר מים ראשית מדון במעשה דאהרן בעגל שנא' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי אלעזר ראה חור זבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא קטלי נמי לדידי ומתקיימא בהן אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולית להו תקנתא בתשובה לעולם אפשר אטרדם במעשה העגל אפשר דהדרי בתשובה והויא תקנתא וכו'. ואסיקנא כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה על ישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו' והמעוות מסלק שכינה שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וכל דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין ונותנו לזה הקב"ה גובה נפשו ממנו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואומר כי ה' יריב ריבם וגו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 7a · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שהפשרה נבחרת לענין דיני ממונות לענין איסור אינו כן ואל יאמר הדיין נתיר לו את זו כדי שלא יאכל את זו וכיוצא בזה הוא שאמרו לא נאמר מקרא זה ר"ל ובוצע ברך נאץ י"י אלא כנגד אהרון שנאמר וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ר"ל ויבן מזבוח לפניו ראה חור זבוח לפניו על שלא רצה לעשות להם כך ואמר אם איני שומע להם עושים לי כך ומתקיים בהם אם יהרג במקדש י"י כהן ונביא שהרי חור נביא היה ולא יהא להם תקנה שלא ליענש עונש מרובה מוטב שאעשה להם העגל ואפשר שיהא להם תקנה בתשובה:

    לעולם יהא אדם זריז ללמוד תורה מפני שכל חייו תלויים בה דרך הערה אמרו אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון:

    לעולם יהא אדם רך כקנה שומע חרפתו ואינו משיב ולא יהא רודף אחר השררה והמחלוקת שהמחלוקת אע"פ שלפעמים תחלתו רך סופו קשה משל הדיוט אומר טוביה דשמע ואדיש חלפי בישתא מאה כלומר אשרי מי ששומע ומטה שכמו לסבול ומרגיל עצמו לשתוק שכמה דברים קשים עוברים במדה זו וכן אמרו שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש ואף שלמה אמרה כן שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה:

    כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינתו בישראל שנאמר איש אל רעהו לא יעשוקו ומלאה הארץ דעה את י"י והוא שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקוב יאמר י"י:

    כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי י"י יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

    לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות מפחדה של גיהינם שדומה ללילה:

    Meiri on Sanhedrin 7a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה כנגד מעשה העגל אקרא דתורת אמת קאי וכו' נראה דס"ל להתוס' דדוחק הוא לפרש כפירש"י דפי' דקאי אקרא דבוצע ברך נאץ ה' דלא שייך הכא לשון פשרה ובציעה גם לא שייך לומר נאץ ה' דהא באמת אהרן לא נתכוון אלא לטובה וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 7a · Sefaria

    בן יהוידע

    אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם נִדּוֹן, אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). נראה לי בס"ד דנידון עיקר על עסק תורה שבעל פה שבה ידע הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה וידוע כי תורה שבעל פה קראה זכריה הנביא ע"ה בשם מגלה (ראה עירובין כא.) דכתיב רָאִיתִי וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה (זכריה ה, א) והנה קודם אותיות 'מָדוֹן' יש אותיות 'מְגִלָּה' לזה אמר נדון על דברי תורה שהיא תורה שבעל פה שיש בה עסק ומשא ומתן בדברים שנאמר פּוֹטֵר מַיִם זו תורה שהיא רֵאשִׁית מָדוֹן רצונו לומר תורה שבעל פה שנקראת מְגִלָּה שהיא רמוזה בראשית אותיות מָדוֹן הנה על זאת יהיה ראשית מדון שלו. ומה שהקשו התוספות ז"ל מה דאמרינן בגמרא דשואלין אותו תחילה נשאת ונתת באמונה ואחר כך אמר לו קבעת עתים לתורה? יש לומר בס"ד 'נשאת ונתת באמונה' הכונה היא על עסק תורה שבעל פה שגם זה העסק נקרא משא ומתן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג:) שיודע לישא וליתן בדברי תורה ואומרם 'באמונה' רצונו לומר בכונה לשמה ולא להתגדל או לקנטר וכל דבר התלוי בכונת הלב נקרא אמונה כי אינו ניכר לעיני הרואין.

    הַאי תִּיגְרָא, דַּמְיָא לְצִנּוֹרָא דְּבִדְקָא דְּמַיָּא, כֵּיוָן דְּרָוַח, רָוַח נראה לי בס"ד הכונה כיון דרווח למטה בין בני אדם רווח למעלה בין המלאכים שנבראו מזכויות של זה ובין המלאכים שנבראו מזכויות של זה וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על מאמר (ברכות טז:) שים שלום בפמליא של מטה ובפמליא של מעלה.

    דָּמִי לְגוּדָא דְּגַמְלָא, כֵּיוָן דְּקָם קָם קשה מה בא להוסיף אביי משמעות באלה הדברים של דמיון זה? ונראה לי בס"ד כונתו לומר כיון דהורגלו בריב נעשית המריבה אצלם טבע דאז אפילו אם מדברים דברים חיצונים תהיה שיחתם ריב וכמו שאמרו (סנהדרין צד.) על סנחריב 'שיחתו ריב' כן הם כאשר ידברו איש עם רעהו או עם משרתו לעשות לו עסק שיחתו תהיה ריב שנראה לעיני הרואין מריב עמו וזהו שאמר 'כֵּיוָן דְּקָם קָם' כן זה הריב קם אצלו ונעשה טבע.

    טוּבֵיהּ דְּשָׁמַע וְאָדִישׁ פירש רש"י מורגל. ויש להקשות למה לא אמר דשמע ושתיק? ונראה לי בס"ד אם שותק כדי להרויח זכויות המחרף ולתת לו עונות הנה זה לבו יהיה כעוס עליו ואין זה מן המובחר אבל אם שומע ואינו מרגיש שום צער בלבו על החירוף דהוי אדם המורגל בזה שאין נחשב בעיניו לכלום זה הוא המשובח, ולזה אמר טוביה מי ששמע ואדיש כאדם הרגיל שאין שמיעה זו נחשבת אצלו כלום.

    חַלְפוּהָ בִּישְׁתָּא מֵאָה פירש רש"י ז"ל הלכו על ידי שתיקתו מאה רעות. נראה לי בס"ד הכונה הוא היה צריך לעשות מדון על שפט זה ולא עשה אלא שתק אז ילך מעליו שליטת אותיות ס"מ [100] של פלוני [ סמ א־ל] שמספרם מדון [100] שהוא מספר מאה וידוע דכל הרע אשר בא מן פלוני יבא מן אותיות ס"מ שלו שמספרם מאה.

    קְרָא כְּתִיב "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד). נראה לי בס"ד שורש התלונה שאדם מתלונן על חבירו על שבזהו הוא אותיות לן והנה אותיות לן קראם הכתוב רֵאשִׁית מָדוֹן יען כי אותיות לן במלואם למ"ד נו"ן המילוי הוא אותיות 'מָדוֹן' וידוע דאותיות הפשוט נקראים ראשית לאותיות המלוי הבאים אחריהם אם כן ראשית אותיות מדון הם אותיות 'לן' רמז בזה אם האדם לן על חבירו שבזהו סופו לבא לידי מדון. וזהו שנאמר פּוֹטֵר מַיִם רצונו לומר מתחיל בקטטה עם חבירו שביזהו שעושה מריבה הוא מחמת רֵאשִׁית מָדוֹן כלומר בשביל שהוא לן על חבירו כי אותיות לן הם ראשית אותיות מדון דאז כיון דהוא לן על חבירו סופו לבא לידי מדון שהוא פוטר מים שמתחיל במריבה. ואמר רֵישׁ מְאָה דִּינֵי כי המדון נמשך ויוצא מן אותיות ס"מ [100] דפלוני [ סמ א־ל] שהם מְאָה דִּינֵי שמספר ס"מ הוא מאה.

    הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא, וְחַד לְעוֹבֵד בִּישׁ. פירש רש"י ז"ל שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל וחד בירא לעובד ביש שיפול בתקלה הראשונה הבאה לו. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט 'שֵׁב בֵּירֵי' על פי מה שאמרו בגמרא דקדושין (קדושין כט:) דרב אחא בר יעקב ביטל לאותו מזיק דהוה דמי לתנינא שיש לו שבעה ראשים ועשה שבע כריעות ובכל כריעה היה מפיל ראש אחד ממנו ופירש מגלה עמוקות (אופן קצב) דקליפת עשו יש בה שבעה כוחות טומאה וס"מ שר של עשו יש לו שבעה שמות כי ס"מ הוא מלאך המוות הוא יצר הרע שיש לו שבעה שמות (בבא בתרא טז:), והוצרך יעקב אבינו ע"ה להשתחוות שבע פעמים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו (בראשית לג, ג) כנגד שבעה ראשים אלו להפילם ולכן רב אחא נקרא רב אחא בר יעקב שעשה כמו שעשה יעקב אבינו ע"ה אצל עשו עד כאן דבריו עיין שם. ולכן כנגד שבעה כוחות טומאה הנזכר אמר שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא שחופר לו היצר הרע שבעה בורות להפילו בהם וכאשר עשה לרב אחא בר יעקב באותו נחש שנראה לו בשבעה ראשים אך מכולם ינצל וכאשר גבר רב אחא בר יעקב וביטלו והוא ניצול ולכן נקרא בר יַעֲקוֹב [188] ששמו עולה בכפלים כמנין שָׁלוֹם [188×2=376] ולכך קורהו כאן לְשַׁלְמָנָא ועל זה מביא שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי כד, טז) שנרמז בפסוק זה שבע כריעות שעשה רב אחא בר יעקב בנפילתו להרוג את המזיק וזהו יפול וקם. והא דלא הביא על זה פסוק מן התורה בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ (דברים כח, ז) נראה לי בס"ד משום דאייתי 'שֵׁב בֵּירֵי' הביא הפסוק של 'יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' דשייך זה בנפילה דבור.

    הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר דְּאָזִיל מִבֵּי דִּינָא שַׁקְלוּ גְּלִימֵיהּ, לִיזְמַר וְלֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. פירוש דרך בעל דין שאינו מקבל עליו הדין ברצון לב כשיצא חייב אז כשהולך בדרך ממקום הדיינים עד ביתו או חנותו הוא צועק ומתרעם על הדיינים שחייבו אותו וזהו מעשה שוטים כי אדרבה צריך שיאמר זמירות ותשבחות לדיינים שהצילו אותו מן הגזלה שהיתה בידו ובמקום צעקות ותרעומות צריך לומר זמירות ותשבחות בדרך בצאתו ממקום בית דין.

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 7a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־590 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי…״

      חכמים: רבי יהושע.

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״היינו דר"ש בן מנסיא? איכא בינייהו: משתשמע…״

    3. קטע 339 מילים

      נפתחת ב״ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי…״

      חכמים: רבי תנחום בר חנילאי.

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״אמר אי ״לא שמענא להו השתא עבדו…״

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״והני תנאי (משלי יז, יד) פוטר מים…״

      חכמים: רב המנונא, רב הונא.

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 76 מילים

      נפתחת ב״שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    14. קטע 1447 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה…״

      חכמים: רב הונא.

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״וכתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר…״

    16. קטע 1650 מילים

      נפתחת ב״מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי…״

      חכמים: רב נחמן, רב אחא בר יעקב, רב אחא, רב איקא.

    17. קטע 1756 מילים

      נפתחת ב״אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן: אמר רבי שמואל…״

      חכמים: רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, רב אלהים, שמואל.

    18. קטע 1844 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי…״

      חכמים: רבי שמואל, רבי יונתן, שמואל.

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי…״

      חכמים: רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, רב מונחת, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ז׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026