בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דעבר במבראשהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:

    דלא עבר במבראאלא בא דרך אחר:

    דה"ל דרא דלבנימי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:

    שדי תומי או שמכימי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה נוטל אחת:

    אומר לולנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן:

    זייפאומצלי דין:

    יהבה ניהליהוישכב עמה עד שתהיה מעוברת:

    עד דקדחאעד שתצמח אזנו:

    דפדעעשה לו פצע כמו פדעת במסכת ע"ז (דף כח.) כפרדור"א בלע"ז:

    דעבר במיאעובר ברגליו במים:

    גללאמקל ל"א אבן:

    א"לדיינא לאליעזר מאי האי:

    א"לאליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי כדקיימי קיימי ל"א ה"ג ולואי כדקאי קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה:

    כי אריך גייצו ליהכשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין גייצי לשון גוץ כן שמעתי ואית דגרסי גיידי ליה:

    ומתחין ליהעד דמתפרקי אבריו:

    וכתיב שמיה עילויהכדי שיכיר כל אחד וא' דינר שלו ויחזור ויטלנו:

    ורפתא לא ממטו ליההתנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:

    הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמןאכסניא לבי הלולא:

    לשלחו לגלימיהיפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו:

    ואתא אליעזרעבד אברהם:

    ויתיב אסיפא דכולהוהלך וישב בסוף כולם:

    א"ל מאן אזמנךלהכא:

    א"לאליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא:

    שקל גלימיהדיתיב לגביה ורהט לברא שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה:

    רביתאנערה:

    בחצבאבתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים:

    שפיוהסכו אותה:

    איגר שוראעל גג החומה:

    כי רבהעל עסקי ריבה:

    רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשתובאין לעולם הבא שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה"ב:

    מצותיך לא שכחתישקיימו כל מצותיך כדכתיב (במדבר ט״ז:ג׳) כי כל העדה כולם קדושים:

    מקח רעהתחיל בקטטה:

    שעשה קרחה בישראלשנבלעו:

    שהרתיחשהכעיס:

    הקהה שיני מולידיושנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:

    בקש רחמים על עצמושלא יהא נמנה עמהם:

    אלו מרגליםדלא כתיב בהן פלוני בן יעקב:

    שאיבר לבבוחזק לבבו כמו (ישעיהו מו) אבירי לב:

    שישב באנינותשעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה:

    נעשו לו פלאות(שפירש) [שניצל] מהם:

    ראה והביןשאין מנהגן כשורה ופירש מהם:

    אי מר רבהאם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך בשררה זו:

    הואי בעצהאני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם:

    דכולה כנישתא קדישיןכולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 109 עמוד ב

    1דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה תורא נשקול תרי משכי. אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: סוף דינא כתחילת דינא. מה תחילת דינא? דאית ליה תורא מרעי חד יומא, דלית ליה תורי מרעי תרי יומי. אף סוף דינא: דאית ליה חד תורא לשקול חד, דלית ליה תורא לשקול תרי.

    2דעבר במברא ניתיב חד זוזא, דלא עבר במברא ניתיב תרי. דהוה ליה (תורא) [דרא] דלבני, אתי כל חד וחד שקל' חדא א"ל אנא חדא דשקלי דהוה שדי תומי או שמכי אתו כל חד וחד שקיל חדא א"ל אנא חדא דשקלי׃

    3ארבע דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא דמחי ליה: לאיתתא דחברי' ומפלא ליה אמרי ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהליך דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבה ניהליה עד דקדחא דפדע ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך. דמא׃

    4דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זימנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ד' זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמרו ליה א"כ הב תמניא דעברת במיא לא יהיב פדיוהו אתא לקמיה דדיינא א"ל הב ליה אגרא דשקיל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא׃

    5אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גללא פדיוהי איהו לדיינא אמר מאי האי א"ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי׃

    6הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה אליעזר עבד אברהם אקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא׃

    7כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב ״שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד שקיל דידיה״׃

    8הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא הוי האי הילולא אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמנך להכא א"ל לההוא [דיתיב] אתה זמנתן [אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא] שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא׃

    9הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב ״(בראשית יח״, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה:

    10מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ״(במדבר יד״, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא:

    11עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ״(במדבר טז״, לג) ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר"ע רבי אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

    ברייתא

    12ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ״ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט״, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:

    13ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו קרח שנעשה קרחה בישראל בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם׃

    14וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו שנאמר ״(בראשית מט״, ו) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח׃

    15דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין׃

    16אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב ״(במדבר טז״, ג) כי כל העדה כולם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה על בבא,׃

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' הרי הן כאבידה המתבקשתעיין מכות דף כ"ד ע"א:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־659 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דעבר במברא שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:

    דלא עבר במברא אלא בא דרך אחר:

    דה"ל דרא דלבני מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:

    שדי תומי או שמכי מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה נוטל אחת:

    אומר לו לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן:

    זייפא ומצלי דין:

    יהבה ניהליה וישכב עמה עד שתהיה מעוברת:

    עד דקדחא עד שתצמח אזנו:

    ועוד 36 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 109b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    גליון הש"ס

    גמ' הרי הן כאבידה המתבקשת עיין מכות דף כ"ד ע"א:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 109b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    פַּדְּיוֹהִי אִיהוּ לְדַיָּינָא אָמַר מַאי הַאי (בראשית יג, יג) קשא מה שאלה זו הלא המכוון מובן? ונראה לי כי הדיין נסתפק בדעתו של אליעזר אם פדעיה כדי ליקח מן הדיין מעות כאשר פסק הוא בדינו של זה או אין כונתו ליקח ממנו מעות אלא כונתו למחות לאותו האיש על הדיין ולכן שאל 'מַאי הַאי' והשיב שרצוני למחות את הבעל דין עליך שאתה תתן לו מה שאתה חייב לי אגרא דשקילנא מינך דמא.

    כִּי הֲוָה אָרִיךְ גַּיְּצִי לֵיהּ גּוּץ מַתְּחִי לֵיהּ (בראשית יג, יג) קשה כל דברים רעים שעושים, דרכם לתלות מעשיהם הרעים באיזה טעם אפילו כל דהו וכאן בדבר זה מה טעם כל דהו יש להם? ונראה לי כי הם עושים פוריה ארוכה ששוכבין עליה בני אדם זה תחת זה דהיינו ראשו של זה תחת רגליו של זה וקרקע המטה שהוא מקום גוף האדם השוכב עליה אין כולו ממולא בלוח אלא הם משערים על קומה בינונית שהיתה בזמנם, דרך משל היתה עשרים טפחים והם עושים מקום שכיבת הגוף במטה אורך עשרים טפחים ובאורך י"ד טפחים מניחים לוח בקרקע המטה לסתום החלל שלה שהאדם ישכב עליו ומן י"ד טפחים עד י"ח מניחים קרקע המטה חלול שאינו סתום בלוח ומן י"ח טפחים עד עשרים טפחים מניחין לוח כדי שיהיו קרסולי רגליו ועקביו מונחים ועומדים על הלוח ולא יהיו תלויין באויר החלל של המטה ובזה יכול לישן היטב כזה [הציור חסר]. [מלא בלוח מראש ועד סוף עקבותיו] [חלל] [מלא] [אדם שני מלא] [חלל] [מלא]וכן על זה הדרך ולכן אם היה האדם ארוך יותר משיעור עשרים טפח דהיינו יש לו כ"ב או כ"ג מוכרח שתהיה רגליו שוכבות על גוף אדם שתחתיו ששוכב במטה האחרת שתחתיה ולכך קוצצין רגליו ואם היה גוף דרך משל ארכו ט"ז טפחים או י"ז אז מוכרח שיהיו רגליו תלויים באויר החלל שבסוף מטתו כי אין מגיעים רגליו למקום התחתון שהוא מלא בלוח ואז הוו מתחי ליה כדי שיגיעו רגליו של [אל] מקום הסתום בלוח שהוא סוף המטה.

    שַׁפְיוּהָ בְּדּוּבְשָׁא וְאוֹקְמוּהָ עַל אֵיגַר שׁוּרָא אֲתָא זִיבּוּרֵי וַאֲכַלוּהָ (בראשית יג, יג). נראה עשו לה מדה כנגד מדה היא היתה מחפה הרפתא בחצבא לכך חפו אותה בדובשא והיא היתה מתכונת לעשות צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י, ב) כדי להגין מן הפרענות כמו חומה כנגד הפרענות שלא תבא לכך הניחו אותה על החומה להמיתה שם. ואומרו 'עַל עִיסְקֵי רִיבָה' נראה לי בס"ד דהצדקה תיקון שלה בה"א אחרונה והיא היתה משתדלת לעשות צדקה שתיקון שלה באות ה"א לכך אות ה"א תבעה עלבונה למעלה וזהו רִיבָה כלומר רִיב הֵ"א.

    "קֹרַח" שֶׁנַּעֲשָׂה קָרְחָה בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר טז, א) לפי פשוטו הוא שנשרפו ר"ן אנשים גדולים וגם נסתבב מזה מגיפה אחר כך. ועוד נראה לי ענין הקרחה כי ידוע שיש קליפה נקראת תוק"ל וישראל נצולין ממנה בזכות חמשה חומשי תורה לכך מספר ישראל [541] יתר על תוק"ל [536] מספר חמשה לרמוז בזכות חמשה חומשי תורה הם גוברים על תוק"ל. והנה קרח שחלק על משה רבינו ע"ה לומר שהוא מצוה מדעתו ולא בדבר השם יתברך נמצא כפר בכל חמשה חומשי תורה ולכך גברה קליפת תוק"ל אשר ישראל היו גוברים עליה בזכות חמשה חומשי תורה ולסילוק כח זה של חמשה חומשי תורה קרי ליה קָרְחָה שהוא קרח ה"א או רחק ה"א.

    "וְאוֹן" שֶׁיָּשַׁב בַּאֲנִינוּת פירוש כמו אונן שאינו אבל ממש וגם אינו עוסק במצות כן הוא לא הלך אצל משה רבינו ע"ה לבקש ממנו מחילה ולא הלך עם קורח ועדתו. ואומרו 'שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ פְּלָאוֹת' כי אשתו עשתה דבר תפל לסתור שערה אך ודאי לא דבר זה מנע אותם מלכנס לתוך האהל שלו לבקש עליו אמנם מן השמים עשו לו פלאות בדבר זה שכל הבא ורואה דבר תפל זה שעשתה אשתו חוזר לאחריו ועל ידי כך ניצול שלא מצאוהו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 109b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ק״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־659 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 151 מילים

      נפתחת ב״דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית…״

    2. קטע 240 מילים

      נפתחת ב״דעבר במברא ניתיב חד זוזא, דלא עבר…״

    3. קטע 343 מילים

      נפתחת ב״ארבע דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי…״

    4. קטע 451 מילים

      נפתחת ב״דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר במיא…״

    5. קטע 536 מילים

      נפתחת ב״אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי אתא…״

    6. קטע 636 מילים

      נפתחת ב״הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין…״

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה…״

    8. קטע 866 מילים

      נפתחת ב״הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא…״

    9. קטע 940 מילים

      נפתחת ב״הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא…״

      חכמים: רב יהודה, רב על, רבה.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר…״

    11. קטע 1139 מילים

      נפתחת ב״עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא…״

      חכמים: רבי אליעזר, שמואל.

    12. קטע 1244 מילים

      נפתחת ב״ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם…״

      חכמים: רבי עקיבא, רבי יהודה.

    13. קטע 1334 מילים

      נפתחת ב״ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח…״

    14. קטע 1444 מילים

      נפתחת ב״וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, שמואל.

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר…״

    16. קטע 1662 מילים

      נפתחת ב״אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו…״

      חכמים: רב און, רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ק״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026