נבזה בעיניו נמאס — בתהלים (כד) כתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב וגו' וקחשיב נמי הא:
על מטה של חבלים — דרך בזיון מפני שהיה אביו רשע וביזהו לעיני כל כדי שיתייסרו האחרים ולכבוד עצמו לא חש ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש דנשיא בעמך כתיב (שמות כב) בעושה מעשה עמך נבזה בעיניו הוא עצמו נתבזה ונמאס בפני עצמו שלא חש לכבודו במקום קידוש ה' ואי אמרת כבוד שעושין למת אינו שלו אלא של חיים מ"ט עביד הכי למה ביזה את החיים:
אל תספדוני בעיירות — רבינו הקדוש צוה את בניו בכתובות (דף קג.) בהנושא אל תספדוני כשתוליכו את ארוני למקום קבורתי דהוא מת בציפורי וקבורתו בבית שערים אל תספדוני בעיירות קטנות שתעברו עליהן אלא בכרכים גדולים דאיכא אינשי טובא ומיכנפי מעיירות נמי להתם:
מאי לאו לכבודו של מת — אלמא יקרא דעבדי ליה דיליה הוא:
ומבית ליה למת — תרגומו של מלין:
כי אמר רחמנא לא תלין — ורבינן נמי שאר כל המתים היינו כי משהו ליה לדחוייה בעלמא דלא איכפת ליה ביה דהיינו בזיון ודומיא דתלוי אבל האי דליתייקרו ביה קרוביו לאו בזיון הוא לדידיה:
לשמע — כמו (שמואל א ט״ו:ד׳) וישמע שאול לשון אסיפה להספידו:
סימן יפה למת — כשנפרעין ממנו בעוה"ז לאחר מיתה דיש לו כפרה בכך:
ש"מ יקרא דשכבי הוא — דאי לאו יקרא דשכבי אמאי מיכפר בבזיוניה:
ויחי ויקם על רגליו — אותו הנקבר נביא השקר היה הוא הנביא אשר השיב את עידו לאכול ולשתות בבית אל ונענש עידו על ידו והמיתו הארי וכשמת לאחר ימים קברוהו אצל אלישע ולא הוכשר אצל המקום שיקבר אצלו והחייהו:
נא פי שנים — אליהו החיה את המת והיה לו לאלישע להחיות שני מתים והוא לא החיה אלא בנה של שונמית:
לא הלך — ואי משום ברכתא דאליהו הוא היכי מקויימת בהכי:
וכשם שאין קוברים כו' — לפרושי טעמא דמתני' מהדר דלפיכך נתקנו שתי קברות שאין קוברין נסקלין ונשרפין שהן רשעים חמורים אצל נהרגין ונחנקין שהן רשעים קלים:
וליתקין ארבע — דהא נשרפין אצל נסקלין קלים הם:
גמרא גמירי לה — הלכה למשה מסיני:
הואיל ונדחה — הקרבן כשהמיר דתו דאין מקבלין קרבן מן המומרים כדתניא מע"ה פרט למומר בשחיטת חולין בפ"ק (דף ה:) שוטה נמי לאו בר כפרה היא דיקריב אותו לרצונו כתיב (ויקרא א):
כישן דמי — ככל אדם הישנים בלילה ואינם נדחים בכך לאחר שניעורו:
אבל התם — דיש בידו לחזור:
אימא לא — הוי דיחוי:
היו בה קדשים — בעיר הנדחת אינן נשרפין עם שללה דכתיב (דברים יג) שללה ולא שלל שמים ומיהו מיקרב לא קרבו משום דכתיב (משלי כא) זבח רשעים תועבה ואם קדשי מזבח הן ואפילו עולות ושלמים נדבה ימותו:
קדשי בדק הבית יפדו — כשאר בדק הבית והפודה אותם יאכלם שהרי לא נאסרו דלאו דידהו הוו ומדקתני ימותו ש"מ משום דנדחו מהקרבה כשהמירו בעליהן הוא דמומר לע"ז לא מקבלינן שום קרבן מיניה כדאמרי' בהכל שוחטין (חולין דף ה:):
דהואיל ונדחו ידחו — דאי משום זבח רשעים הא כיון דאיקטול אית להו כפרה:
יכול פירשו — אביו ואמו של כהן:
מדרכי צבור — כגון מומר:
יטמא — להם במותם ת"ל (ויקרא כ״א:א׳-ב׳) לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' בעושה מעשה עמיו יטמא לו ואם לאו אל יטמא אפי' לשארו אלמא לא כיפרה לו מיתתו אם לא חזר בו:
