בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לומר שאין לוקין עליודמשמע שזה עונשו של לאו שאם הותירו ישרפנו ויפטר:

    לא מן השם הוא זהכלומר טעם זה אינו מן העיקר:

    שמור ליהמתן:

    לא יגרום לאחריםלעובדי כוכבים:

    וכל ישראל ישמעו ויראוולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך:

    בת בקלנבולן באותה עיר והיא נקראת על שם עבודת כוכבים שבה:

    ראה אחת מרובה כשלשזב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כג' ראיות שנעשה בהן זב גמור שהוא כמגדיון לשילה כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה שהן שתי טבילות ושני ספוגין שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג וכן בין שניה לשלישית:

    קרסנתרז כלומר כרע על ברכיו ונתרז דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא לא יוכלו מלט משא הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז:

    לעגלות בית אוןעל עגלים שבבית אל:

    יגורו שכן שומרוןידאגו שוכני שומרון:

    כי אבל עליו עמושיטלם סנחריב וילך לו:

    וכמריושהיו נושאין אותו:

    עליו יגילוששמחים על כובד משא שגלה מהם:

    אלא כבידומשא עגבותיו וריעי שבהן ואע"ג דלאו בעלי חיים נינהו ואין להם ריעי משתעי בהו קרא ל' גנאי:

    מרעיבים את העגליםבעלי חיים שהיו עובדין אותן והיו מרעיבין אותן ועושין דמות עצביהם של בעלי ממון כלומר דמות דיוקנם ומעמידין אותן בצד אבוסיהן של עגלים ומחמת שהיו רואין את הדמות תמיד היו מכירין אותן ורצין אחריהם וממשמשין בהן כלומר האכילנו ואומרין להם הכומרים עבודת כוכבים חפץ בך וכו':

    זובחי אדםמשמע אותן שזבחו האדם:

    עגלים ישקוןלאחר מכאן לעגלים ישקון:

    ישקון לזבוח אדם מבעי ליהלהם הם הכומרים אומרים עגלים הללו נושקין אתכם לזבוח עצמכם להם:

    ואנשי בבל עשו את סכות בנותפסוק א' בס' מלכים באותן אומות שהושיב סנחריב בשומרון ובעריה ועשו להם עבודת כוכבים:

    תרנגולתלדמות תרנגולת היו עובדין ובלשונם קורין לתרנגולת סוכות בנות:

    ברחא קרחאעז. ברחא קרוי כל צאן והעז קרי ליה קרחא ע"ש שאין לו צמר כל כך:

    נבחןכלב נובח:

    דאדר ליה למריהמהדר את אדוניו ומכבדו שמשליך עליו משאו שהיה צריך לטעון על צוארו אדר מלך מהדר את מלכו כלומר את אדוניו:

    לעשות לו כןלשורפו באש כמו הספרוים:

    סלמנדראחיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו ובאחז מצינו כתוב (מלכים ב ט״ז:ג׳) גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו:

    אלא להתיר להם עריות בפרהסיאשהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן:

    כזכור בניהם מזבחותםמשמע שהיו להם געגועין עליהם כאדם שיש לו געגועין על בנו ובזכרו נאנח והכי משמע כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם:

    בתר דאביקו ביהאחר שנתקשרו בהן מעצמן תקפה חיבתן עליהן:

    תפוחי רעבכמו נפוחי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 63 עמוד ב

    1לומר שאין לוקין עליו, דברי רבי יהודה.

    2רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.

    3מכלל דרבי יהודה סבר: לוקין עליו.

    4הנודר בשמו והמקיים בשמו, הרי זה בל"ת: הנודר בשמו והמקיים בשמו, מנלן?

    5דתניא: (שמות כג, יג) ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״ שלא יאמר אדם לחבירו ״שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית״. (שמות כג, יג) ״לא ישמע על פיך״ שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו, ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו.

    6דבר אחר: ״לא ישמע על פיך״ אזהרה למסית ולמדיח.

    7מסית, בהדיא כתיב ביה: (דברים יג, יב) ״וכל ישראל ישמעו ויראו וגו'״. אלא, אזהרה למדיח.

    8ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו. מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: ״לא ישמע על פיך״.

    9כי אתא עולא, בת בקלנבו. אמר ליה רבא: והיכא בת מר? אמר ליה: בקלנבו. אמר ליה: והכתיב ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״? אמר ליה, הכי אמר ר' יוחנן: כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה. והא היכא כתיבא? דכתיב: ״(ישעיהו מו״, א) ״כרע בל קרס נבו״.

    10ואי לא כתיבא לא? מתיב רב משרשיא: ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון לשילה, שהן שתי טבילות ושני ספוגין הרי זה זב גמור. אמר רבינא: גד נמי מכתב כתיב״, דכתיב (ישעיהו סה, יא) העורכים לגד שלחן.״

    11אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא, דכתיב: ״כרע בל קרס נבו״... קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא״.

    12וכתיב: ״(הושע י״, ה) דברו לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו׃

    13אמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(הושע יג״, ב) ועתה יוסיפו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים וגו' מאי כתבונם עצבים מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה׃

    14מאי (הושע יג, ב) זובחי אדם עגלים ישקון א"ר יצחק דבי רבי אמי שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד אבוסיהן ומוציאין אותן לחוץ כיון שראו אותן רצין אחריהן וממשמשין בהן אומרים לו: עבודת כוכבים חפץ בך יבא ויזבח עצמו לו׃

    15אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון עגלים ישקון לזבוח אדם מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הזובח את בנו לעבודת כוכבים אמר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו׃

    16אמר רב יהודה אמר רב (מלכים ב יז, ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת (מלכים ב יז, ל) ואנשי כות עשו את נרגל ומאי ניהו תרנגול (מלכים ב יז, ל) ואנשי חמת עשו את אשימה ומאי ניהו ברחא קרחא (מלכים ב יז, לא) והעוים עשו (את) נבחן ואת תרתק ומאי ניהו כלב וחמור׃

    17(מלכים ב יז, לא) והספרוים שורפים את בניהם (ואת בנותיהם) באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ומאי ניהו הפרד והסוס אדרמלך דאדר ליה למריה בטעינה וענמלך דעני ליה למריה בקרבא׃

    18אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא׃

    19אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא׃

    20מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז, ב) כזכור בניהם מזבחותם וגו' וא"ר אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו׃

    21בתר דאביקו ביה׃

    22ת"ש (ויקרא כו, ד) ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה׃

    23אמר לו מאיזה משפחה אתה אמר לו ממשפחה פלונית אני אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה אמר לו לאו חוץ ממני אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד אמר לו הן אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמר לו׃

    תוספות

    שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמואע"ג דהני ב' מלא ישמע נפקי ובסמוך נמי אמרינן דלא ישמע אזהרה למדיח אין זה לאו שבכללות דחדא מילתא היא שמשמיע שם עבודת כוכבים והא דלא נפקי כולהו מלא תזכירו משום דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה לנודר ומקיים א"נ משום עבודת כוכבים הכתובה בתורה דמותר להזכיר שמה איצטריך ואפ"ה לנדור ולקיים אסור מיהו קשה דלא ישמע הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וי"ל דמשום הכי קאמר ד"א לאוקמי לא ישמע אזהרה למדיח ומעיקרא לא פלגינהו בב' קראי אלא לאסמוכינהו בעלמא דעיקר מילתא דכולהו מלא תזכירו נפקא:

    אסור לאדם שיעשה שותפותאמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואע"ג דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    אסור להזכיר שם ע"ז אפילו לפי תומו שלא לשום כונה לא לשבועה ולא לעבודה ולא עוד אפילו לגרום שתזכר על ידו מעתה אסור לומר לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכן אסור לעשות שותפות עם עובדי האלילים שמא יתחייבו לו שבועה וגורם להם לישבע באליליהם ומ"מ כל ע"ז הכתובה בספרי הקדש מותר להזכירה כגון בעל צפון ובעל פעור ונבו ודומיהם ולהבין ולהורות אף בשאינה כתובה מותר והוא שאנו מזכירין מרקילוס תמיד אע"פ שאינה בתורה:

    גדולי הרבנים כתבו שמאחר שאסור להשתתף עם הגוי מחשש שמא יתחייב לו שבועה כל שכן שלא לקבל ממנו שבועה אם נתחייב לו בה ואחרוניהם חולקים עליהם לומר שלא נאסר אלא לכתחלה אבל אם כבר נשתתף ונתחייב לו מותר לקבלה וכעין מה שאמרו מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם ואע"פ שהוא הולך ומודה לע"ז בכך וכן כתבו שבזמן הזה מיהא רוב העולם מכוונין בשבועותיהם לשם בורא העולם ואין כאן ע"ז ואע"פ שנשבעין לפעמים בשם קצת מתים מהם חשובים אצלם מ"מ אין תופסין אותם בשם אלהות ואין כאן ע"ז:

    הזב כל שלא ראה אלא ראיה אחת אין דינו אלא כבעל קאי ראה שתים הרי הוא זב לטומאה ר"ל לספירת שבעה ולטעינת מים חיים אבל לא לקרבן ראה שלש הרי הוא זב אף לקרבן וראיות אלו אינן תלויות בימים אלא אף אם שלשתן ביום אחד אפילו בשעה אחת ולא עוד אלא שאם הפסיק בין ראיה לראיה יום נקי אינן מצטרפות ואין לראיה שלו שיעור אלא אף בראייה כל שהוא טמא ואם ראה ראיה ארוכה הולכין אחר זמן שיעורה אם היתה ארוכה כשתים והוא שיש מתחלתה עד סופה כדי טבילה וספוג דנין אותה בשתים ואם היא ארוכה כשלש והיא שיש מתחלתה עד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין דנין אותה כשלש וחייב קרבן:

    הזורק אבן למרקילוס חייב אחד הזורק ואחד הנוטל משם שאף הנוטל מפנה מקום לעבודתו ונמצא עובד ואפילו כיון לבזותו על הדרך שבארנו למעלה ואפילו לא ידע שהוא מרקילוס חייב מתורת שגגה:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־615 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לומר שאין לוקין עליו דמשמע שזה עונשו של לאו שאם הותירו ישרפנו ויפטר:

    לא מן השם הוא זה כלומר טעם זה אינו מן העיקר:

    שמור לי המתן:

    לא יגרום לאחרים לעובדי כוכבים:

    וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך:

    בת בקלנבו לן באותה עיר והיא נקראת על שם עבודת כוכבים שבה:

    ראה אחת מרובה כשלש זב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כג' ראיות שנעשה בהן זב גמור שהוא כמגדיון לשילה כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה שהן שתי טבילות ושני ספוגין שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג וכן בין שניה לשלישית:

    קרס נתרז כלומר כרע על ברכיו ונתרז דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא לא יוכלו מלט משא הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו אע"ג דהני ב' מלא ישמע נפקי ובסמוך נמי אמרינן דלא ישמע אזהרה למדיח אין זה לאו שבכללות דחדא מילתא היא שמשמיע שם עבודת כוכבים והא דלא נפקי כולהו מלא תזכירו משום דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה לנודר ומקיים א"נ משום עבודת כוכבים הכתובה בתורה דמותר להזכיר שמה איצטריך ואפ"ה לנדור ולקיים אסור מיהו קשה דלא ישמע הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וי"ל דמשום הכי קאמר ד"א לאוקמי לא ישמע אזהרה למדיח ומעיקרא לא פלגינהו בב' קראי אלא לאסמוכינהו בעלמא דעיקר מילתא דכולהו מלא תזכירו נפקא:

    אסור לאדם שיעשה שותפות אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואע"ג דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך:

    Tosafot on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    מאירי

    אסור להזכיר שם ע"ז אפילו לפי תומו שלא לשום כונה לא לשבועה ולא לעבודה ולא עוד אפילו לגרום שתזכר על ידו מעתה אסור לומר לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכן אסור לעשות שותפות עם עובדי האלילים שמא יתחייבו לו שבועה וגורם להם לישבע באליליהם ומ"מ כל ע"ז הכתובה בספרי הקדש מותר להזכירה כגון בעל צפון ובעל פעור ונבו ודומיהם ולהבין ולהורות אף בשאינה כתובה מותר והוא שאנו מזכירין מרקילוס תמיד אע"פ שאינה בתורה:

    גדולי הרבנים כתבו שמאחר שאסור להשתתף עם הגוי מחשש שמא יתחייב לו שבועה כל שכן שלא לקבל ממנו שבועה אם נתחייב לו בה ואחרוניהם חולקים עליהם לומר שלא נאסר אלא לכתחלה אבל אם כבר נשתתף ונתחייב לו מותר לקבלה וכעין מה שאמרו מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם ואע"פ שהוא הולך ומודה לע"ז בכך וכן כתבו שבזמן הזה מיהא רוב העולם מכוונין בשבועותיהם לשם בורא העולם ואין כאן ע"ז ואע"פ שנשבעין לפעמים בשם קצת מתים מהם חשובים אצלם מ"מ אין תופסין אותם בשם אלהות ואין כאן ע"ז:

    הזב כל שלא ראה אלא ראיה אחת אין דינו אלא כבעל קאי ראה שתים הרי הוא זב לטומאה ר"ל לספירת שבעה ולטעינת מים חיים אבל לא לקרבן ראה שלש הרי הוא זב אף לקרבן וראיות אלו אינן תלויות בימים אלא אף אם שלשתן ביום אחד אפילו בשעה אחת ולא עוד אלא שאם הפסיק בין ראיה לראיה יום נקי אינן מצטרפות ואין לראיה שלו שיעור אלא אף בראייה כל שהוא טמא ואם ראה ראיה ארוכה הולכין אחר זמן שיעורה אם היתה ארוכה כשתים והוא שיש מתחלתה עד סופה כדי טבילה וספוג דנין אותה בשתים ואם היא ארוכה כשלש והיא שיש מתחלתה עד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין דנין אותה כשלש וחייב קרבן:

    הזורק אבן למרקילוס חייב אחד הזורק ואחד הנוטל משם שאף הנוטל מפנה מקום לעבודתו ונמצא עובד ואפילו כיון לבזותו על הדרך שבארנו למעלה ואפילו לא ידע שהוא מרקילוס חייב מתורת שגגה:

    Meiri on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה שלא ידור כו' ומעיקרא לא פלגינהו בב' קראי אלא כו' עכ"ל ר"ל דודאי נפקי נמי כולהו מלא תזכירו ולא לאו שבכללות הוא דחדא מלתא הוא כמו אילו נפקי מלא ישמע ומעיקרא קודם שאמר דבר אחר נמי לא פלגינהו בב' קראי דהיינו למילף נודר ומקיים מלא ישמע אינו אלא דרך אסמכתא בעלמא אבל קושטא הוא דכולהו נפקי ליה מלא תזכירו:

    ודע שהסמ"ג לאוין ל"ב כתב גם כן למאי דמוקי לא ישמע לאזהרת מדיח נפקי ליה נודר ונשבע מלא תזכירו אבל קשה לדבריו לפי מ"ש שם שלא להתנבא בשם עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו גו' דהשתא הדרן קושיית התוספות לדוכתיה דהוה ליה לא תזכירו דמינה נפקי אזהרת נודר ומקיים לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכ"כ הרמב"ם [בפ"ה] דהלכות עבודת כוכבים דאזהרת נביא שקר מכלל שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ודו"ק:

    בד"ה אסור לאדם כו' ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך עכ"ל ר"ל דהישראל אינו עובר על לפני עור כיון דבני נח לא הוזהרו על השיתוף אבל דברי פסקי התוספות בזה שכתבו דמותר לקבל שבועה מן העובד כוכבים דבן נח לא נצטוה על לפני עור עכ"ל אינו מובן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה שלא ידור בשמו וכו' אין זה לאו שבכללות וכו' רצה לומר דלעיל מזה אמרינן דעל כולן אינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות חוץ מהנודר והמקיים וכו' משמע דנודר ומקיים לא הוה לאו שבכללות:

    בא"ד הוה מוקמינן ליה לנודר ומקיים רצה לומר ושמור לי בצד ע"ז פלונית הוה אמרינן דמותר:

    בא"ד וי"ל דמשום הכי קאמר ד"א וכו' ר"ל דהוי כאילו ד"א דלא נפקא לן נודר ומקיים מלא ישמע משום דבעינן ליה לאזהרת מיתת ב"ד ונודר ומקיים ושמור לי הכל ילפינן מלא תזכירו דכולה חדא מלתא היא ומעיקרא ר"ל הלשון ראשון של התנא דפלגינהו בב' קראי ויליף שמור לי מקרא דלא תזכירו ונודר ומקיים נפקא ליה מקרא דלא ישמע לא קאמר זה אלא לאסמכתא בעלמא דגם בלשון ראשון עיקר מלתא דנודר ומקיים מלא תזכירו נפקא ולא ישמע אתי לאזהורי מריח והדר קאמר ר"א וכו' דלא נפקא נודר ומקיים מלא ישמע כלל אפילו לאסמכתא בעלמא וק"ל:

    ד"ה אסור לאדם שיעשה שותפות וכו' מכל מקום בזמן הזה וכו' האי מכל מקום לא הוי תירוצא אדלעיל מיניה מיניה אלא מלתא אחריתי הוא והיתר בפני עצמו והוי כאילו אמר ומ"מ בזמן הזה יוכל למצוא היתר אפילו לסברת רשב"ם משום דכולן אין נשבעים אלא בקדשים וכו' ואע"ג דכשנשבעים בהקדשים מזכירין ש"ש ובשם שמים שמזכירין כוונתן לאלוה שלהם מ"מ אין זה שם וכו' ואע"פ שמשתתפין ש"ש וד"א וכו' ר"ל שבשעה שנשבעים בהקדשים ומזכירין ש"ש ומזכירין גם שם אלוה שלהם בפירוש א"כ גורם לשתף ש"ש ור"א וישראל מוזהר גם על השיתוף ש"ש ור"א מכל מקום אף ע"ג דישראל עצמו מוזהר על השיתוף לא אשכחן שיהא לישראל אסור לגרום שהכותי ישתף ואפילו לפני עור ליכא דבן נח דהיינו כותי אינו מוזהר על השיתוף ולפי טעם זה היה מותר לשתף עם הכותי לכתחלה מקשין התלמידים ל"ל לאבוה דשמואל למילף מלא ישמע על פיך דאסור לשתף עם הכותי משום שמא יתחייב לו שבועה וישבע וכו' תיפוק ליה מלפני עור לא תתן מכשול ואין זה קושיא כלל דלפני עור לא שייך אלא בדבר ברור דהישראל נותן דבר ביד כותי שיעבוד בו לעבודת כוכבים כגון שמוכר לו בהמה שיקריבנה לעבודת כוכבים וכן כשיתחייב לו שבועה ויכריחנו הישראל שישבע והוא נשבע בעבודת כוכבים זה מקרי לפני עור וגו' אבל במידי שדבר זה יכול לגרום שיבא הכותי אח"כ לישבע בעבודת כוכבים כגון שמשתף עם הכותי או בשביל שהישראל עושה איזה טובה להכותי כגון שמלוה לו וכיוצא בו דהישראל גורם דאח"כ אזיל הכותי ומודה לעבודת כוכבים בזה לא שייך לפני עור אלא איסור דלא ישמע על פיך וכן במשמע במס' עבודת כובבים ד' ו' בגמ' וברש"י שם בהא דאיבעיא להו אי טעמא דמתני' משום דרווח פירש"י ואזיל ומודה או דלמא משום דלפני עור לא תתן מכשול וכו' ע"ש ואין להקשות א"כ. ל"ל דכתב רחמנא לפני עור כיון דילפינן מלא ישמע דאפילו לגרום שיעבור הכותי אח"כ מעצמו לעבודת כוכבים אסור כ"ש במידי דנותן הישראל ביד הכותי דבר שיעבוד לעבודת כוכבים גם זה אין קושיא דבעינן לפני עור לשאר עבודות חוץ מעבודת כוכבים דלא שייך בהו איסור רלא ישמע על פיך וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    עָשָׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּכִיסוֹ (הושע יג, ב) היינו להראות כי ממונו בא לו ממנו. ומה שאמרו 'דּוֹרוֹן גָּדוֹל הִקְרִיב לוֹ יָבוֹא וְיִשַּׁק לוֹ' משמע דרוצין מהם שיבאו וישקו את עבודה זרה וכונתם בזה לקלקל על ידי הנשיקה יותר מקלקול הקרבה כי קלקול הנשיקה הוא במקום גבוה יותר וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין הערב רב שהיו מנשקין את העגל.

    אַף חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּקֵּשׁ אָבִיו לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵּן, אֶלָּא שֶׁסָּכְתָה אִמּוֹ סָלָמַנְדְּרָא (מלכים ב' יז, לא). פירש רש"י באחז מצינו כתוב 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' (מלכים ב' טז, ג) ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו עיין שם. ואף על גב דבדברי הימים (דברי הימים ב' כח, ג) כתיב 'וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ' ועוד שם כתוב 'וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ' (שם פסוק ז׳) הנה בודאי היה לו בנים חוץ מחזקיהו וכונת רש"י לומר, לא מצינו לו בן אחר מותו כי אם חזקיהו כי אחד נהרג והשאר הבעיר אותם באש ולכן מה שנאמר 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' קאי על חזקיהו שהוא בנו הנשאר יחיד לו. גם אמר 'בְּנוֹ' פירש בנו הידוע שהוא יורש העצר שלא נשאר לו אחר. ברם מקשים דמהאי קרא שאמר 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' משמע שרצה לשרפו לֵאלֹהֵי סְפַרְוָיִם שהוא שריפה ממש ד'הֶעֱבִיר' משמע יותר שהעבירו למולך ושם לא יש שריפה ממש כדי שתצטרך אמו לסוך אותו בסלמנדרא? ונראה לי בס"ד דמוכרח לומר מה שנאמר 'אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר' הוא עבודה של סְפַרְוָיִם שיש בה שריפה שהוא העבירו כדי לשרפו אך מחמת הסיכה לא נשרף דאם העברה זו היתה למולך אינו חייב בזה כדי שיגיד הכתוב עון זה עליו, דהא איתא לקמן (דף סד:) העביר כל זרעו פטור שנאמר 'מִזַּרְעֲךָ' (ויקרא יח, כא) ולא כל זרעך, על כן ודאי האי העביר באש היינו דהעבירו לשרפו שהיתה עבודה זו של סְפַרְוָיִם וניצול על ידי הסגולה שעשתה לו אמו.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 63b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ס״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־615 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״לומר שאין לוקין עליו, דברי רבי יהודה.…״

      חכמים: רבי יהודה.

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא…״

      חכמים: רבי יעקב.

    3. קטע 36 מילים

      נפתחת ב״מכלל דרבי יהודה סבר: לוקין עליו.…״

      חכמים: רבי יהודה.

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״הנודר בשמו והמקיים בשמו, הרי זה בל"ת:…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״דתניא: (שמות כג, יג) ״ושם אלהים אחרים…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר: ״לא ישמע על פיך״ אזהרה…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״מסית, בהדיא כתיב ביה: (דברים יג, יב)…״

    8. קטע 835 מילים

      נפתחת ב״ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו.…״

      חכמים: שמואל.

    9. קטע 947 מילים

      נפתחת ב״כי אתא עולא, בת בקלנבו. אמר ליה…״

      חכמים: עולא, רבא.

    10. קטע 1036 מילים

      נפתחת ב״ואי לא כתיבא לא? מתיב רב משרשיא:…״

      חכמים: רב משרשיא.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, חוץ…״

      חכמים: רב נחמן.

    12. קטע 1228 מילים

      נפתחת ב״וכתיב: (הושע י, ה) דברו לעגלות בית…״

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יצחק מאי דכתיב (הושע יג,…״

      חכמים: רבי יצחק.

    14. קטע 1450 מילים

      נפתחת ב״מאי (הושע יג, ב) זובחי אדם עגלים…״

      חכמים: רבי אמי.

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1657 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב (מלכים ב…״

      חכמים: רב יהודה.

    17. קטע 1729 מילים

      נפתחת ב״(מלכים ב יז, לא) והספרוים שורפים את…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו…״

      חכמים: רב יהודה, רב יודעין.

    20. קטע 2018 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז, ב) כזכור…״

      חכמים: רב משרשיא.

    21. קטע 213 מילים

      נפתחת ב״בתר דאביקו ביה…״

    22. קטע 2226 מילים

      נפתחת ב״ת"ש (ויקרא כו, ד) ונתתי פגריכם על…״

    23. קטע 2348 מילים

      נפתחת ב״אמר לו מאיזה משפחה אתה אמר לו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026