בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף מ״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ותרווייהו כר' יוחנןבמלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:

    וליברך הטוב והמטיבאדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:

    אטו כי חסרמי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:

    וניבריך לתרוייהודיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:

    דהיינו אורחיהבכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה:

    דייןאילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:

    אמר אבייהואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:

    תפקידםמצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:

    ששים ושמחיםכדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור:

    פועלי אמתהן שאינם משנים את סדרם:

    וללבנה אמרהקב"ה שתתחדש בכל חדש:

    עטרת תפארתהיא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם:

    מלחמתה של תורההוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך:

    לא שנו אלא שעותדמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי:

    אבלהנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:

    ירידה לושאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו:

    לא ראוהאחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו:

    וניפטריה מעיקראמשהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה:

    כדי שלא יצאו מבית דין מעורבביםגנאי לב"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין:

    וליפטריה מבי דינא קמאלמה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א' מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו:

    קש דינאזקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:

    איפכא מבעי ליהבדיני נפשות צריך לעיין יותר:

    חכם דינאיפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין:

    אינו דומה כו'טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים:

    אגדול רמיאואפי' דברים של שבח הוא אומרן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 42 עמוד א

    1ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו: הא למיהוי כי יתרא, הא למיהוי כי נפיא.

    2אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך ״הטוב והמטיב״! אמר ליה: אטו כי חסר מי מברכינן ״דיין האמת״, דלבריך ״הטוב והמטיב״? וליברכינהו לתרוייהו? כיון דהיינו אורחיה, לא מברכינן.

    3וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. כתיב ״הכא (שמות יב״, ב) ״החדש הזה״, וכתיב ״התם (שמות טו״, ב) ״זה אלי ואנוהו״. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש, דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד.

    4מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים אמר: ליה האי נשי דידן נמי מברכי׃

    5אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים׃

    6(משלי כד, ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד, ד) ורב תבואות בכח שור:

    7אחד אומר בשתי שעות כו': א"ר שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר לאחר הנץ החמה עדותן בטילה׃

    8פשיטא אלא אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ הא נמי פשיטא מהו דתימא הא בגילויא קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא קמ"ל:

    9ואחר כך מכניסין כו': אותו היום ותו לא והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו אמר אביי תרגומה אאם אין ממש בדבריו:

    10מצאו לו זכות כו': יין מאי טעמא לא אמר רבי אחא בר חנינא אמר קרא ״(משלי לא״, ד) ולרוזנים אי שכר העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו:

    11(מצאו לו זכות כו'): לא ראו מאי׃

    12א"ר אחא פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו א"ל רב פפא לאביי וליפטריה מעיקרא א"ל הכי א"ר יוחנן כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין׃

    13איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ולמה לי יוסיפו ליפטריה מבי דינא קמא אמר ליה ר' יוסי קאי כוותך דתניא ר' יוסי אומר כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה׃

    ברייתא

    14ת"ר אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין׃

    15מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא איפכא מיבעיא ליה אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא איפוך רב אשי אמר לעולם לא תיפוך ומאי נזדקן הדין חכם דינא׃

    16מיתיבי גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין אי אמרת בשלמא חכם דינא היינו דאמר גדול אלא אי אמרת קש דינא לא סגיא דלא אמר גדול כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה׃

    17אין אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים׃

    18איכא דאמרי אי אמרת בשלמא קש דינא היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים אלא אי אמרת חכם דינא גדול אשבוחי משבח נפשיה והכתיב ״(משלי כז״, ב) יהללך זר ולא פיך׃

    19שאני מילתא דבי דינא דאגדול רמיא כדתנן גמרו את הדבר היו מכניסין אותן גדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב:

    20הדרן עלך היו בודקין׃

    תוספות

    פועלי אמתפי' הקונט' שאין משנין את סדרן ואית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש:

    ורב תבואותמשום דיוסף איקרי בכור שור כדכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאמר (הוריות ד' יד.) הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן בשילהי הוריות (שם) דרב יוסף סיני:

    העסקים ברזו של עולםהיינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות והא דאמר (עירובין ד' סד.) שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר:

    קש דינאפירוש ואין יכול לעמוד עליו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואמרי' וליבריך על הלבנה כשתתמלא הטוב והמטיב ודחינן אטו כשיחסר מברך עלה ברוך דיין האמת אלא כיון דאורחה היא לית בה ברכה. א"ר יוחנן כל המברך על החודש כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר החודש הזה לכם וכתיב זה אלי ואנוהו וכי מברכין אין מברכין אלא מעומד. מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו ומברכי ברכת החודש. בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתם אמת ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים:

    במי אתה מוצא מלחמת התורה במי שבידו חבילות של משנה רב יוסף הוה קורא אנפשיה ורב תבואות בכח שור כדכתיב בכור שורו הדר לו וכיון ששמו יוסף ובידו הברייתות היה אומר אני בכחי מרבה תבואות כדגרסי' הכל צריכין למרי חיטיא גמרא:

    אחד אומר בב' שעות ואחד אומר בג' שעות עדותן קיימת כו' א' אמר בה' ואחד אומר בז' עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב. ואין אדם טועה בזה. אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטלה ולא אמרי' בגלויא הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא:

    היו מכניסין השני ובודקין אותו נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכותאמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או א' מן התלמידים אמר יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין ומושיבין אותו עמהן ולא היה יורד משם כל היום אם אין ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם. אפילו אם הוא עצמו הנידון אמר יש לי ללמד זכות לעצמי שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו:

    מתניתין מצאו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כו' ולמה אין שותין יין כל היום שנאמר ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזי העולם אל ישתכרו. אם טעו סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין על המנין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי. י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין. דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין. לא ראו מאי. א"ר חייא פוטרין שאין הורגין ע"פ א' כדקיימא לן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה ע"פ אחד. לרעה ע"פ ב' ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפין כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין כלומר שלא יאמרו מחויב יצא מחזירין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין ואם לא נזדמן פוטרין אותו. תניא א"ר יוסי כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה ומבי דינא קמא פוטרין אותו:

    ת"ר אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרים בד"נ נזדקן הדיןמאי נזדקן הדין קש דינא פי' כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בזה הדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח. פי' חכם דינא נזדקן כלומר נשאנו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור כדכתיב בישישים חכמה. ואסיק' מאי נזדקן הדין חכם דינא. הגדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. אע"ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי:

    הדרן עלך היו בודקין

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף מ״ב עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף מ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־537 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ותרווייהו כר' יוחנן במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:

    וליברך הטוב והמטיב אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:

    אטו כי חסר מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:

    וניבריך לתרוייהו דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:

    דהיינו אורחיה בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה:

    דיין אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:

    אמר אביי הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:

    תפקידם מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    פועלי אמת פי' הקונט' שאין משנין את סדרן ואית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש:

    ורב תבואות משום דיוסף איקרי בכור שור כדכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאמר (הוריות ד' יד.) הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן בשילהי הוריות (שם) דרב יוסף סיני:

    העסקים ברזו של עולם היינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות והא דאמר (עירובין ד' סד.) שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר:

    קש דינא פירוש ואין יכול לעמוד עליו:

    Tosafot on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    רבנו חננאל

    ואמרי' וליבריך על הלבנה כשתתמלא הטוב והמטיב ודחינן אטו כשיחסר מברך עלה ברוך דיין האמת אלא כיון דאורחה היא לית בה ברכה. א"ר יוחנן כל המברך על החודש כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר החודש הזה לכם וכתיב זה אלי ואנוהו וכי מברכין אין מברכין אלא מעומד. מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו ומברכי ברכת החודש. בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתם אמת ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים:

    במי אתה מוצא מלחמת התורה במי שבידו חבילות של משנה רב יוסף הוה קורא אנפשיה ורב תבואות בכח שור כדכתיב בכור שורו הדר לו וכיון ששמו יוסף ובידו הברייתות היה אומר אני בכחי מרבה תבואות כדגרסי' הכל צריכין למרי חיטיא גמרא:

    אחד אומר בב' שעות ואחד אומר בג' שעות עדותן קיימת כו' א' אמר בה' ואחד אומר בז' עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב. ואין אדם טועה בזה. אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטלה ולא אמרי' בגלויא הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא:

    היו מכניסין השני ובודקין אותו נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכות אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או א' מן התלמידים אמר יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין ומושיבין אותו עמהן ולא היה יורד משם כל היום אם אין ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם. אפילו אם הוא עצמו הנידון אמר יש לי ללמד זכות לעצמי שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו:

    מתניתין מצאו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כו' ולמה אין שותין יין כל היום שנאמר ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזי העולם אל ישתכרו. אם טעו סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין על המנין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי. י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין. דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין. לא ראו מאי. א"ר חייא פוטרין שאין הורגין ע"פ א' כדקיימא לן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה ע"פ אחד. לרעה ע"פ ב' ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפין כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין כלומר שלא יאמרו מחויב יצא מחזירין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין ואם לא נזדמן פוטרין אותו. תניא א"ר יוסי כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה ומבי דינא קמא פוטרין אותו:

    ת"ר אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרים בד"נ נזדקן הדין מאי נזדקן הדין קש דינא פי' כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בזה הדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח. פי' חכם דינא נזדקן כלומר נשאנו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור כדכתיב בישישים חכמה. ואסיק' מאי נזדקן הדין חכם דינא. הגדול שבדיינים אומר נזדקן הדין. אע"ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי:

    הדרן עלך היו בודקין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    הרואה לבנה בחדושה מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצין קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש להיות עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר את יוצרם על כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים ונשים ועמי הארץ שאין יודעין לברך מברכין בא"י אמ"ה מחדש חדשים ואין מברכין בה הטוב והמטיב אע"פ שמיתוסף לנו אור בתוספת שלה שהרי אין מברכין דיין האמת על חסרונה והטעם שכל שדרכו בכך ואי אפשר להשתנות אין בה ברכת הטוב והמטיב:

    כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקביל פני שכינה שהרי זה הערה והתבוננות לחדוש הבריאה ומתוך כך צריך שיברך מעומד והזכירו בכאן על מקצת חכמים שהיו קופצים ומברכין וכן נהגו רבים עכשיו לעשות שלש קפיצות דרך שמחה וחיבת מצוה ועד אימתי מברכין אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה וכן עד שתתמלא פגימתה ותעשה כנפה והוא עד ששה עשר יום בחדש אבל מכאן ואילך ישנה היא ואין ראוי לברך עליה בלשון מחדש חדשים ויש שנהגו שלא לברך עד מוצאי שבת הראשון לחדושה והוציאו דבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם ופירשו בה עד שיברכו על הבשמים ואיני יודע טעם בדבר ומ"מ יש מי שמפרש עד שתתבשם כענין עבד בושמא להלולא והוא עיגול האפריון של חתנים העשוי כמין יתר ובא כענין מה שאמרו כאן עד שבעה שתעשה כיתר ואין הלכה כן אלא עד שתעשה כנפה כמו שביארנו ומ"מ במסכת סופרים שנויה בהדיא כדעה ראשון והוא שאמרו שם פרק עשרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם וכליו נאים ותולה עיניו כנגדו ומישר את רגליו ומברך אשר במאמרו וכו' וחותם בא"י מקדש ישראל ומחדש חדשים ונאמר עוד שם שהוא אומר שלש פעמים סימן טוב תהי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידות כנגדה ואומר כשם שאני רוקד ואיני יכול ליגע בך כך כל המרקד כנגדי לא יגע בי תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ושיאמר זה דרך תפלה לא דרך נחש ולחש חלילה אלא דרך תפלה ובקשה ודרך הערה והתבוננות על פלאות השם ויכלתו בחדוש ובהשתנות הטבעים ולהעניש לממרים ולגמול לטובים:

    לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה הרבה ואל יהא נשען בבינתו ופלפולו שאין הפלפול כלום לענין הוראה במקום שאין שם ידיעה דרך הערה אמרו בתחבולות תעשה לך מלחמה במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה ואין זה נמצא אלא בשקידה גדולה ובעמל ויגיעה דרך צחות אמרו ורוב תבואות בכח שור וכבר בארנו שאין בעל הוראה אלא מי שהוא גמיר וסביר ר"ל יודע הרבה ומפולפל ובעל סברא לבחינת הענינים איזה ראוי לדמותו לזה ואיזה אינו ראוי לדמותו וכל כיוצא בזה:

    המשנה השניה וענינה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר היו מכניסין את השני כלומר שאחר שאיימו את כלם דרך כלל על הדרך שבארנו בפרק שקדם ועמדו בדבריהם והכניסו את הראשון וחקרוהו ובדקוהו היו מכניסין את השני וכן כלם זה אחר זה שאפילו הם מאה בודקין את כלם בדרישה וחקירה לידע אם תהא הכחשה ביניהם ואם נמצאת הכחשה ביניהם עדותן בטלה על הצדדין שביארנו ואם נמצאו דבריהם מכוונים מתחילין במשא ומתן ופותחין בזכות כמו שבארנו בפרק שקדם והוא שאומרין אם לא עשית דבר זה אל תתירא וכיוצא בדברים אלו אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות אין שומעין לו ומשתקין אותו כמו שהתבאר וכל שכן אם בא ללמד חובה אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו בדיני נפשות אבל אחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו עמהם ופי' בגמ' שאם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם ר"ל כל זמן שאותו ענין לפניהם שלא גמרוהו שאם לעולם ממש הרי ניתוסף מנין הסנהדרין ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום שלא תהא עלייתו ירידה לו אפילו אמר הנידון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ומצטרף להשלים רוב המזכין ובלבד שיהא ממש בדבריו ואע"פ שבעדים נמנענו מזו מפני שהם נוגעין בדבר והיה לנו לומר כל שכן בהוא עצמו אין חוששין לכך במשא ומתן שהרי אנו מתבוננים בטעמו אם יש בו ממש אם לאו והוא עצמו הכל יודעין שנוגע בדבר הוא ולא יבואו לימשך אחר דבריו אלא בטעם נכון אבל העד שמא לא ירגישו בנגיעת עדותו ויבאו לימשך אחר דבריו מצאו לו זכות פטרוהו בו ביום ואם לא מצאו לו זכות מלינין את דינו ומעבירין אותו עד למחר וחובשין אותו ומיד מזדווגין זוגות או שלשה שלשה או כרצונם שלא נאמר דוקא זוגות אלא שכך מנהג משא ומתן ונושאין ונותנין כל אותו היום וכל הלילה וממעטין במאכל שהרי אין באים לפניהם אלא בזמן ישיבתם שהיא עד חצות היום ולא היו אוכלין עד שנסתלקה ישיבתם ועל זה אמר שממעטין במאכל ושלא היו שותין יין כל אותו היום ונושאין ונותנין כל אחד עם בן זוגו או עם עצמו או עם חבירו ולמחר היו משכימין ובאין לבית דין ואם עמדו על דעתם המזכה אומר מזכה אני במקומי והמחייב אומר מחייב אני במקומי ואם היה להם שנוי בסברתם המלמד חובה יכול לחזור וללמד זכות אבל אותו שלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה בשעת המשא ומתן ואם טעו בדבר ולא ידעו איזה פטור ואיזה חייב שני סופרי הדיינין מזכירין אותם שהיו כותבין דברי המזכין ודברי המחייבין כמו שהתבאר:

    ומתחילין לסדר טענותיהם אם מצאו לו זכות ונשתנית סברת המחייבין פטרוהו והוא הדין אם נשתנית סברת המזכין בשעת הגמר דין ונעשו רוב מחייבים בשנים שחייב אלא שהתנא מחזר על הזכות ואם לאו עומדין למנין שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי שמטין לזכות על פי אחד שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין או שמזכים ומחייבים שוה בשוה ואחד אומר איני יודע יוסיפו בדיינין ומוסיפים שנים שנים עד שבעים ואחד או עד שירבו המחייבים בשנים או המזכים באחד הוסיפו עד שבעים ואחד ונמצאו שלשים וששה מזכים ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין או שלשים וחמשה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין ואחד אומר איני יודע ואין כאן עוד תוספת דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין והוא הדין בהפך בשעת גמר דין אלא שהתנא מחזר על הזכות ומגדולי המחברים כתבו שאין מחייבין אותו והוא תמוה:

    ושאלו בגמרא אם לא ראו זה את דבריו של זה במשאם ומתנם מהו ופרשו שגדול שבדיינין אומר נזדקן הדין ופירושו קש דינא כלומר כבר נעשינו מתונין בדין זה ולא יצאה לנו תעלומתו לאור ופוטרין אותו ומ"מ אין אומרים לפוטרו מתחלה ר"ל משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו ביניהם ומה לנו להמתין עד שידינו אלו כנגד אלו שראוי להם לשאת ולתת כדי שלא לצאת בית דין מעורבב שלא בגמר דין ובדיני ממונות מוסיפין ג"כ עד שבעים ואחד כמו שביארנו וכל שנחלקו שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמשה ואחד אומר איני יודע מעמידין את הממון בחזקת בעליו בדין גמור ואין מניחין אותו מחמת עומק הדין אלא דנין וגומרין להעמיד ממון בחזקת בעליו ועל זו אמרו שאין אומרין בדיני ממונות נזדקן הדין וי"מ שמועה זו ר"ל נזדקן שאינה עסוקה בשהוסיפו עד שבעים ואחד ועמדו במחלקותם אלא בכל זמן שבאים לגמור את הדין לחובה בדיני נפשות אומרין נזדקן הדין כלומר הרבה טרחנו לזכות ולא מצאנו כדי שיתעוררו ללמד זכות מה שאין כן בדיני ממונות ולדעת בנזדקן הדין חתם דינא כלומר יפה העמדנוה על בוריו ואין צריך עוד דקדוק בדבר הענין בהפך שבדיני נפשות אין אומרין כן שלא יתיאשו מתוך כך לחזר אחר הזכות ובית דין הגדול שנחלקו בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין באיזה דין של תורה או של סופרים אין מוסיפין עליהם אלא דנין אלו כנגד אלו על הדרך שבארנו באלו:

    זהו באור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה וניבריך הטוב כו' ארב יהודה פריך נהי כו' עכ"ל כתב מהרש"ל על פירושו דכבודו במקומו כו' דלכ"ע מקשה ליבריך הטוב כו' כמו על היין דמברך בפ"ה וגם הטוב כו' עכ"ל עיין שם באורך לכאורה דבריו נכונים הם אבל לישנא דתלמודא לא משמע הכי דהוי ליה למימר ליבריך נמי הטוב והמטיב גם נראה לחלק דלא דמי להטוב ומטיב דגבי יין דאתי על ריבויי יינות מה שאין כן הכא דאורי הירח א' הוא גם אינו דמה להטוב ומטיב גבי מיתת אביו משום דשני דברים הם דדין אמת בא על מיתת אביו והטוב והמטיב בא על טובת הירושה משא"כ בברכת מחדש חדשים אתי נמי על טובת האור וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    הָא לְמֶהֱוֵי כִּי יַתִּירָא, הָא לְמֶהֱוֵי כִּי נַפְיָא פירש הרמ"ה ז"ל הירח בתחילתו קודם שבעה הוא כקשת בלי יתד ונקרא פגום בדבר שאינו מלא מכל רוח שאויר נכנס לתוך חללו כזה שהוא דוגמת קשת בלי יתד אבל אחר שבעה נתמלא חללו שהוא כחצי עיגול מלא שאין הרקיע נראה בתוכו ואז הוא דומה לקשת ביתד כזה ומאן דאמר 'כִּי נַפְיָא' כלומר עגול שלם כזה [הציור חסר] ואינו חצי עיגול עד כאן דבריו. נמצא למאן דאמר 'עַד שִׁבְעָה' הוא חצי עיגול שהוא דוגמת כ"ף כפופה ולמאן דאמר 'עַד שִׁיתְסַר' הוא עיגול שלם דוגמת אות סמ"ך שהוא עגול שלם וסימניך כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ (שמות יז, טז). ונראה לי דוגמת חצי עיגול יש בו רמז לומר מה שעתה נראה מיעוט וחסרון בלבנה הוא בשביל דאין השם שלם דהחסרון הוא החצי ולעתיד כאשר ישתלם השם לא יהיה חסרון ומיעוט בלבנה ודוגמת עיגול שלם יש בו רמז לגלגל החוזר בעולם לומר דאף על פי שעתה הלבנה עניה וחסירה ולית לה מגרמא כלום ומקבלת אורה מהשמש שנחשב בעלה דירח מכל מקום גלגל הוא החוזר בעולם שעתידה היא להתעלות ולהיות אשת חיל עטרת בעלה.

    אָמַר לֵיהּ אַטּוּ כִּי חָסֵר, מִי מְבָרְכִינָן 'דַּיָּן הָאֱמֶת'. קשא הוה ליה מעתה להשיב לו 'כֵּיוָן דְּהַיְנוּ אוֹרְחֵיהּ לָא מְבָרְכִינָן' ולמה המתין עד שחזר ואמר 'וְלִיבְרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְהוּ'? ונראה לי בס"ד מה שאמר אַטּוּ כִּי חָסֵר וכו' אין כונתו לתרץ ולהשיב על שאלתו אלא כונתו להקשות על דבריו לומר לו למה שאלת וְלִיבְרִיךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', ולא שאלת לִיבְרִיךְ 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר? ואם אתה מצאת טעם לשאלה זו דאין מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר ממילא היה נגלה לך טעם למה דאין מברכין 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' והכי קאמר לו אטו כי חסר מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' ולמה לא שאלת על זה? והשיב לו אין הכי נמי אני שואל אתרווייהו ואז השיב לו תשובה דשווייא לתרי שאלות אלו והיינו כיון דזה אורחיה לא מברכין לא במלוי ולא בחסר.

    כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה (שמות יב, ב). נראה לי בס"ד בזמנו היינו אחר שיעברו שבעה ימים שלמים מעת לעת אחר המולד והטעם כי הלבנה רומזת למלכות ועילוי הגדול של המלכות הוא שתהיה בסוד שני מלכים בכתר אחד, וזאת המדרגה קורא אותה רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים 'מדרגה שביעית' ומפורש שם שעדיין לא הגיעה למדרגה השביעית מבריאת העולם ועד עתה ואפילו בזמן בית ראשון שאם היתה מגעת למדרגה זו לא היה שום אומה ולשון שולטים בישראל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (במדבר כד, ז) אֲגַג [7] גימטריא שבעה רמז למדרגה השביעית שֶׁתִּתְרוֹמֵם מַלְכּוֹ היא המלכות מִן אֲגַג שהיא מדרגה השביעית אז אותו זמן תִּנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ שתהיה בתכלית הנשיאות והמעלה. ולכן ברכת הלבנה הרומזת על המלכות שתתעלה לעתיד מברכים אותה אחר שבעה שלמים להורות שתגיע לעתיד למדרגה השביעית וזהו שאמר כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, שהוא אחר שיעברו שבעה שלמים שרומזים למדרגה השביעית, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, 'פני' לשון חשיבות פירוש כאלו מקבל חשיבות ועילוי השכינה שהוא זמן הגעתה למדרגה השביעית. גם אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' כי השכינה היא סוד שם אדנ־י ולפני אותיות שם אדנ־י יש 'בסכה' [87] שהם מספר לבנה [87] המורה על עילוי שלה. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת (תהלים לא, כא) דאותיות 'בְּסֻכָּה' הם לפני אותיות שם 'אדנ־י' ודו"ק.

    אָמַר אַבַּיֵי הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד (שמות יב, ב). הקשה הרב בעל 'פתח עינים' אמאי קבע אביי דבריו על תנא דבי רבי ישמעאל ולא על ממרת רבי יוחנן דמייתי לה הש"ס ברישא? עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בסוד ברכת הלבנה שצריך לכוין תחילה לעשות זווג באו"א [אבא ואימא] שהם חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך לעשות זווג בזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם תפארת ומלכות עיין שם. גם ידוע מה שאמר בשער הכונות בתפלת השחר צריך לומר שני פסוקים של הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד. וְהָיָה הֳ' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) מעומד, מפני שבכל תיקון דא"א [אריך אנפין] או דאו"א [דאבא ואימא] צריך לאומרם מעומד. והנה רבי יוחנן אמר 'כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה' רמז בזה על תיקון השני התחתון הנעשה במלכות שהיא רחל הנקראת שכינה לכן לא אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה שם אין צריך לעמוד. אך תנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שרמז על תיקון העליון הנעשה בחו"ב [חכמה ובינה] שבחינה זו נקראת אבינו שבשמים לכך אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה באו"א [אבא ואימא] צריך לעמוד. ונראה דרמז בתיבת הִלְכָּךְ על זה כי אותיות 'כָּךְ' רומזים לשני תיקונים של חו"ב [חכמה ובינה] ושל תפארת ומלכות שהם תיקון עליון ותיקון תחתון כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף מ"ח ע"ג) בסוד מאמר 'כך עלה במחשבה' דהיינו זווג תחתון הוא כ"ף כפופה וזווג עליון כ"ף פשוטה עיין שם. ולכן אמר כאן 'הִלְכָּךְ' אותיות 'לָהּ כָּךְ' רצונו לומר לברכת הלבנה יש שני זווגים שהם סוד כך ולכן 'נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' בשביל זווג העליון שהוא כף פשוטה.

    וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ (שמות יב, ב) נראה לי בס"ד על פי מה שפירש הגאון מהר"א [רבי אליהו] מווילנא ז"ל בנוסח תפלת מוסף שאומרים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה' והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה יג:) בחרבן בית המקדש אמעוט כנפי החיות ואמר רבי חננאל אמר רב דאמעוט אותם שתי כנפים האמצעים שאומרות בהם שירה וכתב הגאון ז"ל דפסוק 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' הוא ששה תיבות וכתוב על כל כנף תיבה אחת וכיון דאמעוט אותם האמצעים שאומרות בהם שירה נמצא אמעוט אותם שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' ולכן מתפללים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ' הם שנים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' שיתגלו ויחזרו לומר שירה ויהיו שש כנפים שלמים עד כאן דבריו. ובזה פרשתי בס"ד כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (תהלים קמה, יא) רצונו לומר בזמן אשר שתי כנפים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ' יאמרו שירה שיתגלו ויחזרו לומר שירה אז אותו זמן 'גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ' כי בזמן החרבן אין ניכר גבורתו יתברך כי יש אומרים איה גבורותיו (יומא סט:) אבל בזמן הגאולה גבורתך ידברו שיתקיים כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) ובזה מובן כאן מה שאומרים בברכת הלבנה על זמן העתיד לבוא וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ רצונו לומר בעבור גילוי כנפים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ'.

    בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילוֹת שֶׁל מִשְׁנָה. קשא משנה היכא רמיזא כאן? ונראה לי בס"ד הַמִּשְׁנֶה [400] עולה מספר ת' ותיבת תַּחְבּוּלוֹת (משלי כד, ו) תחלקנה לשתים וקרי בה ת' חֲבִילוֹת, כלומר בהמשנה שיש לך בה חבילות, בם תעשה מלחמה. ונקיט לשון חֲבִילוֹת דידוע אין חבילה פחות משלשה (עבודה זרה יד.) ואם כן המשנה שהיא ששה סדרים הנה היא שתי חבילות דכל חבילה אין פחותה משלשה ולהכי אמר 'חֲבִילוֹת' תרתי דמעוט רבים שנים. ועוד נראה לי דנקיט לשון חבילה לרמוז העושה חבלות בנשמתו מתקן אותם בחבילות של משנה כי מִשְׁנָה אותיות נְשָׁמָה שיש בה תיקון לנשמה של אדם.

    קָרִי רַב יוֹסֵף אַנַפְשֵׁיהּ "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (משלי יד, ד). נראה לי בס"ד כח הזכירה ישתלשל מן שמות הוי־ה והשכחה באה מן הקטנות שהיא בשמות אלקים וידוע בכל ספירה יש שם הוי־ה ולכן אם ישתלשל כח הזכירה משמות הוי־ה של כל עשר ספירות יהיה חזק מאד ונודע כי הספירות אחר התיקון נעשו קוין בדרך השלוש כזה כח"ב [כתר חכמה בינה] חג"ת [חסד גבורה תפארת] נה"י [נצח הוד יסוד] וראשי תיבות שלהם תק"ו כמנין שׁוֹר [506] שהוא לשון שורה דעתה עומדים בסוד שורה דאמרו רבותינו ז"ל (יומא פז.) אין שורה פחותה משלש, וכן המה עומדים שלש שלש ולכן רב יוסף שהיה לו כח זכירה חזק מאד שהוא מכל הספירות שהם כח"ב חג"ת נה"י שמספרם 'שׁוֹר' קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ 'וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר'. וארחיב הדברים עוד יותר כי התורה נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה (קהלת ה, ט) ופרשנו הָמוֹן [101] גימטריא ק"א ששונה פרקו מאה ואחד (חגיגה ט:) זה לו תבואה התורה שלא תשתכח ממנו. והנה אותיות הַמִּשְׁנֶה [400] עולים ת' ותחלק תיבת תְּבוּאוֹת לשנים וקרי בה ת' בָּאוֹת, כלומר וְרָב ת' בָּאוֹת בקרב לבי בְּכֹחַ שׁוֹר השפעת כח הזכירה מהויו־ת של הספירות שהם מספר 'שׁוֹר'. ובזה יובן בס"ד הטעם דהעניו נשפע לו כח זכירה מפני דהעניו חושב עצמו רך וקטן כתולע וכמו שאמר דוד המלך ע"ה וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ (תהלים כב, ז) ולכן בזכות ענוה זו שרואה עצמו כ'תּוֹלָע' [506] שהוא מספר תק"ו נשפע כח זכירה מן הויו־ת של כח"ב חג"ת נה"י שמספרם תק"ו מדה כנגד מדה.

    "וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר"; הָעוֹסְקִין בְּרָזוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל יִשְׁתַּכְּרוּ (משלי לא, ד). הא דקרי לדיני נפשות 'רָזוֹ שֶׁל עוֹלָם' כי הנפש נסתרת ונעלמת בתוך הגוף שהוא עולם קטן מה שאין כן הממון הוא גלוי חוץ לגוף. ועוד נראה לי בס"ד שיש בדיני נפשות 'רָזֵי עוֹלָם' כי לפעמים נהרגים צדיקים בעדות שקר וכמו אותו חסיד בזמן דוד המלך ע"ה שהעידו עליו עדות שקר שבעל כלבתא ונהרג, ובן בנו של שמעון בן שטח שנהרג בעדות שקר וכיוצא בזה יזדמן הרבה. והדבר יפלא איך מן השמים לא עזרו את הצדיק שיכשלו עדי שקר בדרישה וחקירה או בהזמה וינצל הצדיק מן המיתה? אך הענין הוא דיש לאותו צדיק חיוב מיתה מצד גלגול הקודם ולכן לא הצילו אותו מן השמים עתה ולזה אמר וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג, כג) כלומר בלא משפט של עתה אבל הוא נספה במשפט גלגול הקודם ונמצא בדיני נפשות יש רזי עולם דאינם גלויים אלא לו יתברך ולעיני הבריות הם תמוהים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 42a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף מ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־537 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו: הא למיהוי…״

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך…״

      חכמים: רב אחא.

    3. קטע 354 מילים

      נפתחת ב״וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר…״

      חכמים: רבי ישמעאל, אביי.

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. א"ל…״

      חכמים: רב אחא, רב אשי, רבא.

    5. קטע 555 מילים

      נפתחת ב״אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך…״

      חכמים: רב יהודה.

    6. קטע 639 מילים

      נפתחת ב״(משלי כד, ו) כי בתחבולות תעשה לך…״

      חכמים: רב יוסף, רב תבואות.

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״אחד אומר בשתי שעות כו': א"ר שימי…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״פשיטא אלא אחד אומר קודם הנץ ואחד…״

    9. קטע 940 מילים

      נפתחת ב״ואחר כך מכניסין כו': אותו היום ותו…״

      חכמים: אביי.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״מצאו לו זכות כו': יין מאי טעמא…״

      חכמים: רבי אחא בר חנינא.

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״(מצאו לו זכות כו'): לא ראו מאי…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״א"ר אחא פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    13. קטע 1339 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ולמה…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא איפכא…״

      חכמים: רב הונא בר מנוח, רב אחא, רב איקא, רב אשי.

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין אי…״

    17. קטע 177 מילים

      נפתחת ב״אין אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים…״

    18. קטע 1831 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי אי אמרת בשלמא קש דינא…״

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״שאני מילתא דבי דינא דאגדול רמיא כדתנן…״

    20. קטע 204 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך היו בודקין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף מ״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026