בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף מ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    התם מחמת מררייהומתוך צערן הן עושין כן ואין זו הזמנה:

    אבל נגעו במטה אסוריןואי משום מררייהו למה נאסרין בנגיעת המטה:

    במטה הנקברת עמושנושאין אותו בה לקבורה ורגילין היו לקוברה עמו הלכך אע"ג דמשום מררייהו הוא נאסרין בנגיעה ומדרבנן משום דמיחלפי בתכריכי המת ואתי למימר תכריכי המת מותרין אבל במטה שמת בה אין רגילין לכורכו עליה בתכריכי קבורה אין נאסרין דמשום הזמנה ליכא דהא מחמת צערא הוא ומשום גזירה נמי ליכא דהא לא מיחלפא בתכריכי המת:

    אסור להניח בו מעותדהזמנה מילתא היא וקשיא לרבא:

    הניח בו תפילין כו'באקראי בעלמא:

    אימא הכיכיס שעשאו לתפילין והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות ומשום סיפא איצטריך למיתנייה לאשמועינן כרב חסדא דצר ביה ולא אזמניה לא הוו תשמישי מצוה בהכי:

    ציפון זהבלתפילין:

    פסולותהלכה למשה מסיני הוא:

    טלה עליהםלשון טלאי כלומר חיפן בעור בהמה טמאה:

    פסולותדכתיב בהן (שמות י״ג:ט׳) למען תהיה תורת ה' בפיך:

    אע"ג שלא עבדולעור זה לשמו דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה:

    איכא דוכתא דרמו בה מיתישמת מוטל בה בבזיון כזה להשהותו עד שיארגו לו בגד ואת ואביי במילתיה דליתיה פליגיתו:

    שכבי דהרפניאעניים היו ולאחר מיתה גובין להן ואורגין להן בגדים קלושים לאחר מיתה:

    הרוגי מלכותשנתחייבו מיתה למלכי ישראל כגון שמרדו בו דכתיב (יהושע א׳:י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך וגו':

    לרשתומשמע ירושה גמורה ומן הדין:

    והלא הרבה בנים היו לולא ידענא מהיכא ילפי:

    היינו דכתיב ומלךהעידוהו שמרד במלכות כדי שיתחייב מיתה למלכות ויהיו נכסיו למלך:

    למה לי ומלךאי משום דבעי למיקטליה וירשנו מחמת קורבה בברך נבות אלהים סגי:

    וליטעמיךדמלך לחייבו מיתת מלכות נאמר:

    אלהים למה ליהא מחייב ליה משום מלכות:

    לאפושי ריתחאדדיינין עליו שלא ירננו אחר אחאב למימר בשבילו הרגו ובלי פשע:

    כי פה אמותביואב כתיב לא אהיה נדון למלכות כדי שלא יהיו נכסי למלך:

    לחיי שעהדחויי בעלמא עד שישיבו הדברים לשלמה ויבואו:

    כה דבר יואב וכה עננימשמע דבר וענייה הרבה וקרא כי פה אמות הוא דכתיב ותו לא אלא הכי קאמר ליה תרתי לא תעביד ליה:

    כולן נתקיימו בזרעו של דודמפני שקיבלן שלמה עליו:

    לעלות במרכבהוגבי זב כתיב נמי מרכב אסמכתא לגזירה שוה:

    מחזיק בפלךאוחז מקל לישען עליו מחמת חולי הרגלים:

    פודגראכן שם החולי אף בלשוננו:

    מנא ידערב נחמן:

    וארוחתו ארוחת תמידמאת נבוכדנצר היתה לו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 48 עמוד ב

    1התם משום מררייהו. אי הכי, היינו דקתני עלה: אמר רשב"ג במה דברים אמורים? שלא נגעו במטה, אבל נגעו במטה אסורין.

    2תרגמה עולא: במטה הנקברת עמו, דמחלפי בתכריכי המת.

    3ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות. הניח בו תפילין יניח בו מעות. אימא: עשאו והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות, כדרב חסדא.

    4ת"ש אמר לאומן ״עשה לי תיק של ספר״ או ״נרתיק של תפילין״ עד שלא נשתמש בהן קודש, מותר להשתמש בהן חול. נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול.

    5תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה פסולות. עור בהמה טהורה כשירות, אע"פ שלא עיבדן לשמן. ר"ש ב"ג אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.

    6א"ל רבינא לרבא מי איכא דוכתא דרמו ביה. מת וארגי בגד למת א"ל אין כגון שכבי דהרפניא׃

    7דרש מרימר הלכתא כוותי' דאביי ורבנן אמרי הלכתא כוותי' דרבא והלכתא כוותיה דרבא׃

    ברייתא

    8ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין ר' יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין אמרו ליה לרבי יהודה והלא כבר נאמר (מלכים א כא, יח) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו׃

    9אמר להן בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנא' (מלכים ב ט, כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראוין לצאת ממנו׃

    10בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב ״(מלכים א כא״, יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין למה לי ומלך׃

    11ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא ה"נ לאפושי ריתחא׃

    12בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב ״(מלכים א ב״, כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח וכתיב ״(מלכים א ב״, כב) ויאמר לא (אצא) כי פה אמות אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין מאי נפקא ליה מינה לחיי שעה׃

    13(מלכים א ב, ל) וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך (מלכים א ב, לא) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו׃

    14אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (שמואל ב ג, כט) אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם׃

    15זב מרחבעם דכתיב ״(מלכים א יב״, יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב ״(ויקרא טו״, ט) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא׃

    16מצורע מעוזיהו דכתיב ״(דברי הימים ב כו״, טז) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב ״(דברי הימים ב כו״, יט) והצרעת זרחה במצחו׃

    17מחזיק בפלך מאסא דכתיב ״(מלכים א טו״, כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם׃

    18נופל בחרב מיאשיהו דכתיב ״(דברי הימים ב לה״, כג) ויורו (המורים) למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשו כל גופו ככברה׃

    19וחסר לחם מיכניה דכתיב ״(מלכים ב כה״, ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי:

    תוספות

    אע"פ שלא עיבדן לשמןפי' הקונטרס דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה וקשה לר"ת דקיימא לן בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיימא לן כרשב"ג כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין דף נד:) בההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתיו גוילין לא נעבדו לשמן אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך (ואי) אתה נאמן להפסיד ס"ת ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש ר"ת דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום דלא סגי בהזמנה וקשה דא"כ אביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ובפ' התכלת (מנחות דף מב: ושם) א"ל אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעינו לה ודייק מינה דבעי צביעה לשמה והתם מדמי טווייה לשמה לעיבוד דהכא וה"ה צביעה וצ"ל דאביי לא קיבלה מיניה התם:

    בשלמא למ"ד נכסים למלךתימה דבסוף הגולין (מכות דף יב.) משמע דברח לפי שהיה סבור דמזבח קולט דאמר שלשה טעיות טעה יואב וי"ל דלהמלט אי אפשר דיכולין לשומרו שלא יברח וימות ברעב ולא נתכוון אלא להוריש נכסיו לבניו ובירושלמי איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא מ"ד סבור היה יואב דקרנותיו של מזבח היו קולטין ואין לך קולט אלא גגו של בית עולמים אבל של שילה אינו קולט ואיכא מאן דאמר מאן דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בב"ד וירשו בניו את נכסיו ואל יהרגהו המלך וירשהו המלך:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    מחיל לפיכך תני יעשה דימוס או זילוף ת"ש היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילם קשיא לאביי דכיון דאחרים מצילין אותן לא נאסרו ש"מ הזמנה לאו מילתא היא ודחי התם לאו הזמנה היא משום מררותיה היא דזריק ולא גמר לאזמוניה אי הכי דמשום מררותיה זריק להו אפי' נגעו במטה לישתרו אמאי קתני רשב"ג אומר בד"א בשלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין תרגמה עולא במטה הנקברת ומשום דמיחלפא בתכריכי המת ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות קשיא לרבא ופריק אימא שעשאו להניחו והניח בו תפילין ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפילין עד שלא נשתמש בו קודש מותר להשתמש בו חול משנשתמש בו קודש אסור להשתמש בו חול קשיא לאביי ופריק תנאי היא דתניא ציפה לתפילין זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסולין עור בהמה טהורה כשרין ואף על פי שלא עבדן לשמן [רשב"ג אומר כו' עד שיעבדן לשמן] אביי כתנא קמא ורבא כרשב"ג וקיימא לן דהלכתא כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא אלא בעי הזמנה ועשייה כרב חסדא דתרוייהו סבירא להו דהדדי וכחדא שיטתא קיימי והילכתא כהני מתנייתא כולהו דקאי כוותיה וכתירוצא דתרצינהו ומתמהי' ומי איכא דוכתא דבתר דשכיב שכבא ארגו ליה בגד לתכריכין דבעי כי הא בעי האורג בגד למת וא"ל רבא לרבינא אין שככי דהרפניא כלומר בהרפניא מלינין המת ותכריכיהן כלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין:

    ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלכות הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין [רי"א אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין] ואקשינן לר' יהודה והכתיב הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו ופריק ר' יהודה אומר אחאב את נבות ואת בניו הרג שנא' אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאום ה' ושלמתי לך בחלקה הזאת וגו' ואחאב דודו הוא כי אחי אביו היה ולו משפט הירושה ומדין ירושה בא לו ולא מדין מלכות וסוגיין כרבנן:

    אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד בשעה שבא שלמה להרוג את יואב א"ל תרתי לא תעביד בההוא גברא אי שבקיה בלטוותא דלטייה אבוך לההוא גברא או קביל לטוותא אי בעית למיקטלי וקיבלן שלמה שנאמר ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר. ומנלן דנתקיימו בזרע דוד שנאמר אל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו' זב זה רחבעם כו' וזה מפורש בתלמוד א"י בקדושין פ' [האשה נקנית] אמר הכי תמן תנינן האב זוכה לבן בה' דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים בנוי שנאמר והדרך על בניהם. בכח שנאמר גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר שנאמר לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו'. בשנים שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שזוכה לו בה' דברים כך מחייבו בה' דברים שנאמר יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם. זב תשיש. מצורע עזיב. מחזיק בפלך בורי. נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן כדאתא שלמה מקטיל ליואב א"ל יואב אבוך גזר עלי ה' גזרות קבלון ואנא מיקטיל וקבלון וכולן איקיימון בדבית דוד זב רחבעם שנאמר והמלך רחבעם התאמץ לעלות למרכבה מאן דאמר זב ומאן דאמר איסטניס מצורע זה עוזיהו שנאמר ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו ומחזיק בפלך זה יואש שנאמר ואת יואש עשו שפטים ותני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בריונים קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כאשה הה"ד וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישראל. ונופל בחרב זה יאשיהו שנאמר ויורו המורים למלך יאשיהו אמר ר' יוחנן שעשאוהו ככברה. תני ר' ישמעאל שלש מאות חצים השליכו

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף מ״ח עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף מ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־538 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    התם מחמת מררייהו מתוך צערן הן עושין כן ואין זו הזמנה:

    אבל נגעו במטה אסורין ואי משום מררייהו למה נאסרין בנגיעת המטה:

    במטה הנקברת עמו שנושאין אותו בה לקבורה ורגילין היו לקוברה עמו הלכך אע"ג דמשום מררייהו הוא נאסרין בנגיעה ומדרבנן משום דמיחלפי בתכריכי המת ואתי למימר תכריכי המת מותרין אבל במטה שמת בה אין רגילין לכורכו עליה בתכריכי קבורה אין נאסרין דמשום הזמנה ליכא דהא מחמת צערא הוא ומשום גזירה נמי ליכא דהא לא מיחלפא בתכריכי המת:

    אסור להניח בו מעות דהזמנה מילתא היא וקשיא לרבא:

    הניח בו תפילין כו' באקראי בעלמא:

    אימא הכי כיס שעשאו לתפילין והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות ומשום סיפא איצטריך למיתנייה לאשמועינן כרב חסדא דצר ביה ולא אזמניה לא הוו תשמישי מצוה בהכי:

    ציפון זהב לתפילין:

    פסולות הלכה למשה מסיני הוא:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    אע"פ שלא עיבדן לשמן פי' הקונטרס דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה וקשה לר"ת דקיימא לן בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיימא לן כרשב"ג כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין דף נד:) בההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתיו גוילין לא נעבדו לשמן אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך (ואי) אתה נאמן להפסיד ס"ת ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש ר"ת דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום דלא סגי בהזמנה וקשה דא"כ אביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ובפ' התכלת (מנחות דף מב: ושם) א"ל אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעינו לה ודייק מינה דבעי צביעה לשמה והתם מדמי טווייה לשמה לעיבוד דהכא וה"ה צביעה וצ"ל דאביי לא קיבלה מיניה התם:

    בשלמא למ"ד נכסים למלך תימה דבסוף הגולין (מכות דף יב.) משמע דברח לפי שהיה סבור דמזבח קולט דאמר שלשה טעיות טעה יואב וי"ל דלהמלט אי אפשר דיכולין לשומרו שלא יברח וימות ברעב ולא נתכוון אלא להוריש נכסיו לבניו ובירושלמי איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא מ"ד סבור היה יואב דקרנותיו של מזבח היו קולטין ואין לך קולט אלא גגו של בית עולמים אבל של שילה אינו קולט ואיכא מאן דאמר מאן דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בב"ד וירשו בניו את נכסיו ואל יהרגהו המלך וירשהו המלך:

    Tosafot on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    רבנו חננאל

    מחיל לפיכך תני יעשה דימוס או זילוף ת"ש היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילם קשיא לאביי דכיון דאחרים מצילין אותן לא נאסרו ש"מ הזמנה לאו מילתא היא ודחי התם לאו הזמנה היא משום מררותיה היא דזריק ולא גמר לאזמוניה אי הכי דמשום מררותיה זריק להו אפי' נגעו במטה לישתרו אמאי קתני רשב"ג אומר בד"א בשלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין תרגמה עולא במטה הנקברת ומשום דמיחלפא בתכריכי המת ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות קשיא לרבא ופריק אימא שעשאו להניחו והניח בו תפילין ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפילין עד שלא נשתמש בו קודש מותר להשתמש בו חול משנשתמש בו קודש אסור להשתמש בו חול קשיא לאביי ופריק תנאי היא דתניא ציפה לתפילין זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסולין עור בהמה טהורה כשרין ואף על פי שלא עבדן לשמן [רשב"ג אומר כו' עד שיעבדן לשמן] אביי כתנא קמא ורבא כרשב"ג וקיימא לן דהלכתא כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא אלא בעי הזמנה ועשייה כרב חסדא דתרוייהו סבירא להו דהדדי וכחדא שיטתא קיימי והילכתא כהני מתנייתא כולהו דקאי כוותיה וכתירוצא דתרצינהו ומתמהי' ומי איכא דוכתא דבתר דשכיב שכבא ארגו ליה בגד לתכריכין דבעי כי הא בעי האורג בגד למת וא"ל רבא לרבינא אין שככי דהרפניא כלומר בהרפניא מלינין המת ותכריכיהן כלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין:

    ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלכות הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין [רי"א אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין] ואקשינן לר' יהודה והכתיב הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו ופריק ר' יהודה אומר אחאב את נבות ואת בניו הרג שנא' אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאום ה' ושלמתי לך בחלקה הזאת וגו' ואחאב דודו הוא כי אחי אביו היה ולו משפט הירושה ומדין ירושה בא לו ולא מדין מלכות וסוגיין כרבנן:

    אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד בשעה שבא שלמה להרוג את יואב א"ל תרתי לא תעביד בההוא גברא אי שבקיה בלטוותא דלטייה אבוך לההוא גברא או קביל לטוותא אי בעית למיקטלי וקיבלן שלמה שנאמר ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר. ומנלן דנתקיימו בזרע דוד שנאמר אל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו' זב זה רחבעם כו' וזה מפורש בתלמוד א"י בקדושין פ' [האשה נקנית] אמר הכי תמן תנינן האב זוכה לבן בה' דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים בנוי שנאמר והדרך על בניהם. בכח שנאמר גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר שנאמר לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו'. בשנים שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שזוכה לו בה' דברים כך מחייבו בה' דברים שנאמר יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם. זב תשיש. מצורע עזיב. מחזיק בפלך בורי. נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן כדאתא שלמה מקטיל ליואב א"ל יואב אבוך גזר עלי ה' גזרות קבלון ואנא מיקטיל וקבלון וכולן איקיימון בדבית דוד זב רחבעם שנאמר והמלך רחבעם התאמץ לעלות למרכבה מאן דאמר זב ומאן דאמר איסטניס מצורע זה עוזיהו שנאמר ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו ומחזיק בפלך זה יואש שנאמר ואת יואש עשו שפטים ותני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בריונים קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כאשה הה"ד וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישראל. ונופל בחרב זה יאשיהו שנאמר ויורו המורים למלך יאשיהו אמר ר' יוחנן שעשאוהו ככברה. תני ר' ישמעאל שלש מאות חצים השליכו

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    כיס שעשאו להניח בו תפילין ועשה כן אסור להניח בו מעות עשאו להניח ולא הניח או שלא עשאו להניח והניח מניח בו מעות על הדרך שביארנו בסודר האומר לאומן עשה לי תיק של ספר תורה או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קדש משתמש בהן חול משנשתמש בהן קדש אסור להשתמש בהם חול:

    תפילין שחיפה קציצתן בזהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולים אבל אם חיפה בעור טהורה אלא שלא נתעבד לשמה כשר אבל הרצועה צריך עבוד לשמה על כל פנים ויש פוסקין בו כרבן שמעון בן גמליאל ואף של קציצה צריך לשמה וקלף שהפרשיות נכתבות בו מיהא לדברי הכל יראה שצריך עבוד כספר תורה ויש חולקין בו וכבר ביארנו דינין אלו בכדי היכולת בראשון של מגלה במשנת י"ב וכן הארכנו בה הרבה בחבור ספר תורה שחברנו בחסד עליון:

    Meiri on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה אף על פי שלא עיבדן לשמן וכו' ודייק מינה דבעי צביעה לשמה וכו' פי' ממאי שהשיב רב שמואל לאביי והגיד לו איך הן צובעים מאותה צביעה דייק שם גמרא דבעיא צביעה לשמה עיין שם:

    ד"ה בשלמא וכו' ובירושלמי איכא פלוגתא וכו' היה סבר דקרנותיו של מזבח היו קולטים ואין לך קולט אלא גגו של בית עולמים אבל של שילה אינו קולט כצ"ל:

    Maharam on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, הַיְנוּ דִּכְתִיב: "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹקִים וָמֶלֶךְ". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: נִכְסֵיהֶן לַיּוֹרְשִׁין, לָמָּה לִי 'וָמֶלֶךְ'?. (מלכים א כא, יח). קשא דקארי לה מאי קארי לה, דאיך ניחא ליה למקשן כסברת מאן דאמר נכסיהם הם למלך דגם בזה יקשה למה לי 'בֵּרַךְ אֱלֹקִים'? ונראה לי בס"ד דהמקשן סבירא ליה הוצרכו לומר 'בֵּרַךְ אֱלֹקִים' כדי לשכך דעת המון העם שיאמרו נשפך דם נקי בעדות שקר ששחדם אחאב להעיד בשקר לכך העידו 'בֵּרַךְ אֱלֹקִים' כי בעדות זו יש כפרנות שצריך שיעידו לפני הסנהדרין דברי הקללה כאשר יצאה מפיו של המברך ממש דרק בתחילת דבר יאמרו יכה יוסי את יוסי אך סוף דבר צריך שיאמרו כמו ששמעו ממש דעל ידי כך הסנהדרין כשומעם קורעין בגדיהם על כן על דבר זה לא יחשדו אותם שהעידו שקר שאז הם אומרים כפרנות כזו על מגן בשקר, לכן המון העם יאמרו אם תמצא לומר שאמרו קלל את המלך בשקר, עם כל זה בירך אלקים אי אפשר שיאמרו בשקר ולכך הוצרכו לומר דבר זה כך הסביר המקשן בדעתו בתחילה. ונראה דקרה דבר זה לנבות מדה כנגד מדה דאמרו רבותינו ז"ל נבות היה לו קול ערב פלאי פלאות והיה עולה כל שנה לרגל ואומר בקול שירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא ואותה שנה לא עלה וקרה לו מקרה הזה שנהרג ונמצא שנהרג על ידי עדות בענין קול ודבור שאמרו ברך אלקים ומלך שהוא עלילה בחטא של קול ודבר על אשר לא כבד אותה שנה את הקדוש ברוך הוא בקול ודבור של שבחות.

    "וַחֲסַר לָחֶם" מִיכָנְיָה, דִּכְתִיב "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ" (שמואל ב' ג, כט). כתב רש"י ז"ל מאת נבוכדנצר נתנה לו. והקשה מהרש"א ז"ל אינו כן, דקרא באויל מרודך כתיב! ונראה לי בס"ד דעל שהיה אוכל בימי אויל מרודך משלחן המלך אין נחשב בזה 'חֲסַר לָחֶם' אך מה שהיה אוכל בימי נבוכדנצר לחם צר ומים לחץ בהיותו בבית האסורין על זה הזמן נקרא 'חֲסַר לָחֶם' (משלי יב, ט). אך היכן נזכר הלחם צר שהיה אוכל בימי נבוכדנצר דיליף מהאי קרא דכתיב 'וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ'? תיבת וַאֲרֻחָתוֹ לשון יתר וסגי לומר 'וַאֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ' אך כונת הכתוב כך 'וַאֲרֻחָתוֹ' שהיתה לו בימי נבוכדנצר בזמן שהיה בבית הסוהר הנה אחר כך נעשית 'אֲרֻחַת תָּמִיד' 'וְנִתְּנָה לוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ' הוא אויל מרודך.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 48b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף מ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־538 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״התם משום מררייהו. אי הכי, היינו דקתני…״

    2. קטע 28 מילים

      נפתחת ב״תרגמה עולא: במטה הנקברת עמו, דמחלפי בתכריכי…״

      חכמים: עולא.

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור…״

      חכמים: רב חסדא.

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אמר לאומן ״עשה לי תיק של…״

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבינא לרבא מי איכא דוכתא דרמו…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״דרש מרימר הלכתא כוותי' דאביי ורבנן אמרי…״

      חכמים: אביי, רבא.

    8. קטע 835 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי ב"ד…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 940 מילים

      נפתחת ב״אמר להן בן אחי אביו היה וראוי…״

      חכמים: רבה.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב…״

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא…״

    12. קטע 1241 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב…״

    13. קטע 1352 מילים

      נפתחת ב״(מלכים א ב, ל) וישב בניהו את…״

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב כל קללות…״

      חכמים: רב יהודה, רב כל, רב וחסר, שמואל.

    15. קטע 1525 מילים

      נפתחת ב״זב מרחבעם דכתיב (מלכים א יב, יח)…״

    16. קטע 1633 מילים

      נפתחת ב״מצורע מעוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו,…״

    17. קטע 1760 מילים

      נפתחת ב״מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מלכים א טו,…״

      חכמים: רב יהודה, רב שאחזו, רב נחמן.

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (דברי הימים ב…״

      חכמים: רב מיאשיהו, רב יהודה, רב שעשו.

    19. קטע 1921 מילים

      נפתחת ב״וחסר לחם מיכניה דכתיב (מלכים ב כה,…״

      חכמים: רב יהודה, רב היינו.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף מ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026