מסכת סנהדרין דף נ״ה עמוד ב׳

ה"ג לא סיפא תקלה וקלון ורישא הא קמ"ל וכו':

סיפא ודאי תרוייהו איכא ואימא לך דכולה מתני' בישראל קא מיירי ואשמועינן רישא דאע"ג דליכא אלא חדא קלון בלא תקלה כגון ישראל שוגג כסבור מותר דאיכא קלון שגינה עצמו בדבר מגונה ותקלה ליכא ומאי תקלה דקתני שבאת לאדם תקלה ע"י תקלת קלון קאמר וניחא לאוקמה הכי ולא תוקמא רישא בעובד כוכבים וסיפא בישראל:

בת שלש שנים ויום אחד קים להו לרבנן דשוב אין בתוליה חוזרין ומאז היא ראויה לביאה:

מתקדשת בביאה ע"י אביה אם מסרה אביה לאחר לבא עליה לשום קדושין דהאב זכאי בבתו בקדושיה דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה אבל היא עצמה ואמה ואחיה כשהיא יתומה אין בה קדושי תורה אלא רבנן הוא דתקון ולא הצריכוה גט אלא מיאון בעלמא:

ואם בא עליה יבם קנאה ויצאה ידי יבום ומתגרשת הימנו בגט ומקבלו אביה ואינה צריכה חליצה דהא בביאת יבם תלה רחמנא דכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר שמגרשה בגט וזה הרי בא [עליה] אבל פחות משלש שנים אינה ביאה ואינה נקנית לו ואם בא לגרשה בגט אינו יכול אלא ימתין עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד ויבעול או עד שתביא ב' שערות ותחלוץ:

וחייבין עליה אם קבל אביה קידושין ובא עליה אחר חייב עליה משום אשת איש דביאה היא אבל פחות מבת שלש נהי דקדושי כסף שלה קדושין הן לחייב עליה לאחר שלש אבל הבא עליה בתוך שלש לא נתחייב אע"פ שהיא אשת איש דלאו ביאה היא:

ומטמאה את בועלה בנדותה דקיי"ל (נדה דף לב.) מרבויא דוי"ו ואשה כי תהיה זבה לרבות תינוקת בת יום א' שמטמאה בנדתה ומיהו כי מטמא' בנדה במגע ובמדרס הוא דמטמאה טהרות ואדם וכלים כשאר נדה אבל בא עליה בתוך שלש אינה מטמאתו טומאת שבעה כבועל נדה דכתיב ביה (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו אלא הרי הוא כנוגע בעלמא לטומאת ערב משום דלאו ביאה היא אבל בת שלש מטמאתו כדין בועל נדה:

לטמא משכב התחתון כעליון שהבועל נדה מטמא משכב התחתון משום משכב אפי' לא נגע בו כעליון של זב הכי מפורש במסכת נדה בפרק בנות כותים (נדה דף לב:) שאין משכבו של בועל נדה חמור כמשכב נדה וכמשכב זב שנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים דכתיב בהו וכל אשר יגע במשכבה אלא הרי הוא כעליונו של זב בגד שנישא על גבי הזב שאינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומקראי ילפינן לה התם:

וחייבין עליה משום א"א פ"ה אם קיבל אביה קדושין וקשה מסיפא שמעי' לה דתני בא עליה אחד מכל עריות דדיקינן מינה אפילו בהמה ועוד בפ"ק דקידושין (דף י. ושם) דבעו למיפשט דביאה אירוסין עושה ולא נשואין עושה מדקתני מתקדשת בביאה ובתר הכי קתני נשאת וממאי דילמא נשאת אקדושי כסף קאי כמו וחייבים עליה משום א"א וי"ל דכולה אקידושי ביאה דרישא קאי ומשום בא עליה יבם קנאה איצטריכא ליה דלא תימא קנאה מדרבנן כמו בן תשע דסיפא דלא קני מדאוריי' אלא כמאמר בעלמא כדאיתא בשילהי האשה רבה (יבמות דף צו.) ומיהו קשה דלקמן בפ' בן סורר (סנהדרין דף סט.) דייק מהכא דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב. מדקתני וחייבין עליה משום א"א ואמאי דילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש הא אפילו הראשון אדעתא דהכי קדיש ה"מ למיפרך אמאי חייבין דאיילונית לאו בת יבום היא ומיבום לא פריך דהל"ל דאדעתא דהכי לא מייבם וי"ל דנקט אדעתא דהכי לא קדיש משום דפריך עלה גם מסיפא דבא עליה אחד מכל עריות ומאן דמשני וחייבין עליה בקרבן לא אסיק אדעתיה מסיפא ובתר הכי פריך ומשני דקבליה עילויה מכל מקום ההוא דא"א כדשנינן חייבין עליה בקרבן א"נ דקבל עליה היבם ולא ראשון דאם תמצא איילונית תתקדש לו מ"מ בביאתו וריב"א פירש דנקט דחייבים עליה משום אשת איש וה"ה לכל עריות כדי לאשמועינן מחמת סיפא אפילו בהמה דמסיפא גרידא לא הוה שמעינן בהמה דהוה אמרינן גבי בהמה לא חשיב ביאתו ביאה תדע דגבי בן ט' דקתני ואם בא על אחת מכל עריות אפ"ה קתני בהמה בהדיא ופוסל את הבהמה ונסקלת על ידו וניחא לפירושו דלא קתני גבי קטנה ופוסלת את הבהמה ונסקלת על ידה:

נשאת לכהן אבל פחותה מבת ג' לא אכלה אע"ג דליכא למיחש לדעולא ולא לסמפון דהא נישאת כיון דלאו בת ביאה היא חוזרת לבית אביה ולא בדיק לה ועוד דכיון דנשאת אמתקדשת בביאה קאי כדאמר בפ"ק דקידושין (דף י.) אם כן פחות מבת ג' דקידושי ביאה דידה לאו קידושי נישואין נמי לא מהני:

ואינו נותן גט עד שיגדיל בהגדיל לחוד לא סגי ליה בגט דביאת בן ט' כמאמר שוייה רבנן וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו אלא לכשיגדיל יבעול ויתן גט הכי מפרש בפ' יוצא דופן (נדה דף מה.):

ואינו מאכיל פי' בקונט' אם היה כהן ובא עליה לשם קידושין אינו מאכיל וקשה דאין זה תלוי בביאה אלא משום דקידושי קטן לאו קידושין ויש לפרש דאינו מאכיל ביבמתו קאמר אע"פ שזקוקה ועומדת:

תורה בהמה הנהנית מן העבירה תיהרג והרי אילנות כו'. כדבעי רב המנונא ישראל שבא על הבהמה בשוגג מהו הכא קלון איכא תקלה ליכא דהא שוגג הוה ופשיט רב יוסף מהא דתנן בנדה פ"ה בת ג' שנים ויום אחד אם בא עליה אחד מכל העריות ואפילו בהמה והא הכא דקלון איכא פי' קלון של נערה (מאורשה). תקלה ליכא דהא והיא פטורה תנן וקתני מומתין על ידה. ודחינן כיון דמזידה היא בת הריגה היא. ורחמנא חס עליה משום דהיא קטנה כו' ופשט רבא מהא בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה כו' עד ופוסל הבהמה מעל גבי המזבח ונסקלת על ידו והא הכא קלון איכא תקלה ליכא דפטור תנן וקתני נסקלת על ידו. ודחינן הכא נמי כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא כו' ואתינן למיפשטא ממתניתין. ודייקינן מדקתני במתניתין אלא שבאת תקלה לאדם על ידה כו' מאי לאו (מדרישא) [מדסיפא] תקלה וקלון (סיפא) [רישא] קלון בלא תקלה היכי דמי ישראל הבא על הבהמה בשוגג וקתני נהרגת ודחינן לא סיפא תקלה וקלון רישא תקלה בלא קלון. היכי דמי עכו"ם שבא על הבהמה דתקלה איכא קלון ליכא:

ירושלמי איש אשר ישכב [והכתיב את דודתו וגו'] א"ל לצורך יצא לידון בערירי דמר ר' יוחנן בכל אתר דכתיב ערירים יהיו הווים בלא וולד. ערירים ימותו קוברין בניהם:

ישראל הבא על הבהמה בשוגג או אשה שהביאה עליה בשוגג אין הבהמה נסקלת על ידי זה ואפילו היו גדולים שהרי אע"פ שיש כאן קלון אין כאן תקלה:

קטנה מאחר שהיא בת שלש שנים ויום אחד שהיא ראויה לביאה מתקדשת בביאה על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את בועלה בסקילה או אשת איש אחר חופתה לחייב את בועלה בחנק אע"פ שהיא פטורה הואיל ובעלה גדול ואם מת בעלה ונפלה לפני יבמה קנאה בביאה לחייב עליה כבראשון ואם היבם קטן אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנאה לענין שאינה יוצאה עוד אלא בגט ובקבלת אביה ויש חולקין בקבלת אביה מצד שמשנשאת אין לאביה רשות בה ומפרשים שצריכה להמתין עד שתהא יודעת לשמור גיטה ותתגרש על ידי עצמה ובמקומו יתבאר ומ"מ אין בועלה במיתה הואיל ומ"מ אשת קטן היא כמו שביארנו ומטמאה הבועלה בנדותה לטמא משכב התחתון כעליונו של זב ופירוש דבר זה הוא שהנדה היא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב ומרכב שתחתיה אע"פ שאינה נוגעת בו כגון שהיו כמה מצעות זו על גב זו שאף התחתון נקרא מדרס שלה ליעשות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ובועל נדה הרי הוא כנדה להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ומשכבו ומרכבו ומרכבו אע"פ שלא נגע בו כגון משכב התחתון אלא שאינו מדרס גמור כמשכב התחתון של נדה עצמה להיותו אותו משכב אב הטומאה אלא שהוא נעשה ראשון לטמא אוכלין ומשקין והוא שאמר כעליון ר"ל כעליונו של זב והוא דבר שנישא על הזב כגון מצעות שעליו שאינו חמור כאותן שתחתיו ואין מצע שעליו בלא מגע אלא ראשון לטומאה ומאחר שהיא בת שלש ויום אחד הרי היא כגדולה גמורה לענין זה ר"ל לטמא משכב התחתון של בועלה להיות ראשון לטומאה כשאר הנדות אבל פחותה מבת שלש ויום אחד אינו אלא כנוגע בה וטמא טומאת ערב ואינו מטמא משכב ומושב נשאת על ידי קדושי אביה לכהן אוכלת בתרומה הא כל שהיא פחותה מבת שלש ויום אחד אפילו נשאת אינה אלא כארוסה ואסורה לאכול בתרומה מדברי סופרים בא עליה אחד מן הפסולים כגון כותי וחלל ונתין או ממזר פסלה מן הכהונה שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש ופירשו בו כל שנשאת לישראל או שנבעלה לפסול אסורה בתרומה וכן כל שנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה בא עליה אחת מכל העריות מומתין על ידה והיא פטורה ואפילו הבהמה נסקלת על ידה כמו שביארנו:

קטן מאחר שהוא בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואם בא על יבמתו קנאה שאינה יוצאה עוד בחליצה ולא בגט ואף הוא אינו יכול לגרש עד שיגדיל ויבעול משהגדיל ואם בא על הנדה נקרא בביאתו בועל נדה ליטמא משכב התחתון כעליונו של זב על הדרך שביארנו ופוסל בת כהן מלאכול בתרומה אם הוא פסול לה שביאתו נקראת ביאה עד שהנבעלת ממנו נקראת נבעלה לפסול לה שאסורה בתרומה ואינו מאכיל בת ישראל בתרומה אם הוא כהן בשנשאת לו אע"פ שביאתו ביאה מפני שאינו קונה קנין גמור עד שיגדיל ופוסל את הבהמה בביאתו למזבח אם אין שם עדים שאין שם מיתה שאף הבהמה אינה נידונית אלא בעדים ובסנהדרין כמו שביארנו בשור ולא עוד אלא שהבהמה נסקלת על ידו כמו שביארנו:

בפירש"י בד"ה מתקדשת כו' ובד"ה ואם בא עליה כו' בגט ומקבלו אביה כו' עכ"ל וה"ה לאחר שתגדיל היא בעצמה מקבלת גיטה אלא דהכא על כרחך בקטנותה איירי מדלא קתני אחר שתגדיל כדקתני בסיפא בבן ט' ואינו נותן גט עד שיגדיל וק"ל:

בא"ד אבל פחות כו' ואם בא לגרשה בגט אינו יכול אלא כו' עכ"ל ואיירי כשקבל אביה מבעלה הראשון כסף קידושין דהוי קידושי דאורייתא אפילו בפחות מבת ג' אבל בקידושי ביאה שמסרה אביה לשם כך לבעלה הראשון ודאי דפחות מבת ג' אפילו גט לא צריכה ממנו ואף לא מבעלה הראשון כיון שאינה מתקדשת בביאה לבעלה הראשון וק"ל:

בד"ה קנאה ליורשה ושלא תיפטר כו' עכ"ל ולעיל גבי בת ג' שנים לא פירש כן ליורשה ואפשר משום דלעיל לכל מילי קנאה מדאורייתא אפילו לקולא באיסורא דהיינו ליטמא לה אבל הכא בבן ט' קאמר ליורשה כו' אבל ליטמא לה לא קנאה כיון דלא קנאה רק מדרבנן דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול כמו שכתבו התו' ודו"ק:

תוס' בד"ה וחייבין עליה כו' וי"ל דכולה אקידושי ביאה דרישא קאי ומשום בא עליה יבם כו' עכ"ל בתוספות פרק קמא דקידושין ובפרק הבע"י לא נקטו בדבריהם אלא דקאי אאם בא עליה יבם קנאה אבל משום הך קושיא שהוסיפו הכא בדבריהם מהך דפרק קמא דקידושין על כרחך דאית לן למימר דקאי אקידושי ביאה דרישא אך יש לדקדק מי הכריח אותם לתרץ דמשום בא עליה אצטריך למתני וחייבים עליה משום אשת איש דלא תימא דקנאה מדרבנן כמו בן תשעה כו' והיינו דממעטינן ליה דלא קנה מדאורייתא מאשר ינאף את אשת איש ולא אשת קטן כמה שכתבו התוספות בפרק הבא על יבמתו אם כן מהאי טעמא גופיה הוה ליה למימר בפשיטות טפי דמשום קידושי ביאה דרישא אצטריך למתני וחייבין עליה משום אשת איש דלא תימא דלא קנאה לענין חיוב אשת איש כמו בקטן בן תשעה דאין חייבין על אשה שקדש הוא בביאה מאשר ינאף את אשת איש ולא אשת קטן ויש לומר דודאי בבא עליה יבם קנאה הוה איכא למטעי דומיא דבן תשע דקתני ביה נמי קנאה והיינו מדרבנן אבל הכא כיון דקתני מתקדשת בביאה ליכא למטעי דהיינו מדרבנן דלא מצינו כיוצא בו דהא בבן תשע אינה מתקדשת אפי' מדרבנן וק"ל:

בא"ד הא אפילו הראשון אדעתא דהכי קדיש הני מילי כו' עכ"ל מפורשים יותר דבריהם בפרק הבא על יבמתו ע"ש:

בא"ד אי נמי דקבל עליה היבם ולא ראשון כו' עכ"ל פירוש דיודעין אנו שהראשון לא קדש אותה אדעתא שאם תמצא איילונית אבל אם לא היו יודעין כן איכא למיחש אכתי שמא הראשון קדשה גם כן אדעתה שאם תמצא איילונית דאז היא אסורא לייבם מדכתיב אשר תלך פרט לאיילונית וק"ל:

בא"ד וניחא לפירושו דלא קתני גבי קטנה ופוסלת כו' עכ"ל לכאורה שהם בעצמם דברי ריב"א דנקט וחייבים משום אשת איש כדי לאשמועינן מסיפא אפילו בהמה דהשתא לא אצטריך ליה למתני בקטנה ופוסלת את הבהמה כו' ויש לפרש דבריהם משום דלפירוש ריב"א נמי מיהת קצת קשה אמאי שינה בקטנה למתני וחייבים משום אשת איש ומיניה שמעינן מסיפא בהמה הוה ליה למתני נמי גבי קטנה בהדיא ופוסלת את הבהמה כו' כדקתני גבי קטן ולא הוה ליה למתני וחייבים משום אשת איש ואהא קאמרי דניחא לפירושו דאין זה קושיא כ"כ כיון דבין גבי קטנה ובין גבי קטן נשמע שפיר נמי בהמה וק"ל: