מסכת סנהדרין דף קי״ג עמוד ב׳

היה קפדן שכעס על אחאב ואמר חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר:

איכסי' מיניה שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל יומא ולא אתא בתלתא יומי:

א"ל ר' יוסי:

הא דקמא דקא קפיד מר הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי ג' ימים מקפדנות שקצפת עלי:

מפני הרעה קודם שתבא הרעה הצדיק נאסף מכלל דכיון שמת הרעה באה:

אבל צדיק בא לעולם פסקה הרעה שנאמר זה ינחמנו:

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד החכמים והחסידים ויהא מתפלל בשלומם שהכל עומדים בזכותם דרך הערה אמרו רשע בא לעולם רעה באה לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנאמר באבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו אמן ואמן:

נשלם הפרק ונשלמה המסכת תהלה לאל:

זה מה שראינו לכללו במסכת סנהדרין ונשוב במה שייעדנו לכלול בו מעניני האמונות התוריות בעזר הצור ויבא אחר זה מה שיראה לכללו במסכת מכות בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן.

אַבָּא אֵלִיָּהוּ קַפְּדָן הֲוָה הֲוָה רָגִיל לְמֵיתֵי גַּבֵּיהּ אִיכְסֵיהּ מִינֵּיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי וְלֹא אֲתָא. נראה לי בס"ד טעם לשלשה ימים שיש בהם ע'"ב שעות כמנין חֶסֶד [24×3=72] לרמוז לו מה שגזרתי על המטר בימי אחאב לא היה מתוך כעס אלא נתכונתי לעשות חסד עמהם בזה שעל ידי כך יחזרו בתשובה וכאשר היה דאפילו אחאב לבש שק והיה מלקהו יהושפט המלך ע"ה בכל יום.

אַמַּאי לֹא אֲתָא מָר? אָמַר לֵיהּ 'קַפְּדָן' קָרֵית לִי! אָמַר לֵיהּ הָא דְּקַמָּן דְּקָפֵיד מָר. הקשה הרב תורת חיים ז"ל כיון דמעיקרא קרי ליה קפדן משום שכעס על אחאב למה לא אמר לו טעם זה כשהוכיחו על שקראו 'קפדן' אלא השיב לו שקראו קפדן בעבור קפדנות דקפיד עליו עתה? ועוד קשא כיון דאליהו זכור לטוב כעס באמת על אחאב למה הקפיד על רבי יוסי שקראו 'קפדן'? ונראה לי בס"ד כי גופו של אליהו זכור לטוב שכעס על אחאב אינו גוף זה שהיה מתראה עם רבי יוסי אלא אף על גב דגופו שהיה מקדמת דנא עלה בסערה לשמים ונזדכך אינו יורד באותו הגוף עוד לעולם הזה כשהוא היה מתראה לחכמים אלא הוא מתראה בגוף אחר חדש המתוקן אליו וגם [ואם] היה רבי יוסי אומר 'אֵלִיָּהוּ קַפְּדָן הֲוָה' משמע על גוף הקדוש של אליהו זכור לטוב דהוה בימי אחאב דהקפיד על אחאב באמת. אך רבי יוסי אמר ' אַבָּא אֵלִיָּהוּ קַפְּדָן הֲוָה ' ופירש רש"י אבא חביבי וגדולי הנה דבר זה משמע דקאי על גוף אליהו זכור לטוב המתראה לרבי יוסי ומלמדו תורה דלכך קראו 'אַבָּא' כלומר רבי ולכן גופו זה הקפיד על רבי יוסי ולא בא אצלו שלשה ימים ואחר שבא ושאלו רבי יוסי ' אַמַּאי לֹא אֲתָא מָר ' השיב לו ' קַפְּדָנָא קָרֵית לִי ' דייקא לגופי זה דגופי זה לא היה בימי אחאב ולא הקפיד על אחאב והשיב לו רבי יוסי אפילו לפי דבריך דגופך זה לא היה בימי אחאב עם כל זה לא חטאתי לך לגופך זה שקראתיו קפדן ' דְּהָא קַמָּן ' גופך זה עצמו הקפיד ולא אתא תלתא יומי. ועוד נראה לי בס"ד אחר ששאלו רבי יוסי ' אַמַּאי לֹא אֲתָא מָר ' השיב לו בבדיחותא בניחותא ' קַפְּדָנָא קָרֵית לִי ' כלומר אני הייתי בא אצלך ללמדך תורה וכיון דקרית לי קפדנא בדין שלא אבא ללמדך תורה דהא שנינו במשנה 'לֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד' (משנה אבות ב, ה) ונהגתי עמך כפי דבריך. והשיב לו רבי יוסי בבדיחותא ' הָא דְּקַמָּן דְּקָפֵיד מָר ' כלומר מה שלא באת אצלי מוכח דקפיד מר עלי ועשית לי עונש במניעה שנמנעת מלבא שלשה ימים דאם הוא בשביל שנהגת עמי כדברי שאמרתי 'קפדנא' ואין הקפדן מלמד, אם כן למה באת היום דצריך שלא תבא אצלי עוד? ובדרך בדיחות היו מדברים זה בזה.

מַאן רְשָׁעִים? אָמַר רַב יוֹסֵף 'גַּנָּבֵי' (דברים יג, יח) קשא מאי רבותיה דעון גניבה על עון עבודה זרה שהוא שקול כנגד כל עבירות שבתורה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל כל המתקנא לכבודו יתברך מבטל חרון אף מן העולם כמו שנאמר גבי פנחס בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (במדבר כה, יא) ולכן קשיא ליה איך אמר מילתא פסיקתא דכל זמן דרשעים בעולם חרון אף בעולם, והלא אפשר שימצא רשעים גמורים וימצא ביניהם אדם קנאי שיתקנא לכבודו יתברך ודוחה החרון? ולזה אמר 'מַאן רְשָׁעִים' דקאי עלייהו התנא? אלו הם 'הַגַּנָּבִים' כלומר גונבים דעת הבריות שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס (סוטה כב:), ואם כן כיון דאלו מצויים לא ימצא קנאי שירדוף אותם וישמידם בשביל כבודו יתברך כיון דעושים רשע בסתר אך בגלוי נראין צדיקים ואם כן חרון אף הנעשה מכח מעשיהם הרעים אין לו תקנה להסתלק. או יובן בס"ד יש אף בסתם ויש חרון אף, והיינו אם זורעים חיטים ואין באים גשמים כלל ויבשו הנה עצירת גשמים זו נקראת 'אַף' אבל אם זרעו ובאו גשמים ויצאו זרעים חשובים ובעת הקציר בא ארבה ואכלם ולא השאיר עשב אחד זה נקרא 'חֲרוֹן' שהוא קשה ביותר שהאדם רואה בעיניו ברכה ושמח בה ובעת שפושט ידו לקבלה ליהנות בא חגב וחטף אותה זהו 'חֲרוֹן אַף'. וקשה מאד מהיכא דלא בא מטר מעיקרא שזה נקרא 'אַף' בסתם ולכן כיון דאמר התנא 'חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם' ולא אמר אף 'אַף בָּעוֹלָם' שאל 'מַאן רְשָׁעִים' שגורמים דבר זה להיות חרון אף שנראית הטובה בעין ופורחת מידם? והשיב 'גַּנָּבֵי' אלו שגונבים דעת הבריות שבסתר עושין עבירות ובגלוי נראין צדיקים ועוסקים בתורה ומצות לכן מדה כנגד מדה תהיה לפניהם טובה גלויה בברכת הארץ וכשתגיע לעת הנאתם יבא חגב ויאכלנה.

רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם חֲרוֹן בָּא לָעוֹלָם נראה קאי על רשע בן צדיק דלא למד מאביו הצדיק ולכן נעשה חרון ולכן מביא פסוק בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז (משלי יח, ג) דנקיט קרא רָשָׁע יחיד. ואמר ' רָשָׁע אָבַד מִן הָעוֹלָם ' קאי על רשע בן רשע דיש בידו רשתות ומכמורות של רשעות שלו ושל אביו ועל כן זה יוכל לעשות קלקול באנשי העולם לקלקלם יותר ולכך אבודו הוא ' טוֹבָה לָעוֹלָם ' ולהכי הביא על זה פסוק וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי יא, י) כי רְשָׁעִים תרתי משמע על שלו ועל של אביו. אך קשא איך אומר 'רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם חֲרוֹן בָּא לָעוֹלָם' והלא זה כשבא לעולם הוא עודנו קטן ואינו עושה כלום? ונראה לי דנשמת רשע כשבא לעולם מעת הלידה יורד חלק מן הקליפה עמה בעולם הזה וזה חלק הטומאה של הקליפה שיורד לעולם הזה מטמא את הבריות ומזיק להם והוא החרון שבעולם.

צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם טוֹב בָּא לָעוֹלָם (בראשית ה, כט) כן הגרסא בספרים ישנים וכן גריס הרמ"ה ז"ל דגרסי ' טוֹב ' ולא גרסי 'טוֹבָה'. ונראה לי בס"ד כל מי שמקיים התורה מן אל"ף עד תי"ו נקרא צדיק וכמו שאמרו בגמרא דשבת (שבת נה.) אלו בני אדם שקיימו התורה מן אלף ועד תי"ו ולכן בכ"ב אותיות התורה ישתלשל שפע ברכה מן שם בן כ"ב היוצא מפסוקים של ברכת כהנים וידוע פסוקי ברכת כהנים שיוצא מהם שם בן כ"ב הם ט"ו תיבות והם כפולים שאומרם השליח ציבור וחוזרים הכהנים לאומרם מלה במלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק 'אָמוֹר לָהֶם' (במדבר ו, כג). ולזה רומזים אותיות 'טוֹב' שהם ב' ט"ו רצונו לומר ב' פעמים ט"ו של ברכת כהנים שיוצא מהם שם בן כ"ב שיורד ממנו שפע וברכה בזכות הצדיק ששומר כ"ב אותיות התורה וזהו שאמרו ' צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם טוֹב בָּא לָעוֹלָם ', טוֹב הוא ב' ט"ו של ברכת כהנים ולכן הביא על זה פסוק זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ (בראשית ה, כט) דאמרו רבותינו ז"ל אמרו כן מפני דעד נח לא הוה חילוק אצבעות וידוע הכף וחמש אצבעות שהם ט"ו קשרים הם בית קיבול לברכת כהנים שהיא ט"ו תיבות ולכן צריך הכהנים לפרוש כפיהן בעת הברכה וקודם נח היה הכף ואצבעות חתיכה אחת ואחר שנולד נח נולד בחילוק אצבעות שנעשו ט"ו חלוקות ובזה יהיו בית קיבול לברכות של ט"ו תיבות. והנה לגרסה דגרסי ' טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם ' נראה לי בס"ד דידוע מה שכתב השל"ה ז"ל בשם תיקונים דבחול מקום מוצא השפע סתום כמו מ"ם סתומה ובשבת נפתחת המ"ם ותהיה צורת ב"ו ובהקדמה זו פרשתי בס"ד בסה"ק בֶּן אִישׁ חַי בפרשת ויקהל רמז במקראות עיין שם. והנה הצדיק על ידי מעשיו עושה בחול כאשר נעשה בשבת ולכן נקרא הצדיק בשם שַׁבָּת וכנזכר בזוהר ופתיחת מקום השפע שיהיה על ידי הצדיק הוא שתהיה מ"ם סתומה צורת ב"ו דמספרם ח' וזה יהיה בזכות התורה שלומד שיש בה ח' דרגין שהם כשר ופסול אסור ומותר חייב וזכאי טמא וטהור, ולכן חלוקה זו של ב"ו שהיא מספר ח' מתחלקת שלשה רבעים ורביע כי ב"ו במספר ח' הם שלשה רבעים ורביע ולכך התורה נמשלה ליין דאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא צו:) כל חמרא דלא דרי על חד תלת לאו חמרא הוא, נמצא היין הוא שלשה רבעים מים ורביע יין לרמוז שבזכות התורה שיש בה ח' דרגין תהיה הפתיחה זו של מקום השפע שהם אותיות ב"ו דהם שלשה רבעים ורביע. והנה ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היה לכן נתקן בתורה שהיא עץ חיים דאז אותיות ' חִטָּה ' יהיו אותיות ' טוֹבָה ' כי אות ח' דחטה תתחלק לאותיות ב"ו שהם שלשה רבעים ורביע וכיון דנעשית אות ח' דחטה אותיות 'בו' אז נמצא אותיות 'חִטָּה' נעשו אותיות 'טוֹבָה' לזה אמר 'צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם', טוֹבָה דייקא דחטה נפקנית ותהיה טובה. או יובן בס"ד כי מחיבור יסוד ומלכות יהיה שפע טובה בעולם ובזה פירש עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי (שמואל א' כה, ו) דהמלכות נקראת כֹּה והיסוד נקרא חַי, וַאֲמַרְתֶּם חיבור וזווג בסוד רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת (משנה כתובות א, ח) אז יתרבה השפע שנקרא שָׁלוֹם עד כאן דבריו. וידוע היסוד נקרא 'צַדִּיק' והמלכות נקראת 'עוֹלָם' וזהו שאמר בא 'צַדִּיק' דיסוד 'לָעוֹלָם' המלכות אז 'בָּאָה טוֹבָה לָעוֹלָם' שלום וברכה וחיים.