כל זמן שהוא כשלמים - שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים שני ימים ולילה אחד עדיין בלחלחותו הוא ולא אקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו:

כל זמן שהוא תוסס - שהוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ:

הכא - בבן סורר ומורה:

מאי - עד כמה לא קרינן מליח למיפטר בן סורר ומורה:

ובכל שהוא לא ממשיך - משעבר לילה אחת מפיג טעמו ולא חשוב:

לשלם שכר לרשעים - שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה:

לאובד - היינו רשע שנטרד והולך לו:

למרי נפש - לאבלים לפכוחי צערייהו:

אל תרא יין - כלומר אל תתן עיניך לימשך אחריו:

שאחריתו דם - סופו יהרג עליו:

כתיב יין ישמח לבב אנוש - בשי"ן דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו:

וקרינן ישמח - לשון שמחה:

זכה - כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב:

פקחין - עשאוני פקח:

אבוי - לשון צעקה בלשון ארמי כמו בייא בייא (לעיל סנהדרין דף סד.):

שיחי - צערי כמו אריד בשיחי (תהלים נה):

למי כל אלה - למאחרים על היין:

מרישיה לסיפיה - מאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה:

מדריש - נדרש משמעותיה יפה והכי קאמר למי כל אלה למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך שחוקרין להיכן היין הטוב הממוסך בבשמים כמו מסכה יינה (משלי ט):

ומאן דדריש ליה מסיפיה לרישיה מדריש - נדרש משמעותו יפה והכי קאמר למי שיש לו אוי ואבוי ושיח דהיינו אבלים ולמי שיש לו מדנים ופצעים חנם דהיינו רשע הנלחם עם הבריות ולמי שיש לו חכלילות עינים מרוב שומנו ושקיטתו להם ראוי להיות מאחרים על היין:

י"ג ווי"ן - לשון וי וי ויאמר ארור כנען לא חשיב אלא עד דידע דנגמר לו עונשו של יין:

מתוך שקלקלו ברביעי - שמנעו מלהוליד בן רביעי קלל בן רביעי שלו כוש ומצרים ופוט וכנען:

איש האדמה - אמאי קרי ליה איש האדמה על ידי שהוכיחו הקב"ה היה לו ללמוד מאיש האדמה דהיינו אדם הראשון שהיין קנס עליו מיתה:

סנהדרין 70 עמוד א

1שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא: ״בן״, ולא בת.

מתני׳ · משנה

2מאימתי חייב? משיאכל תרטימר בשר, וישתה חצי לוג יין האיטלקי. ר' יוסי אומר: מנה בשר, ולוג יין.

3אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש, אכל מעשר שני בירושלים, אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים (אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו).

4אכל דבר שהוא מצוה, ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: ״(דברים כא״, כ) ״זולל וסובא ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: ״(משלי כג״, כ) ״אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.

גמ׳ · גמרא

5אמר רבי זירא: תרטימר זה איני יודע מהו, אלא מתוך שכפל ר' יוסי ביין, נמצא כופל אף בבשר, ונמצא תרטימר חצי מנה.

6אמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה, דכתיב: ״זולל וסובא״׃

7ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי. איני? והא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר חי ושתה יין חי אינו נעשה בן סורר ומורה! אמר רבינא: יין חי מזיג ולא מזיג, בשר חי בשיל ולא בשיל, כבשר כיבא דאכלי גנבי.

8רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו, אין נעשה בן סורר ומורה. תנן התם: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין. ותנא: אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו.

9בשר מליח, עד כמה? אמר רבי חנינא בר כהנא: כל זמן שהוא כשלמים.

10ויין מגיתו, עד כמה? כל זמן שהוא תוסס. והתניא: יין תוסס אין בו משום גילוי. וכמה תסיסתו? שלשה ימים.

11הכא מאי? התם משום שמחה הוא, כל זמן שהוא כשלמים נמי אית ביה שמחה. הכא משום אימשוכי הוא, ובכל שהוא לא מימשיך. ויין עד מ' יום.

12א"ר חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים, ולשלם שכר לרשעים, שנא' (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

13א"ר יצחק מאי דכתיב ״(משלי כג״, לא) אל תרא יין? כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה"ז ומלבין פניהם לעוה"ב רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם׃

14רב כהנא רמי כתיב ״תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש״׃

15רבא רמי כתיב ״(תהלים קד״, לא) ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממהו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין׃

16אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא אמר ר' חנינא מאי דכתיב ״(משלי כג״, כט) למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים (וגו') למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש׃

17דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן נאמרו ביין (בראשית ט, כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

18רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו׃

19מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב ״הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם (בראשית לד״, ב) וירא אותה שכם בן חמור וגו'׃

20בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא והא הואי׃

21ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי א"ל הקב"ה לנח נח לא היה. לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה,׃

22דתניא ר"מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה׃

תוספות

חי מזיג ולא מזיג - כענין זה מפר"ת (ברכות ד' נא.) י' דברים נאמרו בכוס של ברכה וחד מינייהו חי ומקשינן האמרינן הכל מודים בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומפר"ת דחי הוא מזיג ולא מזיג:

י"ג ווי"ן - לא קא חשיב ויפת לפי שהוא שם:

קיללו ברביעי - מה שלא קלל חם עצמו משום דאמר בב"ר ר"י אומר לפי שכתב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

המשנה השניה והכוונה להתחיל בה בבאור עניני החלק השני והוא שאמר מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וכו' וענין הדברים שהתורה ירדה לסוף דעתו של זה שעושה כן שאינו מספיק למה שהוא מרגיל בו את עצמו וילך לבקש למודו ר"ל מה שהוא רגיל בו ואינו מוצא ויוצא ומלסטם ומעתה אין דבר זה נאמר אלא על אכילה מכוערת ונעשית בסיגנון קשה ורצו חכמים לבאר את ענינה שלא להיות הדלת פתוחה אצל הכל לשער זוללות זה לפי דעתם והודיעו מצד קבלתם שאין זה נידון בדין סורר ומורה עד שיאכל תרטימר בשר והוא משקל חמשים זוז בפעם אחת וישתה חצי לוג יין האיטלקי וכיוצא בו מן היינות היותר חשובים הנמצאים באותו מקום ור' יוסי אומר מנה בשר והוא משקל מאה זוז ולוג יין והלכה כחכמים ונראה בתלמוד המערב שהעצמות אין מצטרפות שאף בגידין הרכין נחלקו אלא שנראה לפסוק באלו ר"ל בגידין הרכין שהם מצטרפין:

וכן הודיעו שאם אכל אכילה זו בחבורת מצוה אפילו מדברי סופרים כגון עבור החדש על הדרך שיתבאר בגמ' ואפילו אכלה בחבורת רקים ועמי הארץ כגון שעלה עמהם ולא אכל חלקו עמהם אלא בחבורה אחרת שמאחר שעלה שם לפרסם את הדבר מתעסק במצוה וכל שהוא עוסק במצוה אינו נמשך אחר סעודה וכן אם אכל בסעודת אירוסין או הבראת אבלים לפי מה שהתבאר בגמ' וכיוצא באלו פטור וכל שכן מעשר שני בירושלים שהוא מצוה מן התורה ואף באכילה שאינה של מצוה אינו נעשה בה בן סורר ומורה לפי מה שיתבאר בגמ' עד שיאכלנה בחבורת רקים שבהמון ועמי הארץ וכן אם אכל אכילה האסורה עצמה כגון נבלות וטריפות ושקצים ורמשים טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ר"ל שמכרן ואכל מהן בשר זה או מעשר פירות שהבשר בכללן וכן מעשר שני והקדש שלא נפדו:

וכן יתבאר בגמ' במי שאכל בתענית צבור פטור שהרי נאמר איננו שומע בקולנו וזה בקול בוראו הוא עובר נמצא שכל שאכילתו דבר שיש בו מצוה או עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה וכן שאכל כל מאכל ולא אכל בשר אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שפירשו בגמ' דוקא בשר בהמה אלא שאם אכל רוב אכילה זו בשל בהמה והשלימה בשל עוף חייב הא כל שאכילתו בעוף פטור ויראה לן כן אף בחיה הואיל ואין אכילתה מצויה וכן אם שתה כל משקין ולא שתה יין ולא עוד אלא מן החשוב כמו שכתבנו שבאלו לבד אדם נקרא זולל וסובא שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ואפילו אכל דברים המשכרים כגון דבילה קעילית ר"ל שהיא ממקום הנקרא קעילה או שתה דברים המשכרים כגון דבש וחלב וכן אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב אכילה זו או דמיה הא אם לקחה או נתנוה לו אינו נעשה בן סורר ומורה ולא עוד אלא שיגנוב לאביו דמי האכילה שהיא גניבה המצויה ויאכל ברשות אחרים שאינו מתירא בשעת אכילתו מאביו אבל אם גנב ברשות אביו ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אביו או משל אחרים ואכל ברשות אחרים אינו בדין זה ר' יוסי אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ר"ל מדמים המוכנים לסעודת אביו ואמו והלכה כחכמים והוסיפו בה בגמ' שיאכלנה דרך רעבתן הבשר בשיל ולא בשיל כדרך הגנבים והלסטים ובתלמוד המערב אמרו אכלו חי כלב הוא אכלו מבושל בר נש הוא והיין חי ואינו חי כדרך הגרגרנים אבל בשר חי ויין חי או בשר מבושל כתקונו ויין מזוג כדרכו פטור וכן בבשר מליח כשיעור שלמים ויין מגתו פטור וכן הוסיפו בה שיקח בשר ויין בזול שזהו מן הסיבות הממשיכות אותו לדבר זה:

זהו ביאור המשנה וכלה עם כל מה שצירפנו בה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן:

ערב תשעה באב לא יאכל אדם משש שעות ולמעלה בסעודה המפסיק בה שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו ובשר מליח זה כל זמן שהוא כשלמים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים וכן הדין לענין בן סורר ומורה לפי מה שפסקו גדולי המחברים ויש פוסקין בענין בן סורר ומורה לפי סוגיא זו בבשר משעבר עליו לילה אחת וביין עד ארבעים יום:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף ע׳ עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף ע׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־621 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–113)עמוד

היעד שנמצא: סנהדרין דף ע׳ ע״א

פתיחה בקורא