ובגוים לא יתחשב — כל מקום שהוזכרו שם נכרי לא הוזכרו ישראל בכלל:
כשהוא משקה — אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים:
עודר — חופר. כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו:
ויעבר הרנה — מדלא כתיב רנה משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא שכבר הוזכרה והיכן הוזכרה:
באבוד רשעים רנה — והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה איבודו של אחאב וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל:
בצאת לפני החלוץ — ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו:
כי טוב — משמע כי טוב בעיניו הודאה ושמחה:
כן ישיש ה' עליכם להאביד וגו' — ישיש אחרים שונאיכם:
והזונות רחצו — באחאב כתיב במיתתו:
למרק — ללטוש ולהאיר כלומר רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו:
מצונן היה — לא היה אוהב תשמיש:
דמות שתי זונות כו' — והיינו רחצו אותן שתי צורות נרחצו מדמו:
לתמם — להשלים:
מאי קאמר קרא — מאי ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב:
באברהם כתיב (בראשית כ״ב:י״ב) ירא אלהים אתה ולא כתיב מאד:
מפני מה זכה לנביאות — שהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל כדכתיב (בראשית י״ז:ז׳) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:
מאי שנא חמשים — ולא החביא כולן במערה אחת:
אין מערה מחזקת — מערות שלו לא היו מחזיקות יותר:
מאי שנא עובדיה לאדום — ולא נתנבא נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר הנביאים:
שני רשעים — אחאב ואיזבל:
שני צדיקים — יצחק ורבקה:
מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא — אבא יער מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו את היער וכן עובדיה לאדום ודוד למואב והוא יצא מרות המואביה:
מתוכה מסרחת — מגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון:
כמתוקנים שבהם לא עשיתם — כמו עגלון מלך מואב שהיה מכבד את השם כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך המלך מיד ויקם מעל הכסא (שופטים ג׳:כ׳):
כמקולקלין שבהם — כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע"ז כך היו ישראל עושין ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו:
לארץ — מדלא כתיב לארצם הכי קאמר לשפלות ולתחתית שבו שנגזר עליהם פורענות:
ולא מאד בכלל — ובשרה כתיב (בראשית י״ב:י״ד) כי יפה היא מאד והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל דדרש מאד דכתיב בעובדיהו:
