בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא תקללשתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו:

    מתני' אינו חייבסקילה:

    עד שתהא נערהאבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד פטור לגמרי:

    בתולהולא בעולה:

    מאורסהולא נשואה ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לא קרינא ביה מאורסה:

    והיא בבית אביהלמעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך:

    באו עליה שניםועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה:

    הראשון בסקילהדמשכבי אשה כתיב (ויקרא כ):

    והשני בחנקדבעולה היא והא סתמא רבי היא דאמר שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה לקמן:

    גמ' ת"ר נערה ולא בוגרתאקרא קאי כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' (דברים כב) וסקילה כתיבא התם. נערה משתביא שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד:

    בית אביהבפרשת מוציא שם רע כתיב (שם) לזנות בית אביה והתם נמי סקילה כתיבא:

    זו דברי ר"מאמתניתין קאי דקתני עד שתהא נערה ומשמע למעוטי קטנה זו דברי ר"מ דאמר בכתובות באלו נערות (כתובות דף כט.) קטנה אין לה קנס חמשים כסף דנערה דוקא כתיב ולא קטנה הלכך גבי נערה המאורסה אין קטנה במשמע:

    אבל חכמיםשנחלקו עליו ואמרו יש קנס במקום מכר חולקין עליו אף כאן ואומרים קטנה ארוסה בסקילה ולא מיעט הכתוב אלא בוגרת:

    דילמאלמעוטי בוגרת ותו לא אתא למעוטי מידי:

    א"לא"כ האי עד שתהא נערה האי לישנא משמע בהדיא למעוטי קטנה דהכי משמע אינו חייב בקטנותה עד שתגדיל ותהא נערה ואי למעוטי בוגרת לחודא אתא הכי איבעיא ליה למתני אינו חייב אלא על נערה בתולה וכו':

    ותו לא מידיאין עוד להקניט בדבר דודאי מתני' ר"מ היא:

    לר"מדאוקמה למתני' דממעט קטנה אליביה:

    לגמרי קא ממעט ליהדפטרינן ליה לגברא ממיתה הואיל והיא פטורה דלאו בת עונשין היא ולא קרינן בהו ומתו גם שניהם דכתיב גבי שוכב עם אשה בעולת בעל:

    או דילמא מסקילה ממעט ליהאבל חנק מחייבי:

    שתיקרב:

    ונימא ליה ומת האיש השוכב עם האשה לבדובארוסה כתיב ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו למה לי אילימא למעוטי לדידה הא בהדיא כתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא להביא את הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות דאיהי לאו בת עונשין לגמרי איהו מיהא מיחייב:

    שניהם שויןשני בני עונשין:

    למעוטי מעשה חדודיןמחדד ומקשה אברו בבשרה מבחוץ דהוא נהנה והיא אינה נהנית להכי כתיב שניהם שיהיו שניהם שוין נהנין ומיהו שלא כדרכה אף על גב דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי לחיובא:

    לא כלום הואולא איצטריך למעוטי. ואיכא דאמרי מעשה הורדוס (בבא בתרא דף ג:) שהטמינה שבע שנים בדבש:

    ועדיין היא בתולהשבאו כולם שלא כדרכה:

    וכולן בחנקדגבי סקילה לבדו כתיב וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא דאף על גב דקרינא ביה בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית:

    ר' אומרכי תחל לשון תחלה ולקמיה מפרש לה:

    דרבי ישמעאלבריש פירקין:

    אם תחלת ביאתה בזנותשזו היא ביאה ראשונה שנבעלה:

    כי התםמה מצינו בנערה המאורסה שיצאה מחנק לסקילה ולא יצאה אלא בביאה ראשונה וכתיב לבדו למעוטי שני אף בת כהן לא נשתנית מיתתה אלא בביאה ראשונה הלכך בנערה בתולה והיא ארוסה הכתוב מדבר:

    כר"מ ס"לדאמר בת כהן נשואה לכשר בשריפה אבל נשאת לאחד מן הפסולין שנתחללה משעת נשואין שוב אינה אלא בחנק והאי תחלה דקאמר רבי ה"ק אם זו תחלת חילולה בשריפה ואם לאו בחנק:

    ומאי וכןהכא לא קפיד אלא אתחלת חלול ולא אתחלת ביאה והתם אתחלת ביאה נמי קפיד:

    סנהדרין 66 עמוד ב

    1מאי ״לא תקלל״? ש"מ תרתי.

    מתני׳ · משנה

    2הבא על נערה המאורסה אינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מאורסה, והיא בבית אביה. באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק.

    גמ׳ · גמרא

    3תנו רבנן: (דברים כב, כג) ״נערה״ ולא בוגרת, ״בתולה״ ולא בעולה, ״מאורסה״ ולא נשואה, ״בבית אביה״ פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.

    4אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים: נערה המאורסה אפי' קטנה במשמע.

    5א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתני' ר"מ היא, ולמעוטי קטנה נמי? דילמא רבנן היא, ולמעוטי בוגרת ותו לא?

    6א"ל האי ״אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה״ אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מיבעי ליה! ותו לא מידי.

    7בעא מיניה ר' יעקב בר אדא מרב: בא על הקטנה מאורסה לר"מ מהו? לגמרי ממעיט ליה, או מסקילה ממעיט ליה? א"ל מסתברא מסקילה ממעט ליה.

    8והכתיב: ״(דברים כב״, כב) ״ומתו גם שניהם״, עד שיהו שניהן שוין? שתיק רב.

    9אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה: (דברים כב, כה) ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״!

    10כתנאי: ״ומתו גם שניהם״ עד שיהו שניהן שוין, דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    11ואידך, ההיא ״ומתו גם שניהם״ מאי דריש ביה? אמר רבא: למעוטי מעשה חידודים. ואידך? מעשה חידודים לאו כלום היא.

    12ואידך, האי ״לבדו״ מאי דריש ביה?

    13כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם, ועדיין היא בתולה כולם בסקילה. ר' אומר: הראשון בסקילה, וכולן בחנק.

    ברייתא

    14תנו רבנן: (ויקרא כא, ט) ״ובת איש כהן כי תחל לזנות״, רבי אומר: תחילה, וכן הוא אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    15מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי כר' ישמעאל סבירא ליה, דאמר ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה. והכי קאמר: אם תחילת ביאה בזנות בשריפה, אידך בחנק.

    16מאי ״וכן״? כי התם: מה התם בתחילת ביאה קמשתעי קרא, הכא נמי בתחילת ביאה קמשתעי קרא.

    17אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר לא הכי אמר. ומנו? רב יוסף.

    18ר' כר' מאיר ס"ל דאמר: נשאת לאחד מן הפסולין מיתתה בחנק.

    19והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות בשריפה, ואידך בחנק. ומאי ״וכן״?

    תוספות

    מאי לא תקלל ש"מ תרתיומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא או מאב וחרש דליכא למפרך שכן משונים דאביו אינו משונה אע"ג דבפ' שבועת העדות (שבועות דף לו. ושם ד"ה מקלל) משמע דמחרש לחודיה גמר לה וא"ת וניגמר אביו ממקלל עצמו וחרש דבפרק שבועת העדות (שם) גמרינן ממקלל עצמו מדכתיב השמר לך ושמור נפשך ויש לומר דאי לאו דאשכחן אביו דגמרינן מיניה חבירו לא הוה גמרינן בעצמו מה שלא מצינו שאסור בחבירו:

    עד שיהיו שניהם שויןפ"ה בני עונשין וקשה תקשה לרבנן דמחייבין אפי' סקילה וי"ל דלרבנן ניחא דדיניה בסקילה כנערה המאורסה דלא ק"ל מומתו גם שניהם דבנשואה כתיב אבל לר"מ דדיניה כנשואה בחנק ה"ל למפטרה מהאי קרא והשתא בין לר"מ בין לרבנן בנשואה פטור ומתני' דמייתי לעיל (סנהדרין דף נה:) וחייבין עליה משום אשת איש לא אתיא כוותייהו א"נ כרבנן ובארוסה ומיהו כיון דדייקינן לעיל אפי' בהמה כל שכן נשואה אלא כר' יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס ועוד י"ל דלרבנן כיון דאין דינם משתנה בשביל קטנות מסתברא שפיר לאוקומי גם שניהם לדרשה אחריתי ומתני' דלעיל כרבנן אבל לר"מ דמשתנה דינו מסקילה לחנק בקטנה ארוסה סברא הוא דבנשואה דרשינן גם שניהם לפטור לגמרי ור"ת מפרש דלא קאמר שניהן שוין בני עונשין אלא שוין במיתה אחת והשתא לרבנן דבא על הקטנה בסקילה שפיר כיון דאם היתה היא בת עונשין היו שוין במיתה אחת אבל לר"מ בא על הקטנה בחנק דאם היתה בת עונשין היתה בסקילה ואין זה שוין במיתה אחת א"כ נשואה קטנה לכ"ע במיתה אחת שוין וא"ת בת כהן שהיא בשריפה ובועלה בחנק ליפטריה לגמרי כיון דאין שניהם שוין במיתה אחת וי"ל דלמפטר לגמרי אי אפשר משום דדרשינן לגבי זוממים לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    מעשה חידודיןקשה דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) משמע דלא בעי קרא דפריך פשיטא פריצותא קאסר רחמנא ולגירסת הספרים מעשה הורדוס נמי קשה דהוא ממעט מדכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) שכבת זרע פרט למשמש מתה:

    והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניאוא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתני' הראשון בסקילה והשני בחנק וא"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב לימא ליה ומת האיש הא לר"מ מיבעי ליה לאידך דרשה ויש לומר דתרתי שמעת מינה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    המשנה השתים עשרה והכונה בה כשלפניה הבא על נערה המאורסה אינו חייב ר"ל סקילה עד שתהא נערה ר"ל שלא בגרה בתולה ולא בעולה מאורסה ולא שנכנסה לחופה והיא בבית אביה ולא שכבר נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הא כל שבגרה או נבעלה או נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה או נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אע"פ שלא באה לרשות הבעל כלן בחנק באו עליה שנים ועדיין היא בתולה בשעה שבא עליה השני כגון שבא הראשון שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק שביאה שלא כדרכה הוציאתה מחזקת בתולה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ בא הראשון עליה כדרכה ועדיין היא בתולה כגון שהערה בה לבד אבל אם בא עליה שלא כדרכה אף השני בסקילה וכן בכמה ושאר הדברים מיהא הלכה פסוקה הם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    קטנה שקדשה אביה ובא גדול עליה הוא בסקילה שלא נאמר נערה למעט הבא על הקטנה המאורסה מסקילה אלא למעט את הבוגרת שכלו בתוליה ומ"מ היא פטורה שאינה בת עונשין ואין אומרים עד שיהו שניהם שוים אלא אע"פ שאין שוים מצד שזה פטור וזה חייב הן שאפילו אם היה זה חייב לא היה עמו במיתה אחת דנין כל אחד כראוי לו:

    כל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה והוא הנקרא בתלמוד מעשה הורדוס פטור מכלום וכן כל שלא הערה אלא שבא עליה דרך איברים והוא הנקרא מעשה חדודים ואינו מערה באחד משני משכבות שבה פטור מן המיתה אלא שלוקה אפילו בחבוק ונשוק בערוה מן העריות דרך תאוה והנאת קירוב בשר שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה לא תקרב לדבר המביא לכך:

    כבר בארנו שנערה המאורסה בת כהן בסקילה ולא יצאה לשריפה אלא בנשואה ובכל אותן שכיוצא בה בבת ישראל בחנק ודין שריפה שלה אפילו נשאת לפסול היא אע"פ שכבר נתחללה כמו שביארנו בראש הפרק:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״ו עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ס״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־324 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא תקלל שתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו:

    מתני' אינו חייב סקילה:

    עד שתהא נערה אבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד פטור לגמרי:

    בתולה ולא בעולה:

    מאורסה ולא נשואה ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לא קרינא ביה מאורסה:

    והיא בבית אביה למעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך:

    באו עליה שנים ועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה:

    הראשון בסקילה דמשכבי אשה כתיב (ויקרא כ):

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 66b · Sefaria

    תוספות

    מאי לא תקלל ש"מ תרתי ומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא או מאב וחרש דליכא למפרך שכן משונים דאביו אינו משונה אע"ג דבפ' שבועת העדות (שבועות דף לו. ושם ד"ה מקלל) משמע דמחרש לחודיה גמר לה וא"ת וניגמר אביו ממקלל עצמו וחרש דבפרק שבועת העדות (שם) גמרינן ממקלל עצמו מדכתיב השמר לך ושמור נפשך ויש לומר דאי לאו דאשכחן אביו דגמרינן מיניה חבירו לא הוה גמרינן בעצמו מה שלא מצינו שאסור בחבירו:

    עד שיהיו שניהם שוין פ"ה בני עונשין וקשה תקשה לרבנן דמחייבין אפי' סקילה וי"ל דלרבנן ניחא דדיניה בסקילה כנערה המאורסה דלא ק"ל מומתו גם שניהם דבנשואה כתיב אבל לר"מ דדיניה כנשואה בחנק ה"ל למפטרה מהאי קרא והשתא בין לר"מ בין לרבנן בנשואה פטור ומתני' דמייתי לעיל (סנהדרין דף נה:) וחייבין עליה משום אשת איש לא אתיא כוותייהו א"נ כרבנן ובארוסה ומיהו כיון דדייקינן לעיל אפי' בהמה כל שכן נשואה אלא כר' יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס ועוד י"ל דלרבנן כיון דאין דינם משתנה בשביל קטנות מסתברא שפיר לאוקומי גם שניהם לדרשה אחריתי ומתני' דלעיל כרבנן אבל לר"מ דמשתנה דינו מסקילה לחנק בקטנה ארוסה סברא הוא דבנשואה דרשינן גם שניהם לפטור לגמרי ור"ת מפרש דלא קאמר שניהן שוין בני עונשין אלא שוין במיתה אחת והשתא לרבנן דבא על הקטנה בסקילה שפיר כיון דאם היתה היא בת עונשין היו שוין במיתה אחת אבל לר"מ בא על הקטנה בחנק דאם היתה בת עונשין היתה בסקילה ואין זה שוין במיתה אחת א"כ נשואה קטנה לכ"ע במיתה אחת שוין וא"ת בת כהן שהיא בשריפה ובועלה בחנק ליפטריה לגמרי כיון דאין שניהם שוין במיתה אחת וי"ל דלמפטר לגמרי אי אפשר משום דדרשינן לגבי זוממים לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    מעשה חידודין קשה דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) משמע דלא בעי קרא דפריך פשיטא פריצותא קאסר רחמנא ולגירסת הספרים מעשה הורדוס נמי קשה דהוא ממעט מדכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) שכבת זרע פרט למשמש מתה:

    והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניא וא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתני' הראשון בסקילה והשני בחנק וא"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב לימא ליה ומת האיש הא לר"מ מיבעי ליה לאידך דרשה ויש לומר דתרתי שמעת מינה:

    Tosafot on Sanhedrin 66b · Sefaria

    מאירי

    המשנה השתים עשרה והכונה בה כשלפניה הבא על נערה המאורסה אינו חייב ר"ל סקילה עד שתהא נערה ר"ל שלא בגרה בתולה ולא בעולה מאורסה ולא שנכנסה לחופה והיא בבית אביה ולא שכבר נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך הא כל שבגרה או נבעלה או נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה או נמסרה לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אע"פ שלא באה לרשות הבעל כלן בחנק באו עליה שנים ועדיין היא בתולה בשעה שבא עליה השני כגון שבא הראשון שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק שביאה שלא כדרכה הוציאתה מחזקת בתולה ומ"מ אין הלכה כן אא"כ בא הראשון עליה כדרכה ועדיין היא בתולה כגון שהערה בה לבד אבל אם בא עליה שלא כדרכה אף השני בסקילה וכן בכמה ושאר הדברים מיהא הלכה פסוקה הם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    קטנה שקדשה אביה ובא גדול עליה הוא בסקילה שלא נאמר נערה למעט הבא על הקטנה המאורסה מסקילה אלא למעט את הבוגרת שכלו בתוליה ומ"מ היא פטורה שאינה בת עונשין ואין אומרים עד שיהו שניהם שוים אלא אע"פ שאין שוים מצד שזה פטור וזה חייב הן שאפילו אם היה זה חייב לא היה עמו במיתה אחת דנין כל אחד כראוי לו:

    כל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה והוא הנקרא בתלמוד מעשה הורדוס פטור מכלום וכן כל שלא הערה אלא שבא עליה דרך איברים והוא הנקרא מעשה חדודים ואינו מערה באחד משני משכבות שבה פטור מן המיתה אלא שלוקה אפילו בחבוק ונשוק בערוה מן העריות דרך תאוה והנאת קירוב בשר שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה לא תקרב לדבר המביא לכך:

    כבר בארנו שנערה המאורסה בת כהן בסקילה ולא יצאה לשריפה אלא בנשואה ובכל אותן שכיוצא בה בבת ישראל בחנק ודין שריפה שלה אפילו נשאת לפסול היא אע"פ שכבר נתחללה כמו שביארנו בראש הפרק:

    Meiri on Sanhedrin 66b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה מאי לא תקלל כו' וא"ת ונגמר אביו ממקלל עצמו וחרש כו' עכ"ל ממקלל עצמו לחוד דנגמר אביו ל"ק להו דאימא דמקלל את עצמו גרע טפי וכן בהיפך דלא קשיא להו נגמור ממקלל עצמו מאביו וחרש דאימא אדרבה מקלל אחרים גרע טפי דכהאי גוונא אמרינן בפרק החובל דאדם רשאי לבייש עצמו ואסור לבייש אחרים:

    ודע שרש"י בפרשת קדושים פירש אין לי אלא חרש מניין לרבות כל האדם תלמוד לומר בעמך לא תאור כו' עכ"ל וכתב הרמב"ן והוא שנוי בת"כ אבל המדרש בגמרא אינו כן אלא הזהיר הכתוב בנכבדים כו' וחזר והזהיר באומללים שהוא החרש וממנו יליף בנין אב אל כל שאר העם כו' עכ"ל והשיג עליו הרא"ם וכתב אבל שם בפ' ד' מיתות מפיק ליה מאלהים לא תקלל באם אינו ענין לגופיה דהא אתי מנשיא וחרש תנהו לישראל דעלמא כו' ולא שלמדו שאר העם מבנין אב כו' כמו שכתב הרמב"ן ועוד שאי אפשר לדון זה במה מצינו כו' משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן משונין כו' עכ"ל באמת יפה השיגו אבל גם הוא לא דק במה שכתב דשאר העם גמר בשמעתין מאלהים לא תקלל באם אינו ענין לגופיה תנהו לשאר העם דאינו כן דלא קאמרינן אלא תנהו לאביו ומשום דהוקש כבודו לכבוד המקום ושאר העם לא גמרינן ליה בשמעתין אלא מחרש הוא דגמרינן ליה בהדיא בפרק שבועות העדות והיינו מחרש ומאביו לבתר דגלו באביו כמו שכתבו התוספות הכא והתם והדברים ברורים הם ודו"ק:

    בד"ה עד שיהיו כו' וקשה תקשה לרבנן דמחייבי אפילו סקילה כו' ומתניתין דמייתי לעיל כו' לא אתיא כוותייהו כו' עכ"ל וקשה לתירוצם דאין זה מספיק דאכתי תקשה ליה להך מתני' דקתני וחייבים עליה משום אשת איש כו' והכתיב ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהם שוים דאין סברא שלא ידע ר' יעקב בר אדא המתני' דפ' יוצא דופן דאמוראי היו בקיאין במשניות כמו שכתבו התוספות בכמה דוכתין ועוד דאם נימא הכי דלא ידע מתני' לא הוו צריכי למימר דמתני' לא אתיא כוותייהו כו' ויש ליישב בדוחק דוודאי דהוה קשיא ליה נמי מהאי קרא אמתני' דקתני וחייבין עליה משום א"א כדקשיא ליה הכא לרב דאמר חייב לר"מ אלא דהכא קא קשיא להו אדמקשה ליה הכא אמלתיה דרב דאמר חייב לר"מ אמאי לא תקשי ליה בפשיטות טפי אמלתיה דרב לעיל דקאמר לרבנן דמחייבי אפילו סקילה ואהא תירצו דלרבנן לעיל הוה ניחא ליה דדיניה כו' ודו"ק:

    בא"ד אלא כרבי יונתן אתיא כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי כו' עכ"ל נקטו רבי יונתן בדבריהם דלפי האמת כן הוא דלא מצינו שום תנא בהדיא דסבר הכי אלא רבי יונתן מיהא המקשה ודאי לא אסיק אדעתיה הך ברייתא דרבי יונתן והוה סבר דאיכא שום תנא דסבר כהך מתני' דפרק יוצא דופן והוה קא קשיא ליה נמי אהך מתני' כדמקשה ליה לרב דאמר חייב אליבא דרבי מאיר וכמו שכתבו לעיל ומה שאמר כיון דלא מוקי גם שניהם אלא למעוטי מעשה הורדוס כו' רצה לומר תלמודא מוקי ליה הכי ולא בעי תלמודא לאוקמא לר' יונתן בנשואה וקרא דמייתי ושכב עמה לבדו בארוסה כתיב דהא אמלתיה דר' יאשיה קאי דמשתעי נמי בנשואה ור' יאשיה וודאי נמי בארוסה קמיירי כיון דר' יונתן בעל פלוגתיה בהכי קמשתעי ועוד דהא בארוסה נמי כתיב והוצאת את שניהם והכי איתא בברייתא זו בפ"ק במלתיה דר' יאשיה דמייתי קרא דכתיב גבי ארוסה ע"ש ודו"ק:

    בא"ד אבל לרבי מאיר דמשתנה דינו מסקילה לחנק כו' דבנשואה דרשינן גם שניהם כו' עכ"ל לכאורה אין זה מובן דנהי דבנשואה לרבי מאיר איכא סברא למפטר לגמרי משום דבארוסה משתנה דינו מסקילה לחנק מכל מקום מאי מקשה לרב דאמר חייב לר"מ בארוסה דהא האי קרא דמייתי ומתו גם שניהם בנשואה כתיב ויש ליישב דבריהם שבאו לתקן מה שהקשו התוספות בפ"ק דקידושין לפירוש הקונטרס אמאי מיבעי ליה הכא לר' מאיר בארוסה טפי מבנשואה כו' ע"ש ובתירוצם קמא הכא ניחא דבין לרבנן ובין לרבי מאיר פטור בנשואה ומזה להאי תירוצא דלרבנן אסיק אדעתיה [דגם] שניהם אתיא לדרשא אחריתא אבל לרבי מאיר דהוה פסיקא ליה בנשואה דלא אתא קרא לדרשא אחריתא משום דאיכא בנשואה סברא למפטר לגמרי מהאי קרא כיון דבארוסה משתנה דינו מסקילה לחנק ולכך לא מיבעיא ליה לר"מ רק בארוסה למפטר ביה נמי לגמרי או לא והשיב לו דחייב ומקשה ליה והכתיב גם שניהם דבארוסה נמי יש למפטר כיון שאין שניהן בני עונשין כמו שכתבו התוספות שם ועוד י"ל דהמקשה סמך עצמו כיון דבארוסה נמי כתיב והוצאתם את שניהם יש למפטר ביה נמי לגמרי כמו בנשואה וק"ל:

    בד"ה והאי לבדו כו' דקתני מתניתין הראשון בסקילה והב' בחנק כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרש דמתני' מיירי כשבא עליה הראשון כדרכה דה"ל בעולה מביאת הראשון וכן פירש הרמב"ם והרע"ב דהשתא לא דריש ר"א לבדו כהך ברייתא לפטור מסקילה אפילו בבא עליה האחר שלא כדרכה משום דהא תני לה רישא דמתניתין בתולה ולא בעולה וכדברי תוס' פירש"י במתני' ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 66b · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה עד שיהיו שניהם שוין כו' ומתניתין דמייתי לעיל וחייבין עליה משום א"א וכו' ברייתא היא ומייתי לה לעיל (סנהדרין דף נ"ה) בת ג' שנים ויום אחר מתקדשת בביאה וכו' וחייבים עליה משום אשת איש וכו' ואם בא עליה אחד מכל עריות וכו' מומתים על ידה והיא פטורה ודייק שם אחד מכל עריות ואפילו בהמה והיינו דקאמרי התוס' הכא בתר הכי ומיהו עכ"פ מדדייקינן לעיל אפילו בהמה פירוש היא בכלל כל העריות כל שכן נשואה ר"ל דכשהיא נשואה ובא עליה איש אחר ודאי בכלל הבא עליה מכל העריות האמורות בתורה הוא א"כ ש"מ דאפילו בנשואה הבא עליה חייב מיתה:

    ד"ה והאי לבדו מאי דריש ביה לכדתניא וא"ת הא ר"מ אית ליה הך ברייתא דקתני מתניתין הראשון בסקילה וכו' פירוש ומתניתין ר"מ היא כדאוקימנא לעיל והא דבעי מיניה דרב וכו' ושתיק רב אזלא כולה אליבא דר"מ א"כ היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב וכו':

    Maharam on Sanhedrin 66b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ס״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־324 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״מאי ״לא תקלל״? ש"מ תרתי.…״

    2. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הבא על נערה המאורסה אינו חייב,…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: (דברים כב, כג) ״נערה״…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי…״

      חכמים: רב יהודה.

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתני'…״

      חכמים: רב אחא.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״א"ל האי ״אינו חייב עד שתהא נערה…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה ר' יעקב בר אדא מרב:…״

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״והכתיב: (דברים כב, כב) ״ומתו גם שניהם״,…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״כתנאי: ״ומתו גם שניהם״ עד שיהו שניהן…״

      חכמים: רבי יונתן.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״ואידך, ההיא ״ומתו גם שניהם״ מאי דריש…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״ואידך, האי ״לבדו״ מאי דריש ביה?…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם, ועדיין…״

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: (ויקרא כא, ט) ״ובת איש…״

      חכמים: רבי אומר.

    15. קטע 1528 מילים

      נפתחת ב״מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב…״

      חכמים: רב הונא, רב יהושע, רבי כר.

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״מאי ״וכן״? כי התם: מה התם בתחילת…״

    17. קטע 1713 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר…״

      חכמים: רב ביבי בר אביי, רב יוסף, אביי.

    18. קטע 1811 מילים

      נפתחת ב״ר' כר' מאיר ס"ל דאמר: נשאת לאחד…״

    19. קטע 1911 מילים

      נפתחת ב״והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות בשריפה,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026