בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳

    פרק ז׳ - ארבע מיתות

    Also cited as: Sanhedrin 63b, Chapter 7 Arba Mitot

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לומר שאין לוקין עליו - דמשמע שזה עונשו של לאו שאם הותירו ישרפנו ויפטר:

    לא מן השם הוא זה - כלומר טעם זה אינו מן העיקר:

    שמור לי - המתן:

    לא יגרום לאחרים - לעובדי כוכבים:

    וכל ישראל ישמעו ויראו - ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך:

    בת בקלנבו - לן באותה עיר והיא נקראת על שם עבודת כוכבים שבה:

    ראה אחת מרובה כשלש - זב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כג' ראיות שנעשה בהן זב גמור שהוא כמגדיון לשילה כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה שהן שתי טבילות ושני ספוגין שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג וכן בין שניה לשלישית:

    קרס - נתרז כלומר כרע על ברכיו ונתרז דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא לא יוכלו מלט משא הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז:

    לעגלות בית און - על עגלים שבבית אל:

    יגורו שכן שומרון - ידאגו שוכני שומרון:

    כי אבל עליו עמו - שיטלם סנחריב וילך לו:

    וכמריו - שהיו נושאין אותו:

    עליו יגילו - ששמחים על כובד משא שגלה מהם:

    אלא כבידו - משא עגבותיו וריעי שבהן ואע"ג דלאו בעלי חיים נינהו ואין להם ריעי משתעי בהו קרא ל' גנאי:

    מרעיבים את העגלים - בעלי חיים שהיו עובדין אותן והיו מרעיבין אותן ועושין דמות עצביהם של בעלי ממון כלומר דמות דיוקנם ומעמידין אותן בצד אבוסיהן של עגלים ומחמת שהיו רואין את הדמות תמיד היו מכירין אותן ורצין אחריהם וממשמשין בהן כלומר האכילנו ואומרין להם הכומרים עבודת כוכבים חפץ בך וכו':

    זובחי אדם - משמע אותן שזבחו האדם:

    עגלים ישקון - לאחר מכאן לעגלים ישקון:

    ישקון לזבוח אדם מבעי ליה - להם הם הכומרים אומרים עגלים הללו נושקין אתכם לזבוח עצמכם להם:

    ואנשי בבל עשו את סכות בנות - פסוק א' בס' מלכים באותן אומות שהושיב סנחריב בשומרון ובעריה ועשו להם עבודת כוכבים:

    תרנגולת - לדמות תרנגולת היו עובדין ובלשונם קורין לתרנגולת סוכות בנות:

    ברחא קרחא - עז. ברחא קרוי כל צאן והעז קרי ליה קרחא ע"ש שאין לו צמר כל כך:

    נבחן - כלב נובח:

    דאדר ליה למריה - מהדר את אדוניו ומכבדו שמשליך עליו משאו שהיה צריך לטעון על צוארו אדר מלך מהדר את מלכו כלומר את אדוניו:

    לעשות לו כן - לשורפו באש כמו הספרוים:

    סלמנדרא - חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו ובאחז מצינו כתוב (מלכים ב ט״ז:ג׳) גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו:

    אלא להתיר להם עריות בפרהסיא - שהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן:

    כזכור בניהם מזבחותם - משמע שהיו להם געגועין עליהם כאדם שיש לו געגועין על בנו ובזכרו נאנח והכי משמע כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם:

    בתר דאביקו ביה - אחר שנתקשרו בהן מעצמן תקפה חיבתן עליהן:

    תפוחי רעב - כמו נפוחי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    סנהדרין 63 עמוד ב

    1לומר שאין לוקין עליו, דברי רבי יהודה.

    2רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.

    3מכלל דרבי יהודה סבר: לוקין עליו.

    4הנודר בשמו והמקיים בשמו, הרי זה בל"ת: הנודר בשמו והמקיים בשמו, מנלן?

    5דתניא: (שמות כג, יג) ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״ שלא יאמר אדם לחבירו ״שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית״. (שמות כג, יג) ״לא ישמע על פיך״ שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו, ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו.

    6דבר אחר: ״לא ישמע על פיך״ אזהרה למסית ולמדיח.

    7מסית, בהדיא כתיב ביה: (דברים יג, יב) ״וכל ישראל ישמעו ויראו וגו'״. אלא, אזהרה למדיח.

    8ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו. מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: ״לא ישמע על פיך״.

    9כי אתא עולא, בת בקלנבו. אמר ליה רבא: והיכא בת מר? אמר ליה: בקלנבו. אמר ליה: והכתיב ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״? אמר ליה, הכי אמר ר' יוחנן: כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה. והא היכא כתיבא? דכתיב: ״(ישעיהו מו״, א) ״כרע בל קרס נבו״.

    10ואי לא כתיבא לא? מתיב רב משרשיא: ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון לשילה, שהן שתי טבילות ושני ספוגין הרי זה זב גמור. אמר רבינא: גד נמי מכתב כתיב״, דכתיב (ישעיהו סה, יא) העורכים לגד שלחן.״

    11אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא, דכתיב: ״כרע בל קרס נבו״... קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא״.

    12וכתיב: ״(הושע י״, ה) דברו לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו׃

    13אמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(הושע יג״, ב) ועתה יוסיפו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים וגו' מאי כתבונם עצבים מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה׃

    14מאי (הושע יג, ב) זובחי אדם עגלים ישקון א"ר יצחק דבי רבי אמי שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד אבוסיהן ומוציאין אותן לחוץ כיון שראו אותן רצין אחריהן וממשמשין בהן אומרים לו: עבודת כוכבים חפץ בך יבא ויזבח עצמו לו׃

    15אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון עגלים ישקון לזבוח אדם מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הזובח את בנו לעבודת כוכבים אמר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו׃

    16אמר רב יהודה אמר רב (מלכים ב יז, ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת (מלכים ב יז, ל) ואנשי כות עשו את נרגל ומאי ניהו תרנגול (מלכים ב יז, ל) ואנשי חמת עשו את אשימה ומאי ניהו ברחא קרחא (מלכים ב יז, לא) והעוים עשו (את) נבחן ואת תרתק ומאי ניהו כלב וחמור׃

    17(מלכים ב יז, לא) והספרוים שורפים את בניהם (ואת בנותיהם) באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ומאי ניהו הפרד והסוס אדרמלך דאדר ליה למריה בטעינה וענמלך דעני ליה למריה בקרבא׃

    18אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא׃

    19אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא׃

    20מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז, ב) כזכור בניהם מזבחותם וגו' וא"ר אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו׃

    21בתר דאביקו ביה׃

    22ת"ש (ויקרא כו, ד) ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה׃

    23אמר לו מאיזה משפחה אתה אמר לו ממשפחה פלונית אני אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה אמר לו לאו חוץ ממני אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד אמר לו הן אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמר לו׃

    תוספות

    שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו - אע"ג דהני ב' מלא ישמע נפקי ובסמוך נמי אמרינן דלא ישמע אזהרה למדיח אין זה לאו שבכללות דחדא מילתא היא שמשמיע שם עבודת כוכבים והא דלא נפקי כולהו מלא תזכירו משום דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה לנודר ומקיים א"נ משום עבודת כוכבים הכתובה בתורה דמותר להזכיר שמה איצטריך ואפ"ה לנדור ולקיים אסור מיהו קשה דלא ישמע הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וי"ל דמשום הכי קאמר ד"א לאוקמי לא ישמע אזהרה למדיח ומעיקרא לא פלגינהו בב' קראי אלא לאסמוכינהו בעלמא דעיקר מילתא דכולהו מלא תזכירו נפקא:

    אסור לאדם שיעשה שותפות - אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואע"ג דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואע"פ שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואע"פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: CC-BY-SA

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    אסור להזכיר שם ע"ז אפילו לפי תומו שלא לשום כונה לא לשבועה ולא לעבודה ולא עוד אפילו לגרום שתזכר על ידו מעתה אסור לומר לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית וכן אסור לעשות שותפות עם עובדי האלילים שמא יתחייבו לו שבועה וגורם להם לישבע באליליהם ומ"מ כל ע"ז הכתובה בספרי הקדש מותר להזכירה כגון בעל צפון ובעל פעור ונבו ודומיהם ולהבין ולהורות אף בשאינה כתובה מותר והוא שאנו מזכירין מרקילוס תמיד אע"פ שאינה בתורה:

    גדולי הרבנים כתבו שמאחר שאסור להשתתף עם הגוי מחשש שמא יתחייב לו שבועה כל שכן שלא לקבל ממנו שבועה אם נתחייב לו בה ואחרוניהם חולקים עליהם לומר שלא נאסר אלא לכתחלה אבל אם כבר נשתתף ונתחייב לו מותר לקבלה וכעין מה שאמרו מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם ואע"פ שהוא הולך ומודה לע"ז בכך וכן כתבו שבזמן הזה מיהא רוב העולם מכוונין בשבועותיהם לשם בורא העולם ואין כאן ע"ז ואע"פ שנשבעין לפעמים בשם קצת מתים מהם חשובים אצלם מ"מ אין תופסין אותם בשם אלהות ואין כאן ע"ז:

    הזב כל שלא ראה אלא ראיה אחת אין דינו אלא כבעל קאי ראה שתים הרי הוא זב לטומאה ר"ל לספירת שבעה ולטעינת מים חיים אבל לא לקרבן ראה שלש הרי הוא זב אף לקרבן וראיות אלו אינן תלויות בימים אלא אף אם שלשתן ביום אחד אפילו בשעה אחת ולא עוד אלא שאם הפסיק בין ראיה לראיה יום נקי אינן מצטרפות ואין לראיה שלו שיעור אלא אף בראייה כל שהוא טמא ואם ראה ראיה ארוכה הולכין אחר זמן שיעורה אם היתה ארוכה כשתים והוא שיש מתחלתה עד סופה כדי טבילה וספוג דנין אותה בשתים ואם היא ארוכה כשלש והיא שיש מתחלתה עד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין דנין אותה כשלש וחייב קרבן:

    הזורק אבן למרקילוס חייב אחד הזורק ואחד הנוטל משם שאף הנוטל מפנה מקום לעבודתו ונמצא עובד ואפילו כיון לבזותו על הדרך שבארנו למעלה ואפילו לא ידע שהוא מרקילוס חייב מתורת שגגה:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ס״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־615 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ס״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026