בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לעולם רבי ישמעאלדאמר ארוסה יצתה ולא נשואה והכי קאמר ר' אליעזר את אביה ברשות אביה דהיינו ארוסה בשריפה:

    ואת חמיהדהיינו נשואה אם מחמיה זינתה בסקילה כבת ישראל ומכל אדם בחנק כישראל דנשואה לא יצתה מן הכלל:

    לעולם כר"שדאמר שריפה חמורה הלכך על כרחיך ארוסה יצתה לשריפה ובנשואה קסבר רבי אליעזר הואיל ובישראל קלה מאד דבחנק דיי לך אם תחמיר על בת כהן לדונה בסקילה דסלקא חד דרגא דלר"ש כך סדרן שריפה סקילה חנק והרג ואת אביה ואת חמיה דקאמר רשות נינהו:

    הא אידי ואידי ר"ש בשריפה קאמרועל כרחיך לא מצית למימר ר' אליעזר בהא פליג עליה דמהיכא תיתי אי לית ליה בנין אב דר' ישמעאל על כרחיך כיון דשריפה חמורה וקרא בת כהן סתמא כתיב שתיהן במשמע ואי אית ליה בנין אב דבארוסה הכתוב מדבר נשואה על כרחיך לא יצתה מכלל נשואה בת ישראל ומי הוציאה לסקילה אם החמיר הכתוב בארוסה בת כהן מבת ישראל שכן היא חמורה תחמיר בנשואה שהיא קלה:

    איפוךאידי ואידי רשות והאי דקאמר את אביה ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה סירכא נקט אמילתיה דתנא קמא סריך דאיירי בלישנא דקרא:

    הלכתא למשיחאהלכה זו כשיבאו ימות המשיח אצטריך לנו שישובו ד' מיתות בית דין למקומן:

    הכי קאמינא הלכה למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמרבתמיה מי שייך למימר הלכה בכי האי מחלוקת שאין בין רבין לרבינא לא חיוב ולא פטור ולא חילוק מיתה דתרוייהו מפרשי נשואה בשריפה ארוסה בסקילה ובתיקון לשון הברייתא פליגי מר מתקן לה ללישנא דלא אצטריך לאפוכה ומר מפיך לה משום דוחקא דלישנא ומאי הלכה איכא למימר בסוגיא דשמעתא אחרי שאין אנו למידין ממנה כלום כשיבא המשיח ויחיה המתים נשאל את רבי אליעזר באיזה לשון אמרה:

    מות יומת הנואף והנואפתכל מיתה סתם חנק:

    הכל היו בכלל הנואף והנואפתנשואות וארוסות כהנת וישראלית:

    הוציא הכתובמכלל זה את ארוסה לסקילה כדכתיב (דברים כ״ב:ט״ו) והוציאו את הנערה והוציאו כתוב אחר בת כהן לשריפה וכתב סתם ולמד סתם מן המפורש מה כשהוציא בישראל מכלל חנק ארוסה הוציא ולא נשואה אף כשהוציא כו':

    זוממיהבכלל מיתת בועלה שלא יצא מן הכלל דכתיב (ויקרא כא) היא ולא בועלה וזוממיה בכלל מיתת בועליהן דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו במקום שיש חילוק מיתה בעדותן כגון כאן שחייבו לה שריפה ולו סקילה כדינו נדונין ולא כדינה:

    אחת ארוסה ואחת נשואהדקרא סתמא כתיב:

    אמר לו רבי ישמעאלהואיל ודורש אתה גזירה שוה דרוש נמי הא דבארוסה משתעי:

    בת ובתוי"ו יתירה לרבות הנשואה:

    נוציא זו בשריפהונחמיר עליה ממיתה המפורשת בה דהוי חנק דאם משמע גזירה שוה להביא את הנשואה הביא נמי את הפנויה ואם משמע להוציא פנויה הוציא וכו':

    ורבי ישמעאלדפריך ליה אם משמע וכו' לא ידע דעתיה דרבי עקיבא והוה סבירא ליה מדמהדר ליה בת ובת אני דורש שמע מינה דרבי עקיבא הדר ביה מגזירה שוה והכי קאמר ישמעאל אחי אין אני דורש גזירה שוה זו דאתא בת ובת ואפקה והכי קאמר ליה אם כן למעוטי פנויה מנא לך:

    בזכריםבכהנים:

    בין תמימים לבעלי מומיןלענין עבודה יכול אף בנות בעלי מומין יצאו מכלל קדושתן ויהיה דינם כבנות ישראל אם זנו:

    והיו קדשלרבות אף בעלי מומין לקדושה:

    הני מילידנפקי שאף בעלי מומין בקדושתן מוהיו קדש:

    אינהוהכהנים עצמן נתרבו לקדושה שלא תאמר הואיל ופסולין לעבודה יהיו מותרין לטמא למתים:

    ור' ישמעאלדנפקא ליה במה מצינו ולא איצטריך ג"ש:

    סנהדרין 51 עמוד ב

    1לעולם כרבי ישמעאל, והכי קאמר: את אביה ברשות אביה, בשריפה; ואת חמיה מחמיה, בסקילה; וכל אדם בחנק.

    2אמר רבא: מאי שנא? או אידי ואידי ממש, או אידי ואידי רשות.

    3אלא אמר רבא: לעולם כר"ש וקסבר ר"א נשואה כארוסה. מה ארוסה חד דרגא מסקינן לה, מסקילה לשריפה, אף נשואה חד דרגא מסקינן לה, מחנק לסקילה.

    4מתקיף לה ר' חנינא: הא אידי ואידי ר"ש בשריפה קאמר?

    5אלא אמר רבינא: לעולם כרבנן, ואיפוך את אביה בסקילה, ואת חמיה בשריפה. והאי דקאמר ״את אביה״ סירכא בעלמא נקט.

    6אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, אמר רב: הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא. אמר רב יוסף: הלכתא למשיחא?

    7א"ל אביי: אלא מעתה, שחיטת קדשים לא ליתני? הלכתא למשיחא! אלא, דרוש וקבל שכר. הכא נמי, דרוש וקבל שכר.

    8הכי קאמרי: הלכתא למה לי? סוגיא דשמעתא הלכה קאמר.

    9מאי רבי ישמעאל? דתניא: (ויקרא כא, ט) ״ובת [איש] כהן כי תחל לזנות״ בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר.

    10אתה אומר בנער' והיא ארוסה, או אינו אלא אפי' נשואה? ת"ל (ויקרא כא, יח) ״איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת ״הנואף והנואפת״. הכל היו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב ״בת״ ישראל בסקילה ״ובת. כהן בשריפה מה כשהוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא הכתוב בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה׃

    11זוממיה ובועלה בכלל (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם וגו'׃

    12בועלה מאי כאשר זמם איכא אלא זוממיה בכלל מיתת בועלה׃

    13משום שנאמר ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו דברי רבי ישמעאל״,׃

    14ר"ע אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל׃

    15א"ל ר' ישמעאל, אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה׃

    16א"ל ר"ע ישמעאל אחי (ויקרא כא, ט) בת ובת אני דורש׃

    17א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה׃

    18ור"ע אהני גזירה שוה למעוטי פנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה׃

    19ורבי ישמעאל סבר מדקאמר ליה בת ובת ש"מ הדר ביה מגזירה שוה׃

    20ור' ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני אבוהי דשמואל בר אבין לפי שמצינו שחלק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהן ת"ל בת ובת׃

    21ורבי עקיבא (ויקרא כא, ו) מוהם מקריבים והיו קדש נפקא׃

    22ור' ישמעאל אי מההיא הוה אמינא ה"מ אינהו אבל בנותיהן לא קמ"ל׃

    23ורבי ישמעאל׃

    תוספות

    סירכא נקטפ"ה והא דקאמר את אביה ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה סירכא נקט וקשה דבכל הספרים כתיב והא דקאמר את אביה בשריפה ויש לומר דנותן טעם במה טעה התנא ששנה את אביה בשריפה כיון שהיא בסקילה ומשני סירכא נקט סירכיה דקרא דכתיב את אביה היא מחללת באש תשרף ומיהו קשה דלא יהיב טעמא אלא אמאי נקט את אביה בשריפה אבל בכלתו לא יהיב טעמא וי"ל דהא דקתני את אביה בשריפה סירכא נקט משום דבעלמא בתו בשריפה וכלתו בסקילה:

    הלכתא למשיחאבפרק ב"ש בזבחים (מה.) פריך נמי הכי והא דפסקינן הלכה כר' יוסי (במשנת) י' יוחסין (קדושין דף עב:) דעתידי' ממזרים ליטהר נ"מ בזה"ז שלא להתרחק ממשפחות שאינן ידועות דבממזר שאינו ידוע מיירי ובפ"ק דיומא (ד' יג. ושם) דפסקו כרבי יוסי ראשון חוזר לעבודתו נ"מ לנשיא או פרנס שנתמנה על הציבור ועבר מחמת האונס מיהו בס"פ התכלת (מנחות נב. ושם) קשה דפסק ר' יוחנן כאבא (שאול) בן דוסאי ונראה דרב יוסף פריך דוקא הכי הכא ובפ' ב"ש (זבחים ד' מה.) והר"ר חיים פירש דלא פריך אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסורא כיון דליכא נפקותא אלא על ידי איסור אין לפסוק הלכה למשיחא ונ"ל דלא פריך אלא היכי דלא נ"מ אלא ליישב לישני דשמעתין כדמסיק אבל הנך יש נפקותא איסור והיתר אף על גב דהוי למשיחא:

    לאחיו ולא לאחותותימה ת"ל מדכתיב היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל דאי מהיא לחודא לא הוה ממעטינן זוממים משום דבעינן כאשר זמם קמ"ל לאחיו ולא לאחותו ואי מהתם ה"א ה"מ היכא דמעידין נמי על הבועל:

    ורבי ישמעאל סבר מדקא"ל בת ובת כו'וא"ת היכי ס"ד דהדר ביה דאם כן בת ובת למה ליה דהא לא אתא בת ובת אלא לאפוקי מג"ש וי"ל דלא תימא דוקא ארוסה מדינא דלעיל דמה כשהוציא בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכתא כדשלח רבין משמא דר' יוסי ברבי חנינא ומתמה רב יוסף הלכתא למשיחא כלומר דיני נפשות עכשיו אין דנין אין צריכין זו ההלכה אלא בימות המשיח. א"ל אביי אלא מעתה שחיטת קדשים נמי הכי וכי יש עכשיו מקדש להקריב בו קדשים אלא דרוש וקבל שכר הכי נמי דרוש וקבל שכר ואסיק' סוגיא דשמעתא הלכה כוותיה קאמרינן מאי ר' ישמעאל דאמרינן לעילא ולא כר' ישמעאל דתניא בת כהן כי תחל לזנות בנערה ארוסה הכתוב מדבר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשרפה יכול אפילו פנויה כו' עד א"ל רבי עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש כלומר היה לו לומר בת כהן כי תחל לזנות למה אמר ובת כהן לא הוסיף ו' אלא לרבות אחת ארוסה ואחת נשואה לשרפה א"ל ר' ישמעאל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא נשואה בת כהן לשרפה אם ובת משמע להביא הנשואה אפי' פנויה בת כהן נמי שזינתה בשרפה ואסיק' בעינן זנות עם זיקת הבעל ומייתי לה ר"ע בגזירה שווה ובמדרש בת ובת וזו השמועה עוד ביבמות פ' [אלמנה לכה"ג (דף סח:)] ור' ישמעאל האי בת ובת מאי

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף נ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־399 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לעולם רבי ישמעאל דאמר ארוסה יצתה ולא נשואה והכי קאמר ר' אליעזר את אביה ברשות אביה דהיינו ארוסה בשריפה:

    ואת חמיה דהיינו נשואה אם מחמיה זינתה בסקילה כבת ישראל ומכל אדם בחנק כישראל דנשואה לא יצתה מן הכלל:

    לעולם כר"ש דאמר שריפה חמורה הלכך על כרחיך ארוסה יצתה לשריפה ובנשואה קסבר רבי אליעזר הואיל ובישראל קלה מאד דבחנק דיי לך אם תחמיר על בת כהן לדונה בסקילה דסלקא חד דרגא דלר"ש כך סדרן שריפה סקילה חנק והרג ואת אביה ואת חמיה דקאמר רשות נינהו:

    הא אידי ואידי ר"ש בשריפה קאמר ועל כרחיך לא מצית למימר ר' אליעזר בהא פליג עליה דמהיכא תיתי אי לית ליה בנין אב דר' ישמעאל על כרחיך כיון דשריפה חמורה וקרא בת כהן סתמא כתיב שתיהן במשמע ואי אית ליה בנין אב דבארוסה הכתוב מדבר נשואה על כרחיך לא יצתה מכלל נשואה בת ישראל ומי הוציאה לסקילה אם החמיר הכתוב בארוסה בת כהן מבת ישראל שכן היא חמורה תחמיר בנשואה שהיא קלה:

    איפוך אידי ואידי רשות והאי דקאמר את אביה ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה סירכא נקט אמילתיה דתנא קמא סריך דאיירי בלישנא דקרא:

    הלכתא למשיחא הלכה זו כשיבאו ימות המשיח אצטריך לנו שישובו ד' מיתות בית דין למקומן:

    הכי קאמינא הלכה למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמר בתמיה מי שייך למימר הלכה בכי האי מחלוקת שאין בין רבין לרבינא לא חיוב ולא פטור ולא חילוק מיתה דתרוייהו מפרשי נשואה בשריפה ארוסה בסקילה ובתיקון לשון הברייתא פליגי מר מתקן לה ללישנא דלא אצטריך לאפוכה ומר מפיך לה משום דוחקא דלישנא ומאי הלכה איכא למימר בסוגיא דשמעתא אחרי שאין אנו למידין ממנה כלום כשיבא המשיח ויחיה המתים נשאל את רבי אליעזר באיזה לשון אמרה:

    מות יומת הנואף והנואפת כל מיתה סתם חנק:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 51b · Sefaria

    תוספות

    סירכא נקט פ"ה והא דקאמר את אביה ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה סירכא נקט וקשה דבכל הספרים כתיב והא דקאמר את אביה בשריפה ויש לומר דנותן טעם במה טעה התנא ששנה את אביה בשריפה כיון שהיא בסקילה ומשני סירכא נקט סירכיה דקרא דכתיב את אביה היא מחללת באש תשרף ומיהו קשה דלא יהיב טעמא אלא אמאי נקט את אביה בשריפה אבל בכלתו לא יהיב טעמא וי"ל דהא דקתני את אביה בשריפה סירכא נקט משום דבעלמא בתו בשריפה וכלתו בסקילה:

    הלכתא למשיחא בפרק ב"ש בזבחים (מה.) פריך נמי הכי והא דפסקינן הלכה כר' יוסי (במשנת) י' יוחסין (קדושין דף עב:) דעתידי' ממזרים ליטהר נ"מ בזה"ז שלא להתרחק ממשפחות שאינן ידועות דבממזר שאינו ידוע מיירי ובפ"ק דיומא (ד' יג. ושם) דפסקו כרבי יוסי ראשון חוזר לעבודתו נ"מ לנשיא או פרנס שנתמנה על הציבור ועבר מחמת האונס מיהו בס"פ התכלת (מנחות נב. ושם) קשה דפסק ר' יוחנן כאבא (שאול) בן דוסאי ונראה דרב יוסף פריך דוקא הכי הכא ובפ' ב"ש (זבחים ד' מה.) והר"ר חיים פירש דלא פריך אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסורא כיון דליכא נפקותא אלא על ידי איסור אין לפסוק הלכה למשיחא ונ"ל דלא פריך אלא היכי דלא נ"מ אלא ליישב לישני דשמעתין כדמסיק אבל הנך יש נפקותא איסור והיתר אף על גב דהוי למשיחא:

    לאחיו ולא לאחותו תימה ת"ל מדכתיב היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל דאי מהיא לחודא לא הוה ממעטינן זוממים משום דבעינן כאשר זמם קמ"ל לאחיו ולא לאחותו ואי מהתם ה"א ה"מ היכא דמעידין נמי על הבועל:

    ורבי ישמעאל סבר מדקא"ל בת ובת כו' וא"ת היכי ס"ד דהדר ביה דאם כן בת ובת למה ליה דהא לא אתא בת ובת אלא לאפוקי מג"ש וי"ל דלא תימא דוקא ארוסה מדינא דלעיל דמה כשהוציא בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה:

    Tosafot on Sanhedrin 51b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכתא כדשלח רבין משמא דר' יוסי ברבי חנינא ומתמה רב יוסף הלכתא למשיחא כלומר דיני נפשות עכשיו אין דנין אין צריכין זו ההלכה אלא בימות המשיח. א"ל אביי אלא מעתה שחיטת קדשים נמי הכי וכי יש עכשיו מקדש להקריב בו קדשים אלא דרוש וקבל שכר הכי נמי דרוש וקבל שכר ואסיק' סוגיא דשמעתא הלכה כוותיה קאמרינן מאי ר' ישמעאל דאמרינן לעילא ולא כר' ישמעאל דתניא בת כהן כי תחל לזנות בנערה ארוסה הכתוב מדבר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשרפה יכול אפילו פנויה כו' עד א"ל רבי עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש כלומר היה לו לומר בת כהן כי תחל לזנות למה אמר ובת כהן לא הוסיף ו' אלא לרבות אחת ארוסה ואחת נשואה לשרפה א"ל ר' ישמעאל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא נשואה בת כהן לשרפה אם ובת משמע להביא הנשואה אפי' פנויה בת כהן נמי שזינתה בשרפה ואסיק' בעינן זנות עם זיקת הבעל ומייתי לה ר"ע בגזירה שווה ובמדרש בת ובת וזו השמועה עוד ביבמות פ' [אלמנה לכה"ג (דף סח:)] ור' ישמעאל האי בת ובת מאי

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 51b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא לעולם כרבי ישמעאל כו' ואת חמיה מחמיה בסקילה כו' דהשתא לא תקשי מאי אריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי כלתו בסקילה דלר' ישמעאל כיון דשריפה חמורה איצטריך לאשמועינן דכלתו בסקילה ולא בשריפה החמורה דס"ד דבת כהן כלתו נמי בשריפה לחומרא אבל לעיל דתרוייהו ממש את אביה מאביה ואת חמיה מחמיה פריך שפיר ממ"נ אי למאן דאמר שריפה חמורה תקשי לך בתו בת כהן בשריפה מאי אריא בת כהן בת ישראל נמי בשריפה החמורה ואי למ"ד דסקילה חמורה תקשי לך כלתו בת כהן בסקילה מאי אריא בת כהן בת ישראל נמי בסקילה וק"ל:

    תוס' בד"ה הלכתא למשיחא כו' ונראה דרב יוסף פריך דוקא הכי הכא ובפרק ב"ש והר"ר חיים כו' עכ"ל בפ"ק דיומא מפורשים דבריהם וז"ל וי"ל דאין התלמוד תופס זה בקשיא הלכתא למשיחא אלא רב יוסף מקשה אותו בפ' ד' מיתות ובפ' ב"ש כו' ורבינו חיים כו' עכ"ל נראה מדבריהם דהוו גרסי גם בפרק ב"ש אמר רב יוסף הלכתא למשיחא כו' ובכל הגמרא שלנו גרסינן אמר רבא הלכתא כו' גם למה שכתבו התו' לקמן ונ"ל דלא פריך אלא היכא דלא נ"מ אלא ליישב כו' הוא מגומגם דהא בפ' ב"ש איכא נפקותא שפיר דאיסור והיתר ואפילו הכי פריך התם הלכתא למשיחא כו' ונראה להגיה בדבריהם הכא במקום היכא כצ"ל ונראה לי דלא פריך אלא הכא דלא נ"מ אלא ליישב כו' ולפי גירסת הספרים שלנו בפרק ב"ש דלא גרסי' אמר רב יוסף אלא אמר רבא הלכתא ולא באו התוס' הכא לתרץ אלא סוגיין דלא פריך רב יוסף אלא הכא דלא נ"מ אלא ליישב לישני כו' ודו"ק:

    בד"ה לאחיו כו' דאי מהיא לחודא כו' ואי מהתם ה"א ה"מ היכא דמעידין נמי על הבועל עכ"ל וק"ק דהשתא נמי דכתיב היא לא נמעט זוממיה דלא גלי קרא לאחיו למעט זוממיה אלא היכא דמעידים נמי על הבועל דמקיים ביה כאשר זמם אבל היכא דלא מעידין על הבועל בעינן כאשר זמם ודו"ק:

    בד"ה ור' ישמעאל כו' וא"ת והיכי ס"ד דהדר ביה דא"כ בת ובת ל"ל וי"ל דהא כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל יש מוחקין בכאן וי"ל ומגיהין אותו אח"כ וי"ל דלא תימא כו' אומר אני טעות הוא בידם דא"כ ה"ל לר' עקיבא לאתחולי ברישא בת ובת כו' אלא נראה כמ"ש כו' פירוש אף דלא דריש ג"ש והדר מינה מ"מ אי לאו ובת ה"א דדרשינן כו' מאחר דבלאו הכי איכא נמי כו' עכ"ל דבריו דחוקים ורחוקים מן הדרך דאם נאמר כן דאתא ובת לאפוקי מג"ש ואי לאו ובת ה"א דדרשינן הג"ש א"כ מאי קשיא להו מעיקרא דהא בפשיטות איכא למימר דבת ובת מפקא מג"ש ומי הכריח אותם לדחוקי בתירוצם דה"א דדרשינן ג"ש ומאחר דבלאו הכי איכא דינא דר' ישמעאל ומה למדת הג"ש למדת בנין אב דודאי חד מהן סגי למאן דדאין להו ומי הכריח אותן להרכיב הב' מדות הללו ואין זו מכלל הי"ג מדות אבל הנראה דודאי כיון דאין אדם דן ג"ש בעצמו כמ"ש בכמה דוכתי וכפירש"י בספ"ק א"כ שפיר קא קשיא להו כיון דהדר ביה ר"ע מג"ש ולא קבל מרבו הג"ש כלל א"כ בת ובת ל"ל לאפוקי מג"ש דהא אין אדם דן ג"ש מעצמו ותירצו ויש לומר דהוי סבר רבי ישמעאל דהא לא אתא בת ובת לרבי עקיבא לאפוקי מג"ש אלא דלא תימא כו' כצ"ל ור"ל דודאי כקושייתם דלא אתי בת ובת לאפוקי מג"ש דלא איצטריך ליה כיון דלית ליה ג"ש כלל ולא קבלה אלא דאיצטריך בת ובת לאפוקי מדינא דבנין אב דלעיל ומה שהקשה מהרש"ל דה"ל לר' עקיבא לאתחולי ברישא בת ובת לאפוקי מדינא דרבי ישמעאל אין זה קושיא דמי יימר דשמע ר"ע מעיקרא דינא דר' ישמעאל אלא לבתר דקאמר ר"ע אחת ארוסה ואחת נשואה כו' ומפיק פנויה מג"ש דאביה א"ל ר' ישמעאל אי מה להלן נערה כו' יש במשמע שיש ללמוד כך אי מג"ש ואי מבנין אב וקא"ל ר' עקיבא בת ובת אני דורש דמג"ש אני חוזר אבל בת ובת אני דורש לאפוקי מבנין אב כמ"ש התוספות ודו"ק כי הדברים ברורים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 51b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה הלכתא למשיחא וכו' ונראה דרב יוסף פריך דוקא הכי ר"ל אבל שאר אמוראי לא פרכי לה משום דאין זו קושיא ולפי תירוץ זה צריך לגרוס בפרק ב"ש אמר רב יוסף הלכתא למשיחא אבל בספרים שלנו גרסי התם אמר רבא הלכתא למשיחא:

    בא"ד ונ"ל דלא פריך אלא היכא דלא נפקא מינה אלא ליישב לישנא דשמעתין וכו' וי"ל ודקארי לה מאי קארי לה ומה הקשו התוס' מתחלה וכי לא ראו תירוצא דגמ' שהשיב רב יוסף הכי קאמרי הלכתא למה לי סוגיא דשמעתין הלכתא קאמר ונראה דהתוס' לא גרסי בגמ' הא אלא ה"ג הכי קאמרי הלכתא למה לי וכן בפ' ב"ש גרסי הכי ופירש"י קביעות הלכה הוא דמתמהנא מיגרס דבעי מיתנא משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קביעות הלכה אינו אלא להורות הלכה למעשה וכן מפרשי התוס' הכא ולכך הקשו מה שהקשו ותירוצא בתרא דתוספות דקאמר ונ"ל דלא פריך אלא דלא נ"מ אלא ליישב לישנא דשמעתין וכו' מפרש לה הכי הא דקאמר הלכתא למה לי או גריס בהדיא סוגיא דשמעתין הלכה קאמר אלא שעדיין יש להקשות איפכא על תירוצא בתרא דהתוספות שכתבו ונ"ל דלא פריך דלא נ"מ אלא ליישב לישנא דשמעתין וכו' הא בפרק ב"ש נפקותא איסור והיתר דאיירי שם בדין פיגול ולא בישוב לישנא דשמעתין ואפ"ה פריך שם הלכתא למשיחא ודוחק לומר דתירוץ של התוספות לא אתי אלא לתרץ שמעתתא דהכא ולא ההיא דבפרק ב"ש:

    Maharam on Sanhedrin 51b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־399 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״לעולם כרבי ישמעאל, והכי קאמר: את אביה…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מאי שנא? או אידי ואידי…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: לעולם כר"ש וקסבר ר"א…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה ר' חנינא: הא אידי ואידי…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבינא: לעולם כרבנן, ואיפוך את…״

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה,…״

      חכמים: רב נחמן, רבי יוסי ברבי חנינא, רב יוסף, רבה.

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי: אלא מעתה, שחיטת קדשים לא…״

      חכמים: אביי.

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמרי: הלכתא למה לי? סוגיא דשמעתא…״

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״מאי רבי ישמעאל? דתניא: (ויקרא כא, ט)…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    10. קטע 1056 מילים

      נפתחת ב״אתה אומר בנער' והיא ארוסה, או אינו…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״זוממיה ובועלה בכלל (דברים יט, יט) ועשיתם…״

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״בועלה מאי כאשר זמם איכא אלא זוממיה…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״משום שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    14. קטע 1429 מילים

      נפתחת ב״ר"ע אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת…״

    15. קטע 1514 מילים

      נפתחת ב״א"ל ר' ישמעאל, אי מה להלן נערה…״

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״א"ל ר"ע ישמעאל אחי (ויקרא כא, ט)…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת…״

    18. קטע 1812 מילים

      נפתחת ב״ור"ע אהני גזירה שוה למעוטי פנויה ואהני…״

    19. קטע 1912 מילים

      נפתחת ב״ורבי ישמעאל סבר מדקאמר ליה בת ובת…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״ור' ישמעאל האי בת ובת מאי דריש…״

      חכמים: שמואל.

    21. קטע 2110 מילים

      נפתחת ב״ורבי עקיבא (ויקרא כא, ו) מוהם מקריבים…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    22. קטע 2212 מילים

      נפתחת ב״ור' ישמעאל אי מההיא הוה אמינא ה"מ…״

    23. קטע 232 מילים

      נפתחת ב״ורבי ישמעאל…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026