מסכת סנהדרין דף ק״ד עמוד ב׳

בָּא וּנְשָׁקָן עַל רֹאשָן וֶהֱבִיאָן לְבֵיתָן וְעָשָׂה לָהֶן סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם. קשא למה נשק את שניהם והלא רק אותו שאמר לחבירו 'גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ' הוא החכם וינשק אותו בלבד? ונראה לי כי הן אמת אחד מהם אמר דברים אלו בתחילה אך אחר שאמר להם השבאי 'עַם קְשֵׁה עוֹרֶף! מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִין?' אז שניהם השיבו לו תשובה זו של חכמה דהא כתוב 'אָמְרוּ לוֹ' לשון רבים ששניהם דברו ביחד ונמצא שגם השני הוא חכם ומבין בחכמה שכיון וידע כל זה מחכמתו ולכן נשק את שניהם. ויתכן הם נתכוונו מתחילה להראות חכמתם כי ידעו שהשבאי בער ולא ידע ונתכוון האחד לומר דברים אלו לחבירו כדי שהשבאי ירגז על הדברים האלה וישיבו לו שניהם תשובה של חכמה. ומה שאמר שֶׁ' עָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה ' נראה הכונה באומרו גדולה היינו שיש בה שתיה של יין כדי שיתעורר לבם לדבר דברי חכמה וישמע חכמתם וכמו שאמר רבי 'הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי' וכן אמרו 'נכנס יין יצא סוד' (סנהדרין לח.) ובודאי בתוך הסעודה אבסום ושמע מהם דברי חכמה שהתפלא בהם הרבה ועל כן אחר הסעודה פטרם לשלום.

וְאָמַר — בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ. הא דנקיט 'זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם' ולא אמר 'זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב' דעשו וישמעאל גם כן נקראים 'זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם', נראה לי משום דאברהם ראש האבות. ועוד דאברהם אבינו ע"ה תתייחס לו החכמה כי הוא הראשון אשר הכיר את בוראו והאירה לו החכמה מתוך החשך כי בין הפתאים פתאום ככוכב זרח והוא אשר לימד חכמה ובינה לזרעו ולכל אנשי דורו דכתיב כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ הֳ' (בראשית יח, יט) ולכן כיון דעתה בא לשבח את ישראל בחכמה קראם זרע אברהם כי הוא זקן הראשון שקנה חכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד, א). ועל דרך הסוד הוא אשר תיקן מוח חכמה בפרצוף המוחין וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשת לך לך לכן מן השמים שמו בפיו דברים אלו בענין זה.

"בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" שְׁתֵּי בְכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי (במדבר יד, א) (איכה א, ב). נראה לי בס"ד לכך אמר 'בַּלַּיְלָה' דאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ב, ב) כָּל דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'לִי' אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, וחד מיניהו 'מִקְדָּשׁ' דכתיב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח) נמצא מקדש ראשון 'לִי' ומקדש שני 'לִי' מיהו כיון דמקדש שני חסר חמשה דברים ממקדש ראשון לכן תחסר יו"ד של חמשה ותהיה ה' הרי 'לִי' נעשה 'לָהּ' ונמצא מקדש ראשון ' לִי ' ומקדש שני ' לָהּ ' הרי ' לַּיְלָה ' ולזה אמר 'בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה' על מקדש ראשון ומקדש שני, זה 'לִי' וזה 'לָהּ' גם מפיק לשני מקדשים ממה שנאמר 'בַּלַּיְלָה' ולא אמר 'בָּכֹה תִבְכֶּה הַלַּיְלָה' אלא אמר 'בַּלַּיְלָה' ב' לילה דהיינו שני לילות של תשעה באב אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני.

בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת (במדבר יד, א) (איכה א, ב). מקשים מה ענין זה לזה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ ישראל לא היה נחרב בית המקדש ולא היו ישראל גולין. גם אמרו רבותינו ז"ל במדרש פטירת משה רבינו ע"ה במדבר היתה בשביל גזרת דור המדבר שנגזר עליהם 'בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ' (במדבר יד, לה) ואין להם כניסה לארץ ישראל גם אחר תחיית המתים לכן נפטר משה רבינו ע"ה במדבר כדי שיביאם לעתיד. נמצא בכיה של אותה הלילה סיבבה לדור המדבר שנגזר עליהם 'בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ' וזו סיבה שחרב בית המקדש וגלו ישראל שאם היה נכנס לא היה חרבן בית המקדש ולא היו גולין ישראל.

"וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ" אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — כְּאִשָּׁה שֶׁבּוֹכָה עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ (איכה א, ב). פירש רש"י ז"ל דריש לֶחֱיָהּ לשון ליחות ונערות. ועוד נראה לי בס"ד לֶחֱיָהּ 'חל י־ה' כי בעת נשואין חל שם י־ה על אשה ובעלה וכשהביא בן ובת נשלם אותיות ו"ה, נמצא נשואין שבה תהיה שמחת האשה בבעל נעוריה חל בהם תיקון שם י־ה וזהו לֶחֱיָהּ 'חל י־ה'. או יובן בס"ד לֶחֱיָהּ אותיות 'חי לה' דאמרו רבותינו ז"ל בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה (משנה אבות ה, כא) גם שניהם נקראים בתואר אָדָם שהוא מספר קטן תשעה [1+4+4=9] וב' פעמים תשעה הוא ח"י [18].

כָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ (איכה א, ה) (ישעיהו ח, כג) — נראה הטעם דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים פז:) צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפזרם במלכיות שאם היו גולין כולם אצל מלך אחד היה הורג אותם אך עתה שיש מן ישראל אצל מלכים אחרים חושש ההורג דקרו ליה 'מלכתא קטיעא' ולכך אינו הורג היהודים אשר במלכותו. ואם היה זה המלך שגלו אצלו קטן ושפל לא היה חושש פן קרו ליה 'מלכותא קטיעא' יען כי הוא אינו מלך חשוב כל כך שיקפיד בזה ולכן נעשה ראש גדול המלכים דאז אם יהרוג הכל וקורין אותו 'מלכתא קטיעא' יקפיד בכך מאד לפי כבוד מלכותו דהא בלאו הכי אית ביה מילי דקטיעי כמה וכמה. ומה שאמר ' כָּל הַמֵּצִיק לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עָיֵף ' גם זה לטובת ישראל דאם עיף תקצר רוחו מצד עייפותו ויכלם ח"ו. או יובן אומרו 'אֵינוֹ עָיֵף' רצונו לומר אינו שופך דמים מצד הכוכב שלו כי מאן דנולד במאדים שופך דמים כנזכר בגמרא (שבת קנו.) ואמרו רבותינו ז"ל אין עיף אלא שופך דמים דכתיב 'עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים' (ירמיהו ד, לא) ואם יהיה מצד הכוכב שלו שופך דמים אז יעלה על לבו לכלותם ח"ו כי מזגו מצד הכוכב היה מכריחו לכן ימסרם ביד מלך שטבעו מצד הכוכב הוא להפך שקשה עליו שפיכות דמים.

כָּל הָאוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם (תהלים יד, ד) — נראה לי נקט לֶחֶם כדי לכלול בו הנאת אכילה והנאת תשמיש כי גם האשה נקראת לֶחֶם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט, ו) ואמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כב:) אפילו בהמתן של ישראל חביבה עליהם יותר מנשותיהם.

עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבְרֵי עַל דָּת — פירוש כתיב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג) שקיום העולם הוא על חסד שעושים בני אדם זה בזה לתת לחם לרעבים ולהחזיק ידי עני ואביון ולכן החסד נקרא בשם דֶּרֶךְ אֶרֶץ כי הארץ נבנית ומתקיימת על החסד ולכן נקרא גם כן החסד בשם דָּת כי הוא דת הנוהג בארץ הלזו דאי אפשר להתקיים בלעדו. וזה הדת של הארץ שהוא דרך שלה, עברו עליו בסדום שהיו אכזרים וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה (יחזקאל טז, מט). ולכן כל אותם שאינם עושים גמילות חסדים נקראים עֹבְרֵי דֶרֶךְ כי אמרו בגמרא דמציעא (בבא מציעא ל:) בפסוק וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (שמות יח, כ) 'אֶת הַדֶּרֶךְ' זו גמילות חסדים שנאמר וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט) עיין שם. והנה מצינו שהקדוש ברוך הוא דן את סדום באש וגפרית (בראשית יט, כד) והטעם כי היה להם אכזריות ועברו דרך זו גמילות חסדים וכל האכזריות תהיה בבני אדם מתגבורת יסוד האש שבהם ולכן מדה כנגד מדה דן אותם באש וגפרית ואמרה ציון בעד ישראל 'לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ' (איכה א, יב) רצונו לומר אתם עֹבְרֵי דֶרֶךְ שיש לכם מדת סדום שלא היה אצלם גמילות חסדים המכונית בשם דֶּרֶךְ לא יבא עליכם כאשר בא עלי אשר דן אותי כדין סדום שהביא עליהם אש וגפרית. וכן בישראל כתיב 'שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי' (איכה א, יג) אך כיון שבסדום היה אש וגפרית ובישראל היה אש בלבד דכתיב 'שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי' לכך אמרה 'עֲשָׂאוּנִי כִּסְדוֹם' בכ"ף הדמיון שלא שלח בציון אש וגפרית כמו סדום ממש.

כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ — נִפְסְלָה מַטְבֵּעַ זוֹ (איכה א, טו). פירוש נפסלה שנמחית צורתה ואינה יוצאה בהוצאה אלא צריך להתיכה לעשות לה צורה חדשה כן אבירי לא נשאר להם מלבוש הנשמה באופן שאפשר לתקנו אלא צריך להתיכו ולהחליפו מחדש על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בכונת מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים ובכונת הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ עיין שם, וכן הוא אומר לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהלים נא, יב). ובמדרש איתא (קהלת רבה יב, ז) אם זכיתם הייתם קורין בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה (במדבר כ, יט) ועכשיו אתם קורין סִלָּה אֲדֹנָ־י כָל אַבִּירַי (איכה א, טו) ונראה לפרש בס"ד דידוע התורה נקראת תְּרוּמָה שהוא אותיות תּוֹרָה מ' כמו שכתב בעל הטורים (שמות כה, ב) כלומר תורה שניתנה בארבעים יום, וזהו אם זכיתם הייתם קורין 'בַּמְסִלָּה' שהיא התורה שאנו לומדים ומורה לנו הדרך אשר נלך בו 'נַעֲלֶה' ועכשיו לא זכיתם נסתלקה אות מ"ם הרומזת לתורה שנתנה בארבעים יום ונשאר 'בַּמְסִלָּה' אותיות 'סִלָּה' לכך קורין סִלָּה אֲדֹנָ־י כָל אַבִּירַי.

"הֳ' לֹא קָרָאוּ" רַב אָמַר — אֵלּוּ הַדַּיָּינִין (תהלים יד, ד). נראה לי בס"ד קריאת שם הוי־ה הוא בשם אדנ־י שהוא אותיות 'דינא' המתעלה על ידי דינא דאמת שידונו הדיינים והם חטאו בדינא שדנו שקר אם כן פגמו בשם אדנ־י ולכך שם הוי־ה לֹא קָרָאוּ, לא עשו לו קריאה בשם אדנ־י מאחר שפגמו בו. גם עוד יש לומר ששם הוי־ה מצינו שנקרא בשם אלקים כי כל מקום דכתיב אדנ־י הוי־ה נקרא אדנ־י אלקים כמו אֲדֹנָ־י אֱלֹקִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (בראשית טו, ח) שכתוב אדנ־י הוי־ה ונקרא אדנ־י אלקים וכן אֲדֹנָ־י הֲוָיָ־ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ (דברים ג, כד) וכיוצא בזה שקורין שם הוי־ה בשם אלקים וידוע ששם אֱלֹקִים נקראו הדיינים דכתיב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים (שמות כב, ז) וכן אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל (שמות כב, כז) וכל זה אם ידונו דין אמת ולכן אלו הדיינים שהם דנים שקר אין להם שם זה של אֱלֹקִים דאין ראויים לקרותם אֱלֹקִים.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר — אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת (תהלים יד, ד). נראה כי המלמד נקרא בשם אלוף דכתיב וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וידוע שהקדוש ברוך הוא נקרא אלופו של עולם נמצא המלמד תנוקות נקרא בשם הקדוש ברוך הוא כי גם הוא נקרא בשם אלוף ולכן על אלו המלמדים שעושין מלאכת ה' רמיה דאז אין ראויים לקרותם בשם אלוף לכך אמר הֳ' לֹא קָרָאוּ עליהם, רצונו לומר השם שנקרא אלופו של עולם לא קראו אותו עליהם.

בִּקְּשׁוּ עוֹד לִמְנוֹת אֶחָד בָּאָתָהּ דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִשְׁתַּטְּחָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ (משלי כב, כט) (איוב לד, לג). הדבר יפלא איך תבא דיוקנו של אביו ולא ישגיחו? ואיך תבא אש משמים ולא ישגיחו? ואיך תצא בת קול פעם ראשונה ולא ישגיחו עד שיצאה פעם שנית ואמרה 'הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה' עד ששתקו ולא מנו אותו? ונראה לי בס"ד כי ידוע דהם היו אנשי כנסת הגדולה וכמו שאמר לעיל 'מִי מְנָאָן? אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה' שהיו כולם בעלי רוח הקודש והם יודעים מעלתו של שלמה המלך ע"ה נשגבה וגדולה מאד והיה צדיק ובעל רוח הקודש וחלילה להם לחשוב עליו כזאת למנותו עם אלה שאין להם חלק לעולם הבא! אך המה ראו שכתוב בו לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי הֳ' (מלכים א' יא, ו) והגם שהם ידעו שנכתב עליו כך מפני שלא מיחה בנשיו וכמו שאמרו על רבי אלעזר בן עזריה פרתו היתה יוצאה ברצועה (משנה שבת ה, ד) ואתמר בגמרא לא שלו היתה אלא של שכנתו (שבת נד:) היתה והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו, אך הם חשו מאיש שוגה ופתי דלא דריש לקרא הכי ויאמר מה הפרש בינו לבין אותם שאין להם חלק, כי בו כתוב כך ובם כתוב כך? ולכן נתקנאו לכבודו ודברו בו למנותו עמהם כי ידעו ברוח הקודש מן השמים נלחמים בעבורו ותתברר מעלתו על ידי שמים ואז יסגר פיהם של המדברים עליו תועה. וכן היה כאשר דברו באותם אנשים ומנו אותם דברו ביניהם למנות גם את שלמה המלך ע"ה ובאה דיוקנו של אביו ולא השגיחו כי רצו שיעשה לו הקדוש ברוך הוא אות אחר וכן היה שירדה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם וגם כן לא השגיחו כי רצו שיעשה לו הקדוש ברוך הוא עוד אות אחר וכן היה שיצאה בת קול ואמרה ודברה במעלתו (משלי כב, כט) חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר וכו' וגם כן לא השגיחו שרצו שיתפרסם הדבר עוד יותר באות אחר וכן היה שחזרה בת קול ואמרה מה לכם עמו 'הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי' בתמיה! וכשראו שכל האותות האלה נעשו לכבודו שלא יהיה נמנה אז שתקו והודו שלא למנותו ובזה נסתם פיהם של כל המהררים אחריו ומטילים בו דופי ונתבטלה לזות שפתים מאותו צדיק ודו"ק.

יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם — "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" (משלי כב, כט). נראה לי בס"ד כונה עמוקה יש בדברים אלו על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל הנאמר עליו ' מְזֻמָּן לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא ' הוא גדול מאד ועליון למעלה שממשיך מוחין לה"א ראשונה בינה שנקראת עולם הבא. והנאמר עליו ' בֶּן עוֹלָם הַבָּא ' הוא עולה בבינה שנקראת עולם הבא ולא יעלה יותר. והנאמר עליו ' יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא ' הוא מעלה בבינה אבל אינו יכול לעלות לבדו אלא בסיוע צדיק אחר עמו והנאמר עליו ' אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא ' הכונה ישאר במלכות שהיא ה"א אחרונה ולא יוכל לעלות יותר מזאת הבחינה עד כאן דבריו. ולפי זה כיון שרצו למנותו עם אותם שאין להם חלק לעולם הבא שנשארים למטה במלכות שהיא סופה דכל דרגין שהיא קרובה וסמוכה לקליפה מקום החושך על כן אָמְרָה בַּת קוֹל לָהֶם טועין אתם במקומו כי הוא 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' אשר הוא ' לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב ' שהוא בבינה שהיא למעלה מן המלכות ' בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים ' שחשבתם שהוא במלכות דוקא שהיא למעלה ממקום החושך שהם הקליפות שנקראים חֲשֻׁכִּים. ועיין בכונות רבינו הרש"ש ז"ל בסליחות כי ב'אִדְכַּר לָן צְלותֵהּ דִּשְׁלמה מַלְכָּא' ציין יסוד דאימא ודו"ק.

יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה — "הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי" (איוב לד, לג). נראה לי בס"ד הכונה התנ"ך צריך להיות כ"ד ספרים כנגד כ"ד צרופי שם אדנ־י וכ"ד קשוטי כלה ואם אתם רוצים למנותו אם כן צריך להוציא שלשה ספרים מן הכ"ד שהם שיר השירים ומשלי וקהלת ומי ישלים המחסור הזה, 'הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה'? או יובן 'הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלֵּם הֵ"א' הם ה' מגילות שבכללם שיר השירים וקהלת.

כּוּלָּם בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, "לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה" זֶה אַחְאָב שֶׁנָּפַל בְּרָמוֹת גִּלְעָד (תהלים ס, ט). נראה לי בס"ד נקיט בכלהו ' לִי ' כי עולם הבא היא סוד בינה הנקראת לִי בסוד 'בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה' (משנה אבות ה, כא) וְאֶפְרַיִם מָעוֹז ' רֹאשִׁי ', 'אשר יו"ד' כי הבינה נקראת אשר של יו"ד שהיא חכמה. גם 'רֹאשִׁי' אותיות 'אַשְׁרֵי' היא הבינה יְהוּדָה מְחֹקְקִי, 'מחוקק יו"ד' כי יו"ד חכמה אבא הוא אומר, והבינה שהיא אימא חוקקת כמו שאמרו בזוהר הקדוש בסוד מעשה בראשית דאימא הוות אומנא אבא גוזר ואימא עביד וכמו שאמר בריה דרב ספרא, ונמצא הבינה נקראת מחוקק של יו"ד שהיא חכמה. מוֹאָב סִיר ' רַחְצִי ' אותיות 'חצר יו"ד' שהבינה היא סוד חצר לחכמה שנקראת יו"ד דכתיב וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב, י) 'עֵדֶן' חכמה והיא בתוך הגן שהוא בינה וכן אומרו ' אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי ' סוד הבינה כמו שאמר רבינו (בשער הכונות דף ה' ע"ג) בענין קשירת המנעלים מה שצריך לכוין בזה הוא כי הנה אימא עלאה היא המנעלת את זו"ן [זעיר ונוקבא] בניה וכו' עיין שם.