מתני' אלו הן הנחנקין — ממרא על פי בית דין - כמו ממרים הייתם עם ה' (דברים ט׳:ז׳) שמסרב על פי ב"ד הגדול שבלשכת הגזית:
וזוממי בת כהן — אע"פ שהם היו מחייבין אותה שריפה אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל והיינו חנק כשאר בא על אשת איש כדמפרש קרא היא תשרף ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:
ובועלה — בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה:
גמ' ס"ד — בתמיה:
קטל חד בסייף — כדתנן בפרקין לעיל (סנהדרין דף עו:) אלו הן הנהרגים הרוצח ועיר הנדחת:
מאי איכא למימר — הכא דאיכא למדרש דאביו בחנק:
אלא מדכתיב מכה איש ומת — היכא דבעי מיתה מפרש מיתה בהדיא:
אפילו נפלים — כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי:
כתיב ביה נפש — ונפש משמע דם דהוה חבורה:
הכחישה — לבהמה:
באבנים — דלא עשה בה חבורה:
לנפש אדם — דהיינו אביו דאף על גב דלא בעינן מיתה חבורה מיהא בעינן:
אלא הקישא למה לי — דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא הואיל וילפת ליה מאם אינו ענין:
לכדתניא דבי חזקיה — בב"ק [בהמניח] (דף לה.) לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו':
הניחא וכו' — פלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל בכתובות באלו נערות (כתובות דף לד:):
מה מכה בהמה לרפואה — כגון מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה:
אף מכה אדם — דהיינו אביו:
לרפואה פטור — ממיתה ואע"ג דחבורה היא:
ואהבת לרעך כמוך — לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו:
סילוא — קוץ ישב לו בבשרו:
למפתח ליה כוותא — כויה להוציא ליחה ממנה:
אי הכי אחר נמי — לא ליפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב (דברים כ״ה:ג׳) לא יוסיף פן יוסיף:
שגגת לאו — כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל:
מחט של יד — היא מחט קטנה שתופרין בה בגדים ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק כל הכלים (שבת דף קכב:) גבי ושל שקאין לפתוח בו את הדלת קרי ליה להא קטנה מחט של יד:
דילמא חביל — ועביד חבורה בשבת:
מקלקל הוא — וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת דמלאכת מחשבת כתיב ואין מחייב אמקלקל אלא רבי שמעון ומקלקל בחבורה רבי שמעון נמי לא מחייב אלא במתכוון לכך דהוי צריך לחבלה אבל הנוטל קוץ אין צריך לחבלה וברצונו לא יחבל:
