בשעתיה — מיד בשעת כפייה מתחיל ואח"כ הולך וחזק:
ואפילו הוא — הדוחף עצמו:
קדם וסלקו — קודם נפילתו של זה פטור:
בעידנא דשדייה יכול לעלות הוא — ופטור על הדחייה ומשום סלוק לא מצית לחיוביה דגרמא בעלמא הוא:
ואפילו הוא קדם — הזורק את החץ ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע החץ לחבירו ונטל התריס הימנו:
סמנין — הראויין לרפאותו:
בידו — של הרוג:
הלכך — כיון דאם יש שם סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת ליה אפי' אינם בידו אלא שמצויין בשוק לקנות בשעת זריקה הרי אלו כאלו הן בידו ופטור ואפילו לא נמצאו לאחר מכאן:
נזדמנו לו סמנין — למוכה אחר המכה ולא קנאן ולא ריפא עצמו:
מהו — מי אמרינן הרי היה יכול להתרפאות או דילמא כיון דבשעת זריקה לא הוי סמנין מיחייב דהא מכת מות הוא:
הרי יצא מב"ד זכאי — כלומר הואיל וקודם עמדו בדין מצאו לו זכות אין לנו לחייבו:
זרק צרור בכותל — ונתכוין להרוג את חבירו וזרק צרור והכה בכותל בכח וחזרה מכחו לאחורי' והרגו חייב דהא נמי כחו הוא:
כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו — רגילין תינוקות להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור לאחוריה הרבה ולאחר שזורק הוא רץ וחבירו אוחז את הכדור ומכה אותו בה אם יכול לכוון ההוא דזרק בכותל אשמעינן תנא דאם נתכוין שתהרוג את חבירו בחזרתה לאחוריה ויש בו כדי להמית חייב:
כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו תוך ד' אמות פטורין — אם היה המוכה עומד בתוך ארבע אמות של כותל ולא הספיקה לחזור ד' אמות עד שמצאתו והרגתו פטור הזורק מגלות:
חוץ לד' אמות חייב — גלות:
אי דניחא ליה — (שלא) שתחזור יותר:
אפי' פורתא נמי — ליחייב גלות דהא הרג בשוגג וטעמא ליכא למיפטריה:
ואי לא ניחא ליה — שתחזור כל כך:
אפי' טובא נמי — יותר מד' אמות ליפטר דלא נתקיימת מחשבתו דאמר מר (מכות דף ז:) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ד' אלמא כיון דלא ניחא ליה דניזיל לא:
סתם משחקין בכדור כמה דעיילי — ומקרבי לכותל בשעה שזורקין מינח ניחא ליה כדי שתחזור הרבה הלכך בציר מד' אמות לא ניחא ליה דתיזיל. אית דמפרשי האי חייבין ופטורין ממיתה וכגון שהתרו בו:
דכי האי גוונא — שחזרה לאחוריה מכח זריקתו חשיב להו כחו:
המקדש — מי חטאת באפר נתינת אפר על המים קרי קידוש כדתנן במסכת פרה (פרק ו מ"ב) (הרי קודש) צף על המים:
ואח"כ נפל לשוקת — אבן חלולה שהמים נכנסין בו מן המעין דרך נקב שפופרת דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי וקא ס"ד דהאי נפל דקתני כגון שנפל על ידו בכח או על הצד כלומר על צד הכלי ומשם ניתז בכח לשוקת וקתני דפסול:
בשותת — לא ניתז מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חזר ושתת מידו לשוקת שותת כמו (ברכות דף כב:) מים שותתין על ברכיו קולי"ר בלע"ז שאינו ניתז למרחוק אלא נופל ויורד כנגדו:
והזה עליה — ונתכוון להזות עליה לטהרה מטמא מת וההזיה נראית עליה אבל ספק על המחט נפל ההזיה כשיוצאת מידו ספק על החרס הזה תחלה:
ומיצה עליה — כלומר ומן החרס חזרה ונתזה עליה וקתני פסולה אלמא לאו כחו היא:
מצא אתמר — לאו לשון מצוי דהוה התזה קתני אלא לשון מציאה כלומר ההזאה נמצאת עליה ואין ידוע אם בתחלה הזה עליה או חזר מכח היתוז או שמא לא זה ולא זה אלא על החרס הזה והיה מדרון והלכה ההזאה על המחט דליכא כחו כלל:
דכפתיה — קשר ידיו ורגליו על שפת הים:
ואשקיל עליה בידקא דמיא — הפנה את מרוצת המים עליו:
גיריה דידיה הוא — הן הן חציו והרי הוא כזורק בו חץ וכדמפרש ואזיל שהמים באים בכח ראשון עליו מיד כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון:
בכח ראשון — כשפינה להם דרך לצד זה מיד נפלו עליו דהוי כחו:
אבל בכח שני — שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם גרמא הוא ולא מכחו:
והלכה לצדדין — דרך נפילתה שלא נפלה כנגדו אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת לצדדין אבל אם נפלה נוכחה והרגה פטור דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה:
תיזיל לעיל — דהא כלפי מעלה זרקה כנגדו ולא לצדדין:
