הרוגי מלכות — הני דעובדי כוכבים:
הרוגי ב"ד — עיר הנדחת:
מיתה וקבורה בעינן — אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן ולעולם טעמא דקדשי עיר הנדחת משום דהואיל ונדחו ידחו הוא:
רב אשי אמר — לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא וטעמא דלא היו מתאבלים משום דאבילות מסתימת הגולל חיילא כדתניא באלו מגלחין. גולל הוא הדף הנתון על הארון לכסוי ואותן שבדפנות קרי להו דופק:
הואיל ונדחו — שלא נראו להתאבל בשעת התחלת אבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע"ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן (מו"ק דף יט.) מונה שבעה אחר הרגל ולא אמרי' הואיל ונדחו ידחו התם לא אידחו להו לגמרי שהרי עסקי רבים נוהג ברגל שמנחמין אותו כל הרגל כדאמרינן התם כל שהוא משום עסקי רבים אין הרגל מפסיקן:
אי הכי — לענין קבורת אבותיו למה לי להמתין עיכול הבשר:
משום דלא אפשר — ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח:
לאישתא בת יומא — ביום ראשון שלה והן מתרפאין באותו עפר:
אמרו ליה לשמואל — משום דמת וכל הנך הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה כדלקמן:
יאות עבדין — כדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר:
ע"ז לא מיתסרא במחובר לקרקע — דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
החוצב קבר לאביו — משמת:
לא יקבר בו — הבן עולמית דכיון דהוזמן למת נאסר בכל הנאה וקס"ד דה"ה נמי אם חצבו לצורך איש אחר ואורחא דמילתא נקט:
בקבר בנין — שבנאו למעלה מן הקרקע (והוי תלוש) דכוותיה בע"ז בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"ז וקבר נמי איתקש לע"ז:
קבר חדש — ולא למת הוזמן אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו:
שלשה קברות — חלוקים בהלכותיהן:
קבר הנמצא — כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם:
קבר הידוע — שנקבר שם מדעת בעל השדה:
וקבר המזיק את הרבים — שקבור במקום הילוך רבים ומטמאין באהלו:
מותר — לפנותו שלא קנה את מקומו:
מקומו טהור — שאע"פ שגזרו טומאה על הקברות ואע"פ שניטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואע"ג דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת קבר עליו:
מקומו טמא — גזירה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו:
קבר המזיק את הרבים — ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים:
פינהו מקומו טהור — דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעא:
מת מצוה קנה מקומו — מתנאים הוא שהתנה יהושע בכניסתן לארץ בפרק מרובה (ב"ק דף פא.):
האורג בגד למת — לאחר שמת:
הזמנה — שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו:
מילתא היא — כאילו כרכו בו:
עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא — דקי"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה בקידושין (דף נז.) ובכריתות (כה.):
שם שם — במרים כתיב (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם מרים ותקבר שם ובע"ז כתיב (דברים י״ב:ב׳) אשר עבדו שם הגוים:
ע"ז בהזמנה לא מיתסרא — להדיוט דתניא במס' ע"ג (דף מד:) האומר בית זה לע"ז שור זה לע"ז מותר שאין הקדש לע"ז:
