אימא לקטלא — לחייב מיתה לבעליו וניחייביה מיתה והיכי מפקינן לה מפשטיה לגמרי:
אי כתב הכי — קושיא היא כלומר איצטריך יומת לדונו במיתה האמורה בתורה סתם דאינו אלא חנק דלא תימא גם בעליו יסקל:
קטל איהו בסייף — דקי"ל לקמן (סנהדרין ד' נב) רוצח בסייף:
קטל שורו נימא בסקילה — דחמירה מכולן בתמיה:
הניחא — הא דעקרת ליה לקרא מפשטיה ולא מוקמינן ליה למיתת חנק ממש:
למ"ד חנק חמור — מסייף בפ' ד' מיתות (לקמן סנהדרין נ:) הלכך איכא למיפרך קטל איהו בסייף קטל שורו בחנק:
אלא למ"ד חנק קל — אימא למיתת חנק אתא:
משום היא גופה — משום הך קשיא גופא דלא תימא לא תקחו כופר כתב רחמנא וליקטול כתב רחמנא ונתן פדיון נפשו למימר דהיכא דקטל איהו לא תסגי ליה בממונא כו' אבל קטל שורו סגי ליה בממונא ואי לא יהיב כופר חייב חנק:
שור סיני — בהמה שקרבה להר בעוד שהשכינה שם דכתיב אם בהמה אם איש לא יחיה:
בכמה — דיינים נידון:
מה איש בכ"ג — דאיש פשיטא לן דכבר הוקבעו לישראל סנהדראות מיתרו ואילך:
ברדלס — חיה היא ובלע"ז קורין אות' פוטויו"ש:
אמר ריש לקיש — הא דאמר ר' אליעזר כל הקודם להורגן זכה והוא שהמיתו נפש ואמילתא דת"ק דאיירי כשהמיתו קאי ר' אליעזר:
יש להם תרבות — מותר לגדלן לפי שאדם יכול ללמדן שלא יזיקו הלכך שם בעלים נקרא עליהן ולא הוי כהפקר ואסור להורגן אם לא המיתו אבל אם המיתו סופן מוכיח על תחילתן שלא אלו בני תרבות ואין צריכין לדונן:
ר' יוחנן אמר אע"ג שלא המיתו — א"ר אליעזר כל הקודם להרגן זכה וה"ק ליה לת"ק דקאמרת כשהמיתו צריכי כ"ג דיינין אני אומר אפילו לא המיתו מותר להורגן כל הקודם וכ"ש אם המיתו:
ואין להם בעלים — כלומר אין שם הבעלים חל עליהם ולא הוו אלא כהפקר לפי שלא היה לו לגדלן:
זכה — משמע נשתכר:
זכה בעורן — העור שלו כיון דאין להם בעלים:
כיון דהמיתו — ואמור רבנן דאין צריך לדונן בב"ד הוו להו כמאן דגמר דינייהו ואסירי בהנאה כדקי"ל שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור בפרק שור שנגח (ב"ק מא.):
זכה לשמים — צדקה עשה:
איכא בינייהו נחש — דת"ק חשיב ליה בהדי הנך ובעי כ"ג ור"ע באינך סבירא ליה כוותיה בר מנחש כדאמרינן בארבעה אבות נזיקין (שם דף טו:) נחש מועד לעולם דברי הכל:
לענין ע"ז — חלק בין יחידים למרובים דעיר הנדחת בעי סנהדרי גדולה כדיליף לקמן (סנהדרין דף טז.) ויחיד נידון בכ"ג דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך ב"ד שבשעריך:
למימרא — דשבט שלם שהודח בדינא דרבים דיינינן ליה כדינא דעיר הנדחת דמיקרי מרובין דיינינן ליה בסייף ובסנהדרי גדולה:
מעשרה ועד מאה — בציר מעשרה לא מקרי עיר וטפי ממאה נפקא מתורת עיר והוו להו ציבור ובציבור לא כתיב סייף הלכך כל א' נידון בפני עצמו ובסקילה:
