אבות יאכלו בוסר — משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה אמר לו אני היאך ארד א"ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק וגו':
בוסר — ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים:
אמרה לו תנו לי דוכוס אחד — שופט לנקום נקמה:
אותביה תותיה בחשא — תחת הרמץ קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו:
הוה מאיס' ליה — שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה:
אלהייכו מאי עביד — מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני:
חבושי — קדוני"ץ בלע"ז:
ארבילא — קרובי"ל בלע"ז:
וקא מהדר ליה — סביב סביב בארבילא:
מני לי כוכבי — מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם:
לא ידעת — שצריך אתה למנותם:
דאיכא ברקיע ידעת — בלא מנין ולמנותם אינך יכול:
מי שברא הרים לא ברא רוח — שזה נקרא יוצר וזה נקרא בורא ושני שמות הם:
הכי נמי — מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה ואם תאמר כן הוא הא תינח באברים המרוחקים מיהו טפח על טפח יש בו באדם ובאותו טפח יש בו שני נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע אוזן ולהאי יוצר עין תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח אמר לו הן:
וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו — הבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו:
אמגושא — מכשף ויודע אני על ידי כישוף דמחצייך ולמעלה:
דהורמיז — שד כדאמר הורמיז בר לילתא בבא בתרא (דף עג.):
דאהורמיז — הקדוש ברוך הוא קרי הכי:
והיכי שביק ליה — (אמר לו היאך שביק) אהורמיז להורמיז לאעברא מיא סרוחים בארעיה א"כ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים:
לא מצינן למיהוי כוותייכו — שאי אפשר להיות לנו ערלה:
דזכי למלכא — נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו:
לביבר — מקום חיות רעות של מלכות:
קרייה — רבן גמליאל לשמעיה דכופר:
מחייה באפתקיה — הכהו על צוארו:
א"ל — כופר:
שמשא אכולא עלמא ניחא — שמשא חמה:
גחכן — חוכא דמשחק בנביאיו:
מ"ט דשביעית — למה צוה הקב"ה על השמיטה:
דשויא לתרוייהו — שתהא מועלת לשניהם כמו (אסתר ג׳:ח׳) אין שווה להניחם:
כדי שתדעו וכו' — ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו:
וכל אשר לא יבא וכו' — דחייה דחייה ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים:
כל הגויים כאין נגדו — גם אתכם לא הוציא מן הכלל:
מדידכו — נביאים שיצאו מכם דהיינו בלעם שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל:
