מסכת סנהדרין דף ס׳ עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Sanhedrin 60a, Chapter 7 Arba Mitot
רש"י
מכשפה לא תחיה וכל שוכב עם בהמה - סמוכין הן בפרשת ואלה המשפטים:
את חקתי תשמרו - כשהזהיר ישראל בסיני בהמתך לא תרביע וגו' פתח בהו קרא את חקותי תשמרו מה שלא פתח כן בשאר מקומות שמע מינה הכי קאמר להו את חקותי שחקקתי כבר לבני נח תשמרו ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים אבל על חרישת שור וחמור לא הזהרתים:
שדך לא תזרע כלאים - וזריעה זו אינה זריעה ממש דלא נצטוו בני נח על כלאי הכרם אלא שלא להרכיב האילן על שאינו מינו דלא תזרע דומיא דלא תרביע מה בהמה בהרבעה דבר המסויים על דבר המסויים:
מה בהמה בין בארץ בין בחו"ל - דחובת הגוף שאינה תלויה בחובת הארץ נפקא לן בקדושין (ד' לז.) דנוהגת אפילו בחו"ל:
אלא מעתה ושמרתם את חקותי - דכתיב בכל התורה כולה הכי נמי דנצטוו בני נח עליהם:
הכא כתיב את חקותי תשמרו - דהקדים חקים למצות שמירה דמשמע חקים דמעיקרא ואע"ג דגבי שביעית ויובל כתיב נמי את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו דהקדים נמי חקים למצות שמירה התם כיון דרישא דקרא כתיב את משפטי תעשו ארחיה למיכתב ואת חקותי תשמרו:
שם בן ארבע אותיות - שם הוא ולא בעינן שם המפורש בן ארבעים ושתים אותיות:
ושם המפורש - כלומר שם המיוחד:
קרועי בגדים - על גדופין ששמעו מפי רבשקה כדכתיב (מלכים ב י״ט:ד׳) אשר שלחו מלך אשור [אדניו] לחרף אלהים חי:
והעדים - בשעה שמעידין בפירוש מה ששמעו אינן חייבין לקרוע:
הא שמעו השתא - מפי עצמן:
השומע אזכרה - ברכת השם מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע:
וא"ת - הרי קרעו על רבשקה ישראל מומר היה:
בזמן הזה - שאנו בגלות ואין אימת ב"ד מוטלת עליהם לדון חייבי מיתות:
נתמלא כל הבגד קרעים - לפי שהדבר תדיר לפי שאין מתיראין מב"ד:
מי גמירי - עובד כוכבים שם המיוחד כל כך שמקללין בו תמיד דקאמר נתמלא כל הבגד כולו קרעים:
אלא לאו בכנוי - תדיר ובזמן הזה הוא דלא קרעינן משום דנתמלא כל הבגד וכו' אבל בזמן ב"ד קורעין על עובד כוכבים ואכנוי:
ומעלה הוא דעבוד רבנן - בדיני ממונות ודיני נפשות שהצריכו כל העדים לפרש עדותן:
הכא - בברכת השם דלא אפשר לפרש מפני כבוד השם:
אוקמוה אדאורייתא - וקטלינן ליה בהאי עדות:
דאי סלקא דעתך - בעלמא פסול עד שיפרשו כולם:
אטו הכא משום דלא אפשר קטלינן ליה לגברא - בלא העדאת עדים:
כר' עקיבא - במסכת מכות (ד' ה.) דמקיש שלשה לשנים דאם נמצא שלישי קרוב או פסול עדות של כולן בטלין הלכך בדקינן ליה בהדייהו דאי מתזם או מתכחש מבטלין לסהדותייהו:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA
1(שמות כב, יז) ״מכשפה לא תחיה״, וכתיב: ״(שמות כב״, יח) ״כל שוכב עם בהמה מות יומת״. כל שישנו בכלל ״כל שוכב עם בהמה״ ישנו בכלל ״מכשפה לא תחיה״.
2ר"א אומר: אף הכלאים. מנה"מ אמר שמואל, דאמר קרא: ״(ויקרא יט״, יט) ״את חקתי תשמרו״ חוקים שחקקתי לך כבר: (ויקרא יט, יט) ״בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים״.
3מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה. מה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ.
4אלא מעתה: (ויקרא יח, ה) ״ושמרתם את חקתי ואת משפטי״ חקים שחקקתי לך כבר?
5התם ״ושמרתם את חקותי דהשתא. הכא ״את חקותי תשמרו, חקים דמעיקרא תשמרו.
6א"ר יהושע בן קרחה כו'.
7אמר רב אחא בר יעקב: אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות, לאפוקי בן שתי אותיות דלא.
8פשיטא! ״יכה יוסי את יוסי״ תנן! מהו דתימא: מילתא בעלמא הוא דנקט, קמ"ל׃
9איכא דאמרי: אמר רב אחא בר יעקב, ש"מ שם בן ארבע אותיות נמי שם הוא.
10פשיטא! ״יכה יוסי את יוסי״ תנן! מהו דתימא: עד דאיכא שם רבה, ומילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל:
11נגמר הדין כו'.
12עומדין מנלן? א"ר יצחק בר אמי: דאמר קרא״, (שופטים ג, כ) ״ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו״ ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא״. והלא דברים קל וחומר? ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי עמד, ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה!
13קורעין מנלן? דכתיב: ״(מלכים ב יח״, לז) ״ויבא אליקים בן חלקיהו [וגו'] ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רבשקה״.
14לא מאחין: מנלן׃
15א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא, קרועי בגדים וכתיב ״התם (מלכים ב ב״, יב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים. קרעים ממשמע שנאמר ״ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים ומה ת״ל קרעים מלמד שהן קרועים לעולם׃
ברייתא
16ת"ר אחד השומע ואחד שומע מפי שומע חייב לקרוע והעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו׃
17וכי קרעו בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב ״(מלכים ב יט״, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו (את דברי רבשקה) ויקרע את בגדיו המלך חזקיהו קרע והם לא קרעו׃
18אמר רב יהודה אמר שמואל השומע אזכרה מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע וא"ת רבשקה ישראל מומר היה׃
19ואמר רב יהודה אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כינוי דלא׃
20ופליגי דרבי חייא בתרוייהו דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים׃
21ממאן אילימא מישראל מי פקירי כולי האי אלא פשיטא מעובד כוכבים ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי׃
22ושמע מינה בזמן הזה הוא דלא הא מעיקרא חייב שמע מינה:
23השני אומר אף אני כמוהו: אמר ר"ל שמע מינה אף אני כמוהו כשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעביד רבנן והכא כיון דלא אפשר אוקמוה רבנן אדאורייתא׃
24דאי ס"ד פסול הכא משום דלא אפשר קטלינן לגברא:
25והשלישי אומר אף אני כמוהו: סתמא כר"ע דמקיש ג' לשנים:
תוספות
חקים שחקקתי לך כבר - תימה תיתסר נמי כלאים מהכא דכתיב בהאי קרא בגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ועוד קשה למה לי. את חקותי תיפוק ליה מדכתיב למינהו במעשה בראשית באילנות ובבהמה דבפ' אלו טריפות (חולין דף ס: ושם.) משמע דאי הוה כתיב למינהו בדשאים ה"א דאסירי בני נח להרכיב שני דשאין זה על זה וע"ק הא דאמרינן ס"פ הפרה (ב"ק דף נה. ושם) המרביע שני מינים שבים לוקה אתיא למינהו למינהו מיבשה תיפוק ליה מדכתיב למינהו בגופייהו ומפר"ת דאי לאו את חקותי ה"א למינהו לאו לאיסור כתיב ואי לאו למינהו ה"א את חקותי שחקקתי לך כבר במרה והא דפריך אלא מעתה ושמרתם את חקותי אע"ג דלא מוקמינן האי בבני נח אלא משום דאשכחן למינהו במעשה בראשית פריך שפיר דדילמא כי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לאו אבני נח קאי וא"ת כיון דלא מחייבי רבנן אבני נח לא בהרבעה ולא בהרכבה אלמא לא דריש למינהו אם כן אתי סוגיא דפרק הפרה ודאלו טריפות לא כרבנן וי"ל דנהי דלא דרשו רבנן למינהו גבי בני נח משום דלא כתיב בצווי דאדם גבי ישראל דרשינן כיון דאשכחן דנצטוו ישראל על הכלאים ונפקא מינה לענין דגים אי נמי לא הוה אסרינן הרכבה באילנות בישראל מדרש מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה דלא הוה מפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב לא תזרע אי לאו דאשכחן כבר למינהו במעשה בראשית וניחא השתא דמילתא דשמואל דמייתי הכא דחקותי שחקקתי לך כבר איתא נמי בשילהי פ"ק דקדושין (דף לט.) ואתי אפילו כרבנן והשתא ההוא דהרכיב שני דשאים דפרק אלו טריפות (חולין דף ס. ושם) לרבנן קמיבעיא ליה אע"ג דמתני' היא בפ"ק דכלאים [מ"ז] אין נוטעין ירק בירק מ"מ קמיבעיא ליה אי חשיבי ליה דשאים כמאן דכתיב בהו למינהו משום דאסכים רחמנא על ידייהו לאסור בחו"ל כמו הרכבת אילן מדרשא דשמעתין:
חקותי דהשתא - מה שהקשה בקונטרס מדכתיב גבי שביעית ויובל את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו לא דק דלא כתיב הכי אלא בפרשת בהר סיני כתיבי ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו והא קרא דאייתי בקונטרס בפרשת אחרי מות גבי עריות כתיב ושפיר מ"ל שחקקתי לך כבר דבני נח נצטוו על העריות ואע"ג דהאי קרא דפריך מיניה הש"ס ושמרתם את חקותי התם נמי כתיב. מכל מקום מסתבר דבכל התורה איירי דמסיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:
אתיא קריעה קריעה - תימה דבפ"ב דמו"ק (דף כ: ושם) דיליף קריעה מעומד מדכתיב ויקם איוב ויקרע נילף נמי דלא מאחין קריעה מהכא:
המלך קרע - תימה היאך אמרו למלך מה ששמעו בפירוש הא גבי עדים תנן (לעיל סנהדרין דף נו.) כל היום היו דנין את העדים בכינוי:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
כל הרבעת בהמה בשאינה מינה אסורה לישראל אף בחוצה לארץ ולוקה עליה בכל מקום וכן המרכיב אילן באילן כגון ייחור של תפוח באתרוג וכיוצא באלו אבל כלאי זרעים בארץ לוקה בחוצה לארץ מותר וכלאי הכרם לוקה בהם בארץ ובחוצה לארץ אסור מדברי סופרים כמו שיתבאר במסכת קידושין ל"ט א' ומ"מ הפירות מותרין באכילה אף למי שעבר וזרע ואפילו בהרכבת אילן כמו שיתבאר במקומו:
כבר ביארנו במשנה שכשהעדים מזכירים לשון הגדוף עומדין וקורעין עמידה זו לא מפני הקריעה בלבד היא אלא שכל שמזכירין את השם בפרט ראוי לאותו שהוזכר בשבילו לעמוד שנאמר ויאמר אהוד דבר אלוקים לי אליך ויקם מעל הכסא ומה עגלון שהוא גוי ובכנוי עמד ישראל ובשם המפורש לא כל שכן לא סוף דבר שהסנהדרין קורעין אלא אף כל השומע וכן השומע מפי השומע כלם חייבין בקריעה ושיעורה עד שיגלה את לבו ואינו מאחה לעולם והעדים כשהם מגידים עדותם אין צריכים לקרוע שהרי קרעו בשעה ששמעו ואין קריעה אלא על ברכת שם המיוחד ושיקלל בשם המיוחד או בשם שאינו נמחק לדעת גדולי המחברים כמו שביארנו במשנה ויש פוסקים שלא נאמר שם המיוחד אלא לסקילה אבל קורעין אף על ברכת הכנויים:
קריעה האמורה על ברכת השם לא נאמרה אלא בשומע מפי ישראל אבל אם שמעה מפי הגוי אין קורעין עליה ולא קרעו על גדופו של רבשקה אלא מפני שרבשקה ישראל משומד היה ויש חולקין בשני אלו לפסוק שקורעין אפילו מפי הגוי ושקורעין אף על הכנויים והביאוה מתלמוד המערב ששנו בענין זה תני ר' אושעיא אחד השומע אזכרה מפי הגוי ואחד מפי ישראל חייב לקרוע מה טעם אני י"י אלהי כל בשר מהו לקרוע בזמן הזה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע מהו לקרוע לכנויים נשמעיניה מן הדה ריש לקיש הוה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותאי הוה מגדף וקרע הוה מגדף וקרע נחית ליה מן חמריה ויהיב ליה מרתוקיא גוליביה אמר ליה בר כותאי בר כותאי אית לאמך מנין מספקא לי מילתיה אמרה שקורעין בזמן הזה מילתיה אמרה שקורעין על הכנויים ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שאין קורעין מפי הגוי בזמן הזה שאם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים וכמעשה שהזכרנו בריש לקיש:
התבאר באחרון של נדרים במגדף שחזר בתוך כדי דבור אינו כלום אלא כיון שגדף בעדים נסקל וחבריו לענין זה קדושין וגירושין כמו שיתבאר שם:
וכן התבאר למטה בפרק נשרפין שאם קלל את השם בשם עבודה זרה קנאין פוגעין בו אבל בית דין אין הורגין אותו וכבר ביארנו למעלה בענין מגדף שהעדים והדיינים סומכין את ידיהם על ראשו לומר דמך בראשך ואינו כן באחד מהרוגי בית דין אלא במגדף לבד:
כבר ביארנו בבדיקת העדים וחקירתם הן בדיני ממונות הן בדיני נפשות ששניהם צריכין לפרש עדותם ולא די לשני בשיאמר אף אני אומר כראשון ודבר זה מדברי סופרים ובמגדף לכבוד השם העמידוהו על דין תורה שלא להזכיר ברכת השם ללא צורך:
מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown
מסכת סנהדרין דף ס׳ עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ס׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־487 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סנהדרין דף ס׳ ע״א
פתיחה בקורא