בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף מ״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ולא היו מתאבליןעליהן כדי שתהא בזיונן כפרה להן אלא אוננין בלבד דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך שאין אנינות אלא בלב בלבד:

    גמ' משהין אותואת גמר דינו ואין תולין אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד:

    אחד קושר ואחד מתירכלומר אין שהות בינתים:

    ת"ל [כי] קבורמריבויא משמע ליה דאף עץ בעי קבורה:

    יצא זהמחובר שמחוסר קציצה אבל נעוץ מיהא הוי:

    רבי יוסי אומראף נעוץ מתמעט מן המשמעות הזה שמחוסר תלישה וקבורה:

    לאו כלום היאאין כאן חסרון מעשה:

    לשני תאומים כו'אף אדם עשוי בדיוקנו של מקום:

    קל ליתאיני קל:

    א"כדקלני דמתני' לאו כינוי הוא אלא קל איני כבד אני מיבעי ליה:

    קיל לי עלמא(אני) מכנה ואינו רוצה להזכיר כבידות בעצמו:

    לגופהלומר שהמגדף בתלייה ומיניה ילפינן לאחריני:

    ה"ג ת"ל כי קבר תקברנומריבויא דריש כל המתים:

    רמז לקבורהשאדם חייב לקבור את מתו:

    דליעביד ליה ארוןאבל קבורת הארץ לא משתמע ליה מיניה ולהכי לא אמר ליה מהאי ופרכינן לימא ליה מרבויא דתקברנו ומשני לא משמע ליה לעכו"ם למהוי דרשה מרבויא:

    ונימא מדאיקבור צדיקיאברהם יצחק ויעקב. ומשני מנהג בעלמא הוא שנהגו כן קודם לכן:

    ונימא ליה מדקבר רחמנא למשהאלמא דעתו הסכימה:

    ומשני דילמא כי היכי דלא לישתני משה ממנהגא דעלמא:

    וספדו לובאביה בן ירבעם כתיב ואחיה השילוני נתנבא עליו דבר זה לשבח יען כי נמצא בו דבר טוב שביטל פרדסאות שהושיב אביו:

    ולא יקברוברשעים כתיב ומדלייט להו הכי ש"מ קבורה משמיא אסכימו עלה:

    משום בזיונא הואשלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע:

    אוכי היכי דתיהוי ליה כפרה בהטמנה זו שמורידים ומשפילין אותו בתחתיות:

    לאו כל כמיניהדבזיון הוא לקרוביו:

    הא אמר לא בעינא כפרהואי נמי קבריה ליה לא מתכפר:

    לא יקברוואי משום כפרה יקברו ויתכפר להם: ומשני לא ניחא להקב"ה דתיהוי להו כפרה לפי שאף על פתח קברם לא היו חוזרין:

    א"נ לאפוקי מיורשיןעל כרחן שכר הספדנין אי יקרא דשכבי כי אמר לא תספדוהו צייתינן ליה ואי לא אמר ואמרי יורשין לא ניחא לן כפינן להו ואי יקרא דחיי הוא לדידיה לא צייתינן ליורשין צייתינן:

    משהו לה לשרהעד שבא אברהם מבית עקידת יצחק דמדכתיב ויבא אברהם מכלל דההיא שעתא לא הוה התם:

    הנך בני יקרא נינהובתמיה והלא כל בית ירבעם הנותרים רשעים היו:

    ולא יקברוואי יקרא דחיי הוא והלא הנותרים יש בהן צדיקים:

    והוי אדון יספדו לךלצדקיהו נאמר:

    סנהדרין 46 עמוד ב

    1ולא היו מתאבלין, אבל אוננין, שאין אנינות אלא בלב.

    גמ׳ · גמרא

    2תנו רבנן: אילו נאמר ״חטא ותלית״, הייתי אומר תולין אותו ואחר כך ממיתין אותו, כדרך שהמלכות עושה. תלמוד לומר: (דברים כא, כב) ״והומת ותלית״ ממיתין אותו ואח"כ תולין אותו. הא כיצד? משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה, וגומרין את דינו, וממיתין אותו, ואח"כ תולין אותו. אחד קושר ואחד מתיר, כדי לקיים מצות תלייה.

    ברייתא

    3ת"ר (דברים כא, כב) ״עץ״ שומע אני בין בתלוש בין במחובר. ת"ל (דברים כא, כג) כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה.

    4ר' יוסי אומר: מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה. ורבנן: תלישה לאו כלום היא.

    5כלומר: מפני מה זה תלוי? מפני שבירך כו'. תניא, אומר ר"מ משלו משל, למה הדבר דומה? לשני אחים תאומים בעיר אחת. אחד מינוהו מלך, ואחד יצא לליסטיות. צוה המלך ותלאוהו. כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי. צוה המלך והורידוהו.

    6אמר ר' מאיר כו'. מאי משמע? אמר אביי: כמאן דאמר ״קל לית״. אמר ליה רבא: א"כ ״כבד עלי ראשי״ ״כבד עלי זרועי״ מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כמאן דאמר ״קיל לי עלמא״.

    7האי מיבעי ליה לגופה? א"כ נימא קרא ״מקלל״. מאי ״קללת״? ואימא: כוליה להכי הוא דאתא? א"כ נימא קרא ״קלת״. מאי ״קללת״? ש"מ תרתי.

    8ולא זו בלבד כו'. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: מנין למלין את מתו שעובר עליו בל"ת ת"ל ״כי קבר תקברנו״. מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה.

    9איכא דאמרי: אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי, רמז לקבורה מן התורה מניין? ת"ל ״כי קבר תקברנו״. מכאן רמז לקבורה מן התורה.

    10א"ל שבור מלכא לרב חמא: קבורה מה"ת מניין? אישתיק ולא א"ל ולא מידי. אמר רב אחא בר יעקב: אימסר עלמא בידא דטפשאי, דאיבעי ליה למימר ״כי קבור״.

    11דליעבד ליה ארון. ״תקברנו״! לא משמע ליה.

    12ונימא: מדאיקבור צדיקי? מנהגא בעלמא! מדקבריה הקב"ה למשה? דלא לישתני ממנהגא.

    13ת"ש (מלכים א יד, יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא.

    14(ירמיהו טז, ד) ״לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו״. דלישתנו ממנהגא.

    15איבעיא להו: קבורה משום בזיונא הוא, או משום כפרה הוא?

    16למאי נפקא מינה? דאמר: לא בעינא דליקברוה לההוא גברא. אי אמרת משום בזיונא הוא לא כל כמיניה, ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר: לא בעינא כפרה. מאי?

    17ת"ש מדאיקבור צדיקי, ואי אמרת משום כפרה צדיקי לכפרה צריכי? אין, דכתיב: ״(קהלת ז״, כ) ״אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״.

    18ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת, כי היכי דתיהוי ליה כפרה, הנך נמי ליקברו כי היכי דתיהוי להו כפרה? האי דצדיק הוא תיהוי ליה כפרה, הנך לא ליהוי להו כפרה.

    19ת"ש ״לא יספדו ולא יקברו״, דלא תיהוי להו כפרה.

    20איבעיא להו: הספידא, יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי? למאי נפקא מינה? דאמר: לא תספדוה לההוא גברא. אי נמי, לאפוקי מיורשין.

    21ת"ש (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא, משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה? שרה גופה ניחא לה, כי היכי דמייקר בה אברהם.

    22ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא, הנך בני יקרא נינהו? ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי.

    23ת"ש ״לא יספדו ולא יקברו״. לא ניחא לצדיקיא דמייקרי ברשיעייא.

    24תא שמע: (ירמיהו לד, ה) ״בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך״. ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא, מאי נפקא ליה מיניה? הכי קאמר ליה: לייקרו ביך ישראל כי היכי דמתייקרי באבהתך.

    תוספות

    תלישה לאו כלום היאוהא דאמרי' בפ' כיסוי הדם (חולין דף פט.) דעפר הנדחת שרי דכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה לא דמי דעפר חשיב טפי מחובר מעץ הנעוץ בארץ:

    קלילי עלמאיש גורסין קלי משום דאמר בסמוך קלת ואין לחוש בכך דאשכחן נמי בפרק ד' מיתות (לקמן סנהדרין דף סו.) גבי אלהים לא תקלל דאמר ליכתוב לא תקל:

    קבורה משום בזיונא או משום כפרהע"כ איכא כפרה כדאמרי' לקמן (סנהדרין דף מז:) (בפ' ד' מיתות) כפרה מאימת הוי מכי חזו צערא דקיברא פורתא אלא אפי' אי איכא בזיונא וכפרה מיבעי ליה הי עיקר וא"ת והא איכא כפרה טפי בשלא נקבר משנקבר כדתניא בשמעתין (לקמן סנהדרין מז.) סימן יפה לו למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת לא נספד ולא נקבר וי"ל דלאו לא נקבר כלל קאמר אלא לא נקבר לפי כבודו והאי בזיונא דהכא לאו בזיונא דמת קאמר דאם כן אמאי לא כל כמיניה אלא בזיונא דמשפחתו אבל למת אית לו בזיון אם אינו שוכב על המטה בכבוד:

    לא תקברוהו לההוא גבראוהא דאמר בריש פ"ט דכתובות (דף פד.) דהמוכר קברו באים בני משפחה וקוברים אותו בע"כ משום פגם משפחה שאני התם דבעי דליקברוה בחד דוכתא:

    הספידא יקרא דחייתימה הא דאמר בפ' הערל (יבמות דף עח.) אל שאול ואל בית הדמים אל שאול שלא נספד כהלכה ואי משום יקרא דחיי הרי מחלו ישראל על כבודן שלא הספידוהו וי"ל דיראים היו לסופדו להראות שמצטערין עליו מפני דוד ועוד דאפי' הוי יקרא דחיי שאני מלך דאיכא בזיון טפי לגביה שלא נספד כהלכה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    כיצד תולין אותו משקעין את הקורה כו'ת"ר כיצד עושין משהין עד שקיעת החמה וגומרין (אותו) [את דינו] ומיד ממיתין אותו ואחר [כך] תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה וכשתולין אותו אין תולין אותו אלא בעץ תלוש שצריך לקוברו עמו בתפישתו (ואין) [ואם] מניחין אותו תלוי עוברין בלאו שנא' לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקילל השם פי' באין לחקור מה אמר בקללה ויאמרו כך וכך נמצא שם שמים מתברך בכינוי. אמר ר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו'. פירש אביי קל לית כלומר אין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו אי הכי כבד עלי ראשי מבעי ליה ופירש רבא קליל לי עלמא כלומר הרוח תשש ונעשית קלה ומעוטה ואקשי' האי קללת מבעי ליה לגופיה ללמד כי המקלל את השם נתלה ודחי' א"כ הוה ליה למיכתב מקלל מדשני קרא וכתב קללת ש"מ מקלל וש"מ נמי רוחו של אדם נכאבת בזמן שנכאב אחד מן האברים ואמרינן ונימא האי קללת להכי הוא דאתא לכדרבא ולא שמעינן מינה דמקלל הוא ופרקינן א"כ הוה למיכתב קלת מאי קללת ש"מ תרתי ש"מ הא דרבא ש"מ דמקלל הוא:

    ולא המלין את הנתלה בלבד עובר בלאו אלא אפי' המלין מתו כר' יוחנן דאמר מדכתיב כי קבור שאין ת"ל תקברנו ומה ת"ל תקברנו לרבות שאר מתים ומדסמיך לא תלין ש"מ ללאו הוא דאתא איכא דאמרי אמר ר' יוחנן רמז לקבורת המת מן התורה מדכתיב תקברנו שאין ת"ל תקברנו אלא ללמד שחייב מן התורה לקבורת המת:

    א"ל שבור מלכא לרב חמא מנא לכו קבורה מן התורה שתק ולא אמר ליה ולא מידי ואמרינן הוה ליה למימר ליה מדכתיב כי קבור תקברנו ודחי' יכול למימר דעביד ארגז כלומר תתנהו בארון. קבורה בארץ מנא להו שאין ת"ל תקברנו דדריש אנן לא משמע ליה למלכא לימא ליה מדאיקבור אבות ומשה רבינו ואמרינן יכול למימר מנהגא בעלמא הוא וכן הא דכתיב בבנו של ירבעם וקברו אותו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר וכן לא יספדו לו ולא יקברו דרך מנהג העולם כי קאמרינן צוואה מנא לן. וק"ל מצוה זו מדרבנן היא:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף מ״ו עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף מ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־556 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ולא היו מתאבלין עליהן כדי שתהא בזיונן כפרה להן אלא אוננין בלבד דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך שאין אנינות אלא בלב בלבד:

    גמ' משהין אותו את גמר דינו ואין תולין אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד:

    אחד קושר ואחד מתיר כלומר אין שהות בינתים:

    ת"ל [כי] קבור מריבויא משמע ליה דאף עץ בעי קבורה:

    יצא זה מחובר שמחוסר קציצה אבל נעוץ מיהא הוי:

    רבי יוסי אומר אף נעוץ מתמעט מן המשמעות הזה שמחוסר תלישה וקבורה:

    לאו כלום היא אין כאן חסרון מעשה:

    לשני תאומים כו' אף אדם עשוי בדיוקנו של מקום:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 46b · Sefaria

    תוספות

    תלישה לאו כלום היא והא דאמרי' בפ' כיסוי הדם (חולין דף פט.) דעפר הנדחת שרי דכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה לא דמי דעפר חשיב טפי מחובר מעץ הנעוץ בארץ:

    קלילי עלמא יש גורסין קלי משום דאמר בסמוך קלת ואין לחוש בכך דאשכחן נמי בפרק ד' מיתות (לקמן סנהדרין דף סו.) גבי אלהים לא תקלל דאמר ליכתוב לא תקל:

    קבורה משום בזיונא או משום כפרה ע"כ איכא כפרה כדאמרי' לקמן (סנהדרין דף מז:) (בפ' ד' מיתות) כפרה מאימת הוי מכי חזו צערא דקיברא פורתא אלא אפי' אי איכא בזיונא וכפרה מיבעי ליה הי עיקר וא"ת והא איכא כפרה טפי בשלא נקבר משנקבר כדתניא בשמעתין (לקמן סנהדרין מז.) סימן יפה לו למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת לא נספד ולא נקבר וי"ל דלאו לא נקבר כלל קאמר אלא לא נקבר לפי כבודו והאי בזיונא דהכא לאו בזיונא דמת קאמר דאם כן אמאי לא כל כמיניה אלא בזיונא דמשפחתו אבל למת אית לו בזיון אם אינו שוכב על המטה בכבוד:

    לא תקברוהו לההוא גברא והא דאמר בריש פ"ט דכתובות (דף פד.) דהמוכר קברו באים בני משפחה וקוברים אותו בע"כ משום פגם משפחה שאני התם דבעי דליקברוה בחד דוכתא:

    הספידא יקרא דחיי תימה הא דאמר בפ' הערל (יבמות דף עח.) אל שאול ואל בית הדמים אל שאול שלא נספד כהלכה ואי משום יקרא דחיי הרי מחלו ישראל על כבודן שלא הספידוהו וי"ל דיראים היו לסופדו להראות שמצטערין עליו מפני דוד ועוד דאפי' הוי יקרא דחיי שאני מלך דאיכא בזיון טפי לגביה שלא נספד כהלכה:

    Tosafot on Sanhedrin 46b · Sefaria

    רבנו חננאל

    כיצד תולין אותו משקעין את הקורה כו' ת"ר כיצד עושין משהין עד שקיעת החמה וגומרין (אותו) [את דינו] ומיד ממיתין אותו ואחר [כך] תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה וכשתולין אותו אין תולין אותו אלא בעץ תלוש שצריך לקוברו עמו בתפישתו (ואין) [ואם] מניחין אותו תלוי עוברין בלאו שנא' לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקילל השם פי' באין לחקור מה אמר בקללה ויאמרו כך וכך נמצא שם שמים מתברך בכינוי. אמר ר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו'. פירש אביי קל לית כלומר אין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו אי הכי כבד עלי ראשי מבעי ליה ופירש רבא קליל לי עלמא כלומר הרוח תשש ונעשית קלה ומעוטה ואקשי' האי קללת מבעי ליה לגופיה ללמד כי המקלל את השם נתלה ודחי' א"כ הוה ליה למיכתב מקלל מדשני קרא וכתב קללת ש"מ מקלל וש"מ נמי רוחו של אדם נכאבת בזמן שנכאב אחד מן האברים ואמרינן ונימא האי קללת להכי הוא דאתא לכדרבא ולא שמעינן מינה דמקלל הוא ופרקינן א"כ הוה למיכתב קלת מאי קללת ש"מ תרתי ש"מ הא דרבא ש"מ דמקלל הוא:

    ולא המלין את הנתלה בלבד עובר בלאו אלא אפי' המלין מתו כר' יוחנן דאמר מדכתיב כי קבור שאין ת"ל תקברנו ומה ת"ל תקברנו לרבות שאר מתים ומדסמיך לא תלין ש"מ ללאו הוא דאתא איכא דאמרי אמר ר' יוחנן רמז לקבורת המת מן התורה מדכתיב תקברנו שאין ת"ל תקברנו אלא ללמד שחייב מן התורה לקבורת המת:

    א"ל שבור מלכא לרב חמא מנא לכו קבורה מן התורה שתק ולא אמר ליה ולא מידי ואמרינן הוה ליה למימר ליה מדכתיב כי קבור תקברנו ודחי' יכול למימר דעביד ארגז כלומר תתנהו בארון. קבורה בארץ מנא להו שאין ת"ל תקברנו דדריש אנן לא משמע ליה למלכא לימא ליה מדאיקבור אבות ומשה רבינו ואמרינן יכול למימר מנהגא בעלמא הוא וכן הא דכתיב בבנו של ירבעם וקברו אותו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר וכן לא יספדו לו ולא יקברו דרך מנהג העולם כי קאמרינן צוואה מנא לן. וק"ל מצוה זו מדרבנן היא:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 46b · Sefaria

    מאירי

    המלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף לא בשאר מיתות בית דין ולא במיתה אחרת וזה שאמרו כאן הייתי אומר תולין אותו ואח"כ ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה לא על מלכי ישראל הוא אומרה אלא על מלכי האומות:

    אחר שביארנו במשנה בנתלין שסמוך לשקיעת החמה תולין אותן ומורידין אותן מיד אין גומרין דינם ליהרג בשחרית אלא משהין גמר דינו בכדי שאחר מיתתו יהיו תולין אותו וחמה מתקרבת לישקע ותולין אותו ומורידין אותו מיד לקיים בו מצות תלייה:

    עץ זה שתולין עליו צריך שיהא תלוש שאין תולין במחובר שהרי העץ נקבר בתפישתו כמו שהתבאר ונאמר עליו כי קבר וכו' לרבות את העץ ודרשו בו מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה ומ"מ משקעין היו את העץ בארץ ואע"פ שהוא צריך חפירה אין זה כלום ליקרא חסרון מעשה:

    כבר ביארנו שהמלין את מתו דרך התרשלות עובר בעשה ומנין רמז למצות קבורה מן התורה שנאמר כי קבר תקברנו מעתה כל שצוה שלא יקברוהו אין שומעין לו אחר שהיא מצוה ולא עוד אלא שיש בזיון לקרובים כשנבלתו עומדת ומסרחת אפילו היתה בארון ואין שומעין ליבזות קרוביו עליו אבל ההספד כבוד המת הוא ולפיכך אם צוה שלא לספדו שומעין לו ואם לא צוה כן והיו היורשים נמנעים שלא לספדו כופין אותן ליתן שכר המקוננים והמקוננות והחלילים כפי הראוי וכפי המנהג:

    זה שבארנו שכל שהלינו לכבודו אינו עובר עליו לא סוף דבר להביא לו ארון ותכריכין אלא לכל צרכי קבורה כן או לכל דבר של כבוד כגון להביא לו מקוננות או להשמיע עליו עיירות וכל כיוצא בזה:

    לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של מקום בראותו העדר הסדור בין בני אדם בין בחייהם כגון צדיק ורע לו רשע וטוב לו בין לאחר מיתה אם יארע לפעמים שיהא הרשע נקבר בכבוד והצדיק שלא בכבוד שהכל בדין ובמשפט ואם אפני המשקל נעלמים ממנו וכבר ראית בפרק זה מה שהזכירו בשמועת בעיא מיכסא שביאורו על מוכס אחד רשע שמת ובו ביום מת חכם אחד גדול והיו כל בני העיר עוסקין במטתו של חכם ואף קרובי המוכס הוציאו מטתם שלא בכבוד וקפצו עליהם אויבים והניחו את המטות ולאחר שעה חזרו ונתחלפה להם מטה במטה עד שנקבר המוכס בכבוד גדול והחכם שלא בשום כבוד שבעולם ונצטער אחד מתלמידי החכם עד שנתעורר דמיונו ונראה לו רבו בחלום ואמר לו בא וראה שכבודי גדול בגן עדן וקלון אותו האיש מרובה במקומו אלא פעם אחת שמעתי בגנות תלמיד חכם ולא מחיתי ונענשתי וזה הכין פעם אחת סעודה גדולה למי שמנהו מוכס ולא בא וחלקה לעניים ונפרע לו בכך והוא שאמרו סימן יפה למת שנפרעין ממנו אחר מיתה כגון שלא נספד או שלא נקבר או שנעשה ולא כראוי או שגררתו חיה או שהיו גשמים מזלפים על מטתו וכל כיוצא באלו שהדברים נראין שרוצין מן השמים לענשו מעט כדי שלא יהיה שכרו מקופח לעולם הבא וכל אלו דברים דתיים ראוי להתעורר בהם ולהזהר לבל יפקפק להרהר אחר מדות השם כלל ברב או במעט:

    Meiri on Sanhedrin 46b · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה א"כ דקלני דמתני' לאו כינוי הוא אלא קל איני כבד אני מבעי ליה כצ"ל פי' דרש"י גריס בגמרא אמר ליה רבא אם כן כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מבעי ליה ור"ל א"כ דרשת קללת קל לית כלומר איני קל ואין אתה מכנה משום כבודו של מקום א"כ הכא נמי הא דקאמר קלני מראשי קלני מזרועי גם כן לאו כינוי הוא אלא קלני הוי כאילו אמר קל איני כלומר איני קל א"כ כבד אני מראשי כבד אני מזרועי מבעי ליה:

    בתוס' ד"ה קליל וכו' התוס' גורסים בגמרא קליל לי עלמא בב' למדי"ן וע"ז קאמר יש גורסין קל לי עלמא בלמ"ד אחת משום דאמר בסמוך נימא קרא קל בלמ"ד אחד ואין לחוש בכך דאשכחן נמי בפרק ד' מיתות גבי אלהים לא תקלל קאמר נמי בגמרא לכתוב לא תקל אע"ג דבלישנא דבני אדם אין קללה בלא שני למדי"ן ודו"ק:

    Maharam on Sanhedrin 46b · Sefaria

    בן יהוידע

    מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים (דברים כא, כג) (בראשית א, כז) פירוש האדם יש בו נשמה שנקראת 'צלם אלקים' שיש בה רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים והגוף יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים מכוונים זה כנגד זה והרי הם נקראים ' שְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים ' ועל זה אמר 'בְּצֶלֶם אֱלֹקִים' זו הנשמה 'בָּרָא אֶת הָאָדָם' הוא הגוף וכאן לצלם הנשמה קרי ליה בשם שַׂר או מֶלֶךְ ולגוף קרי ליה בשם לִסְטִים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 46b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף מ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־556 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״ולא היו מתאבלין, אבל אוננין, שאין אנינות…״

    2. קטע 254 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: אילו נאמר ״חטא ותלית״,…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (דברים כא, כב) ״עץ״ שומע אני…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״ר' יוסי אומר: מי שאינו מחוסר אלא…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״כלומר: מפני מה זה תלוי? מפני שבירך…״

    6. קטע 632 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' מאיר כו'. מאי משמע? אמר…״

      חכמים: אביי, רבא.

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״האי מיבעי ליה לגופה? א"כ נימא קרא…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״ולא זו בלבד כו'. א"ר יוחנן משום…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: אמר רבי יוחנן משום ר"ש…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״א"ל שבור מלכא לרב חמא: קבורה מה"ת…״

      חכמים: רב חמא, רב אחא בר יעקב.

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״דליעבד ליה ארון. ״תקברנו״! לא משמע ליה.…״

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״ונימא: מדאיקבור צדיקי? מנהגא בעלמא! מדקבריה הקב"ה…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״ת"ש (מלכים א יד, יג) ״וספדו לו…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״(ירמיהו טז, ד) ״לא יספדו ולא יקברו…״

    15. קטע 1510 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: קבורה משום בזיונא הוא, או…״

    16. קטע 1628 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה? דאמר: לא בעינא דליקברוה…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״ת"ש מדאיקבור צדיקי, ואי אמרת משום כפרה…״

    18. קטע 1833 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״וספדו לו כל ישראל וקברו אותו…״

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״לא יספדו ולא יקברו״, דלא תיהוי…״

    20. קטע 2022 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: הספידא, יקרא דחיי הוי או…״

    21. קטע 2130 מילים

      נפתחת ב״ת"ש (בראשית כג, ב) ״ויבא אברהם לספוד…״

    22. קטע 2223 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״וספדו לו כל ישראל וקברו אותו…״

    23. קטע 2310 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״לא יספדו ולא יקברו״. לא ניחא…״

    24. קטע 2441 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: (ירמיהו לד, ה) ״בשלום תמות…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף מ״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026