אמרה ליה ברתיה — דקיסר לרבן גמליאל שבקיה:
שני יוצרים וכו' — משל הוא אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':
אמרה לו — א"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:
מן העפר לא כל שכן — שבידו:
דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית — וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:
מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדם — שכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע מפי האומנין:
יש להם תקנה — להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) ונוחין לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:
עכשיו שיש מים — והכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול לבראתו מן העפר אי נמי כל העולם כולו יצר מתוהו:
ואם אי אתה מאמין — שהקב"ה יוצר מן העפר:
עכבר — שקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה:
היום — מתחיל לברא ולצאת מן העפר ולמחר מהלך כשהוא נברא כדאמרי' בשחיטת חולין בהעור והרוטב (חולין דף קכז.):
ושמא תאמר לזמן מרובה — שאותו שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן מרובה שבוע או שבועיים ותהא סבור שאין הקב"ה מחיה המתים לפי שעה לך עלה להר וכו':
חלזון — תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד:
ולמחר — שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן אלמא יש בידו לחיות לפי שעה:
גביהא בן פסיסא — כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן:
ווי לכון חיביא — אוי לכם לרשעים:
דחיי מתים — אותן שהן חיין רואין אנו שמתין והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:
דלא הוו — אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כ"ש שחוזרין וחיין:
א"ל — מינא:
חייבא קרית לי וכו' — בא לקנתרו:
דימוסנאי — עוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:
שבאו בני אפריקא לדון וכו' — ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יו"ט ולהכי קאמר הכא בעשרים וארבעה בניסן לומר דיום טוב הוא ואסור בהספד משום נס זה:
ארץ כנען לגבולותיה — דלהך ארעא קרי ארץ כנען ואתם ירשתם שלא כדין דשלנו הוא דכנען אבינו היה:
אגטין — כתבים שלא יטול אחד בחלק חבירו כמו שעשה אברהם לישמעאל שלא ליטול במה שנתן ליצחק כלום יש לזה על זה כלום:
שם טומאה — כשוף ומעשה שדים:
