ומי סליק כו' והא כתיב — בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:
זו אנטוכיא — ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:
דמות דיוקנו — של נבוכדנצר:
חקוקה לו על מרכבתו — של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר והיינו כבוד:
טעין תלת מאה כודניית' — משאוי שלש מאות פרדות:
נרגא דפרזלא — פטישי ברזל:
דשליט' בפרזלא — ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:
בלעתינהו — לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:
פתוחיה יחד — משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום:
שוור בר שוור — דולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל"א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:
בקופא — מגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא (ב"מ דף לח:):
יודע כמביא למעלה — תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד:
גבה היכלא — ובקש לעלות לרקיע:
דרכו ביה מן שמיא — והשפילוהו:
זחה דעתיה — מתגאה על שהיה מצליח:
עמא קטילא — שכבר נגזר עליהם על כך:
וטחני קמח — וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה:
צמתך — מקום שהקלעים צומתין בצד הראש:
שובל — קלע הראש שדומין לשבלים:
גלי שוק עברי נהרות — פורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:
אייתו לי ואינסי — ואנסה אם דם זבחים הוא:
כסי ולא אידמי — שחט בהמות ולא אידמי הדם:
פרטתא — שטר צוואה:
ואיתגייר — נבוזראדן:
גר תושב — שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:
של אותו רשע — נבוכדנצר:
רפינו ולא נרפתה — שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:
אלו נהרות בבל — שהם רעים לשתות:
צנייתא דבבל — דקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה (דף מו:) אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו:
שיבבי — שכנים:
פוק תא — צא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה:
כי אין האיש — מקרא הוא במשלי:
בקריבא הוא — בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה:
צרור הכסף לקח בידו — צדיקים שבהן מתו:
ואכרה לי בחמשה עשר כסף — פדיתי אותה במצרים בט"ו בניסן:
כסף וחומר שעורים ולתך שעורים — בזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צב.) פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו:
כבר קבע להם זמן — שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:
מתלגא וממטרא — מחמת שלגים ומטרים:
תא אשינא דטורי — בא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים:
שלחו כר מושל ארץ — שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים:
לית לי דוכתא — לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:
קבריהם של ישראל — מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב:
יוציאו את עצמות מלכי יהודה — שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':
אימת אתי בר נפלי — איידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא:
