ובני ישראל עשו — בההוא קרא כתיב והרי כלל את הכל למה לי ויוציאו שמע מינה למניינא:
אלא מעתה — דדרשת ויוציאו דריש נמי וירגמו כו':
בלא כסותו — ערום ואע"ג דגבי צוואה כתיב ורגמו אותו דש"מ בלא כסותו איידי דכתיב אבן לדרשה כתב נמי אותו:
במקלל כתיב אבן ובמקושש כתיב אבנים:
והא האי תנא — דלעיל:
נאמר קאמר — מגזרה שוה דפרים יליף לה והיכי אתא רב פפא לאיפלוגי עליה דתנא:
והכי קאמר — תנא דברייתא אילו לא נאמר כו' כלומר הא דיליף לה מגזירה שוה לאו דוקא אלא הכי קאמר אי נמי לא הוה נפיק ממשמעותא דקרא אכתי לא הוה יכילנא למימר חוץ למחנה אחת דמייתינא שלש מחנות מגזירה שוה דפרים והשתא אפילו גזירה שוה לא צריך:
הוצא — גרידא משמע הוציאו ממקומך וכי הדר כתיב מחוץ למחנה לאפוקי ממחנה ישראל קאמר:
ההוא — ובני ישראל:
מבעי ליה — לסמיכה ולדחייה דכתיבי בצוואה ולא מיפרשי בעשייה הדר סיים קרא ובני ישראל עשו אף סמיכה ודחייה סמיכה וסמכו כל השומעים דחייה לאו הכא כתיבא אלא מסיני ירה יירה מכאן שאחד מן העדים בא ודוחהו ומפילו מגובה בית הסקילה לארץ דבית הסקילה גבוה שתי קומות:
לדידך — דדרשת הוצאה באפי נפשיה ואל מחוץ למחנה באפי נפשה כל הוצאות דפרים הנשרפים מאי דרשת בהו:
שתטרף דעתו — ולא ידאג ויתמהמה בהריגתו:
ונשתתק — נאלם:
מהו — מי אמר אי לא אישתתק הוה ממש בדבריו וצריך לסתור את הדין ולהביא דיינין אחרים:
מנפח רב ששת בידיה — כלומר רוח הוא זה שאמרת כיון שנשתתק מה הועיל אי להכי אתית למיחש אפילו אחד בסוף העולם נמי אימא בכל היוצאין ליהרג שמא יש אחד בסוף העולם שידע לו זכות:
ופרכינן מי דמי התם לא אמר הכא אמר:
שזיכה — שהוציא דבריו וטעמו לאור:
תיבעי לך — מי אמר זיכה דוקא או דילמא ר' יוסי אורחא דמילתא קאמר שאין דרך לתלמיד לומר יש לי ללמד זכות ומשתתק וכן מיתה דמסתמא מיד אומר ראיותיו ומיהו היכא דאיתרמי אימא דסבירא ליה נמי הכי:
ואפי' אפעם ראשונה ושניה — נמי קאמר ובלבד שיש ממש בדבריו ואי ליכא ממש לא מהדרינא:
מנא ידעי — אם יש ממש או לאו וכי שלוחים תלמידים בעינן שיהו סוקלין:
דמסרינן ליה — מפעם שניה ואילך שני תלמידי חכמים לילך עמו:
מעיקרא — בתחלת הליכתם ולא יחזירוהו אפילו פעם ראשונה אא"כ יש ממש בדבריו:
וצריך למימר — נמי שעבר עבירה פלונית ביום פלוני ובשעה פלונית:
לפניו אין — דמשמע בהליכתו:
מעיקרא לא — ארבעים יום קודם:
[הוספה מחסרונות הש"ס — יהרג נקי - רוצח הוא נקי זה וראוי ליהרג שהרג במסתרים. ותשובה בעלמא הוא מפני האומות שקרוב למלכות היה והיו צריכים להשיב על כל ראיות של הבל שלהם:
זובח תודה יכבדנני — מי שיהרוג תודה יכבדנני:]
