עניה ענתות — כמו עניה כלומר נביאות ירמיה הענתותי היא שעתידה לבא על נבוכד נצר שתמסר ירושלים בידו:
הרי כפיר וכו' — ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו:
אי הכי — דכולי קרא צהלי קולך לא מחושבנא הוא א"כ ליכא אלא תשע מסעות דהא עוד היום לאו מחושבנא [נמי הוא] ומתרץ עברו מעברה תרתי אינון עברו חד מעברה חד ואיכא עשר מסעות:
אותו היום נשתייר מעונה של נוב — [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקב"ה העונש עד אותו היום ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה והכי משמע קרא עוד היום אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב:
סגא בחד יומא — והיינו י' מסעות שנסע אותו היום:
שדו ליה — לסנחריב:
בסתרקי — תחתיו טפי"ט בלע"ז עד שראה ירושלים כולה:
עלה וקם ומניד ברישיה — עליה עמד והיה מניד בראשו:
נשדי ביה ידא האידנא — נלחם בה עתה:
תמהיתו — תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא ל"א תמהיתו נתיגעתם ודומה ליה (בסנחריב) איתמה למיתב:
גולמו הרג — חתיכה של חומה לשון פרסי אבן רעועה מן החומה ונבקעה:
בת דינא בטל דינא — כיון שלן דינא בטל הריב וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת:
וישבי בנוב — איידי דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב נקט הכא וישבי בנוב שבא על עסקי נוב:
הרפה — היינו ערפה:
משקל קינו — מתרגמינן מתקל סופיניה:
והוא חגור חדשה — והוא אסיר איספניקי חדתא:
נטרד דואג האדומי — שספר לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב אמר ליה שאול סוב ופגע בכהני ה' נמצא שעל ידך נהרגו ואתה נכשל ובחטא זה נהרג שאול ושלשת בניו במלחמת פלשתים:
שכר ביזאי — לשון פרסי קריטא ל"א כפר היא:
קמטיה — הכניעו תחת הבד של זיתים ויתיב עלה למעכו:
מכא ליה ארעא מתותיה — נתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו ל"א מכא נשפלת כעין גומא והיתה מגינה עליו:
בארבע גריבי דמיא — בארבע סאין של מים ל"א בארבע כורא דמיא בד' נודות של מים:
איטריף קמיה — היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת:
קפצה ליה ארעא — כמו לא תקפוץ (דברים טו) נתקצרה הארץ והגיע מהרה לארץ פלשתים:
לערפה אימיה — דישבי:
נוולה — טווה:
כד חזיתיה — ערפה לאבישי סברה למקטליה באותו פלך שהיה בידה ולא נגע בו:
אמרה ליה — לאבישי אייתי לן ההוא פלך דנפל לפניך:
ה"ג פתקיה בריש מוחה וקטלה — השליך אבישי הפלך לראשה ומתה:
פתקיה לדוד לעילא — זרקו כלפי מעלה:
ודץ ליה — נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות:
ונימא איהו — דוד עצמו לימא שם:
אין חבוש - — אין דעתו מכוונת לומר השם והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק והלכו אבישי ודוד וחזרו להם:
אמר ליה — אבישי לדוד:
ומאי בעית הכא — למה באת כאן:
אמר ליה — הקב"ה אמר לי רצונך שיכלה זרעך או תמסר ביד אויביך והכי אהדרי ליה מוטב שאפול ביד אויב:
אמר ליה אפיך צלותיך — הפוך תפלתך ואמור לפניו מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב דמה לך בצער בניך:
בר ברך קירא לזבון ואת לא תצטער — משל הוא שאומרים בני אדם:
סייע בהדן — עזור בתפלתך להפכה:
והוה קא רדיף בתרייהו — והם בורחין שהיה קרוב לארץ פלשתים:
וכי מטו קובי — לאותו כפר ששמו קובי שבין א"י לארץ פלשתים:
אמרי קום ביה — אמרו זה לזה עמוד כנגדו ואל תברח ונכנו ולכך נקרא קובי אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים ועדיין היו מפחדין ובורחין:
כי מטא בי תרי — שם מקום:
אמרו בין תרי גוריון — בתמיהא:
בקברא — שהרגנוה:
