בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ל״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושמע שמת לו מתקרובו:

    יכול יטמא אמרת לא יטמאדהא נזיר הוא וכתיב (ויקרא כא) על נפשות וגו' ואורך דברים הוא לשון המשנה זו יכול אף מת מצוה כן ת"ל ולאחותו דלא איצטריך אלא להאי וללמד אע"פ שיש עליו קדושה הרבה ועסקי מצוה לאחותו הוא דהזהיר הכתוב שלא ליטמא אבל מיטמא למת מצוה:

    רציחה תוכיח שדוחה את העבודהדכתיב מעם מזבחי תקחנו למות שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד מביאין אותו לידון בב"ד ובלבד שלא יורידוהו מעל המזבח ממש אם כבר התחיל דכתיב מעם מזבחי ולא מעל:

    כבר פסקהדלא דחיא שבת:

    מה ת"להא ס"ד דאהבערה קאמר מה ת"ל הא כתיב (שמות כ׳:י׳) לא תעשה כל מלאכה:

    ופרכינן מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו כו'ללאו יצאת מכלל שאר המלאכות לומר לך שאין בה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא:

    לחלק יצאתמן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא שלא תאמר עשאן לכל המלאכות בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת לכך יצאת זו להקיש אליה את כל הכלל ולומר לך מה זו מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה שהרי הזהיר עליה לאו בפני עצמה אף כל שהיא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה:

    מושבות קא קשיא ליהלתנא ועלה קאמר מה ת"ל כל היכא דכתיב מושבותיכם בא ללמד בכל מקום שאתם יושבין ולהביא חוצה לארץ:

    חובת הגוף היאחובה המוטלת על האדם ואינה מוטלת על הקרקע כגון מצות שביעית ולא על פירות קרקע כגון ערלה וכלאים ותרומות ומעשרות ותנן בפ"ק דקידושין (דף לו:) כל מצוה התלויה בארץ כלומר על הקרקע ופירותיו אינה נוהגת אלא בארץ וכל שאינה תלויה בקרקע בין בארץ בין בחו"ל ויליף מע"ז:

    שומע אניוהומת בין בחול בין בשבת דתיתי לך מק"ו מעבודה כדאמרינן לעיל:

    או אינו אלא אפילו מיתת ב"דבמשמע חילול והא מה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת דק"ו פריכא הוא דאיכא למימר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה עבודה ואינה דוחה שבת:

    או אינו אלא אפי' בשבתקאמר והומת דק"ו לאו פריכא הוא דהאי דקא אמרת מקבורת מת מצוה היא גופה תיקשי לן ונימא דתידחי שבת מק"ו מעבודה ת"ל מושבותיכם והכי מפרש לה בפ"ק דיבמות:

    והיו אלה לכםבפרשת רוצחים כתיב גבי מיתות ב"ד:

    ואמר רחמנא לא תבערואפי' לשריפת מיתת ב"ד:

    השתא דאמרתמלא תבערו ואין רציחה דוחה שבת על כרחיך מהשתא אין רציחה דוחה עבודה מק"ו:

    אמר רבאאי האי ק"ו אתית למידרש תו לא מיתוקם מעם מזבחי דאי בקרבן יחיד הא איכא למידרש נמי ק"ו שנדחה מפני קרבן יחיד דקסבר נדרים ונדבות קריבים ביו"ט:

    סנהדרין 35 עמוד ב

    1ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת: ״לא יטמא״.

    2יכול, כשם שאינו מטמא לאחותו כך אינו מטמא למת מצוה? ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא למת מצוה.

    3שבת שנידחת מפני עבודה, אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה?

    4א"ל רציחה תוכיח, שדוחה את העבודה ואינה דוחה את השבת.

    5רציחה גופה תדחה את השבת מק"ו מה עבודה שדוחה את השבת, רציחה דוחה אותה, שנאמר ״(שמות כא״, יד) ״מעם מזבחי תקחנו למות״; שבת שנידחת מפני עבודה, אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה?

    6אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: (שמות לה, ג) ״לא תבערו אש״ מה ת"ל׃

    7מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו יצאת, אי לרבי נתן לחלק יצאת. כדתניא: הבערה ללאו יצאת, דברי ר' יוסי. ר' נתן אומר: לחלק יצאת.

    8אלא אמר רבא: תנא ״מושבות״ קשיא ליה. ״מושבות״ מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא, וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל (שמות לה, ג) ״מושבות״ דכתב רחמנא: למה לי׃

    9משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר ״(דברים כא״, כב) כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת והא מה אני מקיים (שמות לא יד) מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין או אינו אלא אפי' מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול אבל לא בשבת או אינו אלא אפילו בשבת׃

    10ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר (במדבר לה, כט) והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן ב"ד אף מושבות האמור כאן בית דין ואמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם׃

    11אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה את השבת אין רציחה דוחה את העבודה מקל וחומר: ומה שבת שנידחית מפני העבודה אין רציחה דוחה אותה עבודה שהיא דוחה את השבת אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותה׃

    12אלא הא דכתיב ״מעם מזבחי תקחנו למות ההוא לקרבן יחיד דלא דחי שבת״׃

    13אמר רבא (אי הכי) לא תהא רציחה דוחה קרבן יחיד מק"ו׃

    תוספות

    שבת שנדחית מפני העבודההקשה הר"ר יעקב דאורליינ"ש ונימא דיו מה עבודה לא מדחיא אלא בשב ואל תעשה אף שבת לא תדחה אלא בשב ואל תעשה ולמאן דלית ליה דין [ב"ק דף כה. ושם] היכא דמפריך קל וחומר ניחא וי"ל מ"מ איכא ק"ו דהשתא ומה עבודה שהיא קלה דוחה שבת קבורת מת מצוה לא כ"ש דלכל הפחות לא גרע מעבודה והא דאמר בסוף פרק כיצד הרגל (שם) ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר שהוא חייב אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם ואמרינן דיו מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק ואמאי לא אמרינן ומה שן ורגל הקל משלם בחצר הניזק נזק שלם קרן חמור לא כ"ש וי"ל דשאני הכא כיון דגוף העבודה נדחית מפני מת מצוה אין לנו לומר שתהא חמורה הימנו בשום מקום:

    רציחה תוכיחוא"ת וליעבד ק"ו ממילה ולא מצי פריך מרציחה וי"ל מ"מ הוה מצי למימר רציחה תוכיח כי היכי דרציחה לא דחיא שבת אף על פי שדוחה את העבודה דדחיא שבת ה"נ קבורת מת מצוה לא תדחה שבת אף על פי שראינו את המילה דדחי שבת:

    שנאמר מעם מזבחיואפי' אין שם כהן ראוי לעבוד את העבודה נידחית וא"ת דמה שרציחה דוחה את העבודה לאו משום דרציחה דוחה את העבודה אלא משום דגברא לא חזי כדאמרינן (ברכות דף לב:) כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ו) ידיכם דמים מלאו וכ"ש עבודה וי"ל דעל כרחיך חזי דהא לא מיחל לעבודה ונשיאות כפים חומרא בעלמא הוא ועוד י"ל דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידיו ואין קטיגור נעשה סניגור כדכתיב בההוא קרא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני וגו':

    מושבות מה ת"לוהא דדרשי' בספ"ק דשבת (ד' כ.) בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד היינו משום דכתיב מושבותיכם ולא כתב מושבות וכי תימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ לכתוב בכל גבולכם אלא מדכתיב לשון מושבות דרשינן ב"ד וא"ת כוליה לב"ד ולההיא דשבת הוא דאתא ומנא ליה לרבי יוסי ללאו ולרבי נתן לחלק וי"ל מדכתיב לא תבערו ולא כתיב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם דהוה דרשינן ב"ד וההיא דשבת אבל אתה עושה מלאכה במדורת בית המוקד:

    אמר אביי השתא דאמרתוא"ת ולאביי נילף מת מצוה מק"ו דריש לקיש כיון דליכא למימר רציחה תוכיח וי"ל היינו דקאמר אביי היכי פשיטא לר' יוחנן למימר רציחה תוכיח שדוחה את העבודה הא איכא למימר שאין דוחה מקל וחומר ואם כן הדרא קושיין לדוכתין קשיא דר"ל:

    אין רציחה דוחה אותהוא"ת ונימא דיו ומה רציחה אינה דוחה שבת בקום ועשה אף עבודה לא תדחה בקום ועשה אבל שב ואל תעשה דחיא שפיר ולמאן דלית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחומר ניחא:

    לא תהא רציחהרבא נמי פשיטא ליה דלא מצי למימר הכי דא"כ לא מיתוקם מעם מזבחי אלא קאמר לאביי אי בתר ק"ו אזלת לאקשויי לרבי יוחנן ומפקו ליה לקרא מקרבן ציבור א"כ גם בקרבן יחיד לא מיתוקם אלא ודאי לא אמרינן קל וחומר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ולאמו ולאחיו אינו מיטמא לאחותו לא כל שכן שאינו מטמא להלמה בא לומר לך הרי שהיה הולך [לשחוט] את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מיטמא הנזיר בימי נזרו [במי] שהוא מוזהר בהן להיטמות כך לא יטמא זה ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול בנו ביום השמיני לפיכך יתעסק במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר ששומר טהרתו ואינו מיטמא לאחותו. יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא אפי' למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מיטמא [אבל מטמא] הוא למת מצוה שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה. ודחינן רציחה תוכיח שדוחה עבודה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ואין רציחה דוחה שבת כדרבא דאמר כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דתניא לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה תלמוד לומר מיכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. מושבות דכתב רחמנא הכא למה לי. אלא כתיב הכא בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה מושבות האמור להלן מיתת ב"ד אף מושבות האמור בשבת מיתת ב"ד כגון שריפה. ואמר רחמנא לא תבערו אש מיכן שאין מיתת ב"ד דוחה את השבת. אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת לא תהא רציחה נמי דוחה עבודה מק"ו וכו' עד והכתיב מעם מזבחי ההוא בקרבן יחיד דלא דחי שבת. אמר רבא לא תהא רציחה דוחה

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ל״ה עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ל״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־315 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושמע שמת לו מת קרובו:

    יכול יטמא אמרת לא יטמא דהא נזיר הוא וכתיב (ויקרא כא) על נפשות וגו' ואורך דברים הוא לשון המשנה זו יכול אף מת מצוה כן ת"ל ולאחותו דלא איצטריך אלא להאי וללמד אע"פ שיש עליו קדושה הרבה ועסקי מצוה לאחותו הוא דהזהיר הכתוב שלא ליטמא אבל מיטמא למת מצוה:

    רציחה תוכיח שדוחה את העבודה דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד מביאין אותו לידון בב"ד ובלבד שלא יורידוהו מעל המזבח ממש אם כבר התחיל דכתיב מעם מזבחי ולא מעל:

    כבר פסקה דלא דחיא שבת:

    מה ת"ל הא ס"ד דאהבערה קאמר מה ת"ל הא כתיב (שמות כ׳:י׳) לא תעשה כל מלאכה:

    ופרכינן מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו כו' ללאו יצאת מכלל שאר המלאכות לומר לך שאין בה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא:

    לחלק יצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא שלא תאמר עשאן לכל המלאכות בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת לכך יצאת זו להקיש אליה את כל הכלל ולומר לך מה זו מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה שהרי הזהיר עליה לאו בפני עצמה אף כל שהיא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה:

    מושבות קא קשיא ליה לתנא ועלה קאמר מה ת"ל כל היכא דכתיב מושבותיכם בא ללמד בכל מקום שאתם יושבין ולהביא חוצה לארץ:

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 35b · Sefaria

    תוספות

    שבת שנדחית מפני העבודה הקשה הר"ר יעקב דאורליינ"ש ונימא דיו מה עבודה לא מדחיא אלא בשב ואל תעשה אף שבת לא תדחה אלא בשב ואל תעשה ולמאן דלית ליה דין [ב"ק דף כה. ושם] היכא דמפריך קל וחומר ניחא וי"ל מ"מ איכא ק"ו דהשתא ומה עבודה שהיא קלה דוחה שבת קבורת מת מצוה לא כ"ש דלכל הפחות לא גרע מעבודה והא דאמר בסוף פרק כיצד הרגל (שם) ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר שהוא חייב אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם ואמרינן דיו מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק ואמאי לא אמרינן ומה שן ורגל הקל משלם בחצר הניזק נזק שלם קרן חמור לא כ"ש וי"ל דשאני הכא כיון דגוף העבודה נדחית מפני מת מצוה אין לנו לומר שתהא חמורה הימנו בשום מקום:

    רציחה תוכיח וא"ת וליעבד ק"ו ממילה ולא מצי פריך מרציחה וי"ל מ"מ הוה מצי למימר רציחה תוכיח כי היכי דרציחה לא דחיא שבת אף על פי שדוחה את העבודה דדחיא שבת ה"נ קבורת מת מצוה לא תדחה שבת אף על פי שראינו את המילה דדחי שבת:

    שנאמר מעם מזבחי ואפי' אין שם כהן ראוי לעבוד את העבודה נידחית וא"ת דמה שרציחה דוחה את העבודה לאו משום דרציחה דוחה את העבודה אלא משום דגברא לא חזי כדאמרינן (ברכות דף לב:) כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ו) ידיכם דמים מלאו וכ"ש עבודה וי"ל דעל כרחיך חזי דהא לא מיחל לעבודה ונשיאות כפים חומרא בעלמא הוא ועוד י"ל דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידיו ואין קטיגור נעשה סניגור כדכתיב בההוא קרא ובפרישכם כפיכם אעלים עיני וגו':

    מושבות מה ת"ל והא דדרשי' בספ"ק דשבת (ד' כ.) בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד היינו משום דכתיב מושבותיכם ולא כתב מושבות וכי תימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ לכתוב בכל גבולכם אלא מדכתיב לשון מושבות דרשינן ב"ד וא"ת כוליה לב"ד ולההיא דשבת הוא דאתא ומנא ליה לרבי יוסי ללאו ולרבי נתן לחלק וי"ל מדכתיב לא תבערו ולא כתיב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם דהוה דרשינן ב"ד וההיא דשבת אבל אתה עושה מלאכה במדורת בית המוקד:

    אמר אביי השתא דאמרת וא"ת ולאביי נילף מת מצוה מק"ו דריש לקיש כיון דליכא למימר רציחה תוכיח וי"ל היינו דקאמר אביי היכי פשיטא לר' יוחנן למימר רציחה תוכיח שדוחה את העבודה הא איכא למימר שאין דוחה מקל וחומר ואם כן הדרא קושיין לדוכתין קשיא דר"ל:

    אין רציחה דוחה אותה וא"ת ונימא דיו ומה רציחה אינה דוחה שבת בקום ועשה אף עבודה לא תדחה בקום ועשה אבל שב ואל תעשה דחיא שפיר ולמאן דלית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחומר ניחא:

    לא תהא רציחה רבא נמי פשיטא ליה דלא מצי למימר הכי דא"כ לא מיתוקם מעם מזבחי אלא קאמר לאביי אי בתר ק"ו אזלת לאקשויי לרבי יוחנן ומפקו ליה לקרא מקרבן ציבור א"כ גם בקרבן יחיד לא מיתוקם אלא ודאי לא אמרינן קל וחומר:

    Tosafot on Sanhedrin 35b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ולאמו ולאחיו אינו מיטמא לאחותו לא כל שכן שאינו מטמא לה למה בא לומר לך הרי שהיה הולך [לשחוט] את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מיטמא הנזיר בימי נזרו [במי] שהוא מוזהר בהן להיטמות כך לא יטמא זה ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול בנו ביום השמיני לפיכך יתעסק במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר ששומר טהרתו ואינו מיטמא לאחותו. יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא אפי' למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מיטמא [אבל מטמא] הוא למת מצוה שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה. ודחינן רציחה תוכיח שדוחה עבודה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ואין רציחה דוחה שבת כדרבא דאמר כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דתניא לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה תלמוד לומר מיכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. מושבות דכתב רחמנא הכא למה לי. אלא כתיב הכא בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה מושבות האמור להלן מיתת ב"ד אף מושבות האמור בשבת מיתת ב"ד כגון שריפה. ואמר רחמנא לא תבערו אש מיכן שאין מיתת ב"ד דוחה את השבת. אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת לא תהא רציחה נמי דוחה עבודה מק"ו וכו' עד והכתיב מעם מזבחי ההוא בקרבן יחיד דלא דחי שבת. אמר רבא לא תהא רציחה דוחה

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 35b · Sefaria

    מאירי

    הבערה בשבת אב מלאכה היא ודינה כשאר מלאכות לידון זדונן בסקילה או בכרת בלא התראה ושגגתן בחטאת לא יצתה מן הכלל אלא לחלק שאם עשה הרבה מלאכות בהעלם אחד חייב קרבן על כל אחת ואחת בין באבות בין בתולדות אלא שבאב ותולדה שלו בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:

    כל מצוה שהיא חובת הגוף ר"ל שמוטלת על האדם ולא על הקרקע כגון שביעית או על פירות קרקע כגון ערלה וכלאים ותרומות ומעשרות נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ וכל שהיא חובת קרקע או פירותיו אינה נוהגת בחוצה לארץ אא"כ כתוב בה מושב או מושבות לרבות כל מקום שאתם יושבים אלא שיש בקצת דברים אלו תנאים יתבארו במסכת קידושין בע"ה א"כ שבת הואיל וחובת הגוף הוא לא הוצרך לכתוב בו מושבות למה נכתב בהבערה בכל מושבותיכם להקישו עם אותו שנאמר בפרשת רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בית דין אף כאן בית דין ואומר להם לא תבערו לומר שאין מיתתם דוחה שבת כמו שביארנו ובפרשת מועדות כתוב בשבת מושבות גם כן ונתפרש במסכת קידושין לומר שאינו טעון קדוש בית דין והוא שאמרו שם סד"א הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תיבעי קדוש בית דין כמועדות קמ"ל בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים:

    קרבנות נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב הן עולות הן שלמים הואיל ואין זמן קבוע להקרבתן אבל עולת ראייה אע"פ שאין בה מאכל להדיוט קריבה ביום טוב כמו שבארנו במקומו:

    Meiri on Sanhedrin 35b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אין רציחה דוחה אותה וא"ת ונימא דיו כו' אף עבודה לא תדחה בקום עשה כו' עכ"ל נ"ל דהכא ה"נ יש לתרץ כמ"ש לעיל גבי מת מצוה דהא ה"נ כיון דגוף הרציחה נדחית מפני שבת אין לנו לומר שתהא חמורה הימנה בשום מקום וכיון דשבת אינו דוחה את העבודה אפילו בשב ואל תעשה יש לנו לומר מק"ו דרציחה נמי אינה דוחה עבודה אפילו בשב ועל תעשה והתוס' קצרו הכא מלתרץ כן ואפשר שסמכי עצמם אמה שכתבו לעיל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 35b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמרא ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר וכו' לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן ב"ד אף מושבות האמור ב"ד ואמר רחמנא לא תבערו הקשו התלמידים מנ"ל לגמרא למילף הג"ש לאיסורא אימא הכי נאמר גבי לא תבערו בכל מושבותיכם ונאמר כאן גבי משפט בכל מושבותיכם מה מושבות האמור גבי לא תבערו בשבת אף מושבות האמור כאן גבי משפט בשבת לאתויי דאף בשבת דנין דיני מיתה אבל אין זה קושיא כלל דע"כ הג"ש לאיסורא אתי כדי שלא תילף ק"ו דרציחה דוחה שבת כדלעיל דאי להתירא לא יצטרך דהא ק"ו הוא דרציחה תדחה שבת ואף על גב דאמרינן בעלמא ובפרקין דלקמן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא מ"מ כיון דאיכא למילף ג"ש דאצטריכא לא שבקינן לה ונילף גזירה שוה דלא אצטריכא:

    בתוס' ד"ה רציחה תוכיח וא"ת וליעבד ק"ו ממילה ולא מצי פריך מרציחה ר"ל דהא בברייתא דלעיל קתני הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמע שמת לו מת וכו' דשמעינן מינה דמת מצוה דוחה את העבודה וגם דוחה את המילה וכמו שהעבודה דוחה את השבת כן המילה דוחה שבת וא"כ ליעבד ק"ו ממילה ונימא הכי ומה מילה שהיא דוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה שבת שנדחת מפני המילה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה:

    Maharam on Sanhedrin 35b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ל״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־315 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת:…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״יכול, כשם שאינו מטמא לאחותו כך אינו…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״שבת שנידחת מפני עבודה, אינו דין שתהא…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״א"ל רציחה תוכיח, שדוחה את העבודה ואינה…״

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״רציחה גופה תדחה את השבת מק"ו מה…״

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי ר'…״

      חכמים: רבי ישמעאל, רבא.

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו יצאת,…״

      חכמים: רבי נתן.

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: תנא ״מושבות״ קשיא ליה.…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 959 מילים

      נפתחת ב״משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    10. קטע 1038 מילים

      נפתחת ב״ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן…״

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה…״

      חכמים: אביי.

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״אלא הא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות…״

      חכמים: רבן יחיד.

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא (אי הכי) לא תהא רציחה…״

      חכמים: רבן יחיד, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ל״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026