בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף צ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בכורותתאני הבכורות:

    יקרא אל השמים מעלכלומר יקרא הקב"ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מאל השמים מעל ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ:

    מפני מה שוקעת במערבתסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע דאי הוה הכי לא הוה אמינא לך מפני מה שוקעת במזרח דנוהג העולם כך הוא ממקום שיצא שם נכנס:

    כדי ליתן שלום לקונהלהקב"ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוה לפני הקב"ה שבראה ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב"ה:

    ותיתי עד פלגא דרקיעאדאם לכך מתכוונת למה הולכת בתוך המערב תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי מערב שכן דרך ב"א שמשתחוה ברחוק לפני המלך ואינו מתקרב כל כך:

    משום פועליםדאילו כן היה מחשיך פתאום שכשחמה באמצע הרקיע מאירה ביותר וסבורים שעדיין יש שהות ביום והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה ולכך שוקעת במערב שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין שמגיע שעת חשיכה:

    משעת יצירהשנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:

    פקידהמשעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות:

    אמר ליהרבי משעת יצירה:

    ואמר לואנטונינוס וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו ג' ימים בלא מלח שאינה מסרחת וה"נ אילו לא היתה נשמה נתונה עד שעת יצירה היאך תתקיים הטיפה שלא תסריח במעיה וכיון שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת:

    למדני אנטונינוסמדבריו למדתי:

    ופקודתך שמרה רוחימשעת פקידה נשמר רוחי:

    משעת יציאהכשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה:

    א"לרבי משעת יצירה:

    אמר לו אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצאאלא משעת יציאתה:

    בם עור ופסחשחיין עם מומן:

    וכתיב אז ידלג כאיל פסחדמשמע שמתרפאין:

    עומדין במומןואח"כ מתרפאין:

    בלע המות לנצחדלעתיד לבא מאחר שחיין שוב אינן מתין:

    כי הנערכלומר כשימות אדם לעתיד ומת בן מאה שנה יאמרו נער הוא מת כי הנער בן מאה שנה ימות אלמא מתין:

    וחפרה הלבנה ובושה החמהמשמע שיהא אורם כהה וכתיב והיתה אור הלבנה כאור החמה:

    כאן לימות המשיחכשיכלה השיעבוד והיתה אור הלבנה כאור החמה ולעתיד לבא וחפרה הלבנה ובושה החמה מרוב נגהם של צדיקים:

    ולשמואל דאמרבדוכתא אחריתי אין בין העולם הזה וכו'. אידי ואידי לעוה"ב:

    אלא כאן במחנה שכינהוחפרה מזיו השכינה:

    כאן במחנה צדיקיםכאן במחנה רשעים לא גרסינן:

    כתיב אני אמית ואחיהדמשמע כשם שאני אמית את האדם כך אני מחייהו כשמת בעל מום עומד וחי בעל מום:

    וכתיב מחצתי ואני ארפאשכשהוא מחיה מרפא את המחץ ועומד שלם:

    והדר מה שמחצתישלאחר כן מתרפא וכדלעיל עומדין במומן ומתרפאין:

    מיתה באחד וחיים באחדוה"ק אני ממית אדם זה ומחיה אדם אחר:

    כדרך שהעולם נוהגשזה מת וזה נולד:

    מה מחץ ורפוי באחדואין רפואה אלא במקום מחץ:

    ישירמשמע לעתיד:

    נשאו קול יחדיוהיינו קול אחד:

    המונע הלכהמללמדו:

    מששת ימי בראשיתדכתיב בראשית ברא בשביל התורה שהיא ראשית וישראל נקראו ראשית תבואתה שעתידין להנחיל' ברא אלהים את השמים וגו':

    ברתורה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 91 עמוד ב

    1בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום.

    2לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד.

    3אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד, שנאמר: ״(תהלים נ״, ד) ״יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו״. ״יקרא אל השמים מעל״ זו נשמה, ״ואל הארץ לדין עמו״ זה הגוף.

    4א"ל אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? א"ל אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי. א"ל הכי קאמינא לך: מפני מה שוקעת במערב?

    5א"ל כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר ״(נחמיה ט״, ו) ״וצבא השמים לך משתחוים״. א"ל ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא, ותיעול! משום פועלים ומשום עוברי דרכים.

    6וא"ל אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? א"ל משעת יצירה. א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר ״(איוב י״, יב) ופקודתך שמרה רוחי.

    7ואמר ליה אנטונינוס לרבי: מאימתי יצה"ר שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? א"ל משעת יצירה. א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא! אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: ״(בראשית״. ד, ז) לפתח חטאת רובץ׃

    8ר"ל רמי כתיב ״(ירמיהו לא״, ח) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב ״(ישעיהו לה״, ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה הא כיצד עומדין במומן ומתרפאין׃

    9עולא רמי כתיב ״(ישעיהו כה״, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וכתיב ״(ישעיהו סה״, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מאי בעו התם הנך דכתיב ״בהו (ישעיהו סא״, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם׃

    10רב חסדא רמי כתיב ״(ישעיהו כד״, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וכתיב ״(ישעיהו ל״, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעוה"ב׃

    11ולשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה׃

    12רבא רמי כתיב ״(דברים לב״, לט) אני אמית ואחיה וכתיב ״(דברים לב״, לט) מחצתי ואני ארפא אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא׃

    ברייתא

    13ת"ר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה׃

    ברייתא

    14תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר: ״(שמות טו״, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחיית המתים מן התורה׃

    15אלא מעתה (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה׃

    16א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ״(תהלים פד״, ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה היללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״׃

    17א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ״(ישעיהו נב״, ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו' ריננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד שנאמר ״קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו״׃

    18אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר ״(דברים לג״, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר ״(משלי יא״, כו) מונע בר׃

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    בן יהוידע

    אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵבִיא אֶת הַנְּשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד (תהלים נ, ד). נראה הכונה דעושה כן בשעת חבוט הקבר ואותה שעה דן את האדם. אי נמי קאי על נפש הבהמית שנקראת בדברי רבינו האר"י ז"ל כח הגוף ולה קורא אותה כאן בתלמודא בשם גוף. ומה שאמר 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' נראה לי בס"ד דרמז בתיבת 'מֵעָל' מה שדן את האדם תחילה על דברי תורה כי אמרו רבותינו ז"ל (שבת לא.) תחילת דינו של אדם על דברי תורה דכתיב 'פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן' (משלי יז, יד) והנה 'עַל' רצונו לומר סמוך כמו 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה' (במדבר ב, כ) ואותיות הסמוכים לאותיות שָׁמַיִם הם אותיות תְּנַ"ךְ כי אות מ"ם כפולה ואחר אותיות אֶרֶץ יש אותיות שָׁבַק שהוא תרגום של 'עזב' נמצא אותיות הסמוכים לשמים וארץ הם 'שָׁבַק תְּנַ"ךְ' שידין אותו על אשר שבק ועזב את תנ"ך שהיא התורה. וזהו שנאמר 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' שהוא תְּנַ"ךְ וגם עוד 'אֶל הָאָרֶץ' רצונו לומר אותיות הסמוכין לארץ שהם שָׁבַק 'לָדִין עַמּוֹ' שידין כל אחד ואחד על אשר שבק תנ"ך ולא למד בה.

    אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּינְשָׁמָה, מֵאֵימָתַי נִתְּנָה בָּאָדָם, מִשְּׁעַת פְּקִידָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. קשא מאי הוה סלקא דעתיה דרבי מעיקרא לומר משעת יצירה ואמאי ניחא ליה למימר משעת יצירה טפי משעת פקידה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים בשער פרקי הצלם) דאדם התחתון יש בו עור ובשר וגידין ועצמות וכך הוא עניינם העור הוא סוד המלכות שהוא סוד נפש והבשר הוא סוד התפארת שהוא סוד רוח והגידין הם סוד הבינה שהוא סוד נשמה ועצמות הם סוד חכמה שהוא סוד חיה וכלולה בה היחידה בסוד קוץ יו"ד דשם הוי־ה ברוך הוא יעוין שם. וידוע אפילו נפש קטנה שתבא לאדם מוכרח שהיא כלולה מחמשה בחינת נרנח"י [נפש רוח נשמה חיה יחידה] ולכן הוה סבירא ליה לרבי מעת יצירה שהוא אחר שנרקם כולו בעור ובשר וגידין ועצמות וכמו שפירש רש"י ז"ל דסבירא ליה מסתברא הנפש שתבא אצלו כיון דהיא כלולה מן נרנח"י צריך שתמצא מקום שלם כנגד כל חלקים שלה כדי לנוח בו, מה שאין כן שעת פקידה דעדיין הוא טיפת זרע ואין עתה בגוף מקום מסויים בחלוקות הנזכר לעיל שתחול עליו הנפש בחלקים של נרנח"י אך אחר כך מחמת קושיא הוכרח להודות לו שהוא משעת פקידה.

    מַה מְּחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד, מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (דברים לב, לט). נראה מגוף הכתוב עצמו אין אנו למידין שכל המתים יחיו אלא יש לפרש דמעט הם חיים ואותם שהם צדיקים גמורים דוקא אך אחר שפירש וביאר הכתוב על אמיתותו שרצונו לומר על מה שאני אמית אני מחיה, נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה דהיינו שיחיו כולם כאשר אנחנו מאמינים בכך. ומה שאמר 'שָׁר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יָשִׁיר' (שמות טו, א) נראה לי בס"ד שנרמזה עולם הבא כאן כי עולם הבא נבראת ביו"ד וידוע תרי עולם הבא יש חד הוא עולם שיהיה לגופים אחר התחייה שזה גם כן נקרא בשם 'עולם הבא' וחד עולם הנשמות ושניהם נרמזים באות יו"ד לכך אמר 'יָשִׁיר' שהוא 'שָׁר יוּ"ד יוּ"ד'.

    כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר"אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" (תהלים פד, ה). יש להקשות מהיכא משמע מן הכתוב הזה דקאי על האומר שירה בעולם הזה? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתבו המפרשים איך אומרים שירה להקדוש ברוך הוא והלא איכא בזה חשש דסיימתינהו לשבחיה דמארך (ברכות לג:)? ותירצו כיון שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בארץ ומלא כל הארץ כבודו נמצא אומרים השירים בפניו וכל שבח שאומרים בפניו חשיב מקצת, כי כן היא המדה אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. ובזה פרשתי הכתוב צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל (ישעיה יב, ו). נמצא האומר שירה להקדוש ברוך הוא בעולם הזה חושב גם הארץ התחתונה היא חשיבה ביתו יתברך והוי השירה בפניו יתברך ונמצא כל מה שאומר הוא מקצת ולית לן בה וזהו שאמר הכתוב 'אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ' כלומר אשרי אלו שהם חושבים תמיד שהם יושבי ביתך דלכן הם אומרים שירות ותשבחות ואלו הם 'עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה' בעולם הבא.

    עֲתִידִין כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לוֹמַר שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד (ישעיה נב, ח)נראה לי בס"ד הטעם כי מקודם זה מתנבא לטובה וזה לרעה ואינם שוים אך לעתיד כל ישראל צדיקים תהיה נבואתם שוה הכל לטובה ולכן נעשה סימן זה שיתנבאו כולן בקול אחד. ועוד נראה לי בס"ד הכונה שיזכו להתלבשות הנבואה קול בקול שזו מדרגה גדולה כנזכר בריש שער רוח הקודש.

    כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ (משלי יא, כו). הא דלא אמר מִתַּלְמִיד אלא אמר 'מִפִּי תַּלְמִיד', ללמד אף על פי שלא מנע הלכה מן התלמיד אלא למד אותה לו עם כל זה אם לא למדה לו באופן שתהיה שגורה בפיו שיוכל התלמיד לחזור ולאומרה בפיו גם כן נענש בכך שאפילו עוברין מקללין אותו. והא דאמר 'אֲפִלּוּ עֻבָּרִין' רצונו לומר לא מבעיא הילודים שהם היו ערבין לישראל בעסק התורה כדכתיב מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז (תהלים ח, ג) אלא אפילו עוברין דאינן בכלל הערבות נמי מקללין אותו.

    מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ״א עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף צ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־682 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בכורות תאני הבכורות:

    יקרא אל השמים מעל כלומר יקרא הקב"ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מאל השמים מעל ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ:

    מפני מה שוקעת במערב תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע דאי הוה הכי לא הוה אמינא לך מפני מה שוקעת במזרח דנוהג העולם כך הוא ממקום שיצא שם נכנס:

    כדי ליתן שלום לקונה להקב"ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוה לפני הקב"ה שבראה ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב"ה:

    ותיתי עד פלגא דרקיעא דאם לכך מתכוונת למה הולכת בתוך המערב תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי מערב שכן דרך ב"א שמשתחוה ברחוק לפני המלך ואינו מתקרב כל כך:

    משום פועלים דאילו כן היה מחשיך פתאום שכשחמה באמצע הרקיע מאירה ביותר וסבורים שעדיין יש שהות ביום והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה ולכך שוקעת במערב שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין שמגיע שעת חשיכה:

    משעת יצירה שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:

    פקידה משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות:

    ועוד 28 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 91b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    בן יהוידע

    אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵבִיא אֶת הַנְּשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד (תהלים נ, ד). נראה הכונה דעושה כן בשעת חבוט הקבר ואותה שעה דן את האדם. אי נמי קאי על נפש הבהמית שנקראת בדברי רבינו האר"י ז"ל כח הגוף ולה קורא אותה כאן בתלמודא בשם גוף. ומה שאמר 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' נראה לי בס"ד דרמז בתיבת 'מֵעָל' מה שדן את האדם תחילה על דברי תורה כי אמרו רבותינו ז"ל (שבת לא.) תחילת דינו של אדם על דברי תורה דכתיב 'פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן' (משלי יז, יד) והנה 'עַל' רצונו לומר סמוך כמו 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה' (במדבר ב, כ) ואותיות הסמוכים לאותיות שָׁמַיִם הם אותיות תְּנַ"ךְ כי אות מ"ם כפולה ואחר אותיות אֶרֶץ יש אותיות שָׁבַק שהוא תרגום של 'עזב' נמצא אותיות הסמוכים לשמים וארץ הם 'שָׁבַק תְּנַ"ךְ' שידין אותו על אשר שבק ועזב את תנ"ך שהיא התורה. וזהו שנאמר 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' שהוא תְּנַ"ךְ וגם עוד 'אֶל הָאָרֶץ' רצונו לומר אותיות הסמוכין לארץ שהם שָׁבַק 'לָדִין עַמּוֹ' שידין כל אחד ואחד על אשר שבק תנ"ך ולא למד בה.

    אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי נְשָׁמָה, מֵאֵימָתַי נִתְּנָה בָּאָדָם, מִשְּׁעַת פְּקִידָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. קשא מאי הוה סלקא דעתיה דרבי מעיקרא לומר משעת יצירה ואמאי ניחא ליה למימר משעת יצירה טפי משעת פקידה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים בשער פרקי הצלם) דאדם התחתון יש בו עור ובשר וגידין ועצמות וכך הוא עניינם העור הוא סוד המלכות שהוא סוד נפש והבשר הוא סוד התפארת שהוא סוד רוח והגידין הם סוד הבינה שהוא סוד נשמה ועצמות הם סוד חכמה שהוא סוד חיה וכלולה בה היחידה בסוד קוץ יו"ד דשם הוי־ה ברוך הוא יעוין שם. וידוע אפילו נפש קטנה שתבא לאדם מוכרח שהיא כלולה מחמשה בחינת נרנח"י [נפש רוח נשמה חיה יחידה] ולכן הוה סבירא ליה לרבי מעת יצירה שהוא אחר שנרקם כולו בעור ובשר וגידין ועצמות וכמו שפירש רש"י ז"ל דסבירא ליה מסתברא הנפש שתבא אצלו כיון דהיא כלולה מן נרנח"י צריך שתמצא מקום שלם כנגד כל חלקים שלה כדי לנוח בו, מה שאין כן שעת פקידה דעדיין הוא טיפת זרע ואין עתה בגוף מקום מסויים בחלוקות הנזכר לעיל שתחול עליו הנפש בחלקים של נרנח"י אך אחר כך מחמת קושיא הוכרח להודות לו שהוא משעת פקידה.

    מַה מְּחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד, מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (דברים לב, לט). נראה מגוף הכתוב עצמו אין אנו למידין שכל המתים יחיו אלא יש לפרש דמעט הם חיים ואותם שהם צדיקים גמורים דוקא אך אחר שפירש וביאר הכתוב על אמיתותו שרצונו לומר על מה שאני אמית אני מחיה, נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה דהיינו שיחיו כולם כאשר אנחנו מאמינים בכך. ומה שאמר 'שָׁר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יָשִׁיר' (שמות טו, א) נראה לי בס"ד שנרמזה עולם הבא כאן כי עולם הבא נבראת ביו"ד וידוע תרי עולם הבא יש חד הוא עולם שיהיה לגופים אחר התחייה שזה גם כן נקרא בשם 'עולם הבא' וחד עולם הנשמות ושניהם נרמזים באות יו"ד לכך אמר 'יָשִׁיר' שהוא 'שָׁר יוּ"ד יוּ"ד'.

    כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" (תהלים פד, ה). יש להקשות מהיכא משמע מן הכתוב הזה דקאי על האומר שירה בעולם הזה? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתבו המפרשים איך אומרים שירה להקדוש ברוך הוא והלא איכא בזה חשש דסיימתינהו לשבחיה דמארך (ברכות לג:)? ותירצו כיון שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בארץ ומלא כל הארץ כבודו נמצא אומרים השירים בפניו וכל שבח שאומרים בפניו חשיב מקצת, כי כן היא המדה אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. ובזה פרשתי הכתוב צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל (ישעיה יב, ו). נמצא האומר שירה להקדוש ברוך הוא בעולם הזה חושב גם הארץ התחתונה היא חשיבה ביתו יתברך והוי השירה בפניו יתברך ונמצא כל מה שאומר הוא מקצת ולית לן בה וזהו שאמר הכתוב 'אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ' כלומר אשרי אלו שהם חושבים תמיד שהם יושבי ביתך דלכן הם אומרים שירות ותשבחות ואלו הם 'עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה' בעולם הבא.

    עֲתִידִין כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לוֹמַר שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד (ישעיה נב, ח) נראה לי בס"ד הטעם כי מקודם זה מתנבא לטובה וזה לרעה ואינם שוים אך לעתיד כל ישראל צדיקים תהיה נבואתם שוה הכל לטובה ולכן נעשה סימן זה שיתנבאו כולן בקול אחד. ועוד נראה לי בס"ד הכונה שיזכו להתלבשות הנבואה קול בקול שזו מדרגה גדולה כנזכר בריש שער רוח הקודש.

    כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ (משלי יא, כו). הא דלא אמר מִתַּלְמִיד אלא אמר 'מִפִּי תַּלְמִיד', ללמד אף על פי שלא מנע הלכה מן התלמיד אלא למד אותה לו עם כל זה אם לא למדה לו באופן שתהיה שגורה בפיו שיוכל התלמיד לחזור ולאומרה בפיו גם כן נענש בכך שאפילו עוברין מקללין אותו. והא דאמר 'אֲפִלּוּ עֻבָּרִין' רצונו לומר לא מבעיא הילודים שהם היו ערבין לישראל בעסק התורה כדכתיב מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז (תהלים ח, ג) אלא אפילו עוברין דאינן בכלל הערבות נמי מקללין אותו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 91b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־682 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים: אחד…״

    2. קטע 237 מילים

      נפתחת ב״לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״א"ל אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה…״

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״א"ל כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר (נחמיה…״

    6. קטע 645 מילים

      נפתחת ב״וא"ל אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם,…״

    7. קטע 740 מילים

      נפתחת ב״ואמר ליה אנטונינוס לרבי: מאימתי יצה"ר שולט…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״ר"ל רמי כתיב (ירמיהו לא, ח) בם…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 957 מילים

      נפתחת ב״עולא רמי כתיב (ישעיהו כה, ח) בלע…״

      חכמים: עולא.

    10. קטע 1038 מילים

      נפתחת ב״רב חסדא רמי כתיב (ישעיהו כד, כג)…״

      חכמים: רב חסדא.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״ולשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח…״

      חכמים: שמואל.

    12. קטע 1228 מילים

      נפתחת ב״רבא רמי כתיב (דברים לב, לט) אני…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה…״

    14. קטע 1454 מילים

      נפתחת ב״תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים…״

      חכמים: רבי מאיר.

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה (מלכים א יא, ז) אז…״

    16. קטע 1648 מילים

      נפתחת ב״א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים…״

    17. קטע 1753 מילים

      נפתחת ב״א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מניין…״

      חכמים: אבא.

    18. קטע 1858 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב כל המונע…״

      חכמים: רב יהודה, רב כל, רב חנא בר ביזנא, רבי שמעון.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף צ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026